שרת הטבעות

גיורא אוריין

 

 

     היא החלה דרכה במדרחוב בנחלת בנימין בסוף שנות השמונים. באותם ימים התכשיטים בארץ היו עשויים מכסף וזהב, מעוצבים בקו מודרני, נקי, מאופק ומכובד. שתי תכשיטניות מרדו במוסכמות של אז ושתיהן הציגו במדרחוב: מיכל נגרין, שהציעה תכשיטי תחרה, חרוזים וזכוכית, שלא פחדו מצבעוניות עזה ומלאת חיים, כמעט קיטשית ואיילה בר עם התכשיטים המלודיים שלה. "הייתה לזה דרישה עצומה ומאד מהר נזקקתי לעזרה, לא יכולתי עוד לייצר אותם בעצמי", מעידה מי שהחלה כילדה בשיכון אפרורי בבת-ים ובנתה בעקשנות הצלחה בינלאומית, בעשר אצבעותיה וללא כל עזרה או תמיכה. תכשיטיה של בר נמכרים בהצלחה גוברת ברחבי העולם: בסקנדינביה, אנגליה, רוסיה, איטליה, צרפת, ספרד, גרמניה, אוסטרליה ויפן. בארה"ב, היא מופיעה ב-24 תערוכות מדי שנה ונחשבת מהמעצבות הבולטות, הנחשבות והנחשקות ביותר. גווינת פלאטרו, מעריצה קבועה של בר, רכשה אצלה תכשיט זו הפעם החמישה עשר. קייט מוס הצטלמה לשער המגזין וניטי-פייר עדויה בתכשיט צוואר ענק של בר, בעת שבילתה בחופשה. בריטני ספירס ידועה כאספנית נלהבת של תכשיטיה של בר והיא עונדת אותם תדירות בהופעותיה. אפילו הזמרת סאממי מהונג-קונג, שהיא תואמת "מדונה" הנערצת ביותר במזרח הרחוק, ענודה תמיד בתכשיטים של בר.
    

     התכשיטים שבר מעצבת הם יצירה מוסיקלית שבה הצבעים מחליפים את הצלילים, בסימפוניה שהיא לעתים אביבית וקלילה, לעתים פילהרמונית ומכובדת, לפעמים צוענית, מסתורית, בשפה כפרית אתנית ובפעם אחרת היא מתחברת לסביבה אורבנית, בתוך רחובות תוססים והומי אדם. אך היא תמיד מהפנטת, מרגשת, כובשת. קשה לראות תכשיט של בר ולא להחסיר פעימה. המותג שלה מציע שני ליינים: הראשון אתו התחילה את דרכה, צמח ממוזאיקה ביזנטית כבדה שהתפתחה לקלאסית וממשיך בדיאלוג עם האופנה העכשווית. הליין השני עושה שימוש בבדים צבעוניים התפורים בתכשיטים. היא יצרה אותו לפני שש שנים ובהשפעתו רק בשנתיים האחרונות החלו להופיע במגזיני האופנה תכשיטים משובצי בדים. "בעוד זמן לא רב, גם זה יהיה בתוך איזה זרם כללי של תכשיטים מבד וישכחו שאני המצאתי את זה". היא אומרת.

     בר (47) נולדה וגדלה בבת ים, לאבא שוטר ואמא עקרת בית. עוד בביוגרפיה שלה, תיכון בכפר הירוק, שרות בחיל הים בשארם-א-שייח ולימודי אמנות במדרשה ברמה"ש. בימים אלה נפרדה מבעלה ואתה שלושה ילדים. "שילמתי בפירוק הזוגיות. אני לא חושבת שזה רק בגלל ההצלחה, אך זה הוסיף. היכולת של גבר לחיות לצד אשה מצליחה, נורא תלויה באישיותו. בתכלס רוב הגברים ממש לא מתים על זה שהאשה שלהם תצליח", היא אומרת. הדמות שמאחורי המותג המצליח והמוערץ, היא אשה רזה הנראית כאילו בשנות העשרים שלה, לא גבוהה, שחומה בגוונים אקזוטיים, לטיניים. שקטה, מקרינה פשטות נינוחה, חפה לחלוטין ממניירות, נבלעת בסביבה ונראית כמי שקפצה לכאן מהבית השכן. חבר קרוב שלה הגדירה באזני כמי "שלא תפספס שום הזדמנות לפספס חשיפה".

זוהי החשיפה הראשונה שלך בארץ לתקשורת. למה סירבת להתראיין עד היום?
"אני אדם מאד פרטי. אני נמצאת במבוכה כשאני בפוקוס ומצביעים הנה 'איילה בר'. במקום כזה קטן כמו המדינה שלנו, מספיק להופיע כמה פעמים בטלוויזיה והלך החופש שלך. כייף באנונימיות, למרות הפיתוי בכבוד שהסביבה נותנת לך כמעצב מוערך ויתרונות הפרסום, אתה משלם מחיר. בחו"ל זה פחות בעייתי, קשקשת משהו ואחר כך שכחו אותך. שנית, אני לא חושבת שאני בשואו ביזנס. מה שצריך להיות מעניין זה התכשיטים שלי, וכל השאר מבחינתי זו רכילות. שלישית, אני פשוט ביישנית".

 

     לכן סיפורה של נגרין מוכר וידוע ושל בר לא. שתיהן החלו את הקריירה שלהן בסוף שנות השמונים, במדרחוב נחלת בנימין, שתיהן נחשבות לתכשיטניות הישראליות המצליחות ביותר בתחומן ושתיהן עדיין גם קולגות וגם חברות. "הכרנו עוד לפני תקופת המדרחוב, היה לי רומן עם אחיה הגדול והיא גרה אז באוטובוס בנביעות, שנראה כמו אחד התכשיטים שלה, או כמו הבית שלה היום… התחברנו ונסענו יחד לחפש חומרים בחו"ל, יש לנו חוויות מצחיקות נורא מאותה תקופה. שתינו ליווינו את האופנה בענף, באיזשהו שלב כל אחת נעשתה מאד עסוקה ונפרדו הדרכים".

מה המצב והמגמות כיום באופנת התכשיטים בעולם ובארץ?
"האופנאים מייצרים הכל – מבושם ועד לאקססוריז. הכל הולך. נורא כייף שאנו בתקופה כזו, אף אחד לא כבול לשום חוק או גבול יצירתי ויכול להחצין את מה שהוא ולהרגיש אופנתי. הביטוי האישי ניתן כיום למימוש, מה שלא היה בעבר. אין שום בעיה ללכת עם תכשיטים אתניים כיום. נכון שיש טרנדים, אבל יש את השוליים המעניינים וגם הם באופנה. בארץ נורא טרנדיים. כצרכנית זה נורא קשה לי. אם יש משהו שהוא באופנה – אז זה בכל החנויות. צריך לשלם הרבה כסף למעצבים כדי ללבוש משהו ייחודי, כי כולם לובשים אותו דבר. אם באופנה מכנסיים נמוכים, אז לא משנה שזה פשוט לא מתאים לגוף שלך, כל מה שתמצאי זה מכנסיים נמוכים. זה נורא חבל, כי אנו בתקופה שהכל נכון ויפה. בפאריס לכל חנות יש מבחר מיוחד משלה וכל אחת יכולה למצוא ולהתאים לעצמה בגד. כאן לועסים ויורקים מהר ורצים לדבר הבא. הקצב פה נורא מהיר".

     עיקר מכירותיה של בר בחו"ל, שם היא מגלגלת מחזור של מיליוני דולרים עם קצב גידול של 20% בשנה, אשר גרם למשרד המסחר והתעשייה לכנותה: "פנומן ישראלי בכל קנה מידה". בארץ מחזיקה בר חנות ייצוגית צנועה אחת, ברחוב שבזי בנווה-צדק, שהיא מעין שגרירות מקומית. כל ייצור ושיווק התכשיטים נעשה בארץ, במפעל גדול, מרווח ומודרני, המעסיק יותר משישים עובדים, רובן נשים. לאחר שהיא פותחת את הבוקר בהליכה של שישה ק"מ ושולחת את הילדים לביה"ס, היא מגיעה למפעל. "מכיוון שאני גם אמא ורוצה להגיע בשעה סבירה הביתה, אני כמעט ולא קמה מהכסא, אני עובדת נורא בלחץ. יש פגישות ונסיעות לחו"ל, שלוקחים מהזמן נטו של העיצוב. זה מכניס למשמעת שעות עבודה. אני פועלת שחורה. מדי פעם בין הקולקציות אני מתמרדת ויכולה פתאום לא להגיע לעבודה שבוע שבועיים. משמעת העבודה מאד מתסכלת, כי לפעמים הרעיונות הכי טובים באים לך בשלוש וחצי בלילה. מוזה יותר מרדנית מאתנו, היא עושה מה שהיא רוצה. נורא קשה לרתום אותה לשעות עבודה. בעשייה שלי אני מרגישה שזהו המקום היחיד שבו אני יכולה להתבטא, לעשות את השטויות שלי, להתנחם, להוכיח את עצמי, להתנסות".

מה עושה המעצבת בר עם המוזה שלה, כשבר היא גם תעשייה המשלמת, בחשבון מהיר, חצי מליון ₪ משכורות לחודש, לעובדים שהיא מקור פרנסתם?
"יש המון אחריות להצליח לחדש תמיד, לכן אני נעזרת בצוות. לי בא לעשות מה בראש שלי, אך זה מפעל ענק, שווקים ענקיים, כל טעות קטנה הופכת לענקית. כל חצי שנה אני הולכת על כל הקופה כמו ברולטה. תכשיטנים אחרים לא עושים את זה, הם רק מרעננים מדי פעם צבעים בקולקציות שלהם ומוציאים כאלה שלא הולכים. לא עושים את ההתאבדות הזו שאני עושה: למחוק את כל הקולקציה ולעשות שוב שלוש מאות ויותר דגמים ח-ד-ש-י-ם וזאת כפול שתי קולקציות שיש לי. ולכל קולקציה לבנות סיפור, חוט ששזור בין הדגמים. בעבר, כשהיו לי עשרים עובדים קרו נפילות, אני הייתי משוגעת על קולקציה שאהבתי אהבה עזה, אך הקהל לא יכל לעכל אותה ולא קנו אותה. אז זה קרה, עוברים הלאה, לא עושים עניין גדול. כיום דבר כזה יכול, אמנם לא להפיל אותי, אבל לתת לי ללקק פצעים מדממים קשה".

     הצוות הנאמן והקרוב של בר, כולל את יואל רון (48), המנהל את עסקיה ואת השיווק העולמי כבר 13 שנה. יש לו עוזרת המנהלת גם את היבוא והיצוא של המפעל. יד ימינה של בר היא מאייה בינדר (30) מנהלת הייצור. "היא חייה את העסק כאילו הוא שלה, רודה בנו ואני כל הזמן אומרת שאם היא הייתה יכולה, היא הייתה מפטרת אותי, כי אני מפריעה לה בחיים", מתבדחת בר. לצד בינדר, משמשת מיכל ניב כאסיסטנטית של המעצבת. המפעל מחולק למחלקות: מחלקת הבדים, מחלקת הנדסת המוצר, מחלקת הייצור, מחלקת בקרת איכות קפדנית ביותר "חבורת מכשפות הדוקרות את התכשיטים בדוקרנים, ומה שלא בסדר חוזר מיד לייצור", מעידה בר. העיצוב שלה עושה את הצעד הראשון שלו במחלקת הנדסת הייצור לבדיקת התכנות. "מעצבנים אותי כשאומרים לי שמשהו בלתי אפשרי, או שמנסים למצוא פתרונות לרעיונות שלי שמייקרים את התכשיט".

     שיווק תכשיטים הוא מלאכה מורכבת. לכל שוק בעולם דרישות וטעם שונים ומיוחדים למקום ואפילו עונות שונות של השנה – כשבאוסטרליה קיץ, בארה"ב בכלל עדיין מודדים את קולקצית החורף. "אנשים מאד אוהבים לקבל את מה שמוכר להם והם רגילים לו ושלא ישנו להם דברים – וגם מצפים תמיד לשינויים", משתוממת בר, "לי יש עניין לשנות, אבל אני צריכה למצוא את המינון הנכון, לא ללכת רחוק מדי עד איפה שאנשים לא רוצים שישנו להם. למצוא את המיקום המדויק הזה, זה נורא קשה והרבה פעמים נגמר בדמעות. הצוות אומר לי לפעמים, תשמעי אבל לא אוהבים את זה ואני עונה 'חברים, אני לא יכולה לתת ללקוחות רק את מה שהם רוצים, מעצב טוב צריך גם לחנך את הקהל שלו, להיות צעד אחד לפניהם, כדי לסקרן אותם ולתת להם תחושת הרפתקנות, חדשנות, אחרת סופו שהוא ישעמם'. הרבה פעמים אנחנו מתפשרים. אני נותנת לצוות שלי קצת ממה שהם רוצים, ובתמורה הם מרשים לי להשתולל עם איזה פריט. העוזרים שלי הרבה פעמים אוסרים עלי להשתמש בחרוז מסוים. תמיד אני מרגישה בעונש, אבל קולקציה הפכה פשוט מאד למשהו נורא גדול, עצום ואחראי. יש בהתחדשות המתמדת משהו מאד מאתגר, לפרוץ בכל פעם את הגבולות שלך. בכל קולקציה אני פורצת איזושהי מסגרת, עולה רף. אחרת לא הייתי שורדת 17 שנה. התגובות שאני מקבלת תמיד הן: איך היא מצליחה עוד לחדש אחרי כל כך הרבה שנים, ועדיין עם אותם חומרים וטכניקה. כשאני מסיימת לעצב קולקציה, היא בעיני בו ברגע ישנה ומיושנת ואני חושבת על הדבר הבא. זה מצחיק, הקולקציה מתיישנת לי בידיים".

     בימים אלה מפתח המפעל של בר ליין של מוצרים בעיצובה של בר – תיקים, נעליים ואביזרי אופנה שונים והיא מתכוננת לקראת תערוכה גדולה בארה"ב, שם הביקוש לתכשיטיה מגיע כמעט לממדי היסטריה. "אתה יודע שהוזמנתי למועדון מעריצים של תכשיטי בממפיס? גיליתי שהם אוספים באדיקות תכשיטים שלי וכתבות אודותי. זה קטע מביך, מרגש, מצחיק. בבוסטון הגיעו אלי מעריצים והייתה אחת עם תכשיט שלי מתקופת המדרחוב, בן חמש עשרה שנה, ארוז באריזה שנהגתי לארוז פעם. זה היה מרגש איך שהיא שמרה עליו. תמיד מרגש שנשים טורחות לשלוח אלינו לכאן תכשיט לתיקון מכל מיני מקומות בעולם, זה הרי לא תכשיט מזהב ויהלומים, אלא תכשיט אופנה שאפשר להעיף לבוידעם, אבל מסתבר שאנשים קשורים אליו מאד".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s