הנזיר במטוס הפרטי – פגישה עם פיליפ סטארק

"הסתובבתי בתל אביב ושאבתי ממנה אנרגיה והשראה. אני בדרך כלל עובד מול הים והייתי נהנה לעבוד בה. זו עיר יוצאת דופן שאוהבת את החיים ויודעת ליהנות מהם", מפרגן סטארק.

אנחנו יושבים בסוויטה מול Lumiere-YOO, שאמור להיות מהגבוהים בבנייני אירופה, קרוסלה צבעונית ונהנתנית של מתכת, זכוכית ופלסטיק, המשקיפה על בתי הלבנים האדומות המסורתיות של לידס, מהאפורות, גשומות וקשות היום שבערי התעשייה של אנגליה. סטארק נהנה להשתעשע, מתנהג בזחיחות שובבה, אוהב להתפלסף על החיים המטפיזיים ומעדיף לא לדבר על עיצוב.

הוא משתף במפגש שלנו את שותפו, הנדל"ניסט הבריטי ג'ון היצ'קוקס ואותי ברזי גידול הצדפות שהוא מגדל בחוותו בדרום צרפת. אני מתוודה בפניו, שכל שאני יודע על צדפות, זה שהן מוצלחות יותר כשמזליפים עליהם לימון. זה עובד. סטארק מוציא מהמקרר הכסוף שלל צדפות והתיאור שלו הופך להרבה יותר פלסטי, מוחשי ובעיקר טעים. אני מותח את מזלי ומנדב לו טיפ, שמה שמשביח אותן באמת, זה שמפניה. סטארק מוזג אותה ושלושתנו מסכימים על כך בפה מלא.

הוא מחליט להרים כוסית לחיי האהבה ואחרי שבקבוק השמפניה מתרוקן, הוא מתמקד פחות באהבה ויותר בסקס. "חשבתי שהאהבה היחידה שלך נתונה לעיצוב", מקניט אותו היצ'קוקס.

מכור לעיצוב

רב גווניותו של סטארק מסתבר, נובעת ממחלה. סטארק מכנה את הדחף הכפייתי שלו לעצב כ"מחלה", "התמכרות" וטוען שנהפך למכונת עיצוב והעיצוב הפך לטבע השני שלו. "אני מתפלא שהוא לא עיצב משהו תוך כדי שיחה איתך", אומר לי שותפו היצ'קוקס.

הוא משיק 30 מוצרים מדי שנה ביריד הבינלאומי במילאנו ומטיל את האשמה גם על הלחץ המופעל עליו מחברתו: "אני צריך לבקש רשות אפילו לפרוש הביתה וללכת למיטה לישון. זה בלתי אפשרי. אני לכוד!".

כשהוא אומר "הביתה", לא ברור לאיזה בית הוא מתכוון. למרות שלדבריו הוא נענה רק לעשירית מהצעות העבודה הזורמות אליו, עשירית זו מסתבר מאפשרת לו לחיות בסבבה: לסטארק יש בתים בלונדון, פאריס, ונציה ובחוות הצדפות הבוצית שלו בדרום צרפת, אבל לדבריו הוא מבלה את רוב זמנו במטוסו הפרטי והצורך היחיד שלו זה לשרטט בקדחתנות אובססיבית רעיונות עיצובים בין ישיבות, השקות, או אירועים שחברתו יסמין לוקחת אותו אליהם.

 

"כיום אתה מפליץ וכבר נחשב למעצב" רוטן פיליפ סטארק, האיש שהפך את סצנת העיצוב לזוהרת ואת המעצבים לגיבורי תרבות וסלבריטאים. "ככל שהעיצוב יותר טרנדי, כך יש פחות מעצבים טובים. כשהעיצוב לא היה כה חשוב היו המון מעצבים טובים, כי הם היו חייבים להילחם כדי להצליח למכור אותו".

סטארק הוא פרפורמר מיומן, המשתמש בססמוגרף התקשורתי באמצעות הצהרות המקפיצות אותו לפיקים גבוהים, אבל יש עובדה אחת בלתי מעורערת לגביו: סטארק הוא המעצב הידוע ביותר בעולם כיום. הוא אמנם יודע לשווק עצמו בכישרון כמין בוב דילן של עולם העיצוב, מהפכן אך מסתורי, אבל הוא גם מעצב חדשני ורב גווני, שעיצב כבר הכל – מבית מלון עד למברשת שיניים ובעיקר הצליח לחולל מהפכה בתעשיית העיצוב, אותה הכריח לייצר עיצוב ראוי במחיר סביר לכל כיס. המותג סטארק חובק אימפריה עולמית, שסטארק מעריך שהיא מאכילה כ-300 אלף אנשים, אך טוען שהוא חי כנזיר ומנהל חיים כה סגפניים ושיגרתים, עד שנראה שעליו המציאו את הביטוי "הסנדלר הולך יחף".

הנזיר שלא מכר את המטוס הפרטי שלו

"אני חיי כנזיר", הוא אומר בהשלמה "זנחתי הכל. אני לא הולך לסרטים, לתיאטרון, לקוקטיילים ולשום דבר כזה. "אני מתחיל את היום מוקדם מאד בבוקר ועובד כל היום, כשאני מאזין למוסיקה טובה מהאייפוד שלי. אני מעצב הכל בעצמי, אני מעסיק צוות מאד מאד קטן, שעובד איתי כבר עשרים שנה ושמבצע לפי הוראותיי במדויק את מה שאני מעביר להם – שרטוטים בעפרון על נייר, אני לא עובד עם מחשב".

 

סגנון העיצוב של סטארק מרחף כפרפר בין חומרים, טכניקות וצורות יוצאי דופן והוא מתאר אותו במילה אחת: "חופש. אני חופשי וזה סוד ההצלחה שלי".

סטארק מצהיר שהוא נטול אמביציה, מסתפק במועט, שבחוות הצדפות שלו הוא גר בצריף עץ ללא חשמל וברזי מים. הוא טוען שהמבקר החריף ביותר שלו והחשוב מכולם, אשר רק לו הוא מוכן להאזין, הוא דייג הצדפות השכן לחוותו.

"יש הרי כבר עשרות אלפי כסאות ומנורות מצוינים, יש כבר הכל, עשרות אלפים מכל דבר. לא צריך להמציא מוצרים נוספים וכולם צריכים לחשוב איך להסתפק בפחות ולא לחפש כל הזמן יותר. אני חי מחוץ לכל העולם הזה, הרגליים שלי בבוץ שבחווה, אבל הראש בשמיים, חולם, לא צופה בטלוויזיה, לא שומע רדיו ולא קורא עיתונים. אני קורא רק ספרות טובה, אני קורא כעת 12 ספרים בבת אחת. על ההיסטוריה של אירופה ושל המאה ה-20, מדע, מתימטיקה קוונטית, אסטרופיזיקה, פיסיקה. חשוב מאד לקרוא ספרים. אני מנסה שלא לעבוד עבור המוצר אלא למען האנשים, למען החברים שלי והשבט שלי, בעזרת אמות מידה אנושיות בלבד, שהם הדבר האמיתי בתרבות שלנו. עיצוב הוא דבר לא אמיתי, הוא נעשה עבור כסף כדי לשרת מטרות שיווקיות של סוחרים שרוצים רק למכור. אני מעצב פיצ'פקעס חסר חשיבות. אני לא גאה במה שאני מתעסק, אלא כה מתבייש, עד שאני משתדל לעשות את זה הכי טוב שאני יכול, כדי להקנות לזה ערך", מתוודה המעצב המיתולוגי.

 

 

עיצוב דמוקרטי

סטארק מוזכר לעתים כשם נרדף לעיצוב אליטיסטי, אך הוא אוהב להציג עצמו כמי שלוחם למען העם, מין לך ואלנסה של העיצוב ואכן, ההישג הגדול שלו הוא הדמוקרטיזציה של העיצוב, יעד שאיקאה חרתה על דגלה והוא עשה זאת על ידי כך שמרד באליטיזם ששרר בעיצוב.
"הכסא הראשון שלי עלה אלף דולר ונחשב כהצלחה, אך אני ראיתי בזה כישלון. אמרתי שאם משפחה עם ארבעה ילדים, צריכה לשלם עבור שישה כסאות ושולחן עשרת אלפים דולר, כדי לשבת לאכול ארוחת ערב ביחד, זו שערוריה!", הוא מרים את קולו הצרוד ממילא עד אשר גרונו נעשה ניחר. אכן, אפשר כיום ברשת טרגט האמריקאית לקנות כסא של סטארק ב-9 דולאר.


van den puup

אך הסצנה לא קונה את תדמית הצ'ה גווארה שהוא מוכר. האגוצנטריות המרוחקת והמתבדלת שלו זכתה לביקורת לועגת. מגזין העיצוב היוקרתי ICON אף כינה את סטארק "קריקטורה" ולפני שנתיים כיכבה בקמפיין הפרסומי של איקאה דמות קומית בשם VAN DEN PUUP , כוכב בעל יהירות סנובית בולטת, המבוססת באופן מובהק על דמותו של סטארק.


ילד הפלא אצל פייר קרדן ב-1981

סוחט לימונים שלא סוחט

פיליפ פטריק סטארק, 57 (18 בינואר 1949 לחובבי הביוגרפיות), נולד ולמד בפאריס. אביו מהנדס תעופה, שמתחת ללוח השרטוט שלו בילה סטארק את ילדותו ועיצב אופנועים ומכוניות.

הוא נחשב כילד פלא בעולם העיצוב, את חברתו הראשונה, שעסקה בעיקר בעיצוב מוצרים מתנפחים, יסד ב-1968 כשהיה בן 19 ואחר כך הצטרף לתאגיד מעצב האופנה האיטלקי פייר קארדן והחל לעצב מוצרים ביתיים זולים.

בסוף שנות השבעים החל בעיצוב פנים של מועדוני לילה בפאריס, אבל את פרסומו הבינלאומי קנה ב-1982 כשעצב את דירתו של נשיא צרפת דאז פרנסואז מיטראן בארמון אליזה.

סטארק עיצב את הלוק של המאה הנוכחית. מצד אחד, סטארק פוסט מודרניסט שמעדכן צורות היסטוריות וקלאסיות עם חומרים מודרניים – ועם המון פלסטיק, כמו כסא Louis Ghost שעיצב עבור מועדון פריזאי ב-2004, ליצרן קרטל. מצד שני, הוא גם המציא צורות חדשות ומפתיעות, ספק מחמיאות ספק מהתלות בסגנון החיים הבורגני – כמו ww stool שרפרף עם רגלי ענפים דקיקים ומאורכים, שנכנס לפנתיאון של Vitra , שרפרף הפלסטיק בצורת צמד הגמדים נפוליאון ואטילה (חברת קרטל, 1999) ואפילו הכסא שעיצב ב-1984 לקפה "לה קוסט" הפריזאי, שהפך בזכות המעצב למוקד עליה לרגל.

גם כשנכנס לארכיטקטורה התבלט מיד – הוא עיצב את בית הספר לאמנויות בפריז, את מגדל הפיקוח בבורדו, את בתי המלון פרמאונט והדסון בני יורק, הפנינסולה בהונג קונג, הדילאנו במיאמי והמונדריאן בלוס אנג'לס.

"אני תמיד גאה במוצרים הכי צנועים שלי. אני מעצב בתי מלון במאות מיליוני דולר, אבל אני תמיד מעדיף לעצב מברשות שיניים", הוא מצהיר.

למרות כל מגדלי השן שעיצב, דווקא כישרונו בעיצוב המוצר הקנה לו את מעמד המעצב האולטימטיבי: הוא עיצב תיקים, שעונים, מכשירי רדיו, כלי מטבח, מברשות שיניים, ידיות לדלתות ואפילו בגדים ונעליים – ואת האובייקט הכי מזוהה וידוע שלו שהוא סוחט הלימונים Jucy Salif 1990, הסובל מעיצוב יתר ומהווה יותר טוטם חברתי, אייקון בעיצוב התעשייתי ופריט לאספנים – מאשר באמת סוחט לימון. "המסחטה היא סמל, נושא לשיחה, דגל חברתי. היא כל כך הרבה דברים, מלבד סחיטת לימון", מסכים סטארק "כשלוקחים צורך יומיומי סתמי ומלבישים עליו הצהרה פוליטית, פואטית ומסר חברתי, יש לו זכות קיום רבה יותר".

מנורות האהיל בראש רובה הקלשניקוב המוזהב שייצר ל- FLOS, הן אחד מסיפורי ההצלחה הגדולים של העיצוב התעשייתי בימנו ועד כה יוצרו 100 מיליון עותקים ממנה. גם היא בעיניו יותר מאשר אובייקט שימושי "זהו הסימן של תקופתנו. אנחנו מקבלים את הסימבולים שמגיעים לנו" הוא אומר ומרכל "מר קלשניקוב לא קיבל עד היום תמלוגים על העיצוב שלו והוא מתבכיין על זה. אז אני מתכוון לשלם לבחור המסכן תמלוגים על השימוש במודל שלו ואת שאר ההכנסה לתרום לבית חולים, למרות שאני תוהה לעתים למה אני צריך לעשות את זה", הוא אומר בציניות עם זיק שובב בעיניו.
סטארק מאניש את המוצרים שלו ומחבר את המתבונן לאישיותם, באמצעות רגש שנוצר על ידי הומור, שמות אנושיים עם אופי אישי למוצרים – כמו "Miss Sisi" שהוא שמה של מנורת צד מיטה הכובשת בפשטותה, או מנורת "Lucy Fair" (Flos), כסא "Lord Yo" שעיצב לדריאדה, או קופסאות המטבח עם קרני הפרה בשם "Mister Mu Mu" שעיצב ל-Alesi. ולרוב יש גם סיפור מאחורי המוצר. למשל הסיפור איך הגיע לעצב מנורה מבקבוקי אלכוהול קריסטליים: "כשהייתי ילד אסרו עלי לגעת בבקבוקי המשקה שדוד שלי סגר בארון שלו, זו הנקמה שלי, ייצרתי מהבקבוקים מנורות", הוא מספר.

 

בניינים העשויים מאושר וטוב לב

בישראל אפשר לקנות רהיטים שעיצב (טולמנ'ס, הביטאט), גופי תאורה (קרני תכלת), אמבטיות, כיורים ואסלות (נגב, חזי בנק), נעליים (פומה) ואפילו דירה בפרויקט YOO , המותג למבני מגורים אולטרא מעוצבים שעיצב בכמה ערים כניו יורק, מיאמי, דאלס ולידס ובתל אביב.

סטארק מוצג כמתכנן המבנים, למרות שהוא רק מעצב הרעיון הכללי והמותג שלהם ואת האדריכלות לבניין בן ה-39 קומות, בגובה של 125 מטר ובתקציב של 145 מיליון דולר, ביצע משרד יסקי-מור-סיוון הישראליים. שכונת "פארק צמרת" בה נבנה הפרויקט תשתרע על פני 331 דונם, וכולל 21 בנייני מגורים יוקרתיים, כשהמגדל של סטארק הוא הדובדבן של הפרויקט. סטארק מתאר אותו כמו משורר ולא כמו מעצב: "אני לא עובד לפי פרוגרמה של יזם, אלא לפי החלומות של אנשים. בתל אביב לא עשיתי בניין עבור לקוח, אלא נתתי מתנה לעיר. אני מאמין שבניין עשוי מחזון, תקווה, אהבה, ארוטיקה, שירה, כנות, כבוד והומור", הוא מתפייט "אני לא מתעסק בארכיטקטורה וחומרים, אלא משתמש באושר, טוב לב ואנושיות".

את הפנים של הפרויקט הוא אכלס ברהיטי מעצבים מובחרים שהוא בחר אישית, אבל סטארק הטוען שמעצבים ואדריכלים כלל אינם מעניינים אותו, מתחמק מלציין שמות. "אני לא פותח אף מגזין לעיצוב וארכיטקטורה, אני לעולם לא הולך לתערוכה, אני לעולם לא מדבר עם מעצב או ארכיטקט. עבורי זה משעמם". כמעצבים טובים הוא ימנה חלק מהמאסטרים האיטלקיים הישישים, כמו ויקו מג'יסטרטי ז"ל ואנזו מארי. האם הם השפיעו עליו? סטארק מזדעזע: "סליחה? השפיעו עלי? עלי? אף אחד!" הוא מזדעק במבטא הצרפתי המשעשע שלו ומתאמץ להראות נעלב. מעצבים מודרניים יותר שהוא מוקיר הם מרסל וונדרס "ויש את הבחור האנגלי הזה שהוא טוב מאד אבל אני אף פעם לא זוכר את שמו… אה, שיט, משהו כמו טיילור? מי? ג'ספר מוריסון? כן, מוריסון, מאד עניו, מאד צנוע, אני אוהב בן אדם כזה", הוא אומר באנגלית רצוצה אותה הוא מתרגם מצרפתית ונשמעת כמוה. השאלה אם הוא מכיר מעצבים ישראליים זוכה רק להרמת כתף. "די", הוא מתמרד "אני לא רוצה להמשיך לדבר על עיצוב" ופונה למקרר להוסיף עוד מעט צדפות לצלחת ההגשה המתרוקנת.

 

http://www.philippe-starck.com/

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “הנזיר במטוס הפרטי – פגישה עם פיליפ סטארק”

  1. איזה שטויות ריקות מתוכן – עיצוב של אריזות למוצרים לחלוטין סטנדרטיים וברובם מיותרים שהופכים להיות חסרי ערך בטרנד הבא. המדהים הוא שתרבות שלמה קונה את הקשקושים הללו כדי להרגיש חשובה ומצליחה.
    בגדי המלך החדשים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s