מופע אורקיולי

 

 

fjord. moroso. moma collection

 

     לפני כשנתיים כבשה  פטרישיה אורקיולה (Patricia Urquiola) בסערה את יריד העיצוב הבינלאומי במילאנו 2004 – הרהיטים שלה פיארו כל מקום נחשב, הוצגו על ידי חברות העלית של העיצוב בעולם והייתה באוויר התחושה שכוכבת חדשה הפציעה ברקיע העיצוב העולמי. שנתיים אחרי הפריצה המוחצת, מתוארת הארכיטקטית והמעצבת אורקיולה (45) כ"הוריקן" וכנכס הלוהט של העיצוב האיטלקי כיום. "אני הוריקן?" מיתממת אורקיולה, "פשוט מתבדחים על האופי הבסקי הישיר שלי. אני קצת פייטרית, מנסה לגרום לאנשים לעשות את מה שאני רוצה וגם אם הם לא מסכימים אני משכנעת אותם. לא פתחתי סטודיו משלי עד שהייתי בת 40 ואז בזמן קצר מאד של שלוש שנים עשיתי המון עבודה, פרצתי לשוק בסערה, אני באמצע של הוריקן ורק נראית רגועה".

 

 

 

 

     כך זה נראה בעין הסערה: היא סיימה כעת לעצב מועדון לילה חדש בשנחאי ומעצבת כעת אוסף שולחנות לחברת הפורצלן הדנית  Rosendahl, ברזים לחברה הגרמנית  Hans Groe, מיצב ליצרנית פסיפס הזכוכית האיטלקית Bisazza, מצג לתחרות ארכיטקטורה ליצרנית גלידה מהגדולות בעולם, אולם תצוגה חדש בספרד ליצרנית הרהיטים B&B ( www.bebitalia.it), וילה לזוג חברים ובין לבין היא אף הספיקה ללדת תינוק. אישה תוססת ואנרגטית, בהירת שיער, מלאת גוף, עם עיניים שובבות. היא חמה אך מנומסת, רצינית אך משעשעת, מפגינה בטחון עצמי אך אמפתית. מדברת במשפטים קצרים אותם היא מסיימת ב-ecco  ו- capito (בסדר באיטלקית ומבין בספרדית): "כמו כל הנשים, אני אוהבת ללבוש בגדי טניס של אדידס ובערב לנעול נעלי עקב. אני בתנועה כל הזמן ואוהבת להיות מעורבת בכמה דברים. הבעיה הגדולה שלי היא איך לכבות עצמי בלילה".

 

 

smock. moroso

 

 

מרדנית שמרנית

 

     אורקיולה נולדה באובידאו הגשומה שבצפון ספרד ואת אופייה המרדני אך שמרני היא מסבירה בהיותה חצי ספרדייה וחצי אוסטרית: גם שפת העיצוב שלה משקפת במידה רבה את השילוב הפרדוקסלי של קונפורמיות מאוסטריה השמרנית ואינדיבידואליות מספרד האנרכיסטית. "ספרדים הרבה פחות סטייליסטים בעיצוב מהאיטלקים, אבל הרבה יותר כיפיים", היא מסבירה וטוענת "המוצא שלי באמת קריטי", למרות שהיא כבר עשרים ושתיים שנה חייה ועובדת באיטליה ורק מבלה עם משפחתה בחגים באובידאו, או משתזפת באיביזה שבספרד. "אנו אנשים קשוחים. הנשים הבסקיות נוראיות, הן דעתניות ונחושות", אומרת אורקיולה, שגדלה במשפחה בורגנית עם נשים חזקות אך חובבות יצירה ותרבות חומרית לצורותיה. היא ואחיה שיחקו בחדרי ילדים שעוצבו בטפטים ובדי ריפוד משל מלך הלייף-סטייל האנגלי דיויד היקס  (www.dh1970.com). "אבי היה מהנדס שתמיד אמר שהיה רוצה להיות ארכיטקט. אצלנו בבית כל אחד אהב ארכיטקטורה ועיצוב פנים. חברה של אמי אמרה: 'פטרישיה מעצבת המון, אבל מתי היא סוף סוף תהיה ארכיטקטית?'. בספרד ארכיטקטורה חשובה יותר מעיצוב", היא מספרת.

 

 

 

 

     היא החלה ללמוד ארכיטקטורה במדריד, עזבה לאיטליה בעקבות אהבה והשלימה לימודיה במילאנו, אצל הארכיטקט הנודע שהפך למעצב נודע – אקילה קסטיליוני, שהיה לגורו שלה ועודד אותה לעסוק בעיצוב במקום באדריכלות. "הוא נתן לי את הרעיון להיות יצירתית בדברים ביתיים ויומיומיים, כמו מנורה וסכין מטבח ומיקד אותי מאד. יש לי הערכה גדולה מאד לעבודות של קסטיליוני וג'ספר מוריסון. כשאני צריכה כיוון, או משהו שיחזיר אותי לצורה הבסיסית בחשיבה, אני חושבת על שני המעצבים האלה. הם כמו אבא ואח גדול בשבילי". אחר כך עבדה כתף אל כתף עם המעצב המיתולוגי ויקו מג'יסטרטי, אחר כך התחברה כשותפה למשרד האדריכלים רנזיו ורמרינו, ניהלה את חברת העיצוב של פייארו ליסוני, ועיצבה עבור כל השמות הגדולים:  Allesi, Flos, Boffi, Cappellini, Casina, Kartell,B&B, Moroso  www.moroso.it. לפני חמש שנים חמקה מחסותם של אגדות העיצוב והקימה סטודיו עצמאי משלה. "אני מנסה עדיין למצוא דרך לבטא עצמי בארכיטקטורה ואולי בעוד חמש שנים לא אעשה לא עיצוב ולא ארכיטקטורה, אלא מקרמה בטוסקנה", היא מצטחקת "אני לא חייבת שום דבר לאף אחד".

 

 

 

 

 

 

 

 

     אורקיולה היא מהנשים הבודדות שהצליחו להגיע לצמרת בענף העיצוב הנשלט בידי גברים והיא מדביקה במהירות את הלה יונגוריוס ההולנדית (www.jongeriuslab.com), הנחשבת כמעצבת-אישה המובילה והבולטת בעולם. זה לא מפתיע לכן, שיונגוריוס ואורקיולה נבחרו לעצב את המיצב היוקרתי "הבית האידיאלי של העתיד" ב-Cologne Furniture Fair 2005, משימה המוטלת מדי שנה על מעצבים הנחזים להיות כוכבי העתיד הלוהטים (לפניהן עשו זאת האחים קמפנה והאחים בורולק). השתיים עיצבו בית בו הרהיטים מתאימים עצמם להתנהלות הדיירים, במקום שאלה יתאימו את התנהגותם למיקום הרהיטים: המושבים, המיטה, החפצים לשימוש יומיומי – כולם היו קשורים לכבלים וגלגלות ומרחפים באוויר וכך הדיירים יכלו להזיזם ממקום אחד לאחר.

 

 

visitors were able to stay in one place and watch the works pass-by.

 

 

 

 

 

שמנים ועצלנים

 

     הרהיטים שלה לא מגניבים, לא סקסיים, לא מתפשרים על שום אופנה שלטת ולא צועקים "רהיט של מעצב". הם פשוט מושלמים ומשתלטים בצורה חסרת בושה על הבית. לדבריה היא תופסת כל אובייקט לא כפריט בודד ומנותק אלא כחלק מנוף ביתי, למרות שהיא לא מעוניינת ביצירת לוק המזוהה איתה.

 

     עבודותיה מעידות על הבנה עמוקה של תהליך הייצור "כאישה עמדתי בפני הרבה מאד דעות קדומות כשהגעתי לתעשייה. כל האובייקטים שלי בסיסיים. עיצוב חייב להיות ניתן לייצור תעשייתי ואתה חייב להיות מודע לתהליך הייצור. מעצב משתמש ביצירתיות שלו כדי ליצור דיאלוג עם התעשייה וזה מה שאני אוהבת באמת. החברות יודעות איך להשתמש בטכנולוגיה כדי להגיע למה שאנחנו מבקשים, מתחיל דיאלוג איתם ותפקידנו כמעצבים הוא להזיז את הגבולות". הזכוכית אצלה למשל מעומעמת, כבקבוק ישן או עדשות. "אני אוהבת צעיפים, משטחים שאפשר לראות דרכם, אבל לא זכוכית. אני לא אוהבת שולחנות זכוכית, כי אתה תמיד מסתכל על מה שנעשה מעבר לשולחן".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

fat-fat. B&B

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

     עבור האיטלקים התופסים את המעצבות כמעוצבות ומעודנות, עצבה משפחה של רהיטים שמנים. "הפרויקט הראשון שלי ל-B&B נקרא שמן-שמן (Fat-Fat), שהיה בשבילי סוג של פרובוקציה. בפעם הראשונה עבדתי עם כה הרבה מנהלים גברים. ברור שהם רצו חלק מהעיצוב הנשי-חטוב שלי, ואני רציתי לתת להם אלגנטיות שמנה" היא צובטת בבשר מעל ירכיה כדי להמחיש את דבריה, "כמו הקילוגרמים שלי, אתה מבין?". בקולקציה יש מיטה שמנה-שמנה, עם תבנית נפוחה שלתוכה מונח מזרון ועליו כרים. "לעצב מיטה זה הפרויקט הגרוע ביותר למעצב. מיטה זה פשוט מזרון, מה מעצב יכול לעשות עם זה? כלום", היא מתלוננת. לצד השמנים, עיצבה גם עצלנים – את סדרת הכיסאות Lazy (עם אנטוניו צ'יטריו), בעלי מושב קליל וצבעוני ומשענת ארוכה המצטטת מהכיסאות הקלאסיים העתיקים. "הצורה המשגעת היחידה של כסא, זה עם משענת גבוהה. זה תמיד היה חשוב, אצילי ואיכותי, אבל זה לא נחשב מתאים כיום. אז היעד היה לעשותו עכשווי", היא מסבירה. מאוחר יותר היא הוסיפה לקולקציה כסאות עם משענת נמוכה ושרפרף בשתי מידות. גם השולחנות השמנים מורכבים מבסיס מרובע פשוט ממתכת, הנושא אמירה עיצובית בצורת משטח עגול ואוריינטלי, המזכירים את מגשי המתכת המוזהבת בהם מגישים קפה בשווקי המזרח. לצידם פופים גדולים ועגולים, שבראשם משטח קערה שטוחה.

 

lazy. B&B

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מעצבת לאנשים, לא למוזיאונים

 

 

 

     העיצובים שלה גם מודרניים וגם שימושיים, שני מונחים שלא תמיד הולכים יחד. "בשבילי זה קריטי. כוונתי הראשונה היא לתקשר עם אחרים, אמנם בשפה שלי, אבל כל עבודה שלי מערבת התנהגות בני אדם וחייבים שיהיה קל לחיות איתה. אם מוצר שלי מאד טרנדי, עכשווי וקומוניקטיבי אבל לא שימושי אני אהיה אידיוטית". טוב, צריך לשים גם לב שהוא ימכר… "מעולם לא חשבתי על שיווק כשעיצבתי, אני עושה מה שאני מאמינה ומלהיב אותי. לפני שש שנים עיצבתי למורוסו כסא, הם אמרו עליו שהוא נחמד אבל לא מסחרי. כיום זה הבסט סלר של החברה. בעיצוב לפעמים צריך מרחק זמן".

 

     מוזיאון המומה בניו יורק רכש לאוסף שלו שניים מעיצוביה. האם מיטשטש אצלה הגבול בין אמנות לעיצוב? "הם ביקשו במפורש כסא מייצור תעשייתי ולא יחידני. אם אתה רק רוצה לבטא עצמך ואת החזון שלך, אז אתה חייב לעשות אמנות ולא עיצוב. כסא במומה זה דבר מאד נחמד שקורה לך, אך להכניס מוצר למוזיאון זה לא היעד הגדול שלי, אלא לעצב חפצים שאנשים ישתמשו בהם". "הדברים שאורקיולה מעצבת נראים חדשים לגמרי", אומרת פאולה אנטונלי (Pola Antonelli), אוצרת הארכיטקטורה והעיצוב במוזיאון המומה,"כורסאות היו ויהיו מסביבנו לנצח. אבל שלה חושניים, מלאי המצאה, מרוממים, כל מה שאתה רוצה למצוא בעיצוב – כולל מחיר בר השגה והמון נשמה".

 

 

חברות: אורקיולה ופטרישיה מורוסו, בעלת חברת העיצוב הנודעת

 

    "כמו כל הנשים, אני אוהבת ללבוש בגדי טניס של אדידס ובערב לנעול נעלי עקב. זה שאני עושה כל כך הרבה דברים זה אסון, אבל כך אני אוהבת את זה!", היא אומרת. הבנזין שלה הוא פתיחות וסקרנות אינסופית אותם היא מוצאת בחפצים יומיומיים והתשוקה האחרת שלה היא נסיעות, המהוות בשבילה מקור השראה. חלק מעיצוביה נעשו בהשראת טיוליה ברחבי העולם. השנה טיילה יחד עם חברתה הטובה פטרישיה מורוסו באוסטרליה ונהנתה מהמוסיקה המסתורית של גינאה. "התרשמנו מהנשים האוסטרליות, מהאנרגיה שלהן. הארכיטקט היפני טויו איטו אמר 'כשאתה רוצה לדעת את המידות והטמפרטורה של חברה, אתה חייב לראות מה הנשים עושות ברחובות'".

 

flochair. driade

antibody. moroso

 

tufty times. B&B

 

smock. moroso

 

 

 

pavo. driade

 

t-table. kartell

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הכתבה המקוצרת התפרסמה ב- TimeOut Tel Aviv, ב-19/10/2006

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “מופע אורקיולי”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s