המרד נגד העיצוב

 

 

 

עד כמה אנחנו עצמאיים בבחירת העיצוב של סביבת חיינו ובגדינו, איתם אנו מגדירים את עצמנו – את זהותנו המעמדית והחברתית? עד כמה העיצוב שלנו אכן משרת אותנו, את רצונותינו וצרכינו? במילים אחרות, האם אנחנו שולטים בחיינו, או האם חיינו נשלטים בידי אחרים? "אנו לרוב מניחים שהאובייקטים שייכים לנו ולרוב אנו צודקים. אבל יש זמנים בחיים שאנו שייכים לחפצים שלנו", כתבה הסופרת והפילוסופית אקיקו בוש (Akiko Busch) בספר שיצא לאחרונה בשם "החיים הלא רגילים של חפץ רגיל".

http://www.metropolismag.com/cda/story.php?artid=1617

 

 

 

     כשלושה עשורים חלפו מאז יצא סיפרו רב ההשפעה של ואנס פאקרד, על המשכנעים הנסתרים בהם נעזרת הכלכלה והפרסומאים שבשרותה, בכדי לנווט אותנו, את רצונותינו, מאוויינו, רצונותינו והעדפותינו. העיצוב העכשווי בעולם כיום נמצא בעיצומו של מרד כנגד הכללים, הגדרות התחומים, האופנות, השבלונות והנוסחאות. "בודקים את הגבולות, מפרקים ושואלים שאלות על מהותו ומטרותיו של העיצוב", אלו הציטוטים השכיחים ביותר של המעצבים בתערוכות ובמאמרים על העיצוב העכשווי. בתערוכת העיצוב הבינלאומית בקלן 2005, הציגה המעצבת פטרישיה אורקולה את בית העתיד כתא חי, שניתן להזיז את רהיטיו ממקום למקום בקלות רבה באמצעות כבלים וגלגלות ובכך לשנות ולהתאים את מיקומם כרצוננו. כולנו כידוע חיים בתוך סביבת מגורים המכתיבה לנו מסלול התנהלות מובנה מראש, גם אם את הסביבה הזו יצר עבורנו אדריכל שידע טוב יותר מאתנו איך אנו אמורים להתנהל בבית שלנו.
 

 
מפגש בין מזרח למערב

     חלק ממגמה מרדנית זו היא תפיסה תרבותית שמקורה במזרח הרחוק והיא קונה לה אחיזה הולכת וגדלה בעיצוב במערב ועתה היא מגיעה גם אלינו: הוואבי סאבי. בעוד השיגעון הקודם בעיצוב חיינו שהגיע מהמזרח וכבש את המערב, הפנג שווי, מכתיב לנו סגנון חיים אלטרנטיבי באמצעות כללים וחוקים "נכונים יותר" – הוואבי סאבי מורדת נגד כל מה שאנו תופסים כיום כעיצוב נחשב וראוי, מושלם, מורכב, מושקע, אופנתי והנראה מליון דולר. וואבי סאבי לעומת כל אלה מהלל את יופיים של דברים לא מושלמים, ארעיים וחסרים, שהם פשוטים וצנועים ודווקא לא מקובלים. או כמו שמכנה אותו הסופר לאונרד קורן "הסם שכנגד המושלם, לסגנון היופי המשותף, החלקלק והסכריני שהקהה, לדעתי, את הרגישות של החברה האמריקנית".

     קורן קושר את המרידה דווקא לז'אנר של מרד הנעורים ו"לרבות מתורות האנטי אסתטיקה הבוטות יותר שנובעות מנפש צעירה מודרנית ויצירתית: ביט, פאנק, גראנג'".

עטיפת הספר "וואבי סאבי", הוצאת "אסיה".

("וואבי סאבי לאמנים, למעצבים, למשוררים ולפילוסופים", הוצאת אסיה). תפיסה מזרחית זו התפתחה ונולדה במצע תרבותי בעל תאימות רבה לזה שבמערב והן בעלות מכנה משותף: המרד המערבי הוליד את המודרניזם – המרד המזרחי הוליד את הואבי סאבי. בדומה למודרניזם השולט בחברה התעשייתית הבינלאומית מאמצע המאה ה-20 ועד סופה, ששאף להתנתק מהקלסיציזם ומהאקלקטיות של המאה ה-19, גם וואבי סאבי קם מתוך התנגדות עזה לטעם השלט, במקרה זה טעם השליט. הוא שאף להתנתק מהשלמות והפאר הסיניים ששלטו בכיפה ביפן במאה ה-16 ולפניה. עקרונות התורה המזרחית שונים מהמערב ששורשי עקרונותיו בתפיסת עולם הלניסטית שערכיה סימטריה ושלימות (גישת המודרניזם ציבורית, לוגית, אבסולוטית, שולטת בטבע, משתמשת במכונה, סימטרית, מלוטשת, מתוחזקת וקרה, בעוד הוואבי סאבי פרטי, אינטואיטיבי, יחסי, הרמוני עם הטבע, מאמץ את הטבע, אורגני, גס, מתיישן וחם), למרות שבמפתיע בשתי התפיסות האסתטיות של שני הקטבים התרבותיים, המערבית והמזרחית, יש מעט קווי דמיון: גם המודרניזם וגם הוואבי סאבי נמנעים מארכיטקטורה עם קישוטים שאינם חיוניים למבנה. המודרניזם חסר תפרים, מלוטש וחלק והוואבי סאבי מינימליסטי, אך יש בו היבטים רוחניים נוספים: הוא ארצי, לא מושלם ומגוון. לפי התפיסה המזרחית הוא אינו מצוי בטבע ברגעים של פריחה ושפע אלא ברגעים של שקיעה. חפצי הוואבי סאבי אינטימיים, קטנים, קומפקטיים ושקטים ומתכוונים פנימה. יוצרי החפצים מעודדים צמצום המרחק בין האדם לחפץ ומעצבים אותם מתוך שאיפה לגרום לאנשים לגעת ולהשתמש בהם. מקומות שעוצבו ברוח הוואבי סאבי הם כאלה היוצרים סביבה קטנה, מבודדת ופרטית, המגבירה את יכולתו של האדם לשקוע בהרהורים מטפיסיים. החומרים פשוטים, מחוספסים וארציים, שאינם רחוקים ממקורם הטבעי.
 
     לא די בכך ששני תהליכים תרבותיים מתרחשים באופן דומה במקביל גם במזרח וגם במערב, תפיסת הוואבי סאבי אפילו מתחברת ודומה לתפיסות ביהדות ובאסלם: היהדות מורה להשאיר שטח לא צבוע ומטויח בצד מזרח של הבית זכר לחורבן בית המקדש, אשר סימל את אחדותו הרוחנית של העם, המזכיר את השאיפה לשלמות העם שטרם הושגה. באסלם התפיסה שהשלמות היא רק בידי האלוהים – מתבטאת הכי הרבה באדריכלות. במבנה סימטרי ככל שיהיה, תמיד ייצרו פגם בסימטריה. זו תעוזה להתחרות בשלמות שהאלוהים יוצר, זה לא מנומס ולא צנוע לא להכיר בגדלותו וביכולתו לדייק יותר מהאדם. 
 

Natural light floods this spacious, but spare, wabi-sabi bathroom.

    תפיסה זו הפושה בעולם והמאומצת לאחרונה אצל חוגים רחבים של מעצבים ושל שוחרי אסתטיקה והופכת להיות "הדבר הבא", קיימת בעולם כבר כרבע מאה. בתחילת שנות השמונים מכרה יצרנית האופנה קום דה גרסון סוודרים, שיצרה ממכונת אריגה אשר תוכנתה כך שתפיק אריג עם חורים במקומות אקראיים. הפילוסופיה האסתטית הזו יושמה במלון העתיק והמפורסם ביותר בקיוטו שביפן – מלון טוואראייה, שגילו 300 שנה ( 700$ לאדם ללילה). מוצרים המעוצבים ברוח הוואבי סאבי הם כלי הקרמיקה המבוקשים של קזוהיקו מיווה היפני ורהיטי המתכת שעיצב שירו קוראמאטה ז"ל (שהמעצב ובעל בית העיצוב הלונדוני רב ההשפעה זאב ארם גילה לאירופאים לפני עשרים שנה והפך אותו למעצב-על). בחנות הכל בו הידועה מאצוייה בטוקיו, טמון במרתף בית תה בגודל 16 מ"ר, מעוצב במוזאיקה של מתכת כהה וחלודה, דלפק בטון עם התזת חול והרבה עץ טבעי. פינה שקטה ומעודנת זו בסביבה המסחרית והתזזיתית של הכל-בו, נוצרה כדי לאפשר לקונים לעצור שם לרגע של וואבי סאבי.

 

בית אוכל בסגנון הוואבי סאבי בטוקיו, 2006

 

המורדים – אנטולוגיה של מרד מלה קורבוזייה ועד לרם כרמי

 

Adolf Loos was an Austrian architect and theoretician, one of the most important representatives of Modern architecture.

     מרידות נגד העיצוב והאדריכלות האופנתיים היו לאורך כל ההיסטוריה. האדריכל והתאורטיקן אדולף לוס (1933-1870), ממנסחיה העיקריים של הארכיטקטורה המודרנית, חווה את התמוטטותה של הדוקטרינה הקלאסית, המכתיבה לארכיטקטים כללים מנוסחים וברורים של קומפוזיציה ושל פרופורציה. המעניין הוא שלוס עצמו זירז במידה רבה את ההתמוטטות הזו, אולי יותר מכל אחד מחלוצי הארכיטקטורה המודרנית שבאו אחריו. מעבר למאמריו הידועים על ארכיטקטורה ואורבניזם, התבטא לוס גם במגוון נושאים כמו עיצוב אופנה, הליכות ונימוסים ואורח חיים. "עכשיו לכל אחד יש זכות להתלבש כמו מלך", הוא מצהיר "מה שפר חלקם של האיכר הטיפש, או של הפועל העני או של הבתולה הזקנה. לא היו להם דאגות כאלה (של סגנון). לא היו להם רהיטים מסוגננים. הכל בערבוביה. הציירים, שיש להם טעם, התעלמו מהדירות המסוגננות שלנו וציירו תמיד את פנים הבתים של האיכרים הטיפשים, של הפועלים העניים ושל הבתולות הזקנות. הם צדקו. הם היו מפוכחים מספיק להבחין עד כמה חלול, נפוח, מנוכר ולא הרמוני הוא המראה של הדירות המסוגננות שלנו". לוס קורא למרד "עכשיו נמאס לנו. אנחנו רוצים שוב להיות אדונים בד' אמותינו. אנחנו לא מוכנים יותר לכך שהחדרים שלנו ישעבדו אותנו". ("דיבור לריק, למרות הכל", הוצאת בבל).  
 

Le Corbusier's Villa Savoye (1929-1931)

    

 

     אבל מטיף הפשטות המתסיס והמשפיע מכולם היה ארכיטקט מודרני (שרכש את המקצוע בכוחות עצמו) בשם שארל אדואר ז'אנרה, שהופיע תחת הפרסונה לה קורבוזייה (1887 – 1965). ספרו השני "לקראת ארכיטקטורה" (1923, בארץ הוא הופיע בהוצאת בבל) נחשב לטקסט המשפיע ביותר שנכתב אי פעם על הארכיטקטורה המודרנית: "כדי לחמוק מפני מעטה העופרת המוחץ, צריך לשלוח חצים ולנקב אותו", הוא קורא. בעיניו לארכיטקטורה אין בכלל כל קשר עם סגנונות העיצוב השונים. "סגנונות הלואי למיניהם או הסגנון הגותי, הם לארכיטקטורה כמו נוצה על ראשה של אשה. לעתים זה נחמד, אך לא תמיד", הוא אומר בלעג. "החיים הטובים" היו בעיניו שמש, נינוחות, סדר, הרמוניה כשמילת המפתח היא "טהור". הפונקציונליות של המבנה צריכה לכלול בתוכה גם את הרגש של המתגורר אל חלל מגוריו, המושג באמצעות פשטות, סדר וצורות טהורות. המבנים שתכנן הניחו לאור הטבעי ולצמחיית הגינה לחדור אליהם ברוחב לב ואפשר היה לראות אצלו חלל הבנוי מסביב לעץ הצומח ומבקיע בעד לתקרה. הריהוט הפנימי במבנים שתכנן היה זול, מייצור המוני ונטול קישוטים. לה קורבוזייה שאף לעשות סדר בשלל הרעיונות שנפוצו באירופה בשני העשורים הראשונים של המאה וקרא לבניית "מכונות מגורים נטולי אסתטיקה". בדומה לפוטוריסטים, הוא גרס שאדריכל צריך בכלל להשליך את מטענו התרבותי.
 

ז'אן בודריאר

     אמריקה כסמל המערב שימשה תמיד מטרה לחצי ביקורת. שנתיים אחרי מותו של לה קורבוזייה, נושא ז'אן בודריאר את נס המרד. בודריאר (76) חי כיום בפריס והוא מהוגי הדעות המשפיעים, שנונים ופרובוקטיביים של זמננו. הוא דן במצבו של האדם המודרני והמודרניות, מאמץ את מכונות המגורים של לה קורבוזייה וממחיש את התיאוריה במודל הארכיטקטוני נטול הרגש ביותר בעיניו: "אסור להפוך את הארכיטקטורה להומנית. האנטי ארכיטקטורה זה הדבר האמיתי, מקבצי גורדי השחקים האמריקניים: כאן נולד האובייקט הארכיטקטוני הטהור, זה שחומק מהארכיטקטים, זה שבמהותו שולל באופן קטגורי את העיר ואת השימוש בה, שולל את האינטרס של הכלל ושל הפרט, שמתעקש על הטירוף שלו" ("אמריקה", 1968, הוצאת בבל). בודריאר מתאר ספור בדיוני בו מתעוררים בוקר אחד כמה אנשים עשירים באזור וילות מהודר על הרי קליפורניה ומוצאים עצמם מוקפים במכשול שקוף ובלתי חדיר, חומה מזכוכית שהופיעה לפתע בלילה. הוא יוצא כנגד הזבל האמריקאי "הארץ הזאת חסרת תיקווה. אפילו הזבל כאן נקי", כנגד השפע האמריקאי "הגורם לאירופי לחלום כאן על מוות ורצח, על מוטלים למתאבדים, כדי להכשיל את שלימות האוקיינוס והאור, כדי להכשיל את הקלות המטורפת של החיים, את ההיפר-מציאות של כל הדברים כאן". כמו בודליאר, גם הסופר ז'ורז' פרק חוזה את קץ המודרניות באמצעות הבוז שהוא מתייחס לארכיטקטורה שלה, אותה הוא מכנה "מה שאי אפשר לגור בו: הערים המבחילות… ארכיטקטורת הבוז ואחיזת העיניים… הברברנות הבינונית של המגדלים ושל הבילדינגז, השחץ הקמצני של הסניפים הראשיים… ערי דמה, מרכזי המיון, הדלפקים, בתי החרושת, בתי הסוהר, בתי המשוגעים, בתי המחסה, הגמנסיות, בתי המשפט, חצרות בתי הספר, חדרי מגוריים ענקיים פתוחים לשמיים, מראה עוצר נשימה, שני כיווני אוויר, שיפוץ יוקרתי של מעצב, שקט, גינה פרטית, עסקה יוצאת מן הכלל". ("חלל וכו': מבחר מרחבים", הוצאת בבל).
 
     עשור שלם לפני בודליאר ופרק, מורד אדריכל ישראלי באדריכלות המודרנית ומצטרף לקריאה ליצור אדריכלות עם רגש. רם כרמי, בנו של דב כרמי מאבות האדריכלות הישראלית, מורד דווקא במורשת העבר "העברית, שנשענה על טובי המשוררים, הייתה אז נהדרת, אולי נהדרת מדי", הוא משווה לעברית המליצית של מורינו ורבנו ומנסה ליצור שפה אדריכלית עדכנית, הניכרת בחללים נקיים מבטון חשוף והוא מכנה אותה ברוטליזם, ש"פנה אל איזה פרימיטיביזם מדברי וצחור, אל החומריות המלאה צל, שנדחו על ידי המודרניזם הלבן". את האדריכלות שלו הוא מכנה "אדריכלות לירית": "באדריכלות הלירית אני מנסה להשרות רוגע ותחושת מרחב בתוך המרוץ המטורף של החיים המודרניים, המטביעים את כולנו בסחף חסר צורה ודמות… עם כל הישגיו הגדולים של תכנון הערים המודרני, הוא לא הצליח להניב ולו גם עיר חדשה אחת לתפארת, מספקת מבחינה אנושית" ("אדריכלות לירית", רם כרמי, הוצאת משהב"ט), מעיד מי שמשמש כאדריכל כבר למעלה מארבעה עשורים וכיהן כאדריכל הראשי של משרד השיכון. דווקא מי שתכנן שיכונים לגלי העולים שהגיעו ארצה, יוצא כעת נגד בני הדור הראשון לאדריכלות הישראלית שהיו נכונים להקריב את שאיפותיו הפרטיות של האזרח ולסכן את חייו למען הגשמתה של מהפכה חברתית ותרבותית גדולה. לעומתם, אבותיו הרוחניים של כרמי הם אדריכלים כלה קורבוזייה שהשתמש בחומרים לא תעשייתיים, אבן לא מסותתת, בולי עץ לא מהוקצעים – ש"האדריכלות הלבנה" השליכה מזמן מאחורי גבה. אדריכל כרמי חוזר אליהם: "נראה כי הביטוי השלם יותר לאנושי שבנו טמון בחושניות הבלתי נשלטת – זו שבגאות הריגוש המיני, המתפרצת למרות הרצון לשליטה עצמית, המאפיין את ההכרה. הגשמיות החיה והנושמת סמיכה ועשירה כמו בבטון הגלוי".
 

קישורים:

הקבלה בין כללי הוואבי סאבי למודרניזם
על הספר וואבי סאבי בעברית, אתר NRG

 

מודעות פרסומת

3 תגובות בנושא “המרד נגד העיצוב”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s