SPLASH! drop in

 
 
 
 

 

 

                           טיול מהורהר בעקבות טיפת מים אחת שהעניקה השראה בעיצוב סביבת התרבות העכשווית

                                                            

 

 

SPLASH!                                    

 

 

 

 

 

Dr. Harold Edgerton , 1903-1990 המציא לפני שנים רבות את צילום הפלאש האלקטרוני  והקדיש את חייו לצילום המנציח את מה שעין האדם אינה רואה: כדור אקדח במעופו אחרי שבקע מלוע האקדח, ציפורים במעופן, זינוקי אתלטים. אחת התמונות הידועות שלו היא של טיפת חלב אחת שפגעה בשולחן המטבח והשפריצה מעלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

Jeff Zimmerman – Splash Bowl הפסל ג'ף צימרמן הושפע מצילומי הפלאש של ד"ר הרולד אדגרטון ועיצב קולקציה בת שישה קערות ואגרטלים יחידניים מזכוכית שקופה ומימית, שכל אחד מהם מקפיא ספלאש של מים.

 

 

 

 

 

 

 

 

דיויד הוקני, צייר הפופ, תנועה אמנותית שצייריה העמידו במרכז אמנותם עצמים שוליים לכאורה, כמו כסא, וילון, פחית שימורים. הוקני אינו מציג בציור זה אף אחד, אלא מעמיד במרכזו רק את הספלאש שהותירה דמות נעלמה שזינקה מהמקפצה ונעלמה מתחת למים.

 

david hockney

 

 

SPLASH!                                     

 

 

 

 

 

                                                                                                                                              (ותודה לשחר פלג)

 

 

 

 

name of design : Milk moments
design by : strasser laura + milia seyppel from germany

 

 

 

 

טיפת חלב נמזגת לספל קפה

 

 

 

 

Tim Parsons הבריטי עיצב קערות מפיוטר. המתכת הותכה, נוצקה, השפריצה, קוררה והוקפאה לצורתה הסופית.

 

 

 

 

SPLASH!                                     

 

 
טבעת כסף שיצרה ריקי אשד

 

 

פאולה נבונה

 

 

niina mahlberg

 

 

 

צילום פרסומת, סטודיו פלטיניום

 

 

 

 

SPLASH!                                    

 

entrance to the maxim restuarant, hong kong.

 
 
 
 

חנות מחנאות בעיצוב חיון בברצלונה

 
 
 

sawaya&moroni

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
זהא חדיד במיצב בחלל המרכזי של מרכז מסחרי במיאמי, בו מתחה בדים המחקים מים זורמים ומושפרצים לכל עבר. לאחרונה עיצבה כסא מימי, בשם "אקווה".
 
 

aqua table – Hadid

Wendell Castle Studio

 
 
 

Drops Table, Mattia Bonetti

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

Drop in!                                                                

 

 

ernesto neto, brasil the martin margules family collection installation at the 49 biennale di venezia, photo: eduardo ortega

 
 
במיצבי האמנות של ארנסטו נטו הברזילאי זולגות טיפות ונטפים מימיים, עשויים בד לייקרה ופיגמנט. רוב עבודותיו  גדולות ומורכבות ומאפשרות לצופים להתהלך בתוכן. בתערוכה קבוצתית במוזיאון הרצלייה, הציג את המיצב "שמים תלויים" העוסקת בכח הכבידה. טיפות העשויות בד לייקרה הוצמדו לתקרה וירדו מטה, כמו במערת הנטיפים, כשהן מלאות פיגמנט בצבע אדמה, שטפטף מחרירי הבד על רצפת המוזיאון.
 
 

 
 
 
 

 

 
 
 
 

משקל בעיצוב קונראן דיזיין

 
 
 
 
 

שנדליר של זהא חאדיד

 
 
 
 architects: michael gabellini + kimberly sheppard
 
 

internal space at the rockerfeller center

 

joie: swarovski crystal waterfall’ centrepiece

 

'hover’ chandelier for swarovski ‘crystal palace’, conceived as a spatial environment rather than an object.

looking up into ‘hover’, composed of 5000 individual crystal strands.

 
 
 
משרד האדריכלים שפארד בנה שנדליר דמוי מפל עם 5000 טיפות עשויות קריסטל זכוכית סוורובסקי, שנשפכות לאורך האטריום של מרכז רוקפלר בניו יורק.
 
 
 
 
 
 

SPLASH!                                     

 
 
 
 
 
 
 
 
 

שעון בעיצוב Ross McBride

 
 
 
 
 
 
 
 

 

 
שטיח המסתובב כטיפה המכה גלי מים במסיבות, לצלילי מוסיקה. עיצב צ'נחאנג צ'אנג הסיני, שכינה אותו "גל מוסיקה". בשטיח תאורת לדים, במרכזו נגן דיסקים המשמיע מוסיקה. כשהמבלים במועדון רוקדים על השטיח, הוא משמיע צלילי מוסיקה והאורות מקרינים צבעים וברקים בצורת גלי מים המתחברים לגלי המוסיקה.
 
 
 
 
 

simon brünner, germany

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

lava lamp, ross lovegrov

 
 

 
 
 
 
 
 
 
 
tsutomu kurokawa
 
 
 
 
 
 

studio diller scofidio & renfro – stock light

 
 

Rafael Morgan, Brazil

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

water drop jugs, jestin parker

 
 
 
 
 
 
 
 

מעצור לדלת

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מתקן למטריות בחנות בטוקיו
 
 
 
 
 

sawaya&moroni

 
 
 

alvar aalto

 
 
 
 
 
 

שטיח אמבטיה

 
 
 

תחתיות לכוס שתייה של קבוצת פרופגנדה

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

peter cook, the new museum of modern art in the city of graz

 
 
 
 

seoul performing arts center, 2005 vitto acconci studio

 
 
 
 

Anish Kapoor, Cloud Gate

 
 
 

Son-O-House. בית סונארי בסון אנ-דרוגל בהולנד קולט באמצעות חיישנים תנועות של מבקרים באתר ויוצרת מכך תבניות קול חדשות המושמעות באתר. אדריכל לארס ספוייברוק נוקס

 
טיפת המים הגדולה, העגלגלה והמושלמת שפיסל לפני שמונים שנה הפסל קונסטנטין ברנקוזי, זכתה לפני שנתיים לפירוש עיצובי של האמן אניש קאפור, שפיסל טיפה דומה מנירוסטה מבריקה ועצומת מימדים. שתי יצירות אלה נתנו הרשאה לאדריכל ולמעצב לארס ספויברוק נוקס, בעיצוב מרכזי התרבות דמויי טיפות המים שלו. מבנים רבים שתכנן נוקס נראים כמו טיפות מים ענקיות, אשר זלפו על פני הקרקע ונשארו שלימות.
 
 
 
 
 

SPLASH!                                   

 
 

kristin amedehus

 
 
 

SPLASH!                                   

 

 
 
 
 
 
 
 
 

ty nant's bottles, an organic fluid asymmetrical form, designed by ross lovegrove

 
 
 
 
 

martin creed

 

 

 
 

חרמנות עיצובית מרגשת

 

 

משרדי חברת התעופה רדום, עיצוב פנים ירון טל

 

     ירון טל (38) הוא מהעסוקים שבמעצבי העיר. לעתים הוא נעתר לעצב דירת מגורי חבר, כמו את דירתו של אייל קיציס (מהברנז'ה שלו ושל אחיו ארז טל), אבל הוא בעיקר מתמקד בעיצוב מקומות בלוי ומסחר. הפורטפוליו שלו מעיד על קילומטרז' עיצובי מרשים, המונה את בתי הקפה ברשת מקס ברנר, לנדוור, הקונדיטוריות רולדין וגאיה, לולו במתחם בזל, מסעדות כמו ארמדה בנמל וטרבייקה בהרצליה שזיכו אותו ב"אות העיצוב" 2006, קיוטו, לוקה, הפאב האירי מרפיס וחנויות כמו שופרא, סופרלנד ועוד.

 

 

משרדי חברת התעופה רדום

טל צמח מתוך ההוויה התל-אביבית והוא מכיר אותה, לדבריו, "מגיל אפס". רוב חייו התרחשו תמיד בריבוע הרחובות שנקין ואחד העם. הוא היה עד לתהליך השנקניזציה, ליצירת אותו הווי שכונתי ייחודי, בעל אפיון אמנותי זרוק, פשוט וחתרני משהו, להקמת הגלריה תת רמה שהתפנתה לחנות המוסיקה האוזן השלישית ולקפה תמר שעיצובו כמו עמד מלכת מזה כמה עשורים. "אני עוד זוכר שבשנקין עבר אוטובוס" מעיד טל "אבל הזמנים והטעמים השתנו. היום בהוויה התל אביבית, כל מקום בילוי שנפתח שם דגש על העיצוב". העיצוב מעניק אופי למקום ותחושת שייכות למבלים בו. טל מאפיין את הדינמיקה החברתית: "יש גרופים קבועים לכל מקום בילוי כאן, גם במקום לא שכונתי תמצא את אותם פרצופים, קליקות כאלה מאד מגובשות שמכירות זה את זה, מיודדות מאד עם בעלי המקום ומרגישים כאילו בבית".

 

 

     "עיצבתי את בתי הקפה של ראשית העידן", הוא נזכר בנוסטלגיה "כשהייתי סטודנט בבצלאל, עיצבתי את פיקאסו. עד אז שלטו בכיפה קפולסקי עם הקפה והסברינה ונחי לאור עם אפרופו. קפה אלכסנדר צץ ביהודה המכבי, עם פטריות מוקפצות שהוא יראה לכולם איך הוא יעשה אותן אחרת ואז בא פתאום פיקאסו והעלה את הרמה בעוד שלב. היה לו ניחוח צרפתי וקטע מאד חברתי של לראות ולהראות. החל גל של בתי קפה, שהיה הדבר הבא אחרי המילק בארים של שנות השבעים. אחרי ש'העם החליט קפה עלית' הגיע קפה לוואצה איטלקי, שהפך שם נרדף לאספרסו כי הוא היה חלוץ. היום יש כבר המון ספקי הקפה הנלחמים ומשלמים הון כדי לקנות דריסת רגל בבית קפה, לצד המלחמות בין טמפו וקוקה-קולה על אספקת המשקאות לברים. יש את רשת אר קפה עם הניחוח האיטלקי והשרות העצמי, את רשת ארומה עם המסר היותר עממי ועכשיו גם הגיע קפה הלל. זה אף פעם לא נעצר, הכל רץ תמיד קדימה. כל הזמן מנסים להמציא את הדבר הבא. אני קורא לזה 'אפקט הפרוזן יוגורט', על שם הגלידריה שהצליחה פעם ומיד מימינה, משמאלה, מאחוריה ומעליה נוצרו עוד מקומות שחיקו אותה. הרבה פעמים באים אלי ואומרים לי 'תעצב לנו מקום כמו המקום ההוא'. זוהי תופעת העדר הפרוזן יוגורטית".

 

 

     טל הוא מלך בלהמציא את הגלגל כל פעם מחדש. אצלו אף פעם לא תמצא מקום המעוצב בצורה דומה למשהו שעיצב בעבר. "השיא בעיצוב אצלנו עכשיו זה העבודה המדהימה של אלכס מייטליס במסעדת מסה", הוא מפרגן "זהו סמן ימני, עד שמחר יבוא מעצב ויכריז שהוא הולך להיות כמוהו או יותר ממנו. כשיש מליון דולאר לעצב מסעדה, כמו שהיה במסה, אז הנייר יותר גדול והמעצב יכול לשרטט עליו מה שהוא רוצה. אם תקציב עיצוב כזה בכלל כלכלי למסעדה, את זה אני אגלה לך בסוד שלא לציטוט. אבל אם יהיו כאן יותר תיירים אז הם יקפיצו את הכלכלה ויאפשרו לבנות מסעדות בתקציבים דומים. תייר מאירופה יכול כיום לאפשר לעצמו עם היורו שלו אורגיה מטורפת של קניות אצלנו כאן".

 

 

 

מספק חרמנות עיצובית

 

 

     תהליך עבודת העיצוב של טל שונה מהנהוג אצל מעצבי פנים. אלה בונים פרוגרמה מפורטת, עם הדמיות צבעוניות המציגות את המקום אותו הם מתכננים, כפי שהוא עומד להראות בסיום התהליך (לעתים אפילו טוב יותר) ועם לוח החומרים שנבחרו לבנייתו. טל מעצב אימפרסיוניסטי: "אני עובד מהבטן ולא יודע להיכן אני אגיע בסוף", הוא מודה "אני יודע איך מקום יראה בסוף כי אני חש אותו, אבל אני מאד סקרן ונמצא בחיפוש יצירתי מתמיד ולעתים נכנס להרפתקאות".

 

     אומרים שעידן העיצוב המינימליסטי ששלט עד עתה ברמה בעולם, הסתיים. טל נראה שלא פגש בו מעולם. העיצוב שלו הוא הקוטב השני של המושג "דלות חומר". יש כלל בעיצוב האומר ש"יותר הוא פחות", אצל טל יותר – אף פעם לא מספיק. כשאורחים נכנסו למסעדת טרבייקה ז"ל, למשל, לקח להם הרבה זמן להתאושש מהעיצוב: הרצפה רוצפה במרצפות צבעוניות, שבכוונה שובצו באי סדר, כך שהדוגמאות שעליהן אינן מתחברות אלא יוצרות דיסהרמוניה קשקשנית, צבעונית ועולצת. הבר עמוס היה בחפצים ישנים, גרוטאות ואף פוחלצי עופות. טל אינו מסתפק בפתרונות הקיימים לצביעה ולחיפוי קירות והוא תמיד ממציא פתרונות מקוריים משלו במקומם: בטרבייקה הקירות חופו בדיקטים שבורים וקירות מסעדת ארמדה מקווקווים מצבעי שמן שהוא הניח להם לזלוג מהתקרה עד הרצפה. "כל מקום בלוי צריך להרשים ולגרום לאנשים להתפעל ממשהו, מהשרותים או מהבר", מסביר טל "כל פעם אתה צריך להמציא את עצמך מחדש. בבר רוטנברג ברחוב ברזילי פינת החשמל, לקחתי כל מיני כוסות משקה בכמה גדלים – הדבקתי אותן אנכית על מראה ענקית שעל הקיר, מוארות מבפנים בנרות, כאילו הכוס לוהטת בלהבה. כך עשרות כוסות משפריצות קרני אור לעל עבר. תפקידנו כמעצבים זה כל הזמן לרגש, להפתיע, לגרות, לחדש. גם הטכנולוגיה משתכללת ומאפשרת לנו ליצור פתרונות מורכבים".

 

 

מקס ברנר שוקולד בר. עיצוב: ירון טל. צילום: אורן שלו, מתוך "בנין ודיור"

 

 

 

 

 

אופי של נהג מירוצים

 

 

frank fish

     הטמפרמנט האישי והמקצועי של טל כמעט בלתי אפשרי. לנסות לשוחח אתו זה כמו לנסות לצייר על קנבס את מכונית הפורמולה 1 בזמן מרוץ. קשה להידחק ללוח הזמנים שלו והתיאומים אתו נעשים לרוב בחד שיח מעצבן עם התא הקולי בסלולרי שלו. הוא פועל מתוך סטודיו במרכז העיר, המונה ארבעה עובדים "אבל אני הצנטרליסט, המעורב עד הסוף בכל פרט" הוא מודה "מה שגורם לי לא לחיות מעבר לעבודה, אתה יודע, זה הרי לא נגמר אף פעם". הטמפרמנט האינטנסיבי והמהיר והצורך להיות תמיד במתח, בסטרס, הוא גם האופי העסקי של טל. הוא זה שגורם לו להיות אולי המעצב הכי עסוק בעיר וגם הסיבה מדוע הוא מעדיף לעצב מקומות מסחריים ולא פרטיים: "במקום לנסוע 20 קמ"ש, אני נוסע 140 קמ"ש, כי צריך להרים מקום תוך חודשיים והמונה הכלכלי של היזם דופק", הוא מסביר.

 

 

frank fish

     הטמפרמנט הזה של טל הביא אותו בצעירותו להשתלב בעולם הפרסום, שאז נראה לו זוהר, דינמי ותוסס, חי ובועט. "בתור נער הסתובבתי עם אופניים והצעתי עצמי לעבודה במשרדי פרסום. כולם גרשו אותי ואמרו 'ילד לך ללמוד'. רק מיקי בר (כיום ממשרד באומן-בר) שהיה אז תקציבאי במשרד פרסום של אריאלי, הסכים לקחת אותי ולטפח אותי".

 

     טל התקבל לאקדמיה בצלאל והחל ללמוד עיצוב גרפי. "ראש המחלקה דאז, פרופסור ירום ורדימון, נהג להשתעשע בלנבא לכל אחד להיכן הוא יגיע בתום הלימודים. 'אתה תשים דברים בחלל', הוא ניבא לי. זה הפתיע אותי מאד, כי חשבתי שאני הולך להיות הארט דירקטור מספר אחד של עולם הפרסום בישראל. אבל הוא צדק. כבר בשנה השלישית ללימודי, השתלבתי בעבודה במשרד הפרסום שמלוק-רבן, אך לא היה לי כייף, לא מצאתי במקצוע הפרסום את היצירתיות שחיפשתי. למרבית המזל, הפרסומאי רן רבן, העיף אותי מהמשרד שלו בגלל ויכוח מטופש על איך צריך לפרסם את החטיף 'פסק זמן'. אז הלכתי לעבוד כברמן במסעדת פיקאסו, התיידדתי עם עשי אביב הבעלים והצעתי לו לעצב את המקום. כך קפצתי אל המים, גיליתי שזה המקצוע שאני רוצה לעסוק בו ומאז זה ממשיך להתגלגל הלאה". טל מיישם בעיצוב המסעדות, את ניסיונו כעובד מסעדה, "למדתי איך המנה יוצאת מהמטבח ולאן היא חוזרת ומה קורה לה בדרך, או איך המלצרית לוקחת אותה. מעצב חייב לדעת את כל הדברים האלה כשהוא מתכנן מסעדה, זה לא רק הטיפול העיצובי בלוק שלה". הרקע שלו בעולם הפרסום ממנו הוא בא, עוזר לו גם ליצור עטיפה תדמיתית שתסייע למתג מקום שהוא מעצב. כשקיבל לעצב את בית הקפה לנדוור, מותג ותיק עם ערכים עיצוביים, הוא ביקש מיד להשתמש בכל ההיסטוריה העיצובית שלו וליצור ממנה משהו חדש בסגנון הרטרו. "גיליתי לאכזבתי שהם גרסו וכתשו אותה, כדי ליצור מיתוג מחודש שבעיני אגב הוא גרוע", מספר טל "לא מצאתי אצלם כלום, אפילו קופסאות קפה של לנדוור הייתי צריך למצוא בשוק הפשפשים". טל גייס לעזרתו שתי גרפיקאיות והקים צוות קריאטיבי, אשר יצר ללנדוור תדמית שלמה מחדש: פוסטרים, אריזות, שלטים. "הם נראים רטרו אבל הם חדשים לגמרי", הוא מודה.

 

 

radom

     טריטורית החיים של טל ממשיך להיות הריבוע של שנקין-אחד העם. להוציא גיחה אחת למגרש שקשה מאד לראות אותו שם – נישואין לעורכת דין ומגורים ברמת אביב. מקץ ארבע שנים טל התגרש וחזר לריבוע שלו "מכאן אני תוך דקה עם האופנוע בכל פאב שאני רוצה", הוא מסביר. שלא תחשדו שהוא מבלה יותר מדי בברים "אני פשוט משתדל להיות מעודכן, בא לברים כדי ללמוד, אני למעשה עובד בהם. האמת שאני רוב הזמן עובד", הוא מעמיד דברים על דיוקם. יש לו כרגע חברה, העוסקת בעיצוב פנים כמובן, אולי כדי שאפשר יהיה לדבר על עבודה גם בזמן הפנוי. אבל בכל זאת יש כאן גם אהבה בחייו של טל, אבל לעבודתו אם לא הבנתם: "העבודה גונבת לי את החיים, בגלל שאני כל כך אוהב אותה", מודה טל "אני ניזון מהמון אנרגיות מהעבודה שלי ואני מותר על דברים מדהימים בחיים. זה מגרש משחקים אחד גדול. כל פרוייקט הוא כניסה לארגז חול ובניית ארמון. אני לא קם בבוקר לעבודה, אני קם לשחק".

 

 

 

     טל פשוט עובד, מבלי לשחק את המשחק וכלליו ובלי גינונים. הוא מביא דוגמאות מפרגנות בגדול דווקא מעבודות של קולגות שלו. אתה יכול להכיר אותו די הרבה זמן, עד שיתגלה לך שהוא אח של ארז טל, פרט שהוא מבקש להצניע בביוגרפיה התוססת שלו. "אני לא מעאכר מניאק ואני בסדר ברוך השם", מרגיע טל "הכל מתנהל, לא חסר לי כלום ואין לי עיניים גדולות מדי. אני בטוח אעבוד עד גיל שבעים בלי לצאת לפנסיה, כי זה משמעות החיים בשבילי. אני רק מאחל לעצמי לא לאבד את החרמנות העיצובית וההתלהבות מהעבודה".

 

 

 

www.yarontal.com

 

 

 

ראוף ראוף לורן – דוגי סטייל

 
 
 

 

     כבר כמה ימים שהכלבה שלי מסתובבת גלמודה וחפוית ראש. לא פלא, רוב הכלבים הגזעיים בשכונה תפוסים (בשרשרת) והשאר מיישרים קו עם הסנוביות בו לוקה שכונה צפונית שבעה. "אוויטה", שאלתי אותה ברוך "יש משהו שאני יכול לעשות?". "כן", השיבה הכלבה, פיזרה שערותיה השחורות והמתולתלות ושפכה מר ליבה "תראה איך אני נראית. פלא שאף כלב לא מסתכל עלי?". "את נראית נהדר, כל אחד היה יורד על ארבע למענך", עודדתי אותה. "פשוט אין לי מה ללבוש", המשיכה האומללה. לא הבנתי. "ראית איך שאר הכלבות בשכונה לבושות?" אוויטה התריסה. "לבושות?" המשכתי לא להבין. "כן, למשל, השכנה?" התעקשה אוויטה. "אבל השכנה אינה כלבה", התגוננתי, "זה לא מה שבעלה חושב", השיבה ומשכה אותי בקצה שרוול הסוודר עד למחשב "אתה ממש לא בעניינים", אמרה בקוצר רוח.

 

 

     אוויטה הקישה בגוגל "הבט", אמרה. בדקות הקרובות דפדפה אוויטה מול עיני הנדהמות בקטלוג אופנה לכלבים. עשרות כלבים קטנים ומטופחים דגמנו שם טי שירטס חמודים, שמלות חתונה מגונדרות, בגדי ספורט גזעיים ואפילו מעילי פרוות מינק. מיטב המעצבים הציגו באתר את מיטב האופנה האחרונה של בגדים איכותיים לכלבים, בגזרה המתאימה להם במיוחד. "עוד לא ראית כלום", נהנתה אוויטה ממבוכתי ופתחה את הקטלוג היכן שהוא מציע את האקססוריז לכלבים: בנדנות צבעוניות וכובעים לכלבים מגניבים, סיכות שיער לפודליות עם ריסים ארוכים, קולרים מקושטים לכלבים דקי גיזרה ותיקי נשיאה, למי שתמיד שואל עצמו מה הן מסתירות בתיק שלהן. התחלתי להרגיש אשם במיוחד כשאוויטה הציגה לפני את התכשיטים לכלבים הנמכרים באתר: תכשיטים בעבודת יד, משובצים באבנים יקרות כמו קריסטלים או זכוכית סוורסקי היוקרתית. ידוע שהכלב הוא ידידו הטוב ביותר של האדם, אבל יהלומים הם כנראה ידידיה הטובים ביותר של הכלבות. אלה בקטלוג נראו שלוות ומרוצות, עדויות ועטויות בגדי משי ומלמלה ויהלומים מנצנצים, שרועות על כריות רכות (הפרק הבא בקטלוג), ממשי או מפרווה, עם מבט קריר ומתנשא משהו. בדמיוני כבר שמעתי את הנקישה על דלת ביתי, את אנשי צער בעלי החיים מכסים את אוויטה הערומה במעיל ומרחיקים אותה ממני, מביטים בשאט נפש בכרית שהבאתי לה מאיקאה כדי שלא תשיר שערותיה על הספה. "רשע", מסננת אלי אחת השכנות שצרות על הבית, "הוא נראה דווקא אדם תרבותי, מי היה מאמין" ממלמלת שכנה אחרת. חברת האופנה הזו "דוגי דיזיינר" מסתבר, החלה כחנות קטנה בחוף קליפורניה, שעיצבה בגדים לכלבים קטנים והחנות נסגרה אחרי שעברה למסחר חובק עולם באינטרנט. "אני לא מאמין שאפשר להשיג בגדים כאלה בארץ", התפתלתי ואוויטה כאילו רק חיכתה לרגע זה והקישה בגוגל "הנה הזכיין שלהם בארץ", אמרה. אחר כך ירדה מכסא המחשב ויצאה חרש מהחדר.

 

   

     הרגשתי שעלי לפעול מהר, אם איני רוצה שהכלבה שלי תעזוב אותי לטובת מישהו שמביא לה יהלומים ופרוות מינק. כבר באותו ערב צלצלתי למספר הטלפון הרשום באתר. תומר פרידמן (25) נהנה מהתימהון שלי. "גם אני לא ידעתי שקיים ענף כזה" התוודה "אני לומד מנהל עסקים ובמקרה עליתי על שוק ענק ומבוקש הצומח כאן בטירוף. אני לא מפסיק להזמין בגדים כמו מטורף. אני עדיין צעיר ואיני יודע איך להתמודד עם ההצלחה העסקית. פנו אלי מאודטה ומתכנית הבוקר של עינב גלילי ויש לי טלפונים מכל עבר. עד היום היו בארץ מעט בגדי כלבים, בנאליים באיכותם ובעיצוב שלהם. החלתי לייבא את הבגדים מ"דוגי דיזיינר" מאמריקה, שעלו 120-250 ₪ לפריט. כעת התחלתי לייצר בעצמי והוזלתי עלויות בחצי. הקולקציה החדשה הוצגהה בשוק המעצבים, על ידי Yes Docu שאימצה אותם ותציג אותם בערוצי הטלוויזיה שלה, כשאורית זילברשץ-בנאי תנחה את תצוגת האופנה". "התקשורת אוהבת קוריוזים", הקשיתי "אבל אנשים באמת קונים?".

 

 

 

מסתבר שאנשים משקיעים בארץ הרבה כסף בביגוד לכלביהם ופרידמן היחיד היכול לספק להם את האיכות הגבוהה אותה הם דורשים. "גיליתי שבכיכר המדינה רוכשים בגדי תינוקות של גוצ'י ופרדה לכלבים, כי אין להם בגדי כלבים" חושף פרידמן "ראיתי אצלם יותר בגדים לכלבים משיש לי בארון הבגדים שלי. אשה מבוגרת הזמינה אותי לדירתה, בה היא מתגוררת לבד עם כלב פומריניאן ננסי ונדהמתי: כל הדירה עוצבה עבור הכלב, הספה הייתה נמוכה במיוחד כדי שיוכל לקפוץ ולעלות עליה, קולב לחולצת כלב, קולרים צבעוניים כמו עניבות גברים. הטרנד נובע מכך שיש אנשים שהכלב משמש להם כתחליף לילד והם ישקיעו בו כל סכום, בנוסף, הכלבים הקטנים פגיעים וחייבים להגן עליהם, למשל מהתקררות וסיבה נוספת לטרנד, כי זה גם חלק מאופנה ראוותנית. אפשר להעריך את הכלב של פאריס הילטון במיליונים בגלל היהלומים שהיא כיסתה אותו". דוגמאות כאלה מתחילות להסתמן גם בארץ "טובה'לה קנתה ממני שמלת ערב מאד מפוארת, בת ארבעה חלקים לכלבה שלה. אפרת קליג, שמעצבת שמלות לתכנית הטלוויזיה 'רוקדים עם כוכבים' רכשה שמלות לחלון הראווה שלה", מגלה פרידמן "משהו מאד ידוע שלא אגלה את שמו, רצה להפתיע את החברה שלו, והלבשנו כלבה קטנה במיטב האופנה ועטפנו אותה בבד ורדרד עם סרט משי ורוד".

 

 

 

 

     בארץ מסתבר פועלות רק באזור המרכז יותר ממאה מספרות לכלבים ועכשיו יש גם שירות פסיכולוגי עם פסיכולוג לכלבים. קהל היעד בלתי נדלה. לדוגמא, לפורטל חובבי כלבים אחד בשם "הב הב" 12,000 גולשים. ישראל אינה שונה בנושא זה ממדינות אחרות בעולם: בארה"ב מקיימים מסיבות נישואין לכלבים ובטוקיו בנו לכלבים בתי מפלסים מאובזרים במיוחד, שמחירם עשרות אלפי דולרים. זאת מבלי להזכיר את אותם כלבים שבעליהם הורישו להם מיליוני דולרים והם חיים עם משרתים.

 

     אוויטה מסתובבת בגאווה בבגדיה החדשים, כעת הכירה בן זוג גזעי והיא קורנת מאושר. "הערב אנו יוצאים יחד למסעדה" היא מתרגשת "יש לך מסעדה מומלצת בשבילנו?". אני פורש לפניה את מדור המסעדות של טיימאאוט האחרון. אוויטה חולפת במהירות על פני רשימת המסעדות הנבחרות ודוחה את הגיליון באכזבה "כולן מסעדות לבני אדם, אף אחת לא לכלבים", אומרת בבוז ויוצאת מהחדר נעלבת.

 

 

 

 

 

www.doggie-fancy.com

www.doggiedesigner.com

http://www.puccipetwear.com/

 

 

 

הארה פנימית

 
 
 

 

     את השנה החולפת סיימה גלית אלוש עם מדליית ברונזה מטעם האקדמיה הבינלאומית בפאריס והחלה את השנה הזו עם הפרס הראשון ורב היוקרה מטעם משרד התרבות הצרפתי, הכולל מענק כספי נכבד משל קרן OULMONT . פריצת דרך ראשונה לסצנת האמנות והעיצוב הפריסאית המסוגרת, של אמנית שעד אז הייתה עלומה לגמרי. את הפרס הנחשב מעניקה צרפת מדי שנה ליוצרים שעשו בחייהם כברת דרך ארוכה ועתירת הישגים והגיעה השעה היפה לסכמה. ילדת פלא? אלוש (28) אומרת בנמיכות קול אופיינית, כאילו מתארת התרחשות הקוראת במקום אחר והיא נקלעה אליו במקרה "ראיתי את רשימת היוצרים שזכו בפרס בשנים הקודמות, הציירת הידועה לורון בת ה-60, או שחקן קולנוע צרפתי בן מאה. גם ככה אני מרגישה אאוטסיידרית בפאריס". שנה קודם לכן התקבלה אלוש לסטודיו המסובסד על ידי עירית פאריס, המופעל בידי קולקטיב יוצרים החולק קורת גג אחת, לאחר שעברה ועדות קבלה רבות בהן ההחלטות צריכות להתקבל פה אחד. "הגיל הממוצע כאן הוא חמישים, אני האמנית הכי צעירה והישראלית היחידה", היא מוסיפה.

 

 

 

 

     חזותה פשוטה ונחבאת, אך ליצירותיה נוכחות חזקה ומהפנטת. יש לה טמפרמנט שקט וביישני, אך חסר מנוחה, העוצר אנרגיה מבעבעת אותה היא פורקת בתצוגה אינטנסיבית בתערוכות רבות. כך סללה דרכה עד ששמו אליה לב, לא בקלות אלא בעבודה קשה: בתערוכה הקבוצתית שזיכתה אותה במדליית ברונזה, ב-Espace St. Martin שבפאריס, בחלל גלרייני ענק המשקיף לתעלת רפובליק, היא הציבה מלאך ענק עשוי משעווה, עם כנף סגולה וורודה ועם בליטה ענקית בגופו, מעין גידול. תאורה פנימית יצרה לגוף העשוי משעווה, שקיפות לבנבנה ואילו בגידול הבליט האור מעין נימים וורידים סגולים ורודים והעניק לו תחושת גוף אנושי, בשר ודם. "האנשתי מלאך שלא יכול לעזור ולהציל אותנו כי הוא עצמו זקוק לטיפול. במשחק עם צבעוניות ואור בשעווה יצרתי מעין מחלה, גידול זוהר במלאך טהור". בתערוכת היחיד שלה בתחילת השנה בגלריה היוקרתית Vert Galant שעל גדות נהר הסיין, הציגה גופי תאורה מפוסלים משעווה. על הקיר תלתה תבליט ענק של העיר פאריס משעווה, שנורות זעירות הטמונות בו מתחקות אחרי קווי המטרו של פאריס ונדלקות בקצב הריצה אחרי המטרו, כמו הבוגי ווגי של מונדריאן, בה קווים מקווקווים דימו את החיים האורבניים. היא פסלה טורסו משעווה בגובה שני מטר, שדמותו נעשתה בהשראת פיסול אינדיאני של פוריות האישה וצבעה את אבריו בצבעי נמק כחולים שהדם לא מגיע אליהם. לפני חודשיים הציגה אלוש בתערוכה קבוצתית על סקס ופוליטיקה, בגלריה אדדא, בסנט דניס בזליק, פרבר תיירותי מחוץ לפאריס, יצירה בשם "לחם ושעשועים". היא עיצבה מתקן אחסנה שקוף (פוליאסטר נוזלי) ללחם, המעוטר בנוצות של רקדניות מפולי ברז'ר והמולין רוז'. "מספקים לילדים שעשועים כדי שלא יפריעו למבוגרים", היא מסבירה את האנלוגיה.

 

 

     כעת היא כבר מתכוננת לתערוכה הבאה, ברובע העשרים בפאריס, בגלריה La forge de Belleville. זו תהיה במסגרת אירוע אמנותי שיפתח בעשרים למאי ויקיף את כל הרובע, כשכל הגלריות והסטודיו של האמנים יהיו פתוחים וחופשיים לקהל הרחב. אלוש תציג שם מיצב בשם "הפסקתי לגדול": סולם אופקי בגובה העיניים עשוי שעווה, בין שלביו דחפה צילומים של עבודות ישנות שלה, אותם טשטשה והרסה בחומרים כימיים. ברקע תשמע מכת הפטיש של השופט לפני הקראת גזר הדין. "זו עבודה מאד אישית", מסבירה אלוש "זהו הפחד התמידי של האומן שלא יודע להעריך מהי הצלחה ונשאר תמיד לא מסופק. הסולם הוא אסוציאציה מגן הילדים שלי, שטיפסתי בשלביו וחלמתי מה אעשה כשאהיה גדולה. זהו דיאלוג בין גלית הקטנה לגלית הגדולה, אז הסולם היה כלי משחק וכיום הוא כלי מדידה המדמה התקדמות וטיפוס בשלבי ההצלחה. הוא במצב אופקי כי אני לא יכולה להעריך מה הצלחתי ליצור ולאיפה אני הולכת". בסטודיו שלה שוקדת אלוש מזה זמן על מיצב ענק, שבינתיים לא נמצא לו תקציב: חדר ענקי שקירותיו משעווה ובתוכו חדר נוסף משעווה. ברצפתם מוסתרים חיישנים המופעלים בדריכה של המהלכים בחדרים. כך הצועד בחלל החיצוני, מדליק אור בחלל הפנימי וההפך, כשברקע נשמעות חבטות של המשחק בכדורי טניס. זוהי עבודה אינטראקטיבית המשתפת את המבקרים במיצב בעל כורחם ובה ממחישה האמנית את תפיסתה שאנשים משפיעים באורח רצוני או אקראי על גורלם של אנשים אחרים. "על המבקרים יאיר פתאום אור מגורם לא ידוע, הם יבינו שגם הם מאירים כך על אחרים, יבינו על ההשפעה שיש לנו על אנשים אחרים", מסבירה אלוש, שיצרה את העבודה בהשראת ה"אדם החופשי" של אלבר קאמי "אתה יכול לשלוט על חייך רק כשאתה מתאבד ומחליט מתי תסיימם. הרי הפצצה האירנית למשל יכולה להחליט על כך עבורנו".

 

 

     רוב עבודותיה של אלוש הן בגבול שבין אמנות ועיצוב, בהן עשתה שימוש בחומריות דשנה, בעיקר בשעווה ובאור, באמצעותו יצרה משחקי שקיפות וצבע אשר הובילו לרעיונות תיאורטיים ולאמירות אישיות או פילוסופיות. "פסל שעווה שלי נבנה תחילה משלד עשוי מזבל מהרחוב, כי אין לי כסף לפרספקס – חוטי ברזל, כסאות, קרשים, קערות פירות ואדניות צמחים, מהם אני בונה קונסטרוקציה", היא מתארת את הטכניקה בה עשויים פסליה "אני ממיסה שעווה חצי קרה וחצי חמה, לשה ומעצבת אותה על השלד, שבפנים בתוכו אני ממקמת נורת פלורסנט קרה. כשיצרתי חמסות להן קראתי 'ידי פטימה', שילבתי בהן ציפורניים מלאכותיות, כפרפראזה על המרוקאים, עדת המוצא שלי, המפחדים מעין הרע ומצד שני מאד מחצינים את העושר שלהם". בעבודותיה החדשות של אלוש היא שמה דגש רב יותר על הרעיון ופחות על החומר, ההופך להיות משני. כעת היא בוחרת בחומר כדי להמחיש את הרעיון ולא יוצרת רעיון סביב החומר כפי שעשתה עד כה. המשאב היצירתי שלה הוא עתה רוחני והיא אינה זקוקה לשעווה שתפרה אותה. כך תלתה בחדר אחד דפי יומן המתחילים בשנת הולדתה 1978 ומסתיימים כעבור מאה ועשרים שנה, בכל דף רשמה ארוע משמעותי ויצרה ארכיון לחייה. "רוב עבודותי אישיות ועוסקות במלחמה של הפרט בסביבה. הזהות שלי מאד מעסיקה אותי. כולנו ובמיוחד הישראלים, עסוקים בזהות שלנו כל הזמן, אנו מגדירים את עצמנו באמצעות מה שאנחנו קוראים, אוהבים, בוחרים, לובשים. השאלה הראשונה ששאלו אותי תמיד בארץ הייתה מאיפה הורי, האם את אשכנזית או ספרדית, בארץ זה מאד חזק, או שחופרים עמוק או שמתעלמים מהמוצא. אנשים כל הזמן מודדים וזו גם האובססיה של המדידה בעבודותי. כשאני חוזרת מתערוכה, השאלה הראשונה שאמא שלי שואלת היא 'האם מכרת משהו?' זהו אפקט פיגמליון של הנבואה שמגשימה עצמה. אנחנו משחקים זהות שמצופה מאיתנו על ידי אחרים ונוצרים משחקי התפקידים. כמו בחדרי האור שלי, לכל אחד תפקיד וכולם מדקלמים טקסטים קבועים בסיטואציות דומות".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

          אלוש גדלה בנתניה לאמא שעבדה כפקידה במפעל ואבא איש מחשבים. "אמי מרוקאית ואבי אלג'יראי. זה קריטי, כי ילדותי התנהלה עם כל הסטריאוטיפים התרבותיים של המוצא הזה, הייתי צריכה להלחם על זכותי לעשות את כל מה שאסור שנשים תעשינה. מגיל קטן מרדתי בזהות שלי כאישה, הורי חינכו אותי ואני חינכתי אותם וכך הגענו לעמק השווה", מחייכת אלוש. לפני שלוש שנים סיימה את המחלקה המשולבת לעיצוב ולאמנות במכון האקדמי טכנולוגי בחולון. המיצב הראשון שיצרה בלימודיה היה על בדידות וסעודה אחרונה והוא הוצג במקלט בבית הספר. בתוך חדר אוכל עשוי כולו משעווה, שנועד לאישה אחת, שתסב לשולחן אוכל ארוך מאד עשוי משעווה, עליו צלחת אחת, כוס אחת וסכו"ם עשויים משעווה. ברקע רדיו משעווה משמיע את התכנית "ציפורי לילה משוחחות" בגלי צה"ל, בה אנשים בודדים מספרים על חייהם. אז המיסה אלוש באמצעות פלטה חשמלית את כל המיצב והכל נמוג. עבודת הגמר שלה נקראה "הריון מדומה": בתוך חדר משעווה נבנה חדר קטן נוסף משעווה, עליו ציירה את רחמה ונבכי גופה ובאמצעות תאורה פנימית נתנה לו תחושת בשר ודם. בחדר ניצבו שלושה טלפונים משעווה, שתאורה פנימית העניקה להם מראה של בדולח או קרח לבן. אפשר היה להרים את שפופרת השעווה ולשמוע את אביה, בן זוגה וידיד מדברים אליה. "הסביבה הגדירה אותי. בהריון המדומה הדימיון כל כך חזק שהוא משפיע על המציאות ועל היכולת ליצור עולם וירטואלי". עבודתה זו של הסטודנטית הושאלה מבין כתלי בית הספר והוצגה בפתיחת מרכז העיצוב סוהו בחודש נובמבר 2003. "זה שינה את חיי", אומרת אלוש, כשהיא מבקשת להביא דוגמאות לאותה אמונה שלה, לפיה חיינו משתנים כתוצאה מאירועים אקראיים. "זה נטע בי את האמונה ביכולת ובפוטנציאל שבי ואז גמלה בליבי ההחלטה להתעקש על דרך אמנותית ולא להעלם בתוך כורח הקיום וההישרדות היומיומיים". שנה אחר כך היא נחתה בפאריס עם מזוודה קטנה אחת בה כל חפציה.

 

     אלוש מתגוררת בדירה קטנה (18 מ"ר) שאת שכר הדירה שלה (600 יורו) משלמים הוריה ומממנת את שהותה בפאריס בלימוד שעורים פרטיים בעברית ובציור. "הדירות כאן קטנטנות ועם שירותים משותפים לכל קומה, אבל המיקום ליד הבסטיליה הוא מענג וקסום ונוח בנגישותו לכל מרכזי התרבות כאן. פעם ברלין ולונדון ניחנו בדינמיות תרבותית בעוד פאריס הייתה שמרנית, אך כיום היא מנסה להשתלב בתרבות המשתנה. החיים המקצועיים קשים ותובעניים, הסצנה סגורה וממאנת לתת הזדמנויות. היא בנויה ממעגלים וכמו ברולטה רוסית מישהו מושיט יד פעם אחת למאה ומכניס אותך למעגל פנימי ואני נאבקת להיכנס למעגלים הללו". למרות שרבות מעבודותיה עוסקות בבדידות, תופסת אלוש עצמה כאדם אופטימי ואף שמח "הניכור והבדידות מלווים אותי מתוך כך שאני פוחדת מהם וחשה בושה אם אנשים יראו שאני בודדה. בפאריס אני מרגישה בדידות כי האנשים קרים ויש אנטישמיות באוויר. אנשים מתייחסים אלי כזרה ויש לי רגשי נחיתות בגלל השגיאות בשפה שלי. הגנים כאן מטופחים, יפים ומזמינים – אך אסור לשבת עליהם, כמו המנטליות הצרפתית לפיה החיצוניות חשובה מהכל".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

WWW.GALITART.COM

 

 

 

 

הקשר הכשר

 

     קבוצת מסעדות הבשרים העולמית "Meat and Wine", הקימה בהרצליה פיתוח מסעדה כשרה ראשונה אצלה ברשת, המונה מסעדות באוסטרליה, דרום אפריקה, דובאי, בבחריין וביירות. "למדנו שזה יתרון יחסי חשוב עבורנו בארץ. הגענו לכזו איכות, שלא מרגישים בהבדל בין הבשר הכשר שלנו ללא כשר", אומר לורנס ת'ורפ, מבעלי המסעדה. גם רשת ספגטים המקומית, הודיעה כעת כי השקיעה שני מיליון שקל בהקמת סניף כשר במתחם הבורסה. "סקרים שערכנו לפני שלוש שנים הצביעו בבירור על ביקוש רב למסעדה כזו. כבר אז החלטנו להגדיל את נתח השוק שלנו וכעת הגענו לממש אותה", אומר דרור נחושתן מנכ"ל הרשת. אפילו ענקית הרהיטים איקאה, הכריזה על פתיחת חנות אוכל שבדי כשר אצלה בישראל. "אנחנו עתה בתחילת התהליך, אבל זה הולך ומתחזק ואני צופה תוך שנה גם בתי קפה כשרים בעיר", אומרת המומחית והיועצת לענף המסעדות אורלי סגל.

 

 

Meat and Wine

     

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני עשרים שנה נאלצו אוכלי האוכל הכשר לבחור בין מסעדות מזרחיות (בכרם התימנים), יהודיות אשכנזיות ישישות (נוסח קיטון ובתיה) או רשתות חלביות (תנובה וקפולסקי). שם היטיבו ליבם (לפני ברכת המזון, כמובן), במבחר דל שנע בין סלט טונה לסלט יווני נעדרי יצירתיות. אחר כך נפתחו בארץ מטבחי עמי העולם ובכל עיר הוקמה שגרירות כשרה שחיקתה מסעדה סינית יקרה. הסועד הישראלי הפך אנין עם השנים, אך המסעדנים התמקדו בנהנתן החילוני והזניחו לחלוטין את האנין הדתי. מצבו של אוכל הכשרות התל אביבי היה חמור שבעתיים מזה של רעהו הירושלמי, שבעירו רוב המסעדות היו כשרות, אם כי סרות טעם, להוציא שתי מסעדות בבתי מלון. ענף המסעדות חוזה עתה מהפך. מצב זה משתנה עתה מהקצה לקצה והסועד הדתי הפך להיות יעד שיווקי מועדף אצל המסעדנים. מסעדות כשרות חדשות, מושקעות ומעוצבות בעדכניות, ביניהן מסעדות גורמה, נפתחות באזורים הבילוי החמים של העיר.

 

 

     בנוסף למסעדות החדשות שנפתחות כחלק מהגל הכשר החדש, עובר הענף עצמו שינוי ומסעדות נחשבות רבות בתל אביב מיישרות קו עם הטרנד החדש והופכות לכשרות. "התחרות בין המסעדות עזה. הוגענו את מוחנו איך אנחנו יכולים לחדש במשהו ועלה הרעיון להקים לקהל הדתי מסעדה שחסרה לו", מגלה אמיר שטכמן בעליה של מסעדת הבשרים הותיקה ל'אנטרקוט בגלגולה החדש והכשר "זו נישה לא מנוצלת. בסופו של דבר פשוט הגדלנו את נתח השוק שלנו. כיום 40% מהקהל שלנו דתי ו- 60% חילוני. יש גם חילונים שמעדיפים כשרות מסיבות בריאותיות, לא ממש מוסברות, כי זה בשר יותר נקי ואיכותי ובחסה אין תולעים". מסעדת 2C במצפה של מגדלי עזריאלי הפכה לכשרה בכורח נסיבות אחרות: "יש לנו אולם אירועים כשר צמוד למסעדה והרבנות הכריחה אותנו להיות כשרים גם כאן", מספר בעל המסעדה נמרוד בדוס "התנגדתי וכמעט מכרתי את העסק. היו לי המון חששות: מה ילבשו כאן, לבוש צנוע וסגור, איך הקהל הדתי יראה, האם המקום יפסיק להיות מגניב, האם נשכח מפירות ים ואיזה טעם יהיה לקינוחים? בדיעבד, השינוי מדהים והכפלנו את המחזור, למרות שאני לא עובד שישי שבת וחגים. אני עובד פחות ומרוויח יותר. חד משמעית זה היה הצעד הטוב ביותר שעשיתי כאן מבחינה עסקית. אני מרוויח את כל הקהלים. הדתיים בעלי תרבות אוכל ושתייה ומוציאים יותר כסף לאדם מאשר החילונים. הם גם נאמנים יותר למסעדה שנהנו בה".

 

 

 

לה רלה ג'פה

     אם הכל כל כך טוב, אז מה רע? מסתבר שהקהל התל אביבי עדיין לא לגמרי מוכן למהפכה הקולינארית המתרגשת עליו. "הקהל התל אביבי לא מתקרב למסעדות כשרות", אומר שכטמן ממסעדת ל'אנטרקוט "הוא שטוף מוח שקהל דתי רע, ימני ו'לא משלנו'. דתי זה לא סקסי והוא עלול להרוס צביון של מסעדה. אנשים מאד ידועים סעדו אצלי ומאד נהנו, בסוף הארוחה גילו שהמקום כשר ואז אמרו לי 'לא תראה אותי כאן יותר. בגדת בנו' (שכמן נוקב שלא לציטוט בשמות אנשי עסקים וממון מהבכירים במשק). רק מיכאל שטראוס אמר לי: 'אתה גאון, אתה רואה את הנולד, זה צעד נכון וחכם'". המסעדות הכשרות משחקות על גבול דק, מנסות למשוך את הקהל הדתי אך מבלי שהקהל החילוני ישים לב. "לא הכנסתי לפרסומות שלנו בהתחלה את המילה 'כשר' כדי לא להרתיע את הקהל התל אביבי", מוסיף שכטמן "הייתי ב'Meat and Wine' בהרצליה וראיתי שגם הם בכרטיס הביקור שלהם מחקו בעט את המילה כשר". "חילונים לא יבואו למסעדות כשרות, אלא רק עם קרובים דתיים. רבקה רוזנבלט מחזיקה במסעדת צימעס ולה גוסטה, שתיהן כשרות. "חילונים לא יכניסו כף רגל למסעדות כשרות, אלא אם קרוביהם דתיים. יש שנאה בסיסית של חילונים לדתיים בארץ, הם כופים עליהם כל מיני דברים וזה המרד שלהם נגד הדת".

 

     משפחת בן סימון היא משפחה דתית, שפוקדת מסעדות כבלוי מועדף "אנו מעדיפים מקומות כשרים ומעוצבים ומרגישים כסוג ב'. בלונדון אפשר למצוא יותר מסעדות כשרות מאשר בתל אביב וזה מאד מאכזב", אומרת אלישבע בן סימון (43) "בתל אביב הבעיה חריפה במיוחד, בירושלים הבעיה לא קיימת. שמענו שיש טרנד מעורר תקווה בנושא, אבל עדיין אנחנו לא מרגישים אותו. כשאנחנו עם חברים חילוניים, הם מעקמים את האף כשאנחנו רוצים כשר ולרוב אנחנו נכנעים והולכים למסעדה רגילה ואוכלים אוכל צמחוני". ענת (26) ויועד (29) מקובר אוכלים במסעדות כשרות בלבד "יש היום יותר מסעדות גורמה כשרות, שנראות כמו שמקובל כיום. חברים חילונים נענים ברצון לבוא איתנו אליהן, לעומת העבר שהם התחמקו. אבל עדיין הם מעדיפים מסעדות לא כשרות ומתפשרים איתנו", הם אומרים.

 

     אחד מהמאפיינים הבולטים בכל מסעדות הכשרות החדשות, הוא ההשקעה ותשומת הלב הרבה בעיצובן. מאחורי העיצוב המופגן עומדת משימה שיווקית קריטית: "אם אתה רוצה שגם קהל חילוני יבוא מסעדה הכשרה שלך, עליך להשקיע בעיצוב שלה", אומר מעצב הפנים גד הלפרין, שפיתח מומחיות לעיצוב מסעדות כשרות לאחר שעיצב רבות מהחדשות (מיט'נ'ויין, מיתוס, ל'אנטרקוט). "הקהל הדתי אף הוא טרנדי לכל עניין ודבר ורוצה להתמזג ולהתעדכן בחידושים ומה שיכול לחבר בין שני פלגי העם זה האהבה לאסתטיקה. לא כל הדתיים תלמידי חדר סגפניים. אתה רואה ביום שבת את הקהל הדתי יוצא מהבית, לבושים מתוקתקים עד הפרט האחרון. המעמד שלהם ניכר אצלם מיד בלבוש שלהם. אשה דתיה מבוססת תוציא מעל עשרת אלפים דולאר על החזות שלה. לכן המעטפת המעוצבת של המסעדה חשובה להם. הם צרכני תרבות מאד הדוניסטיים בגבולות החוקים שלהם. מבחינתם עיצוב שווה תרבות, הקניית ערכים לתרבות הפנאי ולא רק זלילה וסביאה".

  

 

     בנוסף להשקעה בעטיפה עדכנית וסקסית, עושים השפים של המסעדות הכשרות הטרנדיות מאמצים כדי שהכשרות לא תהא ניכרת בטעם האוכל. בשר הבקר מתובל ברטבים מגוונים, כך שהמלחת הבשר בצו ההכשרה אינה ניכרת. המלחת הבשר נעשית בחכמה ובבשר איכותי ולרוב לא מורגש הבדל מהותי בינו לבשר הלא מוכשר. "אני משלב הרבה טעמים בבשר ורטבים מתקתקים", מגלה השף ארתור בילדר מ- 2c. עם זאת נקודת התורפה של המסעדות הכשרות היא הדלות הבלתי נסבלת של הסיום, היינו קינוחי הפרווה. לכן מעדיפות רוב המסעדות הכשרות לא להשתמש בתחליפי חלב ומתמקדים במטעמים שלא צורכים חלב – טורטים, סורבה, קליפות תפוז, חלב קוקוס ופירות טבעיים. בל נשכח שאנו גם בעידן האוכל הבריא והטבעי.

 

     "לא כל מי שפותח מסעדה כשרה יודע לאיזה כאב ראש הוא נכנס", מגלה רבקה רוזנבלט, שפתחה כבר לפני 12 שנה מסעדה כשרה ומעוצבת בשם "צימעס" בהרצליה פיתוח והיא מתחילה למנות את הצרות: "המסעדה לא עובדת בשבתות ובחגים, בקיץ השבת יוצאת מאוחר ואז לא פותחים גם במוצ"ש ובכך בשנה מנוכים שליש מימי העבודה של המקום. יש גם עלויות כספיות ישירות: משלמים אגרה למועצה הדתית פעמיים בשנה. משגיח מגיע כל יום לבדוק את העמידה בכשרות, עם כל מיני גחמות ועלותו 37 ₪ לשעה. בנוסף, מצרכים כשרים תמיד יותר יקרים, כל דבר צריך הכשר בד"ץ, שעולה כסף ואתה הופך עולמות להביא מוצרים איכותיים כדי להתמודד עם הסטיגמה שאוכל כשר לא טעים. יש מצרכים שאי אפשר להשיג בתקופות שונות, כרובית, ברוקולי, אין כבד אווז גלאט כשר, אין יבוא של בשר עם עצם לארץ, רק בשר מגידול מקומי שמצריך שחיטה כשרה מיוחדת. בשר צריך להיות 'כשר חלק', משמע שהשוחט מכניס את ידו בין הראות וצלעות הבקר לבדוק שאין פגם. הפילה עובר ניקור, להוציא את הגידים והשומן. יוצא שבשר כשר וחלק עולה פי שניים מבשר רגיל". רוזנבלט מאמינה שהטרנד הוא רק אשלייה אופטית. "רוב המסעדות הכשרות החדשות הן לרוב שלוחה של מסעדה כשרה שקיימת ממילא: מיתוס שייכת לבעלי שיפודי ציפורה הכשרה, ברונו שייכת ליוחאי פלד בעלי טוקסידו אירועים, ל'אנטרקוט לאלהמברה. גם אני פתחתי את לה גוסטה לצד צימעס הכשרה מאז ומתמיד. לגבי כל שאר החדשים בז'אנר, שמאמינים שהדתיים ימלאו לו את המסעדה הריקה, הם שוגים באשליות. אין ספק שהם ילמדו את הלקח והטרנד ידעך".

 

 

 

 

 

המשימה הקדושה של קדוש

 

 

     "הייתי צריך לבשל לנשיא צרפת מיטראן בביקורו בארץ ושלחתי את המלצר הראשי לבדוק איך הוא אוכל. המלצר חזר בריצה נרעש כולו ואמר שראה אותו מנגב את הרוטב בלחמניה. אמרתי אז שאנו במצב טוב ויכולים גם להכין לו אוכל ישראלי שהוא יאהב", מספר שלום קדוש, השף הראשי של מלון שרתון בירושלים מזה שלושים שנה. קדוש מוכר בענף כמיסיונר של האוכל הכשר והמטיף שלו כבר עשרים שנה. "היום המהפכה סוף סוף מתרחשת, בעיקר מטעמים עסקיים, אבל גם הבישול השתנה וגם בצרפת כבר לא מערבבים חמאה ושמנת עם הבשר. אם אתה מבשל באהבה ומקפיד על איכות, אין משמעות לכך שהאוכל כשר או לא. ז'אק שירק שעד אצלי בסעודה ממלכתית ובתום הארוחה שאל אותי: 'תגיד, זה באמת היה אוכל כשר?'

שאלה כזו היא מחמאה ענקית בשבילי. מלכת הולנד הייתה בטוחה שהעגל שבישלתי לה היה הולנדי. שמחתי לבשר לה שהוא דווקא היה ישראלי. המטבח הישראלי עשה כברת דרך ענקית". 

     קדוש הצליח להעלות את הגסטרונומיה הישראלית הכשרה על מפת העולם לפני עשר שנים, בסעודה שערך במלון שרתון לרגל חגיגות 3000 שנה לירושלים. הוא אצר אז ארוחת 12 מנות של 12 השפים הידועים בעולם: ז'ואל רובישון אחד משני השפים של המאה ושפים נוספים כולם בעלי שלושה כוכבי מישלן כמו מישל לורן, פיליפ לז'נרדה ומארק הברלנד. הם לא הסכימו לבשל בשר ללא חמאה ושמנת ואני שכנעתי אותם לבשל רק מנות כשרות. הם גילו שזה אפשרי, האירוע צולם לסרט וזה נתן גושפנקא לאוכל הכשר בעולם. הם הפכו לשגרירים של ישראל שהפריחו את התדמית שלנו כרוכבי גמלים וחמורים ופתחו את דלתות המטבחים בעולם לשפים צעירים מהארץ".

     "לאחרונה סיירתי בארץ עם מארק הברלנד השף הצרפתי, אחד מעשרים בעלי שלושה כוכבי מישלן כיום, שהוא נושא כבר ארבעים שנה" מספר קדוש "עשיתי לו מסע הכרות עם האוכל האותנטי מבית סבתא ואמא בכפרים וישובים, מאכלי עמים כשרים כולם. היינו במושבי חבל עדולם אצל הכורדים, במושב תירוש אצל משפחה מרוקאית, שם אכלנו איקוראן, אלה פגי תאנה קטנים עם החלב בפנים, משולבים בבשר. האוכל הכי טעים שאכלתי מעודי. הברלנד לא ידע את נפשו מהמגוון העצום של טעמים והריחות במטבחים אלה והחליט להכניס אוכל עדתי כשר למסעדה הצרפתית הנודעת שלו".

 

 

 

 

 

מהו אוכל כשר?

 

חיות ובהמות כשרות למאכל: ככתוב בתורה – מותרת חיה המעלה גירה ומפריסה פרסה. למשל, צאן ובקר. חיות טריפות הן למשל חזיר וכל בשר הציד.

עופות כשרים: גם כאן מפורט בתורה אילו עופות כשרים – למשל, תרנגולים, ברווזים, יונים, שלווים.

דגה כשרה: ככתוב בתורה, דגים בעלי סנפיר וקשקשת. אסורים הדגים חסרי הקשקשים כמו חדקן, דג חרב וכמובן כל מאכלי הים, שנחשבים כשרצים וחל איסור מפורש לאכלם. איסור זה חמור מהאיסור על אכיל חזיר, מאחר והתורה חוזרת על איסור זה חמש פעמים, לעומת פעם אחת שהיא אוסרת אכילת חזיר. למרות זאת הפך משום מה החזיר לסמל המאכל הטרף, גם ביהדות וגם באיסלם. היהדות אף מחמירה ומתנזרת משימוש במוצרים עשויים מעור חזיר, למרות שהאיסור בתורה חל רק על אכילתו.

ההפרדה בין בשר וחלב נגזרת רק מפסוק אחד בתורה: "לא תבשל גדי בחלב אימו", אבל פירושים רבים ניתנו לפסוק. האם האיסור חל רק על חלב אימו של הגדי או חלב בכלל? היהדות רואה סתירה לא מוסרית לטבוח גדי ולבשלו בחלב שהוא אמור היה לגדול ממנו. התורה נוטה להפריד בין הפכים, למשל בין חלב שהוא סמל החיים, לבין בשר שהוא סמל המוות. כך או כך מצווה להשתמש בסטים נפרדים של כלי אוכל ולא אוכלים באותו שולחן מאכלי חלב ליד מאכלי בשר.

שחיטה כשרה: מכשירים את הבשר בהמלחתו, כדי להפטר מדם, שהתורה תופסת אותו כסמל לנפש.

 

 

 

 

 

8 הנבחרות

מסעדות ובתי האוכל הכשרים, החדשים והטרנדיים

 

 

 

 

1. THE MEAT & WINE CO.

      רחוב שנקר 16, הרצליה פיתוח. טלפון 09-9567004 , 09-9567006

 

עיצוב, אווירה והחוויה: הסניף הכשר היחיד בעולם של רשת מסעדות בשרים עולמית, בניצוח השף הישראלי אילן ניב. מסעדה דו קומתית גדולה, עתירת אזורי הסבה המותאמים לכל אירוע, גם למפגש פורמלי מכובד וגם למפגש חברתי עולץ, לזוג שוחר אינטימיות או לקבוצה החוגגת הישג משותף. אדריכל גד הלפרין העניק עיצוב עשיר ויוקרתי, אך נעים, מפנק ואינטימי. הסגנון אירופאי מיושב, בגוון כללי של עץ וריפוד עור חומים כהים. אטרקציות: קיר יינות משובחים מכיל מעל 1,000 בקבוקי יין ממיטב יינות העולם וכן תצוגת 100 הסכינים השייכים לאחמ"ים הסועדים במסעדה באופן קבוע: סכין פלטיניום יקרה שעליה חרוט שם בעליה, המשרתת אך ורק אותו ובסיום הארוחה חוזרת לאולם התצוגה. בין 100 לקוחות הרשת הקבועים והנבחרים,

בעלי סכין פרטית נמנים נלסון מנדלה, ראסל קרואו, שרליז ת'רון, השייח אלמקתום מלך דובאיי, השחיין האולימפי איאן ת'ורפ, ראש הממשלה האוסטרלי ג'ון הווארד.

האוכל:  צלייה ייחודית של בשרים משובחים, לצד תפריט עשיר ומגוון הכולל סלטים, דגים ומנות עוף: פילה בקר, סירלוין, אנריקוט, אנטריקוט עגל. בורוורס, מנה דרום אפריקאית אופיינית של נקניקיות בקר בגריל, על פולנטה, ברוטב צ'אקלקה מסורתי

מיוחדים: ספייריבס עגל חלב או בקר, מנה ענקית של נתחי בשר מובחרים, מבושלים במרינדה סודית וניצלים על הגריל ברוטב הבית המתקתק (99 ₪).

השרות: משתדל וקשוב.

כשר.

המחיר: יקר, אך עם תמורה מלאה לאגרה

עסקיות: ראשונה ועיקרית, 55-75 ש"ח

לסיכום: מקום נעים, מושקע ומפנק. מתפקד כמו מכונה משומנת היטב (כמו בחו"ל), עם שרות חברותי (כמו בארץ). חגיגה לאוהבי בשרים, עם מבחר גדול ואיכותי.

 

www.meatandwine.co.il

 

 

 

 

2. 2C, מצפה מגדלי עזריאלי

    א'-ד' 12-24, ה' 12-01:00, מוצ"ש 21:30 – 01:00. קומה 49 המגדל העגול, מגדלי עזריאלי. 03-6081990

 

עיצוב, אווירה והחוויה: מסעדה הממוקמת במצפה במרומי מגדלי עזריאלי. העיצוב מתמצה בריהוט מפנק, מול נוף מנצח. אווירה אפלולית ואינטימית, מרגיעה ומלטפת, אפשר לאחוז יד ביד ולהביט אל מרחבי העיר האינסופיים כאילו אין מחר.

האוכל: השף ארתור בילדר (לשעבר במסעדת פרידה), משלב אוכל בסיסי בטעמים עשירים. מבחר מנות ראשונות, כמו טרין כבד אווז בקסיס וברנדי וריבת דובדבנים. מנות עיקריות הכוללות פילה מוסר בציפוי פריך של קשיו ופיסטוקים, פילה בקר עם פירה (מצוין, יכול להתחרות בנקל בלא כשר), קדירת כבש בזעפרן וירקות שורש.

מיוחדים: טורנדו רוסיני על פירה מעושן ופטריות שיטאקי. זנב שור בנוסח בורגונדי, מלווה ברביולי במלוי ארטישוק ירושלמי.

טיב השרות: יעיל, מוקפד אך ידידותי.

כשר

המחיר: יקר עם תמורה לאגרה

עסקיות: א'-ה' 12-17, ראשונה, עיקרית 79 ₪ ולקינוח תוספת 20 ₪

לסיכום: מקום אינטימי, מכובד ויוקרתי, עם אוכל מענג. מומלץ כמקום להצעות נישואין וממילא הכי קרוב לעננים שתהיו אחריהם.

www.2-c.co.il

 

 

 

 

3. Meatos

     א'-ה' מ-12 ועד הלקוח האחרון. מצאת השבת ועד הלקוח האחרון.  ויצמן 2, מגדלי אירופה. 03-6932002

 

עיצוב, אווירה והחוויה:  מסעדה מושקעת ונינוחה, בלב אזור עסקי הומה. שילוב של ברסרי ושיפודיה. אדריכל גד הלפרין בחר בעיצוב אירופאי, עם רמזים אוריינטליים ומרוקאים. המקום היחיד בו מנגבים חומוס בפיתה באווירה אירופאית.

האוכל: ראשונות: חומוס. עיקריות: שיפודים, צ'וריסוס, המבורגר, סטייק אנטרקוט, פילה דניס, פסטות.

מיוחדים: שאטו, מדליוני פילה בקר וכבד אווז ברוטב בורדולז.

טיב השרות: חביב ומסור.

כשר

מחיר: סביר (60-120 ₪).

עסקיות: א'-ה' 12-17, ראשונה, עיקרית ושתייה 69 ₪

לסיכום: ללכת עם להרגיש בלי: חלופה איכותית לשיפודיה, המאכלים הבסיסיים, הבטוחים והאהובים, אבל בקלאסה.

 

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=5597

 

 

 

 

4. MeGusta

    א'-ה' 12-24, יום ו' ושבת סגור. הרצליה פיתוח, משכית 27. 09-9572419

 

עיצוב, אווירה והחוויה:

עיצוב המסעדה לא מושלם, לא מגובש ופשטני, אבל מסייע ליצירת אווירה נינוחה ולא מכופתרת. אטרקציות: ארון יין ענק בכניסה.

האוכל: מסעדת בשרים בגריל, מטבח דרום אמריקאי בטעמיו ותבליניו. אנטרקוט, פילה, צלעות טלה. פחיטס מהמטבח המכסיקני, של רצועות עוף במחבת ברזל חמה בגריל, עם בצלים ופלפלים קלויים, עם טורטיות מטבלי ווקמולי סלסה עגבניות.

מיוחדים: לחובבי בקר: אסאדו בתנור, צלעות בקר בחיתוך ארגנטינאי (לרוחב במקום לאורך). לחובבי העוף: מגוסטה פויו, סטייק עוף גדול בלי עצמות,

ברוטב פפריקה חריפה ולימון כבוש.

טיב השרות: סימפטי ויעיל.

כשר גלאט

מחיר: סביר מאד (45 ₪ בצהריים. בערב 75 ₪).

עסקיות: א'-ה' 12-17, ראשונה, עיקרית, תוספת ושתייה 40-76 ₪.

לסיכום: מקום שהוא ישר ולעניין – באת, אכלת מבחר בשרים מובחרים כשרים וטעימים מאד, שילמת מחיר ראוי והלכת.

 

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=5810

 

 

 

 

5. פאשה

    הארבעה 8 תל אביב. טל: 03-5617778

 

עיצוב, אווירה והחוויה: אבי רסקין עיצב עם הגרפיקאי פיליפ בולקייה תפאורה של טורקיה לתיירים, עם תמונות של טורקים עזי מבע על הקירות, במטרה להקנות חוויה אתנית ביתית. המקום בנוי כחדר אוכל גדול ופטפטני, עם בר, מטבח פתוח וטאבון ללחמג'ון ופיתות. המוסיקה התוססת ואף רועשת מדי, נועדה להקנות ברדת היום אווירת חיי לילה למקום.

האוכל: מטבח אורפלי (אורפלה עיר על גבול טורקיה וסוריה). ראשונות (טעימות וממלאות מאד, ראו הוזהרתם): סוג'וק טורקי, פרוסות נקניק צרובות על הגריל שחטפו שפריץ לימון יחד עם סלט ירוק, מנת צד לאלכוהול. חציל בלאדי בגריל, עם עגבניות, שמן זית, טחינה ופטרוזיליה. עיקריות: סטייק פרגית בפיסטוק שמי וקשיו, מגולגל כרולדות קטנות. מדליוני פילה בקר בתיבול עדין מאוד עם טיפת יין אדום. קינוחים, למי שמצליח לדחוס עוד משהו, גלידת וניל עם שבבי חלבה וסילאן.

מיוחדים: בשר בבמיה.

טיב השרות: קשוב, מסור ויעיל.

כשר

המחיר: לא זול כפי שמנסה להראות, אבל לא בשמיים.

עיסקיות: בין 12 ל-17 בכל יום, כולל מבחר סלטים ולחם הבית, מנה ראשונה ועיקרית 42-52 ש"ח

לסיכום: מטבח יהודי אורפלי עשיר במטעמים ובטעמים לחיך הרחב ומיועדים לכולם. תמיד טעים, תמיד נעים.

 

http://www.rest.co.il/sites/Default.asp?txtRestID=5464&txtSR=0

 

 

 

 

6. L'entrecote

      א'-ה' 12-24, ו' 12-16, שבת 19:30-24. נחלת בנימין פינת אחד העם 28. 03-5163703

 

עיצוב, אווירה והחוויה: בבנין לשימור בו הקים אדריכל אלכסנדר בראוולד בשנת 1926 את 'מלון פלאטין', עיצב גד הלפרין בהפוכה מסעדה בצביון מודרניסטי, מאד אירופאי. אטרקציה עיצובית בצורת קיר ספוגים, שמהם יוצרים ציורים ובונים אותיות ומילים.

האוכל: מבחר מנות ראשונות במחיר 20 ₪, כמו שיפודוני פרגית בחלב קוקוס, חמאת בוטנים ודבש. ראשונות: מדליוני פטה כבד אווז עם ריבת בצל אדום. כבד אווז חם על בריוש וחבושים מתוקים. עיקריות: סטייק אנטרקוט 300 גר' ברוטב חרדל או יין. קינוח מקורי מקליפת תפוז עם ציפורן.

מיוחדים: כבד אווז ברוטב חבושים בסגנון

סבסטיאן (השף והבעלים) וכמובן, האנטרקוט המנצח

טיב השרות: אינטנסיבי ונמרץ מדי, תרגיעו

כשר

מחיר: 60-120 ₪

עסקיות: עסקית א'-ה' 12-18 ושישי עד שעה לפני כניסת השבת 48-69 ₪. כולל מנה ראשונה, עיקרית, אחרונה וכוס יין.

לסיכום: האח הצעיר של מסעדת אלהמברה, מציע בילוי פחות מכופתר ויותר זול. מגוון הראשונות רחב, אנטרקוט מנצח. חוויה קולינרית צעירה או יום-יומית, טעימה ומנעימה.

 

http://www.2eat.co.il/lentrecote/

 

 

 

 

 

7. יוקו אונו

     ז'בוטינסקי 1, בניין מכבי, רמת גן. 03-7524666

 

עיצוב, אווירה והחוויה: המסעדה נחבאת בבניין של הבורסה ליהלומים, מאמצים לא מעטים לאתרה יובילו למקום מרתפי ואפלולי, עם כי מושקע, מרופד ונעים. עיצוב קלאסי שמרני בגווני חום כהה, עם נגיעות יפניות. פינות הסבה פתוחות אך מכונסות, עוטפות התרחשויות משפחתיות ואף חברתיות קולניות באינטימיות.

המקום האידיאלי לסדרת גיבוש זוגית, משפחתית או חברתית.

האוכל: שילוב מטבח יפני וסושי בר כשר, עם טאץ' ים תיכוני. שוס אמיתי ומפתיע של מנות מושקעות, עתירות טעמים וצורות. מגוון גדול של סוגי סושי "קלאסי" (סשימי, נגירי, מאקי ואינסייד אאוט) לצד הפתעות מרעננות כדוגמת סושי "פוג'יאמה" – רול דג במילוי סלמון בטאמפורה, עטוף בציפוי אגוזים או שקדים.

מיוחדים: מומלצת מנת הפתיחה עם מגש מעורב ביצירות מענגות, עשירות טעמים ומפתיעות. הסושי – סוש שאסור לוותר עליו וכדאי לשמור אותו לעיקריות. עיקרית מומלצת נוספת, פילה קוד על פטריית פורטבלו מוגש על אספרגוס טרי ובטטה ברוטב שמנת וקוויאר.

טיב השרות: חביב וחברותי.

כשר

עסקית: נייר אורז במילוי ירקות מוקפצים, פילה בס בציפוי פריך עם אנטיפסטי גריל ולקינוח פרפה חלב קוקוס, 69 ₪.

מחיר: לא זול אך סביר בהחלט לתמורה

לסיכום: מקום חמים ומשפחתי, מומלץ לכינוסים משפחתיים או חברתיים אינטימיים. אוכל מצוין עם מגוון מנות יצירתיות עשירות בטעמים ומפתיעות, המומלצות גם לחילונים שאינם מקפידים על אוכל כשר ורוצים ליהנות מסושי מושקע וטעים בכל קנה מידה.

 

 

 

 

 

8. מזרין פטיסרי

     משכית 2 הרצליה פיתוח. 09-9576545

 

עיצוב, אווירה והחוויה:  עיצוב מינימלי, אנמי משהו של צמד המעצבים הירושלמי טלי ואוהד רצבי. מבחר מאפים ברמת עיצוב והקפדה שובי עין, כמו תכשיטים מאחורי זכוכית מקררי התצוגה. מעט מקום נשאר לפינות ישיבה והתחושה היא בעיקר של חנות מאפים, השולחת אתכם עם התכשיטים הנבחרים באריזה מעוצבת ומתויגת בצורה מוקפדת ויוקרתית.

האוכל: ילד פלא של הפטיסארי אלון גולדמן (29, לשעבר בקרן של חיים כהן ושבע שנים בצרפת) מגדיר את הפטיסרי הכשר שלו "פטיסרי צרפתי עם השפעות מקומיות ים-תיכוניות". טולי, הסו שף (26, למדה בקורדון בלו בפאריס, יוצאת אורנה ואיילה) יוצרת נועזת ורבת השראה, פועלת בחופש פעולה מלא וממציאה מאפים בטעמים שלמים, פשוטים ונקיים. הקולקציה מתחלפת כל כמה חודשים לפי עונות השנה. בקיץ: טארטים רעננים וקלים של שזיף, נקטרינות, פירות יער אדומים, תאנים, פטל ואוכמניות. בחורף: שוקולד, תותים, קרמים. יש סדרות המכילות מקרון שמתקשר לעוגה מסוימת, כמו עוגת יער שחור

ומקרון זהה, או עוגת פרש של לימון ופרלינה ומקרון זהה. יש גם מאפי בוקר וקונפיטורות.

מיוחדים: עוגת אבוני המנצחת שלא תתחלף לעולם – שוקולד, שוקולד, שוקולד (70%), בפנים קרם ברולה וניל, ביסקוויטים, שקדים ושוקולד.עוגת  נינה (מהמילה נואזט, אגוזים בצרפתית), אגוזים, שוקולד חלב וקרמל וכן קפריזות פריזאיות של הסו שף: מוס ומקרון משמן זית, מקרון גויאבות ופיסטוקים.

טיב השרות: מאפיה, קונדיטוריה וחנות יחדיו במקום אחד, יחד עם היוצרת והבעלים, המאפשרים משוב פורה מהלקוחות.

כשר

מחיר: יקר, כמו תכשיטי מאפים

לסיכום: פטיסארי בהגדרתו הצרפתית הקלאסית, המציב רף חדש באיכות, המצאה וסגנון.

 

 

http://www.rest.co.il/mazzarine/index.html

 

 

 

המוסדות

 

 

אלהמברה גלאט כושר

המסעדה הותיקה והקלאסית לאוכלי הגלאט כשר. מסעדת 'רפאל' של החרדים.

שדרות ירושלים 30, יפו. טל. 03-6834453

לילית

מוסד יח"צני משהו שהפך ממטבח ים תיכוני מעולה למסעדה כשרה בשרית. השף עומר בן גל, מסעדת דגים ובשרים ים תיכונית.

א'-ה' 12-23, שישי ושבת רק לאירועים. עסקית א'-ה' 12-18, 47-75 ₪. בית אסיה, דפנה 3 תל אביב. 03-6091331

ברונו

חלוץ מהפך המסעדות הכשרות כטרנד עם יעוץ של שף –על (אייל שני בפתיחה). מסעדה ים תיכונית כשרה, הבישול בשיטת המטבח הפתוח

א'-ה' 17-12, 19-23. מחיר לסועד: 130-180 ₪. עסקית א'-ה' 12-16, כולל קינוח וקפה 100 ₪

מרכז עזריאלי, המגדל העגול, קומה 3, תל אביב. 03-6093030

מול דן

תדמית ארכאית בעיני הצרכן החילוני אבל במיקום מנצח – מול מלון דן. אירופאית, כשרה למהדרין, בשרים ודגים וגריל ענק בו נצלים הבשרים לעיני הסועדים.

א'-ה' 12-24, שבת 20-24. מחיר 60-120 ₪. עסקית א'-ה' 12-18, ראשונה, עיקרית וקינוח 57 ₪

הירקון 98 תל אביב. 03-5278418

צ'יינה לי

סינית כשרה למהדרין, מוסד ותיק שעבר מהירקון למונטיפיורי. עם הצלחה לא מתווכחים.

א'-ה' 12:30-24. 60-120 ₪.

מונטיפיורי 7 תל אביב. 03-5103140

אצל יהודית, גן העיר

כשר למהדרין, בית קפה חלבי, עם קונדיטוריה, בסגנון מזרח אירופאי.

א'-ה' 9-01:00, שישי 9-16, ממוצ"ש עד 01:00. 60-120 ₪. שונה אבל שומר על אופי כל השנים.

גן העיר, אבן גבירול 71. 03-5279214

פסיפיק

ביסטרו צרפתית כשרה המשלבת ניחוחות אסייתיים אקזוטיים עם מטעמי סושי של השף רונן כהן והכל נוכח נוף הים. בר עשיר ומקצועי. עיצוב ואוכל ללא שינוי משמעותי כבר שנים רבות.

א'-ו' 12:30-16:30, 18:00-22:30. עסקיות א,-ו' 12:30-16:30, 69 ₪ (כולל חניה במלון)

הירקון 145, מלון קראון פלאזה, תל אביב.  03-5201169

פטרוזיליה

בלב אזור העסקים והבלוי, האופציה הזולה לצעירים חובשי כיפות סרוגות כבילוי קולינרי קל. גריל פחמים בשיטת המטבח הפתוח.

א'-ה' 11-19 ואחרי כן לאירועים בלבד. מחיר לסועד 50 ₪. עסקית א'-ה' 11-19, ראשונה, עיקרית ושתייה 47-52 ₪. שדרות רוטשילד 47 תל אביב. 03-5162468

לה רולה ג'פה

קלאסיקה צרפתית כשרה בבניין יפואי בסגנון בריטי משנות ה-30, קיימת כבר 17 שנה. בשרים ודגים בסגנון צרפתי, מסעדות כשרות כאלו ניתן למצוא גם בפריז.

א'-ה' 19-23, מוצ"ש עד 23. מחיר 130-180 ₪.  בת עמי 7, מדרחוב תיאטרון נגה. 03-6810637

שנגרילה

אוריינטלית תאילנדית כשרה. מוסד שהחל כטרנדי גם בקרב חילונים ועובד על לקוחות מסורתיים ודתיים בלבד כנראה בשל חוסר רענון קולינרי.

א'-ה' 19-24, 12:30-16, שישי 12:30-16. חצי שעה מצאת השבת עד 24. עסקית א'-ו', 12:30-16:30, ראשונה, עיקרית וקינוח 55 ₪. הירקון 105 תל אביב. 03-5238913

SHIZEN יפאס בר

בר-מסעדה בתוך מלון הספא וסגנון החיים. השף קולין גילון, מביא טפאסים בסגנון יפני, עם טאצ' ים תיכוני. מנות קטנות ואישיות, כלים מעוצבים ושונים, מלצרים בלבוש מיוחד.

פתוח מ-7 בבוקר עד אחרון הלקוחות. עסקית 79 ₪, בשעות 13-17, כוללת מנה ראשונה, עיקרית ושתייה קלה.

על חוף ימה של הרצליה פיתוח בתוך מלון דניאל רמת ים 60 הרצליה פיתוח 9528211-09

 

 

 

התפרסם ב-TimeOut Tel Aviv, גליון 200, 31/8/06