האמת על… : הקרואסון הוא בעצם לא צרפתי

מעט מאד דברי מזון מזוהים כאייקונים תרבותיים, כמו אלמנט הזה של ארוחת הבוקר, שכל מהותו צרפתית, הישראלים תירגמו אותו לרוגלעך והם מכנים אותו קוראסון, אך יש להגותו כך: קרוא-סון. אבל לפני שאנו הוגים את שמו במבטא צרפתי, הבה נבדוק האם הוא אכן צרפתי.
בצרפת של המאה ה-19, נצפה הקרואסון כחידוש זר, שנמכר רק במאפיות וינאיות אנינות בחלקיה העשירים של פריז. סוד הגעתו לפריז, עטוף בשכבות רבות של אגדות.
מומחי קולינאריה מסכימים, כי צורת הקרואסון הינה בהשראת מאפה ה- kipfel האוסטרי, שצורתו חצי סהר והוא כולל כמות נדיבה של חמאה ולפעמים סוכר ושקדים.
על פי מסורת פופולארית, לידתו של ה- kipfel הינה בשנת 1683, בכדי לחגוג את ניצחון האוסטרים על העות'מאניים, שהטילו מצור על וינה. הסיפור מתאר אופה, שהיה עסוק באפיית לחם במאפייתו, כשהוא שמע את הטורקים קודחים מנהרות מתחת לעיר, הפעיל את האזעקה והציל את העיר. הצורה המעוגלת של kipfel, אמורה לחקות את הסהר של הדגל העות'מאני ולחלוק כבוד פואטי לרוח הבלתי מנוצחת של עיר שהתנגדה בכוח לפולש חזק.
(אגדה אחרת טוענת, כי הקפוצ'ינו הומצא כמעט בו זמנית, בהשראת הקפה הטורקי החזק, שהוינאים זכו בו כשלל מלחמה).
אלא ש- kipfel היה קיים הרבה לפני המצור העות'מאני על וינה. שיר עתיק מזכיר אותו כאחד מתופיני חג המולד, שהאופים הוינאיים כיבדו בהם את הדוכס לאופולד ב-1227. ככרות לחם דמויות סהר, כבר היו מצויות ככלל בשווקים מאה שנים קודם לכן.
האם שושלת היוחסין האוסטרית של הקרואסון תפריך את התהילה הצרפתית שלו? כמובן שלא, הקרואסון החל אמנם כ-kipfel אוסטרי, אבל הפך צרפתי מהרגע שהללו החלו לאפות אותו כשהוא תפוח, שזו החדשנות הצרפתית. הזמינו כיום kipfel באוסטריה או בגרמניה וכנראה שתקבלו עוגייה בצורת חצי סהר.
האגדה נותנת קרדיט למלכה הצרפתית מארי אנטואנט, בתם של הקיסר והקיסרית האוסטרו-הונגרית, שהתגעגעה לטעם מולדתה וינה והחדירה את ה- kipfel, ואחריו את הקרואסון, לצרפת. אבל אין שום ראיות שתומכות בכך (מה גם שהעובדות ההיסטוריות, מפריחות גם הציטוט שהדביקו לה "אם אין לחם שיאכלו בריוש". אימרה זו, כמו רבים מהסיפורים שסופרו עליה, התגלו כשקריים ונועדו להכפיש את שמה על ידי המהפכנים של צרפת אשר תלו בה את האשמה למשבר הכלכלי הקשה, שהוביל למהפכה).
אין שום אזכור בהיסטוריה לכך שהקרואסון הופיע בצרפת לפני 1850. הראיות ההיסטוריות מצביעות על יזם אוסטרי בשם August Zang, שפתח את המאפייה הוינאית הראשונה בפריז בשנת 1838, ממוקמת ברחוב רישלייה 92 בגדה הימנית. כשרונו השיווקי של זאנג לשיווק, באמצעות פרסום בעיתון, התבטא בציור חלון ראווה של המאפייה, והפריזאים הנוהרים אליוו לטעום את הלחם הווינאי שלו, לחמניות קייזר, ו-kipfel. הוא אף נודע כממציא פטנט של תנור אפייה בקיטור עם חציר לח, המעניק ברק וניחוח מיוחד למאפים.
זאנג מכר את המאפייה שלו כמה שנים מאוחר יותר, חזר לאוסטריה, הקים את העיתון היומי הראשון בארץ וצבר הון עתק בענפי הבנקאות והכרייה. במצבת הקבר המקושטת שלו, בבית הקברות המרכזי של וינה, אין שום אזכור לגיחה הקצרה אך המשמעותית שלו לעסקי האפייה. אבל הפריזאים לא שכחו את המאפה המענג של זאנג, וחקיינים צצו לו מכל עבר. לדברי עיתונאי צרפתי מהמאה ה-19 Hervé de Kerohant, בשנת 1840 כבר היו בפריז לפחות תריסר מאפיות של לחם וינאי, המעסיקים מאה עובדים. כוכב נולד.
בתוך כמה עשרות שנים, העולה החדש היה כבר מעוגן היטב כמרכיב עיקרי בארוחת הבוקר הצרפתית. בביקור בפריז ב-1872-1873, צ'ארלס דיקנס שיבח את ה"קרואסון העדין על שולחן אם המשפחה" (“the dainty croissant on the boudoir table”) וביכה את "המונוטוניות העגומה" יחסית של הלחם האנגלי ומרכיבי ארוחת הבוקר האחרים.
מאה שנה מאוחר יותר, הקרואסון כבש את תעשיית המזון המהיר בסערה, יצרנים הציעו בצק קפוא שהוכן מראש, ו"croissanteries" לטייק אוויי צצו ברחבי צרפת. תאגיד המאפים התעשייתיים "שרה לי" הציג קרואסון קפוא לאמריקה ב-1981, שדי מהר עקף והשאיר מאחור את מכירת העוגות המפורסמות שלה. רשתות המזון המהיר, כמו בורגר קינג, הציעו לארוחת בוקר כריכי קרואסון ממולאים ומלוחים. מאמר בניו יורק טיימס מ-1984 הכריז, החלה "האמריקניזציה של קרואסון".
"חיקוי כזה יכול להיות טוב, אבל זה לא קרואסון", מתעקש המאסטר אופה הפריזאי Éric Kayser, מחבר הספר הנודע The Larousse Book of Bread "קרואסון הוא מוצר מסורתי, שהפך פופולארי באופן עקבי לאורך שנים, בגלל הטעם הספציפי והמרקם שלו".
הקרואסון הפך לקורבן של ההצלחה שלו בצרפת. כמחצית מהקרואסונים ומאפים אחרים שנמכרים ב-30,000 boulangeries של צרפת – הכינוי של מאפיות אומן, מיוצרים באופן תעשייתי. רבות מהמאפיות והקונדיטוריות נלחמות נגד מגמה זו, ומפרסמות כי המאפים שלהם נעשו בבית (maison), כלומר בעבודת יד, כדי להבדיל אותם מתחרות תוצרת המפעלים. קמפיין חדש שהושק על ידי קואליציה לאומית של קמעונאי מזון, מעודד מאפיות ויצרני מזון אחרים לאפות בעבודת-יד, תחת הכותרת "הנה זה אנושי".
אמני האפייה של הקרואסון, תולים את טעמו באיכות החומרים: סוכר, מלח, קמח, חלב, ביצים, וכמובן, חמאה, במגוון המגיע מאזור הדרום-מערבי של פואטו-שארנט, ונשטפת בזהירות לפני שהיא מתקפלת ביד עם הבצק. הקמח עתיר חלבון והחלב טהור, טרי וקר. לאחר שיטוח וקיפול הבצק, הוא נחתך למשולשים ביד, ואז מושם בקירור במשך 12 שעות כדי להתסיסו.
מודעות פרסומת

המיסתורין של מקדש איסה ביפן

זהו אחד הסמלים של התרבות היפנית ואחת התעלומות הגדולות שבה, בשל ריבוי המשמעויות שלו: המקדש הוקם בשנת 690 – ומאז כל 20 שנה הוא נהרס ומיד נבנה מחדש.

ההריסה והבנייה מחדש, מהווה אירוע רחב היקף ומוקד לתשומת לב לאומית ביפן, מקור עשיר להתבוננות וחקירה סקרנית של תרבות יפן: מקדש איסה ידוע בזכות מסורת בניה ופירוק מחזורית עיקשת. המקדש Ise Grand Shrine נבנה ומפורק בצורה טקסית כל 20 שנים, בתהליך שנשנה כבר 62 פעמים, עוד מאז שנת 690, מאז ימי שלטונה של קיסרית יפן הארבעים ואחת ג‘יטו [Jitō].

שני מתחמים סגורים וסימטריים, עומדים זה לצד זה על ציר מדומה, בכדי לאפשר תהליך חזרתי. בצד אחד, ריק, נבנית בהדרגה קבוצת מבנים בדמותם של קבוצת מבנים קיימת במתחם הסמוך, המלא. כשתסתיים מלאכת הבנייה במתחם אחד והריק בו יתמלא תתחיל מלאכת הפירוק במתחם הסמוך, חומריו יילקחו לשימוש ראוי במקום אחר והמלא בו יתרוקן ויישאר כזה עד המחזור הבא. התהליך אורך שמונה שנים, מכריתת העץ הראשון המשמש לבנייה, עד להשגת איזון בין מלא וריק במקדשים.

מקדש איסה הוא אם כך, הוא ישן ועתיק מאד וגם חדש לגמרי בעת ובעונה אחת. הוא ישן, כי בנייניו בנויים באופן כמעט זהה כבר יותר מאלף ושלוש מאות שנים וחדש, כי הבניינים תמיד וללא יוצא מהכלל, בני פחות מעשרים שנים. הוא ישן, בגלל נטייתו להתקיים לנצח כגשר בין עבר ועתיד וחדש, בגלל קצרות מועדו. הוא ישן גם, משום יש לו, לכל שישים ושנים גלגוליו, משמעות מצטברת וחדש כי לכל חזרה נוצרה גם משמעות שונה ונפרדת מקודמותיה.
שמונה מחזורי בנייה ופירוק—חזרות, הושלמו בתקופה המודרנית, החל בחזרה ה-55 של 1869 ועד החזרה ה-62, שהושלמה בשנים האחרונות.
הארכיטקטורה של איסה מובאת לדיון ציבורי כמסד של תרבות לאומית, של יפניות. היא נידונה כמקום שבו שוכנת לא רק אלוהות, אלא גם רוח יפנית אמיתית, שהשתמרה ללא פגע מזמן עתיק, ואופיו הנצחי של האדם היפני. מודגשים באיסה יחוד, אותנטיות וטוהר יפניים. הוא מובא כהוכחה שמרכיבים של התרבות היפנית עומדים בפני עצמם כאשר הם מושווים עם אשיות התרבות המערבית, ואחר-כך כאמצעי הגנה בפני פלישת תכנים מערביים ליפן.
איסה מאומץ כפרוטוטיפ, אב-טיפוס, על-פיו מוגדרות מסורת ארכיטקטורה יפנית עתיקה ומודרנית, מצביעים על איסה בהערצה, כמקום בו ארכיטקטורה קיימת בצורתה השלמה ביותר, ושבו מערכת יחסים בין הצורה הטבעית והבנויה מאוזנת ובהירה יותר מבכל מקום אחר, עוד מימיי קדם.
לא קשה להגיע אל איסה. הוא נמצא בסמוך לצירי התנועה הראשיים בין טוקיו לקיוטו, ועל מסלול רוב צירי התיירות הפרטית והמאורגנת במדינה, אך למרות שאין קושי להגיע אל המקדשים פיזית, אי אפשר לראות אותם במלואם. הכניסה אל מתחמי המקדש הפנימיים מתאפשרת רק לבודדים, ואת מראת הברונזה, סמל האלוהות שמאוחסן בגושודן, לא ראה איש מאז הוטמנה שם בתוך מערכת תיבות, בזמן יסוד המקדש. ב-1953 הצלם וואטאנבה זכה למבט פנימי ובלעדי על איסה, שאף צלם לא זכה לו לפניו או אחריו.
לצורך בניית איסה בחזרה הנוכחית, נכרתו 13,600 עצי ברוש יפני, בני מאתיים עד ארבע מאות שנים, הושקעו 190,000 ימי עבודת נגרות, עובדו שלושה וחצי קילוגרם זהב, בעלות כללית מוערכת בת 55 מיליארד יין [560 מיליון דולר], כתחליף למה שנבנה רק לפני שני עשורים וכדי להיות מוחלף עוד שני עשורים.
איסה פופולרי מאד כיום ואף יצר מינוח ‘איסה בום‘. שבעה מליון איש בקירוב ביקרו בו בשנה שעברה, יותר מבכל אתר שינטו אחר. הוא ‘הוט ספוט‘, מקום תפילה פופולרי (הדומה לקברי הצדיקים אצלנו), שיסייע בהתעברות של נשים חשוכות ילדים ויתרום לשגשוג ולפרנסה טובה, אתר תיירות דת מרופד ושבע.

 

 

האבולוציה של עיצוב משרד וסביבת עבודה

מרוחב המסדרונות ועד לארגונומיה של הכיסאות, עיצוב הפנים של המשרד הוא בעל השפעה רבה על הביצועים של החברה והרושם של הלקוחות עליה. מעבר לכך, כאשר אנחנו מחשבים כמה זמן אנחנו מבלים במקום העבודה, זה רק הגיוני שנדאג שהוא יתאים לצרכינו ויספק לנו חוויה נעימה.
כל המחקרים בנושא מובילים למסקנה משותפת: עובדים מאושרים, שנוח להם, הם עובדים יצרניים, יצירתיים, עם יותר מוטיבציה ונאמנות לחברה, לאורך זמן. מטרתם של המעצבים והארכיטקטים של ימינו, היא להגיע – מעבר ליצירת מבנים בני קיימא ויעילים באנרגיה – לעצוב חללים יעילים יותר, פרודוקטיביים ומעוררי השראה. מגמות חדשות וחדשניות צמחו מן התפיסות של אתמול, המיושמות במשרדים ברחבי העולם, הופכות עובדים למאושרים, בריאים ואפילו נרגשים יותר מתמיד ללכת לעבודה בכל יום.

הנוף המתפתח של מקום העבודה, דורש חשיבה חדשנית: איך לתכנן משרד יותר פרודוקטיבי?  כיצד ניתן ליצור חללים שמתאימים למגוון של עובדים ופעילויות?  מה לגבי הטכנולוגיה המתפתחת של היום ומה צריך להילקח בחשבון לגביה בעת עיצוב מקומות עבודה?
מהפכה שקטה מתרחשת בעולם, טכנולוגיות חדשות מאפשרות לכוח העבודה הזדמנויות לעבוד על מחשב נייד או מחשב בבית, ברכבת או בבית קפה. המשרד העכשווי נראה לכן יותר כמקום לאינטראקציה חברתית, למפגש לקוחות ועמיתים והחלפת רעיונות. המרחב הרשמי התחלף עכשיו לשטח רב תכליתי, קרוב יותר למראה של לובי בית מלון או סלון ביתי. שטח המשרדים הפך כעת ליותר "חברתי", משותף ופתוח, מותאם בצורה גמישה וממוקדת יותר סביב הפעילויות הנדרשות בחברה.
לצד ומול החדשנות הטכנולוגית והבניינים החכמים, מעצבי פנים המודעים למציאות המתחדשת, משתמשים בטבע כמסגרת ארכיטקטונית, לארוג את הדפוסים וצורות הטבע לתוך הסביבה הבנויה, באמצעות שימוש בטקסטורות, דפוסים, תאורה טבעית וצמחים חיים.
משרדים בכל רחבי העולם, מאמצים את מקומות העבודה והמפגש החדשים והבלתי אמצעיים, כדי למשוך כישרונות צעירים ולהפוך את מרחבי העבודה ליותר סינרגטיים.

//  רומא העתיקה: הרומאים מניחים את היסוד להמצאת המשרד
הצורך באורגניזם המלאכותי הזה שהתגלגל והפך להיות "משרד", התקיים בצורה כלשהי לאורך ההיסטוריה, כאמצעי של אדם, או גוף של אנשים, לנהל עסקים מנהליים רשמיים.
"המשרד" במשמעות המוכרת לנו כיום, מבוסס על המשרד הרומי הלטיני העתיק, אלא שברומא העתיקה, דווקא לא היה מקום ספציפי או בניין, שהוגדר כמשרד. המונח העתיק, התייחס לפעילות העסקית או הפורמלית, שביצעו אנשים ששהו במבנים כאלה או אחרים. לרומאים היה כישרון ייחודי לשימוש בטכניקות בנייה, שיודעים להעריכן רק ברטרוספקטיבה של זמן, אשר שימשו השראה לארגון וסדר ולהתמודדות עם תהליכים ביורוקרטיים, כפי שהודגם בפנתיאון האדיר והארכאי, ברובע העסקים המודרני של רומא.

//  המאה ה-18: הופעת המשרד הראשון בהיסטוריה
בעידן הקונגלומרטים הכלכליים שלנו כיום (גוגל, פייסבוק, אמזון), קשה יהיה לנו להבין, שארגונים ענקיים מרובי תפקודים, לא היו קיימים באותו גודל ובמורכבות יחסית, כמו זו של הממשלה הביורוקרטית הרומית, עד למאה ה -18. אז, ארגונים גדולים, כגון הצי המלכותי הבריטי או East India Company, הוקמו בכדי לקדם את האינטרסים של בריטניה בעולם – ובכדי שאפשר יהיה לנהל את המטלות המגוונות להפליא שלהם, היה צריך לבנות להם בסיס פעילות מרכזי. בניין The Old Admiralty (Ripley Building) שנבנה בשנת 1726, היה בניין המשרדים הראשון שנבנה במיוחד ובשנת 1729 נבנה בניין משרדים לחברת East India Company, ברחוב Leadenhall Street בלונדון, שם רוכזו אלפי עובדים בכדי לטפל באינטרסים של החברה הבריטית בהודו.

1726 The Old Admiralty (Ripley Building)

1726 The Old Admiralty (Ripley Building)

1729 East India Company, Leadenhall Street

1729 East India Company, Leadenhall Street

United_States_Patent_Office_c1880

United States Patent Office, c1880

east-india-house-sale-room-artwork-british-library1729 East India Company, Leadenhall Street

east-india-house-sale-room-artwork-british-library1729 East India Company, Leadenhall Street

//  המאה ה-20: הופעת גורדי השחקים של המשרדים
אנשי העסקים הבריטיים, הבינו אז את מה שהבינו הפוליטיקאים הרומיים והוא בצורך במרכז ניהול. כך, חברות נוספות בעקבותיהם, החלו להקים משרדים. צמיחתם של המשרדים כמרכזי תעסוקה, יצר גם את הצורך בשטח רצפה והחלו להבנות גורדי שחקים של משרדים, שידעו להכיל כח עבודה גדל וצומח, תוך ניצול ריבוע קבוע של קרקע יקרה.
מגדלים אלה נבנו עם מעטפת קיר המסך השקופה האייקונית, שנועדה לספק אור טבעי ולהפחית את השימוש בתאורה מלאכותית, בחללים הפנימיים.
גורדי השחקים הללו, שאמנם זכו לביקורת לא אוהדת כבר אז בבריטניה, החלו עד מהרה לצוץ גם בארה"ב והפכו לחלק דומיננטי בחזות הערים ניו יורק ושיקגו, במאה ה-20. בניין המשרדים הראשון בארה"ב שנעטף בקיר מסך שקוף, היה , Missouri’s Boley Building, Kansas City שנבנה ב-1909.
גורמים רבים הולידו את המשרדים המודרניים של תחילת המאה ה-20 וכולם קשורים לצורך בהקטנת עלויות לצד יעילות עבודה.
עיצובו של המשרד, יתחיל עכשיו.

1903_Accting_Dept_Mfgers_Light__Heat_Co_Farmers_Bank_Bldg_Pittsburg

1903 Accting Dept Mfgers Light Heat Co Farmers Bank Bldg Pittsburg

1908_General_Offices_C_M_McClung__Co_Knoxville_TN

1908 General Offices C M McClung Co Knoxville TN

1909 Missouri’s Boley Building, Kansas City

1909 Missouri’s Boley Building, Kansas City

Bank_of_Peru_and_London_Lima_Peru_Admin_Office_OM

Bank of Peru and London Lima Peru Admin Office

Bank_of_Peru_and_London_Lima_Peru_Office_2_OM

Bank of Peru and London Lima Peru Office

download-2

Large_Office_by_Geo_R_Lawrence_Co

Large Office by Geo R Lawrence Co

Large_Office_by_Nat_Photographic__Advertising_Co_Chicago

Large Office by Nat Photographic Advertising Co Chicago

office-dictation-scan_pic0813

tealady_custom-bdd53305a9007386b95cc08bdde660b8a3a5f607-s900-c85

tea lady

המשרדים חיקו את בתי החרושת

המשרדים חיקו את בתי החרושת

//  העיצוב הראשון למשרד
לפני עבודת המעצב והאדריכל – קודמת כידוע עבודתו מניחת היסודות של המהנדס. את מבנה המשרדים של אותה העת, התווה דווקא, איך לא, מהנדס אמריקאי ולא מעצב, Frederick Taylor, שהיה אובססיבי לגבי סדר ויעילות ואחד הראשונים שעיצב שטחי משרדים. בדומה לרצפת מפעל תעשייתי או פועלי ייצור בבית חרושת, העיצוב של טיילור הציב עובדים במרווחים שווים, לאורך שורות של שולחנות, בתוך חדר אחד פתוח, מלא טלפונים ומכונות כתיבה, ברעש שהיה מחריש אוזניים. המנהלים והבעלים היו במשרדים פרטיים נפרדים ושקטים, בדרך כלל ברמות העליונות של הבניין, כדי לקבוע את סמכותם.

Frederick Winslow Taylor

Frederick Winslow Taylor

פרנק לויד רייט חתום על המשרד המעוצב הראשון ב-1904, בבניין The Larkin Administrative Building , עבור יצרנית סבון המסופק במשלוחי דואר. במשרד שרייט הגה ותכנן, שקדו 1,800 עובדים, על משלוח של 5,000 הזמנות סבון ביום, מרוכזים כולם בחלל אחד פתוח (open space) במרכז הבניין.
הבניין היה אטום הרמטית, גם בכדי לבודד אותו מזיהום האוויר שיצרו רכבות בסמוך לו וגם בכדי שיוכל לתפקד כמו מכונה משומנת היטב, כשהעובדים משקיעים את כל מעייניהם בעבודה, ללא שום הסחות דעת, כמו לראות את השמיים בחוץ, למשל.
תשומת לבו הידועה של רייט לפרטים, התבטאה בתכנון רהיטים מערכתיים (“one-size-fits-all”) שגם הם עוצבו כאן לראשונה בהיסטוריה. העמדתם נשמרה בסדר שיטתי ושבלוני של מסדר חיילים פרוסי, עם מחיצות שיפרידו ביניהם וישמרו על התמקדותם של העובדים בעבודתם, לבל חלילה ישוחחו זה עם זה ויבזבזו זמן יקר.
רייט התבקש לשרת את צרכי הלקוחות שלו, אשר ביקשו לייצר יעילות ולשחזר את קו הייצור שרווח במפעלים ובבתי חרושת, שם הייתה זרימה מתמדת של עבודה. החלל הפתוח שעיצב רייט, התבסס על העקרונות ההנדסיים של טיילור ואיפשר למנהלי עבודה להשגיח על זרימת העבודה הבלתי פוסקת, של פועלי הייצור המשרדיים. המנהלים הבכירים, לעומת זאת, היו ספונים בחדרים סגורים ואינטימיים.

054_Wright_1904 The Larkin Administrative Building ,

Wright 1904 The Larkin Administrative Building

1904 The Larkin Administrative Building , -1

Wright 1904 The Larkin Administrative Building

1904 The Larkin Administrative Building

1904 The Larkin Administrative Building

1904 The Larkin Administrative Building ,

1904 The Larkin Administrative Building

1904 The Larkin Administrative Building

1904 The Larkin Administrative Building

chairs0000

1904 The Larkin Administrative Building – chairs

frank-lloyd-wright-furniture-for-sale-the-architect-as-furniture-designer

The Larkin Administrative Building

1904 The Larkin Administrative Building


//  משרדים יעילים ומכניים, בתחילת המאה ה-20

מאחר והשגת "יעילות" הייתה המשימה המועדפת על העסקים, הרי ש-30 השנה הראשונות של המאה ה-20, היו עתירות המצאות ופתרונות עיצוביים, ממיטב האדריכלים, שבאו לשפר את היעילות של המשרדים, כפי שהיא נתפסה בפשטות באותה עת.
Mies van der Rohe הגה את רעיון החלונות ההיקפיים בבניין המשרדים, אשר מתחילים מעל גובה ראשם של העובדים וכך, מאפשרים כניסת אור טבעי לבניין, אך יחד עם זאת, מונעים מבעד העובדים להביט החוצה ולא להתמקד בעבודתם. ידוע לנו על רעיונות מרחיקי לכת נוספים של אדריכלים נוספים, אולם ואולי למזלם של העובדים באותה עת, הם לא יצאו אל הפועל, הודות להתרסקותו של הוול סטריט ב-1929 ובלימתה של הכלכלה האמריקאית.

Mies van der Rohe’s Friedrichstrasse Skyscraper, erected in Berlin in 1921

Mies van der Rohe’s Friedrichstrasse Skyscraper, erected in Berlin in 1921

//  שנות ה-30: האר דקו ההוליוודי
פרויקט קיר הזכוכית של לה קורבוזייה, למשרדי הממשלה בברזיל של 1936, עשה שימוש רב בזכוכית בעיצוב המשרדים וסיפק דוגמה ל"שקיפות ארגונית של מדינה דמוקרטית מודרנית", מתיר לעובדים ליהנות מאור טבעי וגם יכולת לחזות בנוף שעטף את כוורת המשרדים שלהם.
האר דקו הגנדרני שרווח בשנות ה-30, הביא למבנים חדשים ומסוגננים וכך גם במשרדים, אשר שמרו אמנם על התכנית ההנדסית של טיילור, עדיין לא היה בהם קשר עם העולם החיצון ובמקרים מסוימים אפילו לא חלונות – אך העיצוב בסגנון בית החרושת, התחלף באדריכלות אר דקו מסוגננת, בכדי להביא תחושה של מודרניות למקום העבודה.
שנות השלושים הולידו משרדים מושקעים עיצובית יותר מאשר בעבר, מאחר וחברות גדולות התעניינו בשני דברים עיקריים: משרדים שאפשרו תהליך עבודה זול יותר, בפחות זמן – אך בנוסף, גם במשרדים שהציגו את תדמיתם התאגידית. זו הייתה סטייה משמעותית מהעקרונות הנוקשים שרווחו אז, שהכתיבו ניצול רצפה מקסימלי וזול, המקדש לייצור בלבד, כמעט ללא סנטימנטים לעובדים. חללי המשרדים נעשו חמים ועשירים יותר, גם בכדי לשדר ערכים ללקוחות וגם לפצות את העובדים על חוסר האינטראקציה עם העולם החיצון.
פרנק לויד רייט, פורץ דרך כהרגלו, יצר את משרדי Johnson Wax Building ב- Wisconsin, ב-1939. 250 עובדים פעלו כאן מתוך חלל גדול אחד, ללא מפקחים או מנהלי עבודה או מכונות, שכל אלה שוכנו באזורים נפרדים. במקומם, נהנו העובדים מתאורה בהירה, צבעוניות מרגיעה ומבידוד מרעשים, שהושג על ידי ציפוי התקרות והרצפות בשטיחי שעם. המודל העיצובי הזה הוגדר כהצלחה, מאחר והעובדים השקיעו יותר מזמנם, זמן הפנאי לצד זמן עבודה, בתוך הבניין, כתוצאה ישירה מעיצובו.

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright1

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright2

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright3

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright4

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright5

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright6

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright7

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright8

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright9

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright11

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright222

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright333

Johnson Wax Building Wisconsin, 1939 frank loyd wright

 

//  שנות ה-50: התכנית הפתוחה של העידן הסוציאל דמוקרטי
שחר שנת 1950, הביא איתו ארכיטקטורה קלינית חכמה של התנועה המודרנית, עם שימוש נרחב במיזוג אוויר מתקדם ותאורת ניאון. בגורדי השחקים החדשים, היה צורך קטן מאוד באור טבעי ובאוורור דרך חלונות פתוחים. המשרד הארגוני היה אוטונומי לחלוטין מהעולם החיצון.
אך גם זה החל להשתנות כבר בסוף אותו עשור, כשאדריכלים התבקשו לעצב את הארגון המרחבי של המשרד, בקנה אחד עם הצרכים של עובדים והחלו ליצור תכניות פתוחות, עם רהיטים המפוזרים במרחבים גדולים, חסרי מבנה, עם סביבות שונות ומגוונות, תוך שימת לב לתפקידם של העובדים המאכלסים אותן. לדוגמה, עובדים בתחום הקריאייטיב (כגון פרסום או מדיה) יכולים להיות מקובצים באופן חופשי, במקום שבו הם יכולים בקלות לקיים אינטראקציה בתדירות גבוהה יותר.
הקונספט החדש – The Open-Plan Office, נוצר על ידי האחים שנל מגרמניה, שכינו אותו Bürolandschaft ("נוף המשרד"(. הוא נועד לסלק היררכיות ולשפר את התקשורת בין העובדים; שולחנות קובצו יחד עם שרכים גדולים ומחיצות, לייצר קצת פרטיות.
"הנוף המשרדי" התאים עצמו לרוח התקופה של אחרי מלחמת העולם השנייה, שיצרה גישה ניהולית שוויונית, על בסיס עקרונות סוציו-דמוקרטיים פרוגרסיביים ועודדה את צוות העובדים ברמות מרובות, לשבת ולעבוד יחד, במאמץ לשפר את שיתוף הפעולה והתקשורת במשרד וגם לחרוג מהאופי המכני המדכא של העבודה.
מתוך העקרונות הסוציאל-דמוקרטיים הללו, יצר הרמן מילר, סדרה של שולחנות, סביבות עבודה וריהוט מודולרי אחר, שנתפרו לאפשר חופש תנועה וגמישות, לעבוד בכל מצב המתאים לכל עבודה. העקרונות האירופיים המודרניסטיים שאחרי המלחמה, אחראים גם על פלאים אדריכליים, כגון בניין הסיגרם של מיס ואן דר רוהה, או מוזיאון וויטני לאמנות אמריקאית של מרסל ברויאר.

1950 Burolandschaft Office

1950 Burolandschaft Office

RED # 18355 64-NA-193

In 1958, a German space planning consultancy called the Quickborner Group, introduced Burolandschaft, which translates as “office landscape”

In 1958, a German space planning consultancy called the Quickborner Group, introduced Burolandschaft, which translates as “office landscape”

The office layout floor plan of the Wainwright Building in St. Louis, Missouri

The office layout floor plan of the Wainwright Building in St. Louis, Missouri

The Seagram Building, designed by Mies Van Der Rohe and completed in 1958.

The Seagram Building, designed by Mies Van Der Rohe and completed in 1958.

 

//  שנות ה-60: המשרד הוא הבית השני של משפחת העובדים
זרם הנשים, שהחלו לאכלס מקומות עבודה לאחר מלחמת העולם השנייה, הוביל לשינוי הדינמיקה של המשרד. ב-1968, פרסם ה"אובזרוור" מאמר שכותרתו "האם תתן לבתך לעבוד במשרד פתוח?".
הערך הרב שהוענק למזכירות טובות בשנות ה-60, איפשר למזכירות הטובות האלה, לדרוש "לוח צניעות" – דיקט שכיסה את כל חזית השולחן ואת רגליה של המזכירה. כמובן, לאפשר לנשים ללבוש מכנסיים במשרד, כפתרון פשוט הרבה יותר, היה חסר תקדים יחסית במשרדים עד אמצע 1970.
באותה עת גם נוצרה ההכרה ברווחתם ושביעות רצונם של העובדים, כמשפיע הכרחי על היעילות. תפיסת המרחב השיתופי התפתחה עוד יותר, מעצבים ביקשו ליצור חזות "משפחתית" ועובדים הורשו להביא חפצים אישיים שלהם למקום העבודה, לרבות את בני המשפחה.

3113928602_fe5ae3d5cc_b-1-1024x659

1 Evolution of the workplace_CubiclesFloor Plan of the Chase Manhattan Bank, finished in 1961

Floor Plan of the Chase Manhattan Bank, finished in 1961

1960

1960

1963

1963

1980

1980

1980-b

1980

1981

1981

1981-a

1981

Evolution-of-the-Office-Desk

Illustration of the Action Office design by Robert Propst in 1964, Herman Miller

Illustration of the Action Office design by Robert Propst in 1964, Herman Miller

gabriele galimberti

Internet Retailer Zappos.com Site Visit

 

//  שנות ה-90: המשרד הוירטואלי
למהפכת האינטרנט, האתרים והרשתות החברתיות, בשנות ה-90, הייתה השפעה מהפכנית על עיצוב המשרד. טכנולוגיה חדשה, אינטרנט, מחשבים נישאים וטלפונים סלולריים, יכולים להעתיק משרדים טיפוסיים ועובדים ולתת להם לתפקד מהבית, מבית הקפה או תוך נסיעה בתחבורה ציבורית. המיתון הכלכלי בתחילת שנות התשעים, בשילוב עם התחרות הגוברת בשווקים הגלובליים, גרמו לכך שמנכ"לים ומנהלים לא יכלו להתעלם מהחיסכון בעלויות הנובע מהעבודה מרחוק וממיקור חיצוני (אאוטסורסינג), בעזרת התקשורת המתקדמת. הגידול במחירי הקרקעות באזורים הבנויים גדל והלך, חברות רב לאומיות נעו ממרכזי ערים, לפארקים תעשייתיים ולמרחבי קרקע נגישים רק בתחנות רכבת ובכבישים מהירים.
לדוגמה, משרדי British Telecom ב- Stockley Park ליד שדה התעופה Heathrow, שעיצוב הפנים שלהם נעשה על ידי משרד DEGW בשנת 1996. התוכנית לא-טריטוריאלית, העסיקה את 3,000 העובדים של החברה, ב-1,300 עמדות עבודה בלבד. לעומת זאת, החברה עודדה את העובדים לעבוד מהבית או עם לקוחות, עד 3 ימים בשבוע ולהגיע רק ליומיים במשרד. העובדים השתמשו בשולחנות עבודה שונים בכל יום – כל זה איפשר לחברה לחסוך שטח, למכור נכסים שנזקקה להם בעבר לצרכיה באזורי העיר הפנימיים ולקדם סביבת עבודה גמישה יותר, תוך חסכון כספי משמעותי. עיצוב המשרדים נעשה כעת במטרה לשנות את תרבות העבודה של הארגון לחלוטין. חברות דוט קום בסוף 1990 אימצו משרדים קטנים יותר, מוזרים, צבעוניים יותר, אשר התאימו לתדמית החדשה והמתקדמת שלהם. כל זה המשיך עד לעיצוב המשרדים של היום: תכניות "דה-טריטוריאליות", שבהן הגבולות בין אנשים וחללים, כמו גם בין עבודה למשחק, מטושטשים. ניגוד חריף למבוך התאים המאפירים, של העבר;
ההתפתחות הטכנולוגית הפחיתה את הצורך של העובדים להיות קשורים לשולחנותיהם. Menlo Park של גוגל (שתמיד מעוררת השראה בתחום זה), בקליפורניה, משקף סגנון עבודה מהפכני לחלוטין במאה ה -21, כמו אצל שאר החברות בעמק הסיליקון, כמו אפל, אינטל, מיקרוסופט Tesla; יאהו !, ו- eBay; ועד לחברות הסטארט-אפ הדיגיטליות הקטנות ביותר – כל החברות הללו אימצו סגנונות משרדיים קלילים יותר, שנועדו לעודד סביבות עבודה מותאמות אישית, משוחררות ונוחות גם לשעות ארוכות של עבודה לתוך הלילה, של תכנות, ניתוח נתונים או עיצוב גרפי. "קוד הלבוש", אם היה כזה, הפך להיות הרבה יותר רגוע מאשר "חליפות ועניבות" קונבנציונליות של המאה הקודמת.
עיצוב המשרד הפך למעורר השראה, עם שפע של אפשרויות עבודה חלופיות, חללים ממוקדים וחדרים שקטים. לניטרול תופעות של עייפות בעבודה ופרודוקטיביות מופחתת, יש גם מרחבים חברתיים, כמו בית הקפה לארוחת צהריים וחדר משחקים;
עליית מחירי הנכסים ודמי השכירות של משרדים, בעיקר בערי הבירה, הובילו לדרכי שימוש יעילות יותר של החלל – כמו חללי עבודה שיתופיים.
לצד היתרונות, מתקיימת גם ביקורת ותלונות על חסרונותיה של תפיסת מרחב העבודה הנוכחית: רעשים מסיחי דעת, חוסר פרטיות, העדר מרחב טריטוריאלי שקט, כמו משרד אישי למשל, שפירושם ביטול הצורך לתזמן פגישה וכך עובדים מוצאים עצמם מופרעים תדירות על ידי עמיתיהם.

1996

1996

Thanks to technology, an office can be just about anywhere.

Thanks to technology, an office can be just about anywhere.

 

//  המאה ה-21: הבדידות וחווית המשתמש / שיחה עם אדריכלית ורד גינדי
"הווירטואוזיות שלנו כמעצבים, מתבטאת ביצירת חוויה. ראשית, כזו שמחסירים פעימה כשנכנסים לחלל שעיצבנו, שנעים להיות בו. הרבה מלקוחותינו, חברות היי טק, מתמקדות בגיוס טלנטים, אשר מגיעים לראיונות עבודה במיטב החברות ואחד הפרמטרים הקריטיים שלהם בבחירת מקום העבודה, זה איך הוא מעוצב.
שנית ובעיקר, במקומות שלנו נוצרת חוויה של "ביחד". כי מה שאנחנו באמת מנסים לייצר, זה חווית משתמש. יש מודעות רבה לבדידות שנוצרה כיום לדור ה-Y, בין היתר בעטיה של הטכנולוגיה, המאפשרת להם כיום לעבוד מכל מקום, כל המידע שלהם אגור במסכים נישאים ובענן, כך שהם לא צריכים לבוא לשום חלל פיזי, על מנת לבצע עבודה. זה הולך ומתגבר יותר ויותר עם הוירטואל ריאליטי. אתה יכול להישאר ב'קונכייה' שלך, בבית שלך או בחוף הים ולבצע עבודה, באמצעות שיחות הווידאו והסקייפ וכל הטכנולוגיות האלה שאנחנו משתמשים בהן בכדי לדבר עם כל העולם, המייתרות את הצורך להיפגש. אפשר להעלות מהענן את החומר שנדרש ולהסתכל ולדון בו באינטראקציה".
"אז למה בכל זאת צריך לבוא לחלל פיזי? כאן אנחנו באים באמצעות עיצוב החלל, לענות על בעיה – הבדידות. אנשים זקוקים לאינטראקציה, אנחנו יצורים חברתיים וזקוקים להתחכך. אנחנו באים למשרד לא רק בכדי לעבוד. העובדים הם למעשה הלקוחות שלנו. הם הכח היצרני, משתמשי הקצה. הם אלה שאותם אני רוצה לרצות".
"עובדים נמדדים כיום על פי תפוקה ולא על פי כמות שעות עבודה. השאלה הראשונה שאנחנו שואלים, בבואנו לתכנן משרד, היא מה הגיל הממוצע של העובדים בו. זה המפתח לכל. מחקרים מראים, שלעובדים בגילאי 35-45, יהיה קשה להתרכז ולהיות תפוקתיים, בסביבת עבודה שהיא לגמרי פתוחה. היא תהיה מצוינת עם זאת, לעובדים בגילאי 25- עד 35, אשר יתפקדו טוב יותר בצוותא. הם רגילים לזה ולא רק שרעש לא מפריע להם, הם רוצים לשמוע מוסיקה בזמן העבודה. בעקרון, אנחנו מנסים לייצר טיפולוגיות שונות של חללי העבודה, על איזשהו ספקטרום ומתכננים גם אופציות לעובדים שרוצים לעבוד יותר בשקט וסביבה פתוחה מפריעה להם".
"המעסיק מבקש מאתנו כמעצבים, ליצור חוויה בחלל העבודה שלו. יש חברות שמעסיקות 200 ועד 1,500 עובדים והן התלוננו בפני, שמפריע להם שהעובדים לא מכירים זה את זה. אם הם יפגשו במקרה ברחוב, הם לא יצליחו לזהות שהם עובדים באותה חברה. עבורי זה מפתח בכדי לייצר את חווית הקמפוס, ליצור הרבה נקודות התחככות ומפגש, על חשבון אזורי עבודה פרטיים. אזור העבודה הפרטי שלך באופן ספייס יותר מצומצם, כי אינך צריך הרבה שטח בשביל לעבוד, אתה יכול להסתפק בלפטופ שלך. אבל 50% משטח חללי המשרד, מיועד להתחככות בין העובדים. זה נעשה בכמה צורות, זה יכול להיות חללי הדרכה, חדר ישיבות, חדר אוכל, שזה מאד חשוב איזו קפיטריה או בר מוצאים במשרד, או חדרי יוגה ואפילו נגינת מוסיקה. זהו 'החלל הלבן'. הרי יש בפרוגרמה חדרים – חדר מנכ"ל, חדר ישיבות וכדומה, אבל מה שבאמת 'עושה' את הפרויקט וזה הסוד שלנו כמעצבים – זה 'החלל הלבן', האנטי ספייס, הוא אשר תורם לבניית הזהות של המקום".
"הבדידות של העובד, מנקודת ראותו של המעסיק, היא גם כן דילמה. איך יתארגנו משרדים בעוד 20 שנה, כשהעולם הולך לכיוון של אאוטסורסינג, בעיקר העולם הטכנולוגי. בניין המשרדים של מייקרוסופט יכול אז בעצם להיות ריק, העובדים שלהם הרי יוכלו לעבוד מכל מקום. כאן התשובה היא, שהם לא אמורים לבוא למשרד רק בשביל להפר את הבדידות שלהם, אלא בכדי לעשות knowledge sharing. לחלוק את ה-dna של התרבות הארגונית של החברה שלהם".
"המציאות וגם בתחום זה, הרי משתנה כל הזמן וכולנו צריכים לדעת להתאים עצמנו אליה, בכדי להיות רלוונטיים. אדריכלים אומרים שהם בונים בניינים לעשרות השנים הבאות. אני אומרת שאני בונה ל-10 השנים הבאות, במקרה הטוב. שוק העבודה יעשה בעתיד באאוטסורסינג. קמות כבר כיום חברות שמתמחות בידע, שהולך ונעשה מפורט ומדויק יותר. חברות כמו מייקרוסופט, ירכשו מהן את הידע. קשה לנבא, אבל אנחנו מנסים לתכנן את הפרויקטים כך שיתנו מענה גם בעוד 10 שנים. למשל, בשיטה מודולארית, חלל שיודע להיות גם חלל עבודה וגם חדר ישיבות. אנחנו בונים סיסטמה, שכונות כמו בתכנון עירוני – שדרות קבועות ובניינים שיכולים לקבל סוגים שונים של פרוגרמות. אם החברה תרצה בעתיד לשנות ייעוד, היא תישאר במרקם 'הרחובות', אבל תשנה את החללים הצמודים להם. האזורים הציבוריים קבועים, אבל השכונות משתנות. למשל, אם העובדים לא יצטרכו לבוא כלל לחברה בכדי לעבוד, אלא יגיעו רק בכדי להיפגש, אז החללים יהפכו לחדרי ישיבות. אנו מתכננים את תשתיות המשרד, שיהיו כמה שיותר מדולאריות, אובייקטים זזים, מתקפלים".

Facebook, Hong Kong Office

Facebook, Hong Kong Office

google-office-jpeg

google-office

Menlo Park google

Menlo Park google

Music lounge at Google’s Zurich office

Music lounge at Google’s Zurich office

אדריכלית ורד גינדי, 2018. צילום: עוזי פורת

איך נקבעו הצבעים כחול וורוד לבנים ובנות?

בצילום מפורסם בארכיון של ההיסטוריה האמריקנית, ניראה הילד הקטן פרנקלין דלאנו רוזוולט, לימים נשיא ארה"ב, יושב זקוף על שרפרף, חצאיתו הלבנה פרושה על ברכיו, ידיו חובקות כובע מקושט בנוצה.
לבוש כזה נמצא מטריד כיום, אך בשנת 1884, כאשר רוזוולט צולם, הבנים לבשו שמלות עד גיל 6 או 7, אז גם הגיעה התספורת הראשונה שלהם. התלבושת של פרנקלין נחשבה אז לנייטרלית מבחינה מגדרית.
מדוע השתנו סגנונות הבגדים של ילדים צעירים באופן כה דרמטי? איך הגענו לשני סימני זיהוי חזותיים – בנים בכחול ובנות בוורוד?

להמשיך לקרוא איך נקבעו הצבעים כחול וורוד לבנים ובנות?

בעוד 20 שנה נגור בערים מתחת לפני האדמה

לתכנון האורבאני בעולם כיום, כאב ראש גדול: בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית, יותר ממחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת כיום בערים. על פי האו"ם, נתון זה ימריא לכמעט 70 אחוזים עד שנת 2050. אדריכלים ומעצבים עירוניים חייבים לחפש דרכים חדשות כדי לעשות שימוש יעיל יותר של קרקע עירונית. מגמה זו הובילה בערים רבות, להתרחבות, תרתי משמע, בעקבות הדפוס של פרבור בצפיפות נמוכה.

להמשיך לקרוא בעוד 20 שנה נגור בערים מתחת לפני האדמה

איך נולד חדר המגורים (הסלון)?

הארמון בו התגורר לואי ה -14 בורסאי, בשנת 1691, היה עצום, מפנק ומפואר. עם זאת, אף אחד לא יכול לקרוא לו "בית". ההתנהלות בארמון הייתה ציבורית, עולם של נימוסים קיצוניים ופרוטוקולים. האם היה בו חדר אחד שבו אפשר באמת להירגע? לא. כך הרעיון של חדר המגורים התפתח במאה ה-18, כמה שנתפש כעולם "המודרני".

הסלון Salon d'Hercule, אחד החדרים המפוארים והפורמליים ביותר בארמון לואי ה -14 של ורסאי

לואי ה-15, לעומתו, דאג שיהיו לו קבוצת חדרים פרטיים, מקבילים לכל אלה הפורמליים שבארמון ודאג לאיזון בין החיים פורמליים לאלה הפרטיים יחסית: חדרים רשמיים של המלך וחדרים שבהם בעלי הבית יכולים להירגע ולהיות עצמם.

להמשיך לקרוא איך נולד חדר המגורים (הסלון)?