הכל אישי

 

 

אופנת רחוב יפנית

  

      מבט על סגנון החיים ועיצוב סביבת המגורים בעולם כיום, מזהה בבירור שובע מהייצור התעשייתי ההמוני ומהעיצוב ההיי טקי הקריר והמנוכר ומנגד כמיהה לעיצוב אישי ואינטימי, ידידותי וכזה המדגיש את ייחודנו כפרטים בתוך הכפר הגלובלי ההולך ומתרחב. כשכולם לובשים קלווין קליין ונועלים אדידס – בטוקיו, בניו יורק, בלונדון ובתל אביב – אנחנו רוצים משהו יחיד ומיוחד שיש רק לנו ושאין לאף אחד אחר. רוחות חדשות מנשבות כיום, מעיצוב הבגדים ועד לעיצוב סלון הבית: עידן העיצוב האישי, האחד והמיוחד העשוי במיוחד בשבילך.

 

 

 

 

 חייטים לעיצוב הבית

 

 

 

 

   אם עד עתה רשאים היינו לבחור פריטי עיצוב לבית רק מתוך מבחר מגוון אך סטנדרטי הקיים בקטלוג – הרי עתה מאפשרים לנו היצרנים לקבל כל פנטזיה שנשגה בה, עשויה במיוחד בשבילנו ובדיוק לפי טעמנו. יצרנים כאלה בכל תחומי עיצוב הבית לא מסובך למצוא כיום, מפני שהם הולכים ומתרבים בקצב מסחרר: יצרנית דלתות הכניסה בתפירה אישית "נקסט-דור" בנמל תל אביב, מעמידה לרשותכם מעצב במקום קטלוג, שבעזרתו 'יתפרו' לביתכם בדיוק את הדלת עליה חלמתם. במקום להביא ציור מגלריה שמתאים במשוער לסלונכם, הציירת אורית זיידמן תגיע אליכם הביתה ותצייר לכם ציור מיוחד ותואם לעיצוב הסלון. חברת הבנייה "תדהר-רוגובין" בונה כעת פרויקט מגורים יוקרתי על גבול רמת השרון ותל אביב, אשר בו אתם אלה המעצבים את דירתכם, קובעים את סטנדרט הבנייה שלה ומחליטים איך יראה ביתכם: "פרויקט נווה גן 360 מעלות משיק את גישת בונים עולם סביבך, גישה מהפכנית בעולם הנדל"ן ועל פיה אתה תתאים את תכנון הדירה והמפרט הטכני לפי טעמך האישי. הדירה המושלמת שלכם מחכה שתבואו לעצב אותה…", מצהיר המניפסט באתר האינטרנט של החברה. www.tidhar.co.il/nevegan

 

     אחד מביטויי הייצור בהתאמה אישית, הוא החזרה לטכנולוגיה ולמסורות מלאכת היד (craft), שהייתה מילה גסה בעידן העיצוב התעשייתי, ששאף לייצר הרבה ובזול. עבודת היד מאפשרת ייצור מוצרים יחידניים שאין שני להם, כאלה שיש רק לנו. באולמי תצוגת מוצרי הבית ובמיוחד אצל הענקים כמו "אלוני", "נגב" ו"חזי בנק", התרחבה מחלקת האריחים והמוצרים העשויים בעבודת יד, שעד היום ניתן היה להשיגם רק בפריפריה אצל קומץ אמנים אזוטריים. משווקות אלה מבליטות בפרסומיהן דווקא את המוצרים האלה, כעדות לייחודן ובידולן בשוק ויכולתן לספק לנו מה שאין לאחרים. יצרנית משטחי המטבח "אבן קיסר", למשל, עושה הקבלה בין מוצריה לחייטות עלית haut couture תחת הסיסמה: "אופנה למטבח". חברת "מילסטון" שהחלה כ"בוטיק" המתמחה בייצור מוצרי אבן מיוחדים בעבודת יד אמנותית לבתי האלפיון העליון בארץ ובעולם, מעסיקה כיום במפעל שלה באשדוד מעל שבעים פועלים השוקדים על שיבוץ אבני פסיפס ואריחים בשילובים יוצאי דופן, המסופקים ליותר ממאה חמישים חנויות מוצרים לבית ברחבי הארץ, לרבות רשתות "נגב" ו"אלוני". "התמחינו בהתאמת מוצרי אבן לדרישות מאד ספציפיות ולעתים מטורפות לגמרי בוילות מאד מושקעות, כמו מדרגות לבית של נוחי דנקנר, שם מדרגה עלתה 30 אלף שקל", מסביר אמיר מילשטיין בעל החברה "כיום אנחנו נחשבים לספקים גדולים בענף מוצרי האבן לבית בכלל ודווקא עם מוצרי בוטיק שהדרישה להם גדלה מאד בקרב הקהל הרחב".

 

     האמנית שרה קונפורטי החלה לפני מספר שנים לייצר אריחים בעבודת ידה, עבור קומץ אניני טעם שפקדו את הסטודיו שבביתה בכפר יונה. בשנה האחרונה הוכפל פי כמה הביקוש לאריחיה, היא פתחה חנות בכפר סבא ולאחרונה התרחבה בחנות מרווחת יותר במרכז רעננה. "לאנשים נמאס מהאריחים המסחריים והמתועשים. הם מתייחסים למוצרים באופן רגשי ואומרים לי שממני הם מקבלים פיסות אושר ואהבה, 'רואים שהנשמה שלך מושקעת פה' ואת הנשמה שלי הם רוצים", מסבירה קונפורטי. http://www.sarakonforty.com/.

 

     לי שפייזר בעלת מפעל "אותנטיק" לייצור אריחי קרמיקה, מעידה כי בשנה האחרונה חל זינוק משמעותי בהזמנת אריחים בעבודת יד. "בעבר רוב הביקוש היה לסדרות תעשייתיות ומעט מאד היו מוכנים להשקיע באריחים מיוחדים ויקרים בעבודת יד. כיום הרוב מזמין דווקא אותם. אנשים מתלהבים מהיכולת לעצב בעצמם או לפי טעמם את האריחים לביתם", היא מסבירה. מחיר האריחים במלאכת היד כפול מזה של האריחים המתועשים: פסיפס אריחים (המכונה "שטיח") מודפסים ומתועשים למבואה לבית יעלה 4,000 ₪ ואילו זה המצויר ביד יעלה 9,000 ₪ ומעלה.

 

 

 

 

 

 

סבתא במקום מכונה

 

 

 

 

   הטכנופוביה והעדפת מלאכות יד על פני ייצור תעשייתי, הכמיהה העכשווית למוצר הלא מנוכר בעל המגע האישי, החזירו לעיצוב העולמי מלאכות יד שפסו מהעולם מזמן, כמו סריגה, רקמה ותחרה. בדי גובלן מעטרים ספות, תיקים ובגדים, רקומים בנופים אירופיים עם רועי צאן ועלמות חן, מראות שרגשו את הסבתות שלנו עד דמעות. הסריגה הידנית הלא מוקפדת, אקראית ומכבדת טעויות, הפכה לטרנד עולמי, תחביב מועדף של צעירים בני 20 ו-30 ובארץ ובעולם.

 

 

                                   בגדים סרוגים בעבודת יד באופנה של Roberto Cavalli, Alexander Mcquin, Misini

                                   בבית Bergdorf Goodman

 

     בתחילת שנות השמונים יצרה יצרנית האופנה "קום דה גרסון" סנסציה כשמכרה סוודרים, שיצרה ממכונת אריגה שתוכנתה כך שתפיק אריג עם חורים במקומות אקראיים. כיום קולקציות חורף של אופנאי-על בינלאומיים בחנויות הכל-בו היוקרתיות בניו יורק כמו בארני'ז, ברגדורף גודמן ועוד, עתירות בגדים נבדלים זה מזה שיוצרו בעבודת-יד נטולת ליטוש ממוכן, מצעיפים סרוגים של שאנל, דרך בגדי יוקרה סרוגים משל אדריאן ויטדיני, ייגר, אנה סואי, אוסקר דה לה רנטה ועד לסוודרים וסריגים של סטלה מקרתני שניבאה כבר לפני שנה: "התחזיות מציגות כיום מרד ברחוב, רצון באינדיבידואליות וביקוש מראה אישי".

 

 

 

 

     טכנולוגיית הסריגה, ששורשיה בתרבות הנזקה בדרום אמריקה בשנות המאה לספירה ושיאה באירופה במאה ה-16, חזרה אם כן ובגדול. על פי סקר של האיגוד המקצועי האמריקאי בתחום זה, עלה מספר הנשים הסורגות בארה"ב מ-35 מיליון ב-1994 ל-53 מיליון נשים בשנה, שליש מהן בגילאי 25-34. אפילו מרתה סטיוארט, הגורו של סגנון החיים באמריקה, השתחררה מהכלא כשהיא לובשת פונצ'ו סרוג. יצרנית הצמר הידועה של הפונצ'ו, חברת "ליון ברנד", מיהרה לפרסם באתר שלה הוראות לסריגה עצמית לפונצ'ו זה שזכה להמלצה לא מתוכננת, אך השרת קרס לאחר שיותר מ-50,000 גולשים ניסו להוריד אותו מהאתר. http://www.lionbrand.com/

 

 

ערסל מצמר סרוג של פטרישיה אורקיולה עבור מורוסו

 

 

Elaine Bradford

 

     הצמר המעובד ללבד זכה אף הוא לעדנה ונחשב כאחד החומרים האופנתיים בהלבשה, הנעלה, בריפוד ובכלי הבית בחנויות הכי נחשבות בעולם. תמר בן דוד, מעצבת ישראלית הפועלת בהצלחה מאיטליה, עיצבה לאחרונה ל"קובו" היפנית סדרות של קערות הגשה, פלייסמנטס וכפפות למטבח כולם מלבד צמרי (יבואן "טולמנ'ס").

 

 

אהיל בטקסטורת תחרה

 

 

 

אגרטלים בעיצוב טורד בונטייה

 

     כמו תמיד כל אופנה בעיצוב הבית המתחילה מאופנת הביגוד, כך גם התחרה שעיטרה את בגדי הסבתות שלנו, שבה לתחייה תחילה בבגדים שעיצבו נינה ריצ'י ו"דיור" ומשם עברה להתנוסס על פריטי העיצוב של יצרניות מוצרי העיצוב "זנוטה" האיטלקית ו"מואי" ההולנדית. טרנד התחרה מאד בולט ודומיננטי כיום ומוצרי עיצוב רבים מאד נושאים הדפסים ודוגמאות של תחרה, החל מוילונות של לאורה אשלי ועד לכוסות שתייה, מחיצות ואהילי תאורה שמעצב טורד בונטייה. התחרה מספקת השראה לאינספור מוצרים עדכניים בארץ ובעולם, משולחנות שעיצבו מעצבי העל מרסל וונדרס (לחברת "מואי") ופטרישיה אורקיולה (לחברת "קרטל") ועד לגופי התאורה והשרפרפים שמעצב בארץ ירון אליאסי וקערת התחרה ממתכת של טליה אברהמי (בתמונה). 

    

 

 

 

 

 

 

 

     להתעניינות רבה בעולם זוכה כעת המעצבת הבריטית הצעירה (22) והמדוברת קלייר קולס Clair Coles, המעצבת קולקציות של פריטי עיצוב, מבגדים ועד לטפטים, אהילים, סרביס כלי פורצלן לטקס התה בצהריים הבריטיים ורהיטים – כולם עטויים ומעוטרים ברקמה התפורה בהם בעבודת יד. מעין התגרות ושיבוש מכוון בעיצוב שנעשה בטכנולוגיה תעשייתית צעירה, באמצעות מלאכת יד ישישה. ספלי התה של קולס מכוסים פגמים וסדקים קלים שנעשו במתכוון, לדבריה כדי לשדר את הוותק שלהם במסורת הבריטית והרקמה המעטרת אותם נתפרה בפורצלן עצמו. כך אפשר לראות אצלה גם שולחן שמשטח העץ שלו נתפר ברקמה המכסה אותו כמפית.

http://clairecolesdesign.co.uk

סגנונה של קולס הפך מהרה לטרנד אופנתי ואפילו צמד המעצבים הישראלי "רדיש", נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, הצליחו להבליח באירופה בין היתר בזכות שולחן מטבח וקרש חיתוך לחם שעיצבו, שניהם מעץ שתפרו בו עיטורים בחוטי רקמה צבעונית.

http://threelayercake.com/content/view/161/27/

 

שולחן עץ רקום, סטודיו רדיש, ישראל

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קערת פורצלן רקומה אצל Hella Jongerius

בחנות Moss בניו יורק

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מיקרי הוא מקורי

 

 

צלחות פורצלן בעיצוב המתגרה בעיצוב התעשייתי, Merek Cecula

 

     "עבודות היד של פעם ניחנו באינטליגנציה שכבר שכחנו אותה", מקוננים חברי קבוצת העיצוב הפריסאית הצעירה "5/5". הם החליטו להזכיר לנו את היופי של עבודות היד שנשכחו בעידן המכונה  וחברו לרשת הפורצלן המאוד יוקרתית "קרן ברנדוט", איתה הציגו סדרת כלים עם שעשועי עיצוב ושינויים שיצרו בקלאסיקות בנות מאות שנים של היצרנית הותיקה: קרעו את ההדפסים המוקפדים והמעודנים מזהב שעל הצלחות האצילות והדפיסו פיסות מהם מעורבבות בחוסר סדר ובהרכבים מחודשים. הטביעו על צלחות הפורצלן העתיקות, מספרים מהונדסים מעולם המחשב וההיי טק. קישטו בעיטורי זהב דווקא את פנים הכלים והשאירו את חיצוניותם צחה ונקייה. הטביעו זהב על פני הכלים דווקא היכן שבא להם, לא בדיוק במיקום הגיוני ובמקום לקשט כלים ברוזנים ונסיכים, עלמות חן ואורנמנטים יוקרתיים – קישטו אותם בטביעות אצבעותיהם המלוכלכות, אבל בצבע זהב. כך הם הכריחו את היצרנית מלימוז' לעשות הפסקה בייצור הטכנולוגי המשעמם במכונה והעשירו את מוצריה המושלמים בטעם חדש ומיוחד – דווקא באמצעות טעויות, חוסר דיוק ויצור אקראי.

 

     "פעם קדם לעיצוב מחקר ותהליך, בהם השתמשו בכלים של פעם כמו עפרונות. היום פוסחים על התהליך הזה ובמקומו מקבלים פתרונות מהמחשב", אומרת מעצבת הפנים ועיתונאית העיצוב אלין ליקא, מגישת מגזין החיים הטובים בטלוויזיה ומביאה לדוגמא את הקולקציה החדשה של כלי הבית של יצרנית מוצרי היוקרה הפריסאית הרמס

(Hermes) הנקראת "בלקון –Guadalquivir ". הדוגמאות שעל הכלים צוירו בהשראת מעקות הברזל המפותלים המקשטים את המרפסות בחבל אנדלוסיה בצרפת. "אפשר לראות עליהם את סימני המכחול החושפים את תהליך הצביעה של פעם ולא הממוחשב של היום", מנתחת ליקא "הדוגמאות משתנות מצלחת לצלחת ומכלי לכלי והן בנויות מסימטרית 'חתך זהב' שהשתמשו בה כבר האצטקים ובמיוחד בימי הרנסאנס ועד למונדריאן. בעבר לכל סיפור או שיר או עבודת עיצוב וארכיטקטורה היה תהליך עם התחלה, אמצע וסוף", היא מוסיפה "גני ורסאי למשל, מתחילים בערוגה שאחריה מזרקה קטנה, המובילה לאורגזמה עם מזרקה ענקית ועד לפינאלה פרחוני. המוצר של היום הוא סימן קריאה, תמונה אחת בלבד. אין תהליך. המעצבים מסתירים את ה'דם יזע ודמעות' שלהם בכל מוצר, פעם היו מבליטים זאת בגאווה, כיום מתביישים בזה".

 

צלחות בעיצוב דמוי עבודת יד אישית של Hella Jongerius מעליהן: צלחות בלקון של Hermes

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כחומר ביד הצרכן

 

 

קערת מתכת מחוררת ומסומנת (בנוסח מגזין התפירה בורדה), המאפשרת לשנות את צורתה וליצור מוצרים שונים, כגון קערת פירות או מעמד ליין. עיצוב: אלון רזגור

 

     חופש הבחירה שלנו בעיצוב הסופי, מתבטא גם ביכולתו של העיצוב להשתנות לפי דרישתנו ולהתאים עצמו לצרכינו ולטעמנו במדויק. אגב כך הוא גם הופך מפריט המוני, למוצר המיוחד לנו.

 

    בתערוכת העיצוב הבינלאומית בקלן 2005, הציגה המעצבת פטרישיה אורקיולה את בית העתיד כתא חי, שניתן להזיז את רהיטיו ממקום למקום בקלות רבה באמצעות כבלים וגלגלות ובכך לשנות ולהתאים את מיקומם כרצוננו. עיצוב פנים כזה מאפשר לנו להתנהל בצורה חופשית במרחב הביתי, כשהרהיטים סבים סביבנו ולא מכתיבים את התנהלותנו כפי שזה מתרחש כיום.

 

     בחלל התצוגה בקומה השלישית של חנות העיצוב "Aram" בלונדון מתקיימת בימים אלו תערוכה מרהיבה של המעצב הספרדי המוכשר חיימה איון. מוצגים בה אגרטלים גדולי ממדים מקרמיקה בצורות אמורפיות, ארונית צבועה בלכה שכל אחת מרגליה שונה מחברתה, מוצרים מקוריים שנראים כמו עבודת יד אבל בעצם נעשו בפס ייצור.

 

     "רהיטים להרכבה עצמית" היה נושא התצוגה בביתן לעיצוב עכשווי בתערוכת "ריהוטים" בגני התערוכה 2006. האוצרת גלית גאון מסבירה כי היא נסובה "על מערכות היחסים שבן מעצב התעשייה והצרכן הסופי, חופש היצירה ומגבלות המוצר הסופי. הדיון היה בתהליך התכנון של רהיט המיועד להרכבה עצמית אצל הצרכן, איזו מידה של חופש מוכן להעניק המעצב לצרכן הסופי בגיבוש המראה הסופי של הרהיט, האם ניתן לעצב רהיטים כאלה שישאו ערכים של עיצוב טוב גם כשאין למעצב שליטה מלאה בתוצר הסופי, באילו מקומות חשובה התערבותו של הצרכן ומה הופך את הרהיט מאחד מיני רבים ליחודי".

 

     מעצב האופנה איסי מיאקי ייצר את "אפוק", שרוול בד עצום שגזרות מסומנות עליו וכל אחת ואחד יכול לגזור אותן ולעצב לעצמו בגד בגרסה אישית: אפשר להשאיר בו צווארון גולף או לקצר אותו ולהפוך את הבגד לטישירט, או לקצר את השרוולים בחולצה ולהפוך אותה לגופיה. כך מוצר תעשייתי המיוצר במכונה בכמות סיטונאית, שומר עדיין על הייחוד של כל פריט, כשכל צרכן יגזור לו בגד שונה וייחודי לו.

 

     המגמה לאפשר לצרכן להתערב בעיצוב הסופי ולהתאימו לצרכיו, ניכרה היטב בתערוכות הגמר הנוכחיות של בתי הספר לעיצוב. שירי שלו (27) בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל, עיצבה קולקציה של עשרה בגדים היודעים להשתנות לכמה גרסאות, לפי רצונך "רציתי להתחיל מגזרות פשוטות ולהגיע לגרסאות שונות ומורכבות" היא מסבירה "כמו לאלתר על פיסת הבד הלובשת בתרבויות זהויות שונות ומשמשת כטורבן, נכרכת מסביב למותן והופכת לשמלה, לחיתול, שמיכה, ליצור מכנסיים היודעים להיות גם אוברול וגם חצאית מעל למכנסיים, מכנסיים ההופכים לחולצה ארוכה שהופכת לחולצת גולף קצרה שהופכת לשמלה, חולצה גברית ההופכת לנשית. בשמלת הכפתורים פישטתי את הבגד ליחידה הקטנה ביותר – פיסת בד בגודל 5 על 5 ס"מ, עם שתי לולאות ושני כפתורים ויצרתי יחידה המאפשרת ללובש להחליט מה הוא רוצה ליצור מזה. מעין פאזל תלת מימדי, שאפשר להרכיב ממנו שמלה או מכנסיים או כל בגד שרוצים".

 

 

 

     תמר רוזנר (28) בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר, בנתה שולחן משכבות פרספקס לבנות ודקות, המגיב לכל מגע אקראי או מכוון בו, יוצר אצלו תנועה ומשנה את תנוחתו. זאת מבלי לפגוע בתפקודו הבסיסי כשולחן, כשהמשטח העליון שלו נשאר תמיד בגובה קבוע. "אנחנו הרי תמיד משנים את כריות הספה בהתאם לצורות הישיבה שלנו ואת הספרים במדף, אולם כל זה נתפס כהפרעה לסדר הטוב. רוב הרהיטים תמיד קפואים, אנונימיים וקטלוגיים וכל אינטראקציה ותזוזה בהם נתפסת כשיבוש", היא מסבירה "בעיני זה דווקא ייחוד. לכן הפכתי את הדחוי לרצוי. לקחתי את האייקון של שולחן הפלסטיק האיטלקי משנות השישים והראיתי שהוא לא חייב להיות סטטי אלא דינמי, עם ערך משחקי וכייף".

 

 

 

 

 

הנעליים של ברוך
 
 

באתר מיוחד מציעה יצרנית העל של נעלי הספורט Nike,

לכל אחד לעצב לעצמו כל אחד מדגמיה בדיוק לפי טעמו האישי.

 

http://nikeid.nike.com/nikeid/index.jhtml?_requestid=358051#build,nikeplus_category,_6169725a6f6f4d6f6930363035,6310076,

 

 

מודעות פרסומת

6 תגובות בנושא “הכל אישי”

  1. הסאדו מאזו זו באמת פרסומת של איקאה, או רק פארודיה לא מוצלחת?
    בכל מקרה זה לא מוצלח.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s