וונדרסלנד

 

      "אני כאן לייצר סביבה של אהבה, חיים עם תשוקה ולהגשים את החלומות הכי מלהיבים שלי", כך המוטו הפותח את אתר האינטרנט שלו, עם תמונתו כשעל אפו מורכב אף ליצן מזהב. 

     המעצב מרסל וונדרס רב אומן ביצירת באז תקשורתי. בקטלוגים שלו מופיעים מוצריו בבימוי סוריאליסטי, עטויים בלטאות אקזוטיות, בנשר ובנחש והדוגמנים שם הם גמדים, נשים ערומות ושריריות וכלבי פודל לבנים. בת זוגתו היא הכוריאוגרפית המובילה בהולנד נאנין ליינינג (29), איתה יצר וונדרס מופע בשם Happy Hour Chandelier, שבמרכזו השנדליר הפומפיוזית שלו, עליה תלויה במהופך רקדנית מלאך סקסית, המגישה שמפנייה ופטיט-פור.

 

     בתצוגה שעיצב לחברת הפסיפס ביסאזה בתערוכה בינלאומית, הציב מכונית מצופה בעשרות אלפי אבני פסיפס צבעוניות ולידה פסלי נשים בערום מוזהב. לשאלה מה חשוב לך בעיצוב כסא ענה – "הישבן שלי, כדי להצליח לעצב כסא מוצלח, צריך להבין ישבן טוב". הוא אוהב מוסיקה קלאסית, במיוחד את באך, לא קורא עיתונים וגם לא מגזינים לעיצוב, לא צופה בטלוויזיה, לא שומע רדיו, לא הולך לקולנוע וחותם את מכתביו: "דבורים ושמש זורחת". "אני קורא ספרים מקצועיים ולומד. אני ממש לא אוהב קולנוע. השראה לא באה לי מבחוץ אלא מבפנים. אני לומד איך אנשים משתמשים בכל דבר ומנסה להשתמש בזה בעבודתי. אני לא מושפע או מקבל השראה מדברים באופן רציונלי, זה מסוכן, זה נכון לאנשים חסרי דמיון, לי זה משעמם", הוא מסביר.

 

 

מעצב צריך להשאר תמיד חובבן

 

   לפני שנתיים בחר השבועון Newsweek במרסל וונדרס (Marcel Wanders) כמעצב החשוב והמשפיע ביותר על מגמות העיצוב בעולם והשנה הוא נבחר כמעצב השנה על ידי המגזין היוקרתי Elle Decoration. צמרת חברות העיצוב נמנים על לקוחותיו כמו Magis, Flos, Casina, B&B, Capellini, Mandarina Duck Boffi, Rosenthal ומורוסו, לצד נתיבי תעופה הבריטיים ו- KLM. וונדרס זכה בפרסים בינלאומיים רבים על עבודותיו, המוצגות במוזיאונים הנחשבים בעולם כמומה וויטרה. "רוב ההשראה במקצוע שלי אני מוצא בהזדמנות לעבוד על מגוון פרויקטים", מגלה וונדרס "כרגע אני עובד על עגלה לתינוקות ומושב ילדים לרכב, סדרת צלחות קרמיקה מצוירות בעבודת יד, תאורה ל-Flos וסברובסקי, שנדליר קריסטל למעונו של ראש ממשלת הולנד וכן מגדל מגורים במקסיקו שיושלם בעוד שנתיים. לעתים אני מקנא בגרפיקאים ובצלמים שבסוף היום העבודה שלהם גמורה. אני יכול לעבוד שלוש שנים על פרויקט ריהוט ובסופו הוא יבוטל". למרות הצלחתו הוא מאמין שחיוני שהמעצב, לא משנה כמה מנוסה וידוע יהיה, ישאר חובבן חסר בטחון ולכן יחקור וימצא פתרונות ורעיונות שמומחה לא יראה. הוא משנה תכופות את דעותיו. "זו לא בעיה אלא יתרון", הוא מסביר "אנחנו צריכים לחדש, זה בלתי אפשרי להשתמש באותם חוקים כל יום ועדיין לשנות את העולם". וונדרס מספר כי הרגיש בילדותו כי הרהיטים משקפים את סביבת המגורים, אך מנוכרים אליו כפרט וכיום הוא מעצב פתרונות אישיים לאנשים ולא מעצב סביבה מסוגננת.

 

 

 

 

 

     וונדרס (43) נולד בדרום אמסטרדם והחל את הקריירה שלו כחבר בצוות בן ארבעה מעצבים חברים ללימודים ואחר כך בקבוצת דרוג דיזיין המיתולוגית, שחשפה וקידמה עבודות מעצבים הולנדים צעירים. הקבוצה כונתה דרוג, יבש בהולנדית, בגלל ההומור היבש שתבל את העבודות, לא כזה הגורם לצחוק מתגלגל, אלא הומור אינטליגנטי היוצר רגש. העיצוב בתחילת שנות התשעים מרד בעיצובים הפרודיים בצבעי סוכריות ובקיטש שנשארו משנות השמונים ואימץ אסתטיקה מרוסנת ומינימליסטית. דרוג שילבו בה הומור שיצר חיבור רגשי בין עבודותיהם למתבונן. סצנת העיצוב העולמית קיבלה את הגישה החדשה של דרוג בהתלהבות, רבים מעבודותיה הפכו איקוני עיצוב של שנות התשעים והיא העניקה לוונדרס את ההכרה הבינלאומית, איתה יצא לעצמאות ב-1995 תחת המותג "וונדרס וונדרס". לפני חמש שנים יסד חברת עיצוב משלו המציגה לצידו מעצבים צעירים ברוח העיצוב ההומוריסטי שלו – MOOOI, שפירושה יופי בהולנדית, עם "O" נוספת כיופי מועצם (www.moooi.nl).


 

knotted chair 1996

    וונדרס משתמש ברעיונות עיצוביים מפתיעים ויוצאי דופן, שהוא מצליח לממשם בעזרת הידע הטכנולוגי שלו כמעצב תעשייתי. דוגמא לכך היא עבודתו המפורסמת ביותר, הכסא Knotted Chair שעיצב לקפליני ב-1996 ונכנס מיד לאוסף היוקרתי של מוזיאון המומה. חבלים ופלונטרים הצליחו להרכיב כסא שאפשר לשבת עליו, לאחר שכוסו במשחת אפוקסי שהקשיחה אותם. אמנם אינו נוח לישיבה, אך בעל מראה ברוקי מודרני שובה לב. "שואלים אותי כיום מהי עבודתי האהובה ואני כמו אמא שאינה יכולה לבחור ילד מועדף", אומר וונדרס "אולי זה האייקון הזה שהפך לנקודת מפנה בהיסטוריה של העיצוב בגלל הטכנולוגיה והייצור והוא חשוב בעיני ובעיני אחרים. הוא בא מחוסר שלימות, באוריינטציה של מלאכת יד ורומנטיקה". בעבודותיו האחרונות עבור Moooi עיצב את האגרטל המפורסם Egg Vase, שנעשה מקונדום אותו מילא בביצים קשות ואגרטל עשוי מספוג ים אמיתי שהוטבלו בפורצלן נוזלי. ל-Flos יצר מנורת Blo שמדליקים ומכבים אותה בנשיפה.

 

 

 

 

egg shell vase                                           

fish net chair, capelini. 2001    

 

דוגמן גמד בקטלוג 2006 של Moooi

Anthony kleinepier, moooi, 2004 

 

 

                                                                 

                                                         יותר זה יותר

 

 
גישתך לעיצוב אינדיבידואליסטית, אתה עצמך יוצר אינדיבידואליסט וכיום אף בעל חברת עיצוב משלך. אבל התחלת את דרכך דווקא כחבר בקבוצות מעצבים. מדוע?

 "מבחינתי דרוג היא כמו גלריה הבוחרת ומציגה עבודות של יוצרים שהיא אוהבת. כמו שעיצבתי לקפליני, כך גם עיצבתי לדרוג. דרוג בחרו להציג כאילו אני חלק מהם, אבל אלה פשוט שני אנשים שיצרו גלריה קטנה והפכו למפיקים. אני הייתי המעצב הכי ותיק בקבוצה". 

האם אתה יכול לתאר את האבולוציה בעבודותיך משנת 1995 ועד היום?

"לעתים אני חושב שכלום לא השתנה. הייתי מאד חכם דווקא כשהייתי ילד, חשבתי אז שמה שחשוב באמת זה מה שנותן לאנשים להרגיש טוב עם אובייקט ומשהבנתי זאת החלתי להתמקד בכך. כיום אני יותר תקשורתי עם אנשים מבעבר ולכן העבודות שלי פחות שימושיות. פונקציונליות היא עבורנו דרך להתרחק מהסביבה, ככל שהיא יותר שימושית, כך אנחנו לא צריכים לדאוג לה, אין לנו אפשרות להרגיש אותה. מה שאתה אוהב במיוחד זה לא השימושיות של המוצרים. החתול והילדים שלך לא פונציונליים ובכל זאת אנחנו רוצים אותם אצלנו בבית. מהנדסים מייצרים – מעצבים יוצרים קסם. לעיצובים מגיע פחות הנדסה. בריכת שחייה לא נהדרת בגלל שאפשר לשחות בה. תכננתי כסאות נוחים ולא נוחים ולכולם מקום בעולם ואין לאחד חשיבות על השני. הפונציונליות לבדה היא כלום. לא הייתי פונקציונליסט פר סה אף פעם. לפני מאה שנה זה היה חשוב, אבל עתה הגענו לשלמות בהיבט השימושי. אני נהנה לדבר ללב ולא למוח".
 
איך אתה מאפיין את סגנון העיצוב שלך?

"זה יותר מנטליות מאשר סגנון. כל מה שאני מעצב ייחודי, אני לא רוצה להתאים לקופסא, כשאמצא קו אדום בעבודתי אני אפסיק ואשבור אותו כי תמיד ארצה לעשות משהו אחר. אני מנסה שלא יהיה לי סגנון ומושך עצמי למחוזות אחרים ומקומות חדשים כל הזמן. יש לי ערכים שאני מנסה לשמור, לא לעצב מאפרות ומוצרים סתמיים אלא רומנטיים יותר".
 
איך נראית לך סצנת העיצוב העולמית כיום, בהשוואה לעשורים החולפים?

"העיצוב הפך לסגנון חיים מזוהה בכל העולם – נוטה לפשטות, ישיר, לא דקורטיבי, לא קיצוני. ירשנו ממעצבים תעשייתיים מתחילתה של התעשייה מוצרים שהם נאלצו לעשות בגלל מצב פוליטי ולמרות שהרגשנו נוח איתם, כיום אפשר להעריך מחדש הכל ולייצר מה שרצינו ולא יכולנו, גם בגלל חוסר יכולת טכנולוגית. אנו מתרחקים כיום ממעצבים דוגמתיים ומעוניינים ברוחות חדשות. איננו צריכים לתרגם תמיד את מה שהמכונה יודעת לייצר, כי עלינו להתאים מוצרנו לבני אדם. זה נהדר, העולם פתוח ואנחנו לא כבולים למכונות ועלינו לייצר חלומות לא משנה מהיכן ואיך, מוצרים שלא יהיו ילדים של המכונה אלא ילדים שלנו". 

 

Piet hein eek, moooi. 2002                     

     וונדרס מתנהג כאומן, משווק את מוצריו כבמאי תיאטרון ומנהל עסקיו כאיש עסקים. את  Moooi הוא עיצב כחברה עם אסטרטגיה שיווקית, יחסי ציבור ותכנון מסחרי למוצרים. הוא מאמין שאומן המעצב מוצרים לעצמו ולא לקהל הרחב – סופו להיכשל והאטרקציה בעיצוב בעיניו היא ביכולתה להגיע למיליוני אנשים בכל העולם. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

   

עבודותיך שהן יוצאות דופן כשלעצמן, מלוות לעתים בהתנהגות יוצאת דופן שלך, צילומי מוצריך מלווים באימג'ים יוצאי דופן. האם כל זה חלק מדרכך לשווק את המוצרים ולהסב אליהם תשומת לב? האם אינך חושב שזה מסיט את תשומת הלב מהמוצרים עצמם?

 

 "הזמינו אותי לדבר לפני 500 אנשי שיווק, כי חשבו שאני איש שיווק טוב. כתבתי על המסך: 'הבה נפטר את כל אנשי השיווק'. הם הרי יבואו עם סיפור קטן ומטופש שאינו קשור למוצר וזה שזה שעוזר למכור מוצר, מעיד על כך שהמוצר לא חשוב. המוצר אמור למכור את עצמו. אתה לא קונה סתם כסא, אתה רוצה סיפור שקשור אליו ועושה את ההבדל, מרגע שאני מכנה אותו בשם, יש בו כבר סיפור. אנשים שקנו מוצר שלי ויקראו את הכתבה שלך, כבר יהיה להם יחס אחר למוצר. אני מתכנן את הערך של המוצר. אני בטוח שאם אני אשמיט את כל המידע שאני מוסיף למוצרי, הצילום המקצועי והתמונות יפות – אתה לא תאהב אותם. אני צריך למכור את כל זה כדי שתהיה מרוגש ותהנה. כמה אנשים יראו את התמונה של הכורסה שלי עם הגמד – 20 מיליון. כמה כורסאות כאלה אמכור – 1000. אני מוכר צילומים כי אני מודד את התוצאות וההישגים שלי בכמויות של אנשים ובצורה זו כל אחד יתרגש גם אם אינו צריך כסא. אובייקט מתחיל להיות בעל ערך וזהו ההישג כשזה מצליח להגיע לפנימיות אנשים ולגרום להם להרגיש. כמו במאי קולנוע או תיאטרון, אני במאי עיצוב הלוקח אנשים ממקום למקום. אתה צודק שזה מוזר לכן שאני לא אוהב קולנוע וטלוויזיה, אבל זה בגלל שהם מסיחים את הדעת. אני למשל אוהב מחול ואוהב מאד לרקוד, אבל שונא לצפות במחול. אני לא רוצה לראות בשיווק מרכיב בעיצוב. כסא אינו עשוי עץ אלא אנרגיה, אחרת היית מחפש מושב עץ זול יותר, פונקציונלי ופשוט. עיצוב הוא כמו סרט שאף אחד לא ילך אליו אם לא יהיה מרגש, עם נשים יפות. אתה צריך לתת יותר לאנשים, פחות זה אף פעם לא היה יותר, רימו אותנו – יותר זה יותר. תגיד לבת שלך שאתה נותן לה פחות ליומולדת ותראה איך היא תגיב".

 

הוזמנת לשמש כעורך אורח בספר השנה של העיצוב העולמי 2005. האם לדעתך ספרים הם מדיה טובה להצגת עיצוב תעשייתי? האם אין פער גדול בין איך שהמוצר נראה בספר לבין המציאות?

 

"אתה ודאי נשמע אחרת בטלפון מאשר במציאות, אז מה. בתמונה שלך עם חבריך אתה לא תראה כמו שאתה במציאות או לבדך, כך גם בספר, אתה רואה לא רק מוצר אחד אלא משפחה שלמה. זה קטלוג של משפחה שלא יצא לה להתחבר ביחד אף פעם. אני לא אוהב ספרים כאלה, אז למה עשיתי זאת? כי חשבתי שזה יפקח את עיניהם של אנשים והם יבינו את התמונה הכללית. תערוכת עיצוב זמנית ומיושנת יחסית לספר ולמרות זאת היא חשובה להבנת דברים. אין לכן דבר טוב מהשני".

 

הנה עוד סתירה אצלך: טענת שאתה לא רואה עצמך כמעצב מקומי אלא מושפע מרב תרבותיות, ומצד שני שהחברה שלך היחידה המייצאת מעצבים הולנדיים לעולם ואתה בעצם מוציא את העיצוב ההולנדי ממשבר בו הוא נמצא. עד כמה אתה מרגיש שאתה שגריר עיצוב של מדינתך?

 

"כשאני אומר שאני שקרן – אף אחד לא מאמין לי (צוחק). עיצוב הוא השפה הבינלאומית כיום ובזה אני הכי גאה, הוא מגיע לכל העולם, בגלל זה בחרתי לעסוק בו. לא להפוך את זה לכזה ולנצל זאת יהיה מטופש. אני מנסה להיות מעצב בינלאומי ולא לפסוח על אף אחד. השגרירויות צריכות למכור את הולנד ולכן הן שמות אותי כדגל על הספינה. אני לא אוהב את זה. הן ערכו תצוגות בניו-יורק שלא רציתי להיות שם, עם עבודות שלי שרכשו בחנויות וציטטו קטעים מראיונות שלי בעיתונות. יש לי יעדים אחרים מאשר לדחוף את הארץ שלי. אני לא מתייחס למדינות, אלא לבני אדם. אני מבלה חצי מכל שבוע במדינות שונות ברחבי העולם ובכל מקום אנשים מעניינים ופתוחים ויש שם אותה אנרגיה, אם זה בדמשק, בכווית, תל אביב, ניו-יורק, שנחאי. רק בעיר אנשים שונים מבכפר, אולי עוד חמישים שנה יוצר מצב משוגע כזה ויהיה רק גבול אחד בעולם, בין הכפר לעיר.

ביקרתי הרבה בישראל, גם לאחרונה בהשקת מוצרי, הייתה לי בעבר חברה ישראלית מחיפה בשם שירלי, בילינו במיוחד בתל אביב, בה אני אוהב מאד את חוף הים ואת השוק".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

האתר של המעצב מארסל וונדרס

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s