ג'ון לנון התפקע מצחוק

 

 

לנון בציור של וורמן, המבורג, 1960

 

      באמצע שנות החמישים אימצו היוצרים האירופאיים הצעירים את צבעי השחור לבן, אות לבוז כלפי הבורגנות ואימוץ חיי פשטות מפוכחים. התיאטרון, הקולנוע, המוסיקה – כולם עטו אפרוריות מהורהרת. זה החל במועדונים הקטנים בפאריז, שם כולם לבשו שחור, האזינו לז'ולייט גרקו, דנו בשאלות אקזיסטנטליסטיות מבית מדרשם של קאמי וסרטר. הקולנוע זכה לכינוי פילם נואר בשל אפלוליותו וסינמה וריטה בגלל שהביא תיאור נאמן ואמיתי עד אכזריות של מציאות החיים. מול התיאטרון האנגלי המסורתי, הססגוני והאליטיסטי, הציע המחזאי ג'והן אוסבורןJohn Osborne) ) הצגות כמו "הבט אחורה בזעם". בעוד התיאטרון המסורתי הציג בריטניה אצילה ומדושנת, אוסבורן הביא לבמה את בתי הפרברים הלונדוניים קשי היום. התיאטרון שלו שנודע בתפאורות אנמיות של בתי לונדון דלים ואפורים וזכה לכינוי "תיאטרון כיור מטבח" (Kitchen Sink Theatre ). לעומת גיבורי התרבות הבריטיים השמרניים והסכריניים, גיבור התרבות של אוסבורן היה "איש צעיר וזועם". באמריקה בהלך רוח דומה, הפך הבמאי איליה קאזן את ג'יימס דין ומרלון ברנדו לגיבורי הדור המורד. צעירי לונדון אימצו את התסרוקות עם השיער המסורק אחורה של השניים ואת מעילי העור ומגפי העור השחורים של ברנדו ("חופי הכרך"). אופנה זו בלטה במיוחד בשכונות היותר עניות של לונדון, הגיעה מהפריפריה, בעיקר מעיר הנמל ליוורפול, אשר במועדונים שלה החלו לצמוח בזו אחר זו להקות שניגנו רוק מרדני וריתם'נ'בלוז אמריקאי.

 

 

אסטריד וקלאוס, המבורג, 1960

     בגרמניה, עיר הנמל המבורג היא זו אשר קולטת את היצירתיות התרבותית החדשה, המעלה גיבורים מהפריפריה ומאפשרת ליוצרים הבאים ממנה להתבטא. קלאוס וורמן (Klaus Voormann) בן ה-18, מגיע בשנת 1960 מצפון ברלין הבורגנית ויורד להמבורג החתרנית, כדי להמשיך את לימודיו בעיצוב גרפי. וורמן, נער מפונק למשפחת רופאים אמידה, מנומס ולבוש היטב, מתגורר עם חברתו הסטודנטית לצילום אסטריד קירצ'שר (Astrid Kirchherr) בדירת גג קטנה במרכז המבורג ומעצב לפרנסתו מגזינים לאופנה ופרסומות עבור משרדי פרסום. לילה אחד, לאחר מריבה בין בני הזוג, וורמן הנסער יוצא החוצה לרחוב האפל להירגע ובמהלך שיטוטו עובר ליד מועדון הלילה Kaiserkeller, ממנו בוקעים צלילי מוסיקת רוק'נ'רול כובשים. הוא נכנס למועדון. על הבמה מופיע אז רורי סטורם הבלונדיני ולהקתו ההוריקנס מבריטניה. אחריה עולה ומופיעה להקה בריטית נוספת מליוורפול, הביטלס. וורמן צופה מהופנט בהופעתם, נפעם מהאנרגיה המתפרצת שמשדרים חמשת הבחורים.

 

 

 

הביטלס, בציור של וורמן, המבורג, 1960

 

     כבר בערב הבא ובכל הערבים אחר כך, וורמן וקירצ'שר מגיעים למועדון להאזין לביטלס ואף מביאים איתם חברים. "מועדון Kaiserkeller היווה איום כלפי כל מי שנראה זר ושונה", נזכר וורמן "אנו היינו בני טובים ורגלינו רעדו כשנכנסו לשם. המועדון קושט ברשתות דיג עם חפצים מהאוניות שבנמל. הביטלס הופיעו על גבי במה. היינו כבר לקוחות קבועים והביטלס הכירו אותנו, אבל התביישנו לגשת אליהם ולדבר איתם. אז עלה במוחי רעיון ובערב אחד הבאתי לשם ציור שעשיתי לעטיפת התקליט "טייפון" של להקת הונצ'רס. חיכיתי כל הערב עד שג'ון (לנון) התיישב לרגע לנוח בקצה הבמה ואז ניגשתי אליו והראיתי לו את הציור. ג'ון היה מאד מנומס והציג אותי לסטוארט סאטקליף, אותו הציג כאומן בלהקה". וורמן הכיר לחברי הביטלס את שאר חבריו, ביניהם הצלם יורגן וולמר (Jorgen Vollmer, אשר הצילום שצילם את לנון הצעיר בהמבורג ישמש כעטיפת תקליט הסולו שלו "רוק'נ'רול" ב-1975). וורמן וחבריו התקשו לדבר באנגלית, אבל הדבר לא הפריע לכולם להפוך עד מהרה לחברים ואף לצאת לבלות יחד במקומותיה של המבורג. איתם היה גם המתופף של הביטלס באותה העת, פיט בסט (ריצ'רד סטארקי, הלא הוא רינגו, שיחליף אותו שנתיים אחר כך בהרכב המיתולוגי, מנגן עדיין אצל רורי סטורם). החבורה המורחבת נהגה לסעוד במסעדה סינית בשם צ'אנג-או, שפול מקרטני אהב לספר להם איך צפה שם באיש בעל רגל מעץ, אשר הוציא והשעין אותה על הקיר בזמן שהסב לסעוד.

 

 

         

 

     בני הטובים הגרמניים הוקסמו מהטדי בוייס המרדניים, שנעלו נעליים מחודדות, לבשו מעילי עור אפורים וסירקו שיערם אחורה. קירצ'שר, שנהגה לעצב את בגדיה בעצמה מאז הייתה ילדה, עיצבה לוורמן תספורת עם שיער הנופל דווקא קדימה, על המצח. לנון התפקע מצחוק כשראה אותה, אבל ג'ורג' האריסון אהב את התספורת והחליט לאמצה. מאוחר יותר הלכו גם לנון ומקרטני אחריו וכך נוסדה התספורת המיתולוגית שלהם ושל כל להקות הפופ של אותם ימים (ועד היום הזה). הבחורים שפעו קסם רב, היו מאד פוטוגניים וקירצ'שר ביקשה לצלם אותם. הביטלס נענו בהתלהבות, הם אהבו מאד להצטלם, התמסרו למצלמתה והיא הייתה הצלמת המקצועית הראשונה שצילמה אותם בעשרות צילומים, המהווים כיום תיעוד היסטורי של ימיה הראשונים של הלהקה. היא עזרה להם לגבש את תדמיתם המרדנית הראשונית, אשר הוחלפה על ידי אמרגנם בריאן אפשטיין שארז אותם בחליפות מחויטות היטב.

 

 

לנון עוגב על הברמנית, בציור של וורמן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"לנערים הללו התייחסו שם כמו לפושעים בגלל המראה שלהם והעובדה שהיו מוסיקאים ואומנים. הממסד והמשטרה בהמבורג ראו סכנה ותועבה במוסיקאים הללו שצרחו את נשמותיהם למיקרופון. הם היוו סכנה למוסר של המעמד הבינוני", מספר וורמן "הם חיו בסכנת גירוש מתמדת, כל התנהגות חריגה שלהם הייתה עשויה לשלוח אותם חזרה לאנגליה. ג'ון היה מתחיל עם הבחורות שבברים ומשתולל פשוט מתסכול ופול החביב ונעים ההליכות היה מכסה אחריו את הנזקים עם אלפי התנצלויות. יום אחד עצרו וכלאו במשטרה את פול על לא עוול בכפו. אחר כך מנהל הקייזרקלר דאג שיעצרו אותם, אחרי שהם שרפו קונדום תלוי על מסמר ליד החדר שלהם. הם כולם גרו בקצה מסדרון מחסן שפאול כינה אותו 'התעלה'. לא היה שם אור יום וקירות בטון הוארו בתאורת נורות. הם התרחצו בשירותים של אולם הקולנוע 'במבי קינו' בו הופיעו, כשלעתים נכנס משהו להשתין בזמן שהם התגלחו והתרחצו בבוקר. זה נכנס לשפה של הביטלס, לפני כמה שנים הראיתי לג'ורג' משהו שהוא לא אהב והוא אמר לי שזה נראה כמו 'במבי קינו'".     

 

 

 

     היחסים בחבורה מתחילים להיות מורכבים לאחר שקירצ'שר הגרמניה וסאטקליף הבריטי מתאהבים זה בזו. בדצמבר 1960 עוצרת משטרת המבורג את ג'ורג' האריסון ומגרשת אותו לאנגליה, מאחר והיה עדיין קטין. היה ברור כי שהותם של הביטלס בהמבורג תמה והם שבים לליוורפול. סאטקליף נשאר בהמבורג להמשיך בלימודי אמנות ועובר לגור עם קירצ'שר. בני הזוג מבקרים תכופות בליוורפול וממשיכים להתרועע עם הביטלס, לשמחתו של לנון, שהיה קשור מאד לסאטקליף אשר שימש לו מקור השראה. סאטקליף סובל מכאבי ראש עזים ונשאר פעמים רבות לנוח בחדרו, אחר כך עובר להשגחת רופא בבית הוריה של קירצ'שר. ערב אחד מזעיקים אותה הוריה כדי להעבירו במהירות לבית חולים, אולם בדרך סאטקליף מת בזרועותיה משטף דם במוח. הידיעה על מותו מכה קשות בחברי הביטלס ובמיוחד בלנון, שמתקשה לעכל את האבדן. קירצ'שר שוקעת בדיכאון עמוק. היא נשארת לגור בלונדון ולנון תומך בה ומעודד אותה לחזור לעצמה ולצילום.

 

 

     בלונדון של שנת 1963 מתחילה הביטלמניה ההיסטרית והביטלס מובילים מהפכה מוסיקלית. רינגו וג'ורג' מזמינים את וורמן ללונדון לגור עמם בדירותיהם ב-Green Street והוא מחליט לנטוש את העיצוב הגרפי ולהיות מוסיקאי ומגיע ללונדון עם שלושה חברים מוסיקאים מהמבורג. הביטלס יהפכו ללהקה המשפיעה ביותר בעולם ומעוררת ההשראה, לא רק במוסיקה, אלא על כל תחומי החיים והיצירה החזותית. קירצ'שר ווורמן, כל אחד מהם לחוד, מעורבים בעיצוב עטיפות התקליטים של הביטלס. קירצ'שר נותנת להם את הרעיון לצילום עטיפת תקליטם השני With The Beatles, עליה צילום שחור לבן שלהם, בו הם מופיעים עם התסרוקת המפורסמת וחצי פניהם חשוכים, סגנון צילום בו עשתה קירצ'שר רבים מצילומי הלהקה בהמבורג. שלוש שנים אחר כך (1966), מצייר וורמן את עטיפת התקליט Revolver (אקדח). התקליט מופיע בתחילת עידן הפסיכדליה כשעטיפות התקליטים, הפוסטרים, הבגדים והמכוניות גדושים בצבעוניות בהשראת ל.ס.די. ושאר סמי ההזיות למיניהם, לעומתם הביטלס מצוירים על עטיפת "ריבולבר" ברישום ידני פשוט, שבתוכו משולבים צילומים קטנים שלהם והכל בשחור לבן (הליכה זו שלהם נגד הזרם, מקבלת שנתיים מאוחר יותר משנה תוקף כשהם יוצאים ב"אלבום הלבן" הכפול, שעטיפתו סתם לבנה וריקה מאימג'ים). וורמן זוכה בפרס הגרמי על עיצוב עטיפת התקליט. זה אינו גורם לו לנטוש את הקריירה החדשה שלו כמוסיקאי והוא מצטרף ללהקת הפופ המאוד מצליחה מנפרד מן. קירצ'שר מצלמת עבור המגזין הגרמני המפורסם Stern את הביטלס על הסט של צילומי הסרט "לילה של יום מפרך", מחוזרת על ידי מגזינים ועיתונים רבים אשר מבקשים ממנה אך ורק לצלם עבורם את הביטלס, מבלי לגלות עניין בשאר עבודותיה, עד שנוקעת נפשה והיא נוטשת את מקצוע הצילום ב-1967, להוציא פעם אחת בה נעתרה לבקשת האריסון וצילמה את עטיפת תקליט הסולו שהוציא ב-1968, Wonderwall Music.

 

 

 

 

     בסוף הסיקסטיז, וורמן בן ה-31 כבר סופרסטאר המנגן עם בי.בי.קינג, ג'רי לי לואיס, הארי נילסון וקרלי סימון ומופיע בקונצרט למען רעבי בנגלה דש שאירגן חברו האריסון, לצד אייקונים כבוב דילן ואריק קלפטון. התקליט מקבל את פרס הגרמי, פעם שניה עבור וורמן, הפעם בגלל המוסיקה שלו. כשיוצא אלבומם החדש Abbey Road , הביטלס מתחילים כבר להתפרק כל אחד לדרכו ולנפשו. לנון מבלה את רוב זמנו עם יוקו אונו. רינגו המכור לאלכוהול מסתכסך עם האריסון לאחר שמגיעות לאוזניו שמועות על רומן בינו לבין אישתו, שמועות שבסופו של דבר מפרקות את נישואיהם של האריסון וגם של סטאר. האריסון מעודד מהצלחת שירו Something שהמבקרים בוחרים כשיר המוצלח ביותר באלבום הלהקה, מתיידד עם בוב דילן, איתו הופיע בפסטיבל הרוק ב-Isle Of White , ומבלה במחיצתו באחוזתו של דילן בוודסטוק, משקם שם את אישיותו המוסיקלית שחייתה שנים בצילם של לנון ומקרטני. בתחילת שנות השבעים, לנון מקים עם יוקו אונו את ההרכב המוסיקלי החד פעמי "פלסטיק אונו בנד" ומזמין את וורמן, אריק קלפטון ואלן וייט להופעה משותפת בטורנטו, המונצחת בתקליט. אחרי כן לנון נוטש את אנגליה ועוקר לניו יורק, האריסון, רינגו וורמן עוקרים אף הם ללוס אנג'לס.

 

 

 

 

אסטריד קירשצ'ר בפורטייט עצמי, 1960. קלאוס וורמן, 2000

 

      וורמן וקירשצ'ר כיום בני 68, אחרי ניסיון שלא צלח לחזור זה לזו. הם חיים על הזכרונות של תקופה שנולדה ממפגש מקרי וגורלי אחד. וורמן חי במינכן, מוכר ציורים שצייר את חברי הלהקה ולאחרונה הוציא ספר בשם "ימי המבורג", המתאר את נעוריהם לצד הביטלס. בספר מופיעים רישומים רבים המשחזרים את אותה תקופה, את הברים ואת הנערים הצעירים המשחרים להצלחה. לפני עשר שנים הוציאה חברת המוסיקה אפל בסדרת דיסקים אנתולוגיה לביטלס. וורמן נענה להזמנתו של ניל אספינל מפיק החברה וביצע את העיצוב האמנותי של האלבום. הוא יוצר קולז'ים הנראים כפוסטרים המודבקים על לוח מודעות, בהם מופיעים חברי הלהקה בצילומים וציורים שלהם שצייר וורמן מתקופות שונות. לפני יותר מעשר שנים יצא לאקרנים הסרט Backbeat, המשחזר את תקופת המבורג של הביטלס. קירשצ'ר סיפרה שהייתה בהלם מדמיון השחקן סטפן דורף לסאטקליף שאת דמותו גילם ואשר החזיר לה לרגע את הרגשות העזים שהיא זוכרת מאותה תקופה. קירצ'שר חייה כיום בהמבורג נישואים שניים, ללא ילדים. לאורך השנים היא מכרה בפרוטות או הפסידה את הזכויות לרוב צילומי הלהקה שעשתה באותה תקופה והיא חייה כיום בחוסר כל.

 

 

מודעות פרסומת

3 תגובות בנושא “ג'ון לנון התפקע מצחוק”

  1. איזה יופי של כתבה! על כל פנים בשבילי. והצילומים והציורים – כבר יומיים אני נכנס ומתבונן שוב ושוב.

  2. המון דברים שלא ידעתי, למרות שאני מחשיב עצמי למעריץ שרוף לשעבר של הלהקה הכי טובה בעולם.

    תודה על הכתבה. דבר אחד ממש צורם (בעצם שניים). ג'והן? ופאול? – אני הייתי נשאר עם ג'ון ופול. הדבר השני הוא העיצוב של הפוסט.

    נהניתי לקרוא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s