עשרה מעצבי-על שאינם פיליפ סטארק

  שאלו ישראלי ממוצע מיהם מעצבי העל בעולם והוא יענה: פיליפ סטארק, פיליפ סטארק ופיליפ סטארק. הבה נרחיב מעט את פרספקטיבת הידע הכללי ונציל את כבודנו וכבודם של מעצבי-העל ונפרגן לבעלי זכויות נוספים בתחום. יובהר כי מדובר במעצבים תעשייתיים מובהקים, זאת בגלל טשטוש התחומים והגבולות כיום בתחום (האופנאים ארמני, מיסוני, קאנזו ופאול סמית מעצבים ריהוט, ראלף לורן מעצב כלי בית ודולצ'ה וגאבנה מעצבים כיורים. הארכיטקט פרנק גרי עיצב את בית האופנה של איסי מיאקי במנהטן ומתכנן הערים רם קולהס את חנות הקונצפט של פרדה בניו יורק. אפשר להוסיף דוגמאות נוספות ולקנח במעצב התעשייתי קארים ראשיד שעיצב בגדים אופנתיים לקלאברים. ראשיד אגב נפקד מרשימה זו, מאחר ולטעמי אינו משתווה ברמתו לנבחריה ולדעתי הוא תופעה חולפת). לא הוטרחו הנה בית האבות של העיצוב המודרני, מעצבים שכמעט ואינם פעילים. לפרנק גרי ומייקל גרייבס ניתן יותר משקל בעבודתם האדריכלית. עוד נעדרים שלושה מעצבים בהחלט ראויים אחרים, מאחר ודשו בהם עד זרא: רון ארד, אינגו מאורר, פיליפ סטארק. למרסל וונדרס, סם הכט ואריק לוי יוקדש מאמר מיוחד בבלוג זה. כך או כך, קבלו את צמרת מעצבי העל המובילים בעולם. 

וורנר אייסלינגר  Werner Aisslinger  

מינימליזם עיצובי, עם חדשנות המבוססת על צורה ושימוש מתוחכם בחומרים וטכנולוגיות חדשות: פיברגלס תלת מימדי, ג'לים, קצף אלומיניום, טכסטיל תלת מימדי, בעזרתם אייסלינגר יוצר מוצרים חדשים, המבוססים על צורות גיאומטריות בסיסיות ופשוטות. ראו את השז לונג שעיצב (2000)  לחברת זנוטה האיטלקית, צורתו מתארת באופן המתומצת ביותר את האייקון של שז לונג, במבנה מתכתי ספרטני, הכולא בתוכו משטח פולימרי צבעוני ומפעים עם משחקים גיאומטריים (שבלעדיו היה נראה ככסא נוח מחוף הים). כסא ג'ולי שעיצב לקפליני באותו זמן, עשוי מפלסטיק מהסוג הרווח בכיסאות שכאלה, אך צורת הכסא מתומצתת בשלמות גאונית.

 

אייסלינגר (41) נולד בגרמניה, למד היסטוריה של האמנות ותקשורת במינכן ואחר כך עיצוב תעשייתי בברלין. כשרונו בלט לעין מיד וכבר כשהיה בן 25 החל לעבוד בסטודיו של המעצבים הנודעים ג'ספר מוריסון, רון ארד, מיקלה דה לוקי ומקץ ארבע שנים הקים סטודיו משלו. הוא פועל כיום בגרמניה ומלמד עיצוב באקדמיה. עיצוביו זכו במספר פרסים יוקרתיים ביניהם קומפסו דה אורו 1995. לקוחותיו: חברות העיצוב המובילות בעולם כמוArflex,  Cappellini, מג'יס וזנוטה, יצרנית הרכב דיימלר קרייזלר וחברת התעופה הגרמנית לופטהנזה. לאחרונה התפרסמו קונצפטים עיצוביים משלו, לסגנון חיים נוודי של אנשים באזורים אורבניים, כמו למשל מבנה קובייתי נייד ומצויד היטב הממוקם על גגות בניינים.

www.aisslinger.de

רונן וארוואן בורולאק  R.&E. Bouroullec  

את צמד האחים הנחשבים כיום לכוכבים העולים של העיצוב האירופאי, גילה לפני שמונה שנים ג'וליו קפליני (מייסד חברת העיצוב המיתולוגית הקרויה על שמו) והם החלו את דרכם בעיצוב עבורו. סגנון העיצוב שלהם מינימליסטי, בעל קווים דקים ורזים, המשתמשים בכמות מועטה של חומריות. העיצובים שלהם מפתיעים בפשטות ובפונקציונליות שלהם, הם נשארים מה שהם אמורים להיות ולשמש במהותם ועדיין מציעים חוויה אסתטית. מבחינה רעיונית, בורולאק מתארים את תפיסתם כתפיסת אובייקטים כחלק ממערכת מתוחכמת יותר הכוללת הבנה של סיטואציות, חופש תנועה והרמוניה של סיטואציות.

רונן Ronan Bouroullec נולד ב-1971 ואחיו ארוון  Erwan Bouroullec נולד ב-1976 , שניהם בצרפת, שם גם למדו עיצוב תעשייתי והם ממשיכים להתגורר ולפעול בה, במסגרת שותפות שהקימו לפני שש שנים. רונן שגם מלמד בבית הספר בוזאר היוקרתי, הוא האח הדומיננטי המכתיב את הקו העיצובי בסטודיו של שני האחים. הצמד זכה במספר פרסים על עיצוביהם והציג בתערוכות יחיד, בין היתר במרכז פומפידו בצרפת ובמוזיאון ויקטוריה ואלברט ובמוזיאון לעיצוב בלונדון, שם הציגו לפני ארבע שנים תערוכה מרשימה שהכתה גלים ברחבי העולם. קפליני כאמור, נתן להם את קרש הקפיצה הראשון והם הגיעו למודעות בינלאומית בתוך שנה, כשזכו בפרס ראשון ביריד הרהיטים בפאריס 1998. שנה אחר כך הם זכו בפרס "המעצב החדש הטוב ביותר" בניו יורק ולפני ארבע שנים זכו בפרס הגדול מכולם – בקומפסו דה אורו במילנו. הם עיצבו את חנות האופנה של איסי מיאקי בפאריס (2000), סדרות רהיטים לויטרה ועשרות עיצובים מעוררי השתאות לחברות העל בופי, הביטאט, לינייה רוזה Ligne Roset, מג'יס ורוזנטל.

www.bouroullec.com

האחים קמפנה Fernando & Humberto Campana

צמד אחים מעצבים ברזילאי זה, באו מתרבות דלה ובהפוך על הפוך לקחו את דלות החומר של סביבתם ועשו ממנה מיליונים. ההשראה שלהם באה מעוני והעיצוב שלהם עושה שימוש במחזור ובחומרים כמו קרשי עץ, שאריות בדים וחוטי ברזל. קערת פירות שלהם עשויה ממשטח פלסטיק מהודק בשתי סיכות או ממשטח מתכת עגול עם שערות מברשת מסביבו וכמשענת לכסא שלהם משמש שיער מטאטא קש ארוך. לקפליני הם יצרו אגרטל מאוסף מבחנות זכוכית. כללתי אותם ברשימה זו בזכות מקוריותם וחדשנותם, מאחר וחלק ניכר מעבודותיהם חביבות, אך זוכות לטעמי בהערכה מוגזמת. עם זאת, קיימות אצלם מספר הבלחות מקוריות. למשל, כורסת אנמונה שיצרו לחברת אדרה, דמוית יצור תת ימי, משלד מתכת פשוט, עליו הונח סבך צינורות פלסטיים חלולים. או כורסת הכריש, המזכירה את לועו הפעור, ממסגרת בקליעת קש צפופה, הכולאת משטח ישיבה מפרספקס שקוף ועומדת על ארבע רגלי מתכת פשוטות, תרתי משמע. האחים מאמינים שעל ידי שימוש בחומרים חדשים, העיצוב בעתיד יוכל לשנות את יעדיהם של עצמים קיימים.

 

פרננדו קמפנה (44) והומפרטו קמפנה (52) נולדו בסן פאולו בברזיל, עיר בה פרננדו למד אדריכלות והומברטו משפטים. יחד הם מעצבים לחברות על כמו קפליני, אדרה, ה. שטרן והמומה. הם הציגו תערוכות רבות בעולם, מהמומה בניו יורק ועד למוזיאון תל אביב, שנזכר לפני כארבע שנים שהוא צריך להציג גם עיצוב בהיכלו, אולי בעיקר מאחר וה.שטרן דאגו להביא ולממן את קיום התערוכה.

מארק ניוסון  Marc Newson

בעבודותיו של המעצב האוסטרלי ניוסון, ניכרת אהבתו לים, לשמש, לחיספוס. סגנון העיצוב שלו מסגיר את הרקע שלו בפיסול. מוצריו עשויים בעיקר מפלסטיק והם משובבים וחדשניים. למג'יס למשל, הוא יצר שולחן סלוני בצורת גלשן ומייבש כלים בצורת משחק מחשבה. ליצרנית העיצוב פוד הוא עיצב כסא שנראה כחייזר הפוער פה וליצרנית הריהוט בי.אנד.בי. יצר כסא הנראה כמושב לאסטרונאוט בחללית. למג'יס הוא עיצב מעצור לדלת, בצורת יצור רכיכתי נפוח מפלסטיק, שמשקלו נוצר על ידי מילויו במים. לפורד הוא עיצב מכונית קונצפט עתידית, המזכירה דווקא את האלפא רומאו הספורטיבית של שנות החמישים.

ניוסון נולד לפני 43 שנה בסידני אוסטרליה, שם למד עיצוב תכשיטים ופיסול. בתום לימודיו הוא עקר לטוקיו, שם עבד וחי ארבע שנים. לפני 14 שנה הוא הקים סטודיו בפאריס, בו הוא יוצר עיצובים לחברות המובילות בעולם, כמו אלסי, קפליני, מג'יס, מורוסו, חברת התאורה האיטלקית פלוס ויצרנית הרכב פורד.

 

אנטוניו צ'יטריו  Antonio Citterio

 

צ'יטריו (55) האיטלקי למד אדריכלות באיטליה, אולם התרכז בעיצוב ריהוט, גופי תאורה וכלי בית לחברות מובילות בעולם, כמו B&B, מטבחי Boffi, גופי התאורה Flos, קרטל וויטרה. פעמיים הוא זכה בקומפסו דה אורו היוקרתי, בשנת 1987 וב-1995.

העיצוב על פי צ'יטריו בעל קווים גיאומטריים ומאפיינים ארכיטקטוניים, החל מהספות המרובעות שתכנן לבי.אנד.בי וכלה במשטח חיתוך הלחם שהוא יצירת מופת, העשוי יחידות עץ דקות במרווחים שווים, עם סכין לחם דקה בעלת כת אליפטית, המעוצבת בשלימות ובניואנסים ארכיטקטוניים. צ'יטריו הנו מעצב הבית של חברת B&B , הוא נודע בקולגיליות שלו שבאה לידי ביטוי בשיתופי פעולה במחקר ופיתוח עיצוביים, עם מעצבים נודעים בחברות אחרות. אחת מהן הולידה למשל את הספה צ'ארלס, שצ'יטריו יצר כמחווה למעצב צ'ארלס אימס.

סטפאנו ג'יובנוני Stefano Giovannoni

 

ג'יאובנוני (51) האיטלקי, ארכיטקט שהתרכז בעיצוב תעשייתי והחל דרכו כשותף למעצב גידו ונטוריני הסוער אך הלא מסחרי, עם עיצוב המושפע ממגיה שחורה ומעוטר בסימנים פאליים. יחד יצרו את האייקון ג'ירודונטו, בדמות אדם קטן חסר זהות מינית, אותו הטביעו על מגשים שייצרו. המגש הפך ללהיט היסטרי בחנויות אלסי, שהוביל לייצור סדרות נוספות עם אותה דמות: קעריות הגשה, מחזיקי מפיות, מלחיות, פילטר קפה ועוד. בשנות ה-90 החליטה יצרנית העיצוב המפורסמת אלסי, לגוון את הקו העיצובי שלה. אלסי, החלה דרכה ב-1921 כבית מלאכה קטן של משפחה בעלת מסורת של דורות בייצור כלי בית ממתכת, חומר הגלם ממנו היו עשויים כל מוצריה לאורך כל השנים. בעזרתו של ג'יאובנוני, היא ייצרה במפתיע אוסף כלי פלסטיק צבעוניים, חומר המנוגד למסורת המתכת שלהם, אשר הפכו לשוברי קופה, מאחר ונראו כצעצועים צבעוניים ומשובבים:

 

מלח ופלפל בצורת אנשי ליליפוט תלויים בחוט, קערת לחם בצורת אונייה, מיכל לאחסון ספגטי עם ידית מכסה בצורת עגבניה, מצית השולחן ברוס בצורת כלב ים, פומפייה עם ידית בצורת צוללן ופקקים לכיור עם צ'ופצ'יק בצורת ראש ארנב ארוך אוזניים. זכור לטוב הוא מגו, מטאטא הפלסטי הצבעוני שלו, שהפסיק את הנוהג של הסתרת המטאטא עם שאר כלי הניקוי בארון. הוא כה יפה, שכל בית מציג אותו גלוי לראווה. כמעט מול כל דלפק של בית קפה, בר, מספרה בתל אביב ומחוצה לה, ניצבים כיום כסאות הבר שעיצב בשם בומבו. האני המאמין של ג'יאובנוני הוא, שאם לא הצלחת לגרום לאנשים לקחת אותך ממדף החנות ולהשתמש בך – נכשלת בעיצוב.

 

 

ג'יאובנוני חי ועובד כיום באיטליה ומלמד עיצוב בדומוס היוקרתי, מעצב לחברות העל כמו אלסי, קפליני, פלוס, מג'יס, יצרנית הרכב סאאב וסייקו. לפני 14 שנים נערכה במרכז פומפידו תערוכה גדולה שסקרה את ההיסטוריה שלו כמעצב.

 

רוס לובגרוב Ross Lovegrove     

 

           

 

    לובגרוב מעצב וירטואוז בשילוב מושלם בטכנולוגיות מתוחכמות, חומרים פשוטים אך יעילים וצורה כובשת ומפעימה. אם זה בכסא הנוסעים שעיצב לחברת התעופה היפנית, שנוחות הישיבה והכבוד למשתמש בו, מצריכים גרירת הנוסעים החוצה כמעט בכוח בתום הטיסה (בתמונה) ואם זה במנורת השולחן דמוית הפטרייה, שעיצב ללוצ'פלן, הנדלקת וכבית בנגיעת אצבע באמצעות חיישן. הצורות שלו אורגניות ומאד מינימליסטיות.

     לובגרוב (49) נולד בקרדיף שבוולס ולמד עיצוב תעשייתי במנצ'סטר ובלונדון. את דרכו החל כמעצב אצל יצרנית הריהוט קנול, המשיך באטלייה לצד ז'אן נובל ופיליפ סטארק ולפני עשרים שנה יצא לעצמאות. הוא מעצב לאפל מחשבים, קפליני, דריאדה, אדרה, הרמן מילר, חברת התעופה היפנית, קרטל, קנול, פג'ו,Luceplan, מורוסו, מוטורולה, מצלמות אולימפוס, זנוטה, ויטרה ולאיסי מיאקי. עבודותיו נמצאות באוספי המומה, גוגנהיים, מרכז פומפידו, מוזיאון העיצוב בלונדון ועוד.

 

 

 

 

ג'ספר מוריסון     Jasper Morrison

     סגנון הריהוט שמעצב מוריסון האנגלי, 46, חוצה זמנים, יש בו אטריבוטים לכסאות המתכת נוסח הבאוהאוס של ברוייר, עם כסאות הפלסטיק המינימליסטיים של היום. ההדיוט עשוי לזהות את הסגנון כרטרו טרנדי ופופוליסטי, אם זה בכסא הגן שעיצב לקפליני, בסגנון כסאות הנוח של שנות השישים, עם רצועות פלסטיק העבות כמשענת, במקום בד הניילון הזכור לטוב. או במנורת הכדור בסגנון הסיקסטיז, הקרוייה כדור גיו, מחווה לגיו פונטי מעצב נחשב מאד באותו עידן.

     מוריסון מעצב תעשייתי שזכה בפרסים כמו IF, מעצב כיום עבור אלסי, מצלמות קנון, קפליני, פלוס, מג'יס, רוזנטל, מרכז העיצוב סוני באירופה, ויטרה.

 

 

טום דיקסון  Tom Dixon

  

     המעצב האנגלי אולי המוכר ורב ההשפעה ביותר דיקסון (46), נולד בטוניסיה לאמא צרפתיה ואבא אנגלי ובגיל 4 עבר לאנגליה. הוא למד אמנות בצ'לסי עד שתאונת אופנוע גדעה את לימודיו ובשנתיים הבאות הוא היה מוסיקאי שניגן גיטרת בס בלהקת דיסקו, עד שתאונת אופנוע נוספת מנעה את יכולתו לנגן. בגיל 20 הוא ארגן אירועים לסצנת הלילה הלונדונית ובשעות הפנאי הרבות שהיו לו בשעות היום, השתעשע בניסוים בהלחמת חלקי מתכת ממוחזרים ויצירת מבנים אוונגרדיים. החומרים האהובים עליו באותו זמן היו פרופילי ברזל, סורגי בטון, חלקי מכוניות ומחבתות. "נשביתי מיד בקסם של הלחמת חלקי מתכת זה לזה. לא הייתה לזה הרצינות של הקראפט ולא הפומפוזיות של העיצוב. זו הייתה פשוט תעשייה. עשיתי את זה להנאתי, כי הייתה לי פרנסה בלילה. רק כשאנשים החלו לקנות את זה גיליתי שעליתי על משהו ושאני יכול להפוך ערמת גרוטאות מתכת לזהב". העיצוב בשיטת עשה זאת בעצמך של דיקסון, תאם את מצב הרוח הפוסט פאנק של תחילת שנות ה-80 ושמו החל להתפרסם עד כדי כך, שחברת קפליני הגיעה אליו מאיטליה ונדלקה על כסא בצורת S שיצר בתחילת דרכו מפנים שפורפרות גומי ממוחזרות. קפליני נפעמה מהמבנה הפיסולי של הכסא חסר הרגליים והיא הוציאה אותו ב-1989 מרופד לשוק. ה-S Chair פרסם את דיקסון והקנה לו מוניטין בינלאומי והפך לאייקון עיצובי הנמצא באוסף הקבוע של המומה.

     "לא הייתה לי אף פעם אמביציה להיות מעצב, גם היום הייתי רוצה להיות תעשיין", התוודה לאחרונה דיקסון "הרגע המכריע בחיי היה כשהגעתי בינואר 1989 למילנו וקיבל אותי נהג של קפליני עם שלט 'מר דיקסון'. עד אז הייתי עיוור לפוטנציאל הרב הטמון בעיצוב עבור התעשייה". דיקסון המשיך לנפק לקפליני האיטלקית עיצובים מפתיעים והיה מזוהה בעיקר איתה. בתחילת שנות ה-80 בריטניה של טאצ'ר הייתה מדבר תרבותי עם תעשייה מתמוטטת, חסרת יכולת לגלות את הנביא בעירה. "מדהים לומר, אבל עד היום אני מחכה לטלפון מיצרן בריטי", התבדח דיקסון לאחרונה. לפני כעשור שנים הקים דיקסון סטודיו משלו לעיצוב בפלסטיק, בעיקר גופי תאורה. הראשון Jack Light מפוליטילן צבעוני, זכה להצלחה בינלאומית ונכנס לאוסף הקבוע של ויקטוריה ואלברט. אגב, לפני שלוש שנים הוא פיתח מכונה לייצור מוצרי פלסטיק, הציב אותה בחלון הראווה של חנות הכל-בו סלפרידג'ס, שם היא ייצרה ללקוחות מוצרים בהזמנה והם קבלו אותם מיד "חמים מהתנור". לפני שמונה שנים הוא מונה לתפקיד הנכסף של ראש הסטודיו לעיצוב של היצרנית ובעלת רשת החנויות הביטאט. מינוי קונטרברסלי ובלתי צפוי לתפקיד כמעט ממלכתי כזה, עבור דיקסון שהיה אוטודידקט ולא קונבנציונלי בסגנונו, אפשר אף לומר אוונגרדי. בעל רשת הביטאט, סיר קונראן, מי שנחשב כהשפעה הגדולה ביותר על העיצוב האנגלי המודרני עמד מאחרי הבחירה ודיקסון הוביל את הביטאט, שדשדשה כבר שנים במקום, הרחק קדימה והפך בעצמו לראש מחלקת העיצוב הבינלאומי והמנהל הקריאטיבי שלה. הערה מהצד, העיצוב של דיקסון היה אליטיסטי תמיד, למרות שאולי זו לא הייתה כוונתו, מה שמתנגש לטעמי עם האמביציה של הביטאט שהתגאתה בהפיכת עיצוב טוב אפשרי לכוווולם.    

www.tomdixon.net

 

… וכמו שהבטחתי, אף מילה על פיליפ סטארק

 

מודעות פרסומת

7 תגובות בנושא “עשרה מעצבי-על שאינם פיליפ סטארק”

  1. סקירה מאוד מעניינת אם כי האיזכור של רוס לאבגרוב כמעצב של אפל אינו מדוייק – הוא עיצב בשבילהם קונספט למחשב כף יד מתישהו בשנות ה90.
    בהחלט לא נקודה משמעותית (יחסית) ברזומה של לאבגרוב ובוודאי לא אצל אפל

    אם כבר, מוזר שנפקד מקומו של ג'ונת'ן אייב ומחלקת העיצוב של אפל בסקירה הזו.

    בכל אופן, כמו שאמרתי, סקירה מאוד מעניינת.

  2. i never understood why people think of aiislinger so much ….
    he did a few interesting things but he is not constant and does not innovate so much or doing any serious projects ( he is good but top 10 materiale )

  3. i think, there is place for improvement,
    u cannot leave out patricia urquiola. after what she has been doing in the last years in the design world ( and especially in the small milan atmosphere which is so hard to penetrate ).
    plus i believe that ross lovegrove has contributed his part to the design world but has not produced nothing interesting in a very long time.

    the others i more or less aprove 😉

  4. מנסה להגדיל אבל רק הכותרות גדלות.
    התמונות יפות, אבל הייתי רוצה גם לקרוא, בטירחה סבירה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s