איקאה היא כמו קיבוץ

    

הוא עיצב את מתקני התצוגה לחנות פרדה בניו-יורק ואת פנים מטוס Airbus A380 ונחשב כאחד מעשרת המעצבים המובילים כיום בעולם. "זה היה פרויקט מאד קשה, תקופה קשה ולא מהנה במיוחד מהעבודה ומהעובדים, עם כמות אנשים עצומה, שנוהל בידי דמלר-בנץ בעלי איירבס", מתוודה סם הכט (Sam Hecht) "אבל מה שעשינו היה טוב. כשהצגנו לפניהם את המודל הראשון של המטוס שעיצבנו, הם אמרו: 'זה פשוט מאד משעמם לגמרי'. אני חשבתי, יופי, הצלחנו. זה בדיוק מה שרצינו לעשות – להפוך את הטיסות בעולם למשהו מאד שגרתי כמו נסיעה באוטובוס, מה שזה במציאות. לכן חברות התעופה מתאמצות לייפות את זה, אך הטיסה היא למעשה חוויה די נוראית. למה לנסות להציג את זה לא נכון?"

 

 

     נפגשנו בקפיטריה בבית ספר שנקר ברמת גן, לשם הגיע לביקור סטודנטים. מזגנו לנו מים מינרליים לכוסות קלקר ונשמנו מעט אויר פסגות. התמרדתם? אני שואל ומנסה לאבחן את השובבות המקצועית והכט משיב לי באנקדוטה: "טסתי הנה באל על. לידי ישבה אישה שקראה לדיילת, ואז עמדה ומדדה בעזרת המגזין שלה את גודל המושב שלי והשוותה אותו למושב שלה והתלוננה: המושב שלי קטן משלו. הסתבר באמת שהיא צדקה, והמושב שלה היה קטן משלי. הדיילת התנצלה בפניה והציעה להעבירה למושב משובח אחר. חשבתי לעצמי, איזה יופי שלקוח מצליח להשליט את רצונותיו על חברה גדולה עם כל כך הרבה כוח".

 

 

לכל פרט יש סיבה וצורך

 

      

     עבודות העיצוב הרדיקליות של סם הכט סובבות סביב רעיונות וערכים. הוא מתבונן חד-עין במגוון האיכויות של כל חפץ, החל בקשרים המורכבים שבין חומרים לטכנולוגיה וכלה בהתחקות משועשעת אחר אופן השימוש האנושי בחפצים השונים שמסביבנו: "חשוב מאוד למעצב להיות מודע לחלוטין לכל ההשלכות של כל דבר שהוא מערב בעיצוב, בין אם הן נוגעות לצורה ובין אם לשימוש", הוא מדבר בשקט, בנימה מהורהרת, פילוסופית ומפגין איפוק בריטי. את נועם ופשטות האובייקטים שלו השיג הכט בזכות העדר כל ייתוּר בהם: לכל פרט יש סיבה וצורך שאותם הוא משרת. לדעתו לחפץ אין חשיבות בפני עצמו, הוא רוכש את משמעותו רק בהקשר לסביבתו, כמו היה התוצאה טבעית שלו.

 

 

 

    הכט (35) נולד בלונדון, בה למד עיצוב תעשייתי במכללה המלכותית לאמנות בלונדון(RCA) . את המוניטין הבינלאומי שלו, קנה בחברת העיצוב הבינלאומית הנודעת איידהו (IDEO): בה החל כמעצב זוטר בסניפה בסן-פרנציסקו, אחר הקים סניף לחברה בטוקיו, שב ללונדון והתמנה לראש הסטודיו לעיצוב תעשייתי שלה. כאן ניתנה לו ההזדמנות להפגין את יכולותיו העיצוביים עבור חברות כמו NEC, Siko, National Panasonic. לפני שלוש שנים ייסד הכט, בשיתוף האדריכלית קים קולין, סטודיו קטן בלונדון בשם Industrial Facility, המשרת את השורה הראשונה של החברות הבינלאומיות כמוNational Epson, Lexon, Magis, Muji, Whirlpool .

"כל אחד מחמשת עובדי הסטודיו הקטן שלנו, מעורב בכל פרוייקט", הוא אומר בענווה, "בניגוד לכל סטודיו אחר כיום, שבעליו מציג עצמו כמעצב יחיד ובעל הרעיונות, כמו סטארק או רון ארד".

 

 

     הוא אוהב מוסיקת קאנטרי (אשתו אדריכלית אמריקנית, העובדת עמו במשרד ולזוג שני ילדים קטנים), לא יודע כלום על העיצוב הישראלי, מקונן על כך ש"העיצוב התנדף והשוק נשלט בידי הכלכלה", אבל לא שוכח מי הבוס "אני לרגע לא שוכח שהם הלקוחות. יש מעצבים פרימדונות המאמינים שהעולם סובב סביבם ושחברות צריכות להתכופף מול מה שהם עושים. אני יותר גמיש". על ההצלחה של פיליפ סטארק הוא אומר: "הוא הופיע בזמן הנכון והוא גם מעצב מצוין. ההערצה שבה אנשים מתייחסים אליו הביאה לשינוי עצום בהתייחסות לעיצוב. הוא פתח את התחום להרבה צעירים שנכנסו למקצוע ואולי לא היו עושים זאת לפניו". 

  

 

 

 

מה הביא להצלחה הבינלאומית הגדולה שלך?

 

     "לוקח הרבה זמן להגיע להיכן שהגענו. כשאתה עושה משהו בצורה שונה מאחרים, לוקח לאנשים זמן מה להבין את הפואנטה. רק עכשיו פתאום מתייחסים אלינו. לקוח אחד גרם לנו להגיע לכך – וזה MUJI , הענק היפני שכבש את אירופה. הם עזרו לנו לעשות את העבודה הכי טובה שלנו. הם מוכרים את המוצרים שלהם רק בחנויות שלהם ושולטים בצרכנים וחסכו מאיתנו את הבעיה לשכנע מישהו לקנות מוצר שעיצבנו. הם אפשרו לנו לפתח הרבה פנטזיות ניסיוניות שלנו למוצרים אמיתיים. לדעתי אנחנו פשוט היינו ערניים וקראנו את המפה. אוכלוסיה משתנה עם הזמן. אסון ה-11 בספטמבר שינה הרבה לאנשים את תפיסת חייהם וסביבתם. לפניו לא היה שום רע בלקנות ואזה או כסא, רק כי הם מצאו חן בעיניך. אחרי האסון אנשים חיפשו שלדברים בסביבתם תהיה יותר משמעות וקשר אליהם עצמם. הלך הרוח היה לחיות חיים פשוטים ואמיתיים יותר. אם אני קונה כסא, אני רוצה שיהיה לו קשר לחיי וצורך אמיתי. לא אקנה אותו סתם כי הוא ה'דבר האחרון' ואחרי זמן אזרוק אותו ואקנה אחר. כיום לפני שאנשים קונים פריט מעוצב, הם עושים מחקר שוק, משווים ובודקים איך הוא בדיוק ישרת אותם. זו מהפכה בתחום העיצוב, כי זה הפוך מהאספירציות השיווקיות של היצרנים, אך גם הם מבינים עתה שמוצריהם צריכים להיות יותר בעלי משמעות וצורך אמיתי לאנשים. מוג'י מוכיחה שאפשר להצליח בזכות מוצרים מתאימים לאנשים, בלי תחכום שיווקי ובניית מותגים".

 

 

אנשים קונים מוצרים כי הם מחפשים שייכות ובטחון

 

     הכט מבטא הקשר רחב שהוא נותן לפריטי העיצוב שהוא מתכנן, הכולל היבטים חברתיים ורגשיים. "הכל מתרחש במהירות מדהימה וזה מלחיץ אנשים. הצעירים בעולם כיום עוזבים את הבית בגיל מוקדם ויוצאים לערים האורבניות. אין שום דבר שיתן להם להרגיש שייכות או כוח מאחד – עבורם לא תופסת לא הדת וגם לא המשפחה. הדברים שקושרים אותך לקהילה התמעטו בצורה אדירה. כשאנשים צורכים דברים, הם בעצם מחפשים שהם יעניקו להם שייכות והרגשת בטחון".

 

 

מה מצבו של העיצוב האנגלי?

"באנגליה יצרנו אוירה פוליטית נוחה למהגרים לבוא להשתקע ולקדם את סצנת העיצוב שלנו. למרות שאין לך אנשים שמייצגים מדינה, יש לך מדינה שמייצגת אנשים. יחסית לשאר אירופה, יש לנו אולי הכי הרבה פרוייקטים, מוצרים ובתי ספר לעיצוב ולמרות זאת יש לנו הכי מעט אמצעי ייצור. אנו מכשירים אלפי סטודנטים לעיצוב שאין להם תעסוקה בתחומם. הם פונים לתחומים אחרים, כמו קולנוע, תסריטאות, הוצאה לאור, ומרחיבים בכך את המושג עיצוב, למשהו רחב יותר מייצור מוצר. מדינות אירופאיות אחרות מכשירות מעצבים רק לתעשייה. הישראלים גמישים בפיתוח הטכנולוגי שלהם, כי אין להם מסורת ארוכת שנים בתחום ולא משא תרבותי גדול שהם צריכים לשאת. זה מסיר מחסומים ומעודד יצירתיות".

 

 

אחרי שנים של מחקר והתבוננות בגזע האנושי, לאיזו מסקנה הגעת?

"אנשים הם יצורים מלהיבים. בטיסה האחרונה שלי הבחנתי בזוג מאונן. אני לא בטוח שנוסעים אחרים הבחינו בכך. אני צופה באנשים, בהתנהגותם ומניעיהם וזה ממש אנציקלופדיה. אנו ואורחות חיינו משתנים בהתמדה. למשל לצעירים כיום הבוהן הופכת האצבע הדומיננטית, בגלל הטלפונים הסלולאריים, הם מפעילים אותה יותר מבעבר. עלינו להפסיק לחשוב מה יותר טוב מדבר אחר. האנוכיות צריכה להעלם והחיים צריכים להיות שווים לכל. קשה לנו לעשות זאת, אך כל אדם אינטליגנטי מבין שהוא חשוב כמו זולתו. במוג'י אנו משתמשים בקבוץ הישראלי כטסט-קייס – שם כל אחד נראה כשווה לשני, לכל אחד אותו בית, אותה מכונית, אותם בגדים, אותו רכוש. זה מרגש כי אנחנו מפסיקים להתייחס למוצר כבעל ערך עליון, אלא לאנשים. מוג'י דומה מבחינה זו לקבוץ".

 

 

www.industrialfacility.co.uk

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s