יום העצמאות 2007, לפי יוסי למל

 

 

 

 

אני מטפל בסמלים וחוקר אותם, כך בדקתי את סמל המגן דוד בכרזות קודמות שלי וכעת אני עושה זאת בסמל המנורה. היא מופיעה אצלי בסיטואציות שונות, גם ביום העצמאות וגם לרגל ארבעים שנה לכיבוש. העניין שלי בסמל הזה התעורר כעת בגלל תערוכה שאני עומד להציג באיטליה, שהיא מקור הסמל. לאור המצב הקלוקל שבו נמצאים נציגי הממסד הציבורי שלנו, הסמל בכרזה התאים לתדמית הלא מחמיאה שיש לממשלה שלנו.

 

                                                                                                 המעצב אמן יוסי למל

 

 

הכרזה הוכנה למוסף G של גלובס, כחלק מפרויקט עיצוב סמל חדש למדינה.

כל הזכויות שמורות ליוסי למל ומפורסם ברשות היוצר

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

ורד מתל אביב מציגה ביריד העיצוב הגדול בעולם

 

 

 

    היום נפתח במילאנו שבאיטליה האירוע החשוב ביותר בעיצוב העולמי: תערוכת העיצוב הבינלאומית היוקרתית, החשובה והמובילה בתחומה "Salone Internazionale Del Mobile". כמדי שנה (מאז 1968), מאות אלפי מבקרים מכל העולם (מעל רבע מיליון בשנה החולפת), יצרנים, קניינים, עיתונאים, מעצבים וחובבי עיצוב, יגדשו את היריד המתפרש על פני שטח של עיר ישראלית ממוצעת (200 אלף מ"ר), שיאוכלס במאות ביתני מציגים מכל רחבי תבל. ביניהם אלפי חברות מסחריות, הכוללות את צמרת חברות העיצוב, מעצבים נבחרים ומעצבי העל פיליפ סטארק, טום דיקסון ומרסל וונדרס, אשר יחשפו בו את המגמות והבשורות שיובילו את סגנון החיים בעולם מכאן ועד לשנה הבאה.

 

 

 

 

 

     בין המציגים ביריד נמנית המעצבת ורד זייקובסקי (39), ישראלית החיה ועובדת במילאנו, אשר הצליחה להתבלט בסצנת העיצוב המקומית, עם הקונצפטים שהיא מלבישה לאובייקטים שימושיים שהיא מעצבת. רעיונותיה זכו עד כה להד בעיר העיצוב, לסקרנות ולציפייה. ביריד הבינלאומי היא תציג בין היתר את הכורסאות החדשות פרי פיתוחה. כורסא אחת שהמציאה יחד עם המעצב האיטלקי  Gigi Rigamonti, נקראת "פוף", שם החיבה הישראלי למושב הסתלבט של שנות השישים. יש משהו מהנה ומהתל בעובדה שישראלית מביאה "פוף" לאיטלקים, שהם אלה אשר שהמציאו את ה"פוף" המיתולוגי, או בשמו האיטלקי האמיתי "סאקו" (שהמעצבים גאטי, פאוליני ותיאודורו המציאו ב-1969 כקריאת תגר על העיצובים המשונים של התקופה). עם ה"פוף" מציגה זייקובסקי כורסא בשם OBO: חצי כדור הדומה אף הוא לאייקון מיתולוגי – כורסת ה"כדור" המפורסמת משנות השישים של המעצב אירו ארניו הפינלנדי, שזכתה לעדנה ושבה אלינו בגדול יחד עם טרנד הרטרו. חצי הכדור שלה מונח על פנימית של צמיג משאית ופועל כמיסב, המאפשר ליושב עליו לנוע ולתזז בכייף ובקלות רבה לכל עבר.

 

 

שולחן קפה עם בסיס ממגזינים מקופלים

 

 

 

     זייקובסקי שכללה בעבר כורסא רכה עשויה דשא ירוק בתערוכה שלה, אוהבת להפתיע. לפני חודשיים בנתה שולחן קפה משישה מגזינים לעיצוב ("דומוס"), שהחזיקו משטח זכוכית. המגזינים קופלו ללא כל חיתוך או הדבקה, כך שיצרו בסיס איתן למשטח הזכוכית וניתן היה לפרק את כל השולחן בשנייה אחת ולקבל את המגזינים כמו חדשים. "כשחיפשתי חומרים טבעיים שאפשר למצוא בערים הגדולות, גיליתי שמילאנו בניגוד לתל אביב, מלאה רק במוצרים מוגמרים", היא נזכרת "מגזינים, שהם מוצר לוואי של התעשייה שלנו, מסיימים כאחד מחומרי הגלם הדיפיוזים ביותר בעיר המערבית". היא כינתה את השולחן שלה "אי(ל)תור", משחק מילים בין אילתור לעיטור והוא הוצג בביאנלה בסיינט-אטיין (the Saint-Étienne Biennial), במסגרת התערוכה הקבוצתית "עיצוב ישראלי מכוון מחדש" (Re-Oriented Design Israel), שאצר המעצב והאוצר הישראלי החי במילאנו אלי רוזנברג, שביקש להציג חלק משיטות העבודה המשונות של מעצבים ישראליים צעירים. השולחן של זייקובסקי זכה לככב במגזין העיצוב המאד יוקרתי "דומוס", שבאותה הזדמנות סקר את התערוכה הקבוצתית וכתב על העיצוב הישראלי כך: "עיצוב בעל היסטוריה קצרה, אבל מקבל בהדרגה הכרה בזירה הבינלאומית. אין לו מחויבות למסורת ארוכת יומין והוא יונק מתרבויות האומנויות של מדינות המזרח התיכון ומצליח לבטא עצמו בעזרת פרוטוטיפים (דגמים) ורדי מייד. חלקם עובר לייצור תעשייתי ורובם נשארים כעבודות יחידניות (one off) במהדורות מוגבלות. מאפיין נוסף של העיצוב הישראלי, הוא השימוש במוצרים ישנים בשילוב עם אלמנטים חדישים. כולם מצוידים במטען טוב של אירוניה. כך אפשר למצוא בו ספה מודרנית לצד פינג'אן בדואי, כשנחים עליו עם כריות אירופאיות, לאור מנורת ניאון ששורשיה סומריים מבבל".

 

 

       זייקובסקי נולדה בתל אביב והיא חיה ופועלת במילאנו כבר עשר שנים. עבודותיה מתאפיינות באלתור, מחזור חומרים ומפגש בין תרבויות מזרח ומערב. רוב עבודותיה שימושיות עם דגש על ערכיהן הקונצפטואליים. כבר עם סיום לימודיה בעיצוב תעשייתי באקדמיה בצלאל, לפני ארבע עשרה שנה, זכתה במלגה הנכספת של קרן שרת ובמקביל גם בפרס ע"ש תהילה ויעקב ברנדנבורג. לאחר שלוש שנים בהם עבדה כשכירה בסטודיו של המעצב התעשייתי הוותיק מיקי גנור, יצאה לעצמאות כמאיירת (בעיקר למגזין "ארץ אחרת"), מעצבת ואמנית ובמקביל לימדה בבצלאל בירושלים. אחרי שעקרה למילאנו, מצאה עד מהרה חממה במסגרת חברת העיצוב "סטורם אונד פלסטיק", שם היא משמשת כארט דיירקטור ובמקביל יוצרת עבודות עיצוב משלה.

    

 

 

 

 

     זירת העיצוב במילאנו גילתה את זייקובסקי כשהשתתפה בתערוכה קבוצתית של האוצרת מנואלה גנדיני, אשר קיבצה קבוצת אמנים שהגיבו על שרשרת האסונות הפוקדת את העולם באמצעות דימויים של "אושר". "מה זה אושר? מה אתה מרגיש כשאתה מאושר? ממה זה עשוי? למילה הזו יש צליל של קיטש עטוי אבק", שאלה זייקובסקי שהחליטה לחקור את המונח החמקמק וערכה משאל "קיבלתי רושם שקל לנו יותר לדבר על בעיות מאשר על אושר. אנשים מרגישים נינוחות רבה יותר כשהם צריכים להביע כעס, לחלוק כאב, לשתף את הסביבה בחרדות או אף לדון בבעיות האישיות, מאשר כשהם מתבקשים לספר מה עושה אותם מאושרים. מסתבר שהאושר הוא פן אינטימי, עמוק וחסוי. הוא נתפש כשברירי, חמקמק ופגיע עד כדי כך שיש צורך להסוותו מן העין". במסגרת המשאל שלה היא אספה 130 פרשנויות של אנשים שונים "עבור כל אדם שהפקיד בידי את פשרנותו, ניפחתי בלון כסוף שמולא בגז הליום ואליו קשרתי חוט. אל החוט חיברתי את תמונת פניו של אותו אדם, בגובה העיניים ואת הטקסט המודפס חיברתי בגובה שלושה מטרים. כדי לקרוא את הטקסט היה על המבקר בתערוכה למשוך את החוט כלפי מטה. ברגע שהחוט נעזב, הבלון משך את הטקסט חזרה כלפי מעלה ותמונת הדיוקן חזרה לגובה העיניים. האמירה שהיא אולי המשוואה

המדויקת ביותר לתמצית המחקר שלי על האושר: האמת הסובייקטיבית הנה סך כל האמיתות הסובייקטיביות", מסכמת זייקובסקי.

 

 

 

 

 

 

 

אדריכל, מעצב פנים ומעצבת מוצר נפגשו בישראל

          

 

 

 

אדריכלות: תגית כלימור

 

 

מרכז המוסיקה בתרשיחא, קנפו-כלימור אדריכלים

 

אדריכלית ושותפה במשרד "קנפו-כלימור אדריכלים" עם אדריכל דוד קנפו (שותפות לחיים ולעבודה) ויחד מתמחים בתכנון מבני ציבור.

 

ביוגרפיה

"השלמתי לפני כ-25 שנה תואר ראשון ושני בטכניון בחיפה, מוסד בו אני משמשת כמרצה כבר עשר שנים. בתום הלימודים הקמתי את המשרד. תכננו למשל את מרכז המוזיקה במעלות תרשיחא, ספריה ובית יד לבנים במרכז אקדמי רופין ובית כנסת מגילת אור בקיסריה".

 

תאר את סגנונך כמו שחבר טוב היה מתאר אותו

"נשאיר לחברים".

 

אני מאמין מקצועי

"האדריכלות היא התווך בין האדם וסביבתו הטבעית ובין האדם כפרט לבין החברה בה הוא חי. היא באה לתת מענה לדילמות תרבותיות ופילוסופיות הנוצרות במפגשים אלה והמתוות את תפישת עולמנו. האדריכלות מהווה הזדמנות למפגש רב תחומי, החובק את כל מעגלי חיינו. כאדריכלים אנו צריכים להציב שאלות ולהיות מחויבים בלמידה מתמדת ובהתחדשות".

 

אמירה על האדריכלות / עיצוב בארץ

"סדר היום הלאומי של החברה שלנו מוכתב על ידי אירועים כבדי משקל והשפעה ולכן סוגיות חברתיות ותרבותיות אינן במרכז הבמה ואינן מקבלות את הקשב והאנרגיה הנדרשת. האדריכלות והעיצוב בארץ קשובים גם לשאלות מקומיות וגם ניזונים ממגמות עולמיות – הן בתחום החשיבה האדריכלית והן בתחום העיצוב נטו, על כן קיים כאן כר פורה וראוי שעם שתיקת התותחים, יגיע תור הצמיחה ואיתה להתייחסות לנושאים רבים שנדחקו לאחורי הבמה בסדר היום הלאומי הנוכחי".

 

איך לדעתך תראה האדריכלות בארץ בעוד עשור שנים

"האדריכלות בארץ, כחלק מתהליך גלובליזציה כולל, תמשיך להיות מושפעת מתיאוריות וטרנדים הרווחים בעולם. עם זאת אני מאמינה שכהמשך לניסיון לגיבוש עצמי, ייווצר איזון חדש בין השפעות המדיה, המטשטשת גבולות ומחזקת מגמות בין תרבותיות, לבין הברור המקומי".

 

אדריכל נערץ

"ישנם אדריכלים רבים הראויים להערכה בזכות תרומתם לחשיבה האדריכלית. מהאדריכלים המשפיעים ביותר בתקופתנו בתחום התיאוריה הכתובה והממומשת, הייתי מציינת את Rem Koolhaas ההולנדי".

 

מבנה /אובייקט מושלם בעיניך

"הפסל של דני קרוון לזכר הפילוסוף וולטר בנג'מין ב- Portbou, על גבול ספרד וצרפת. הפסל מבטא בעוצמה, דרמטיות ודיוק רב את סערת הנפש בה היה נתון בנג'מין לפני התאבדותו".

 

למי היית רוצה לתכנן

"לאדם הניחן בפתיחות וצניעות, המוקיר את המרחב בו הוא חי ומחפש איזון בין התערבות תכנונית לבין המרחב הטבעי".

 

תחנות תרבות

"מדבר קלהארי, מדבר סיני, פינה באוש, מרידית מונק, לה קורבוזיה, וורנסי, גנגס, ג'ייסלמר, להקת הבוטו, אישה בחולות, טרק בהימאליה, פיטר גרינוואי, קרלו סקרפה, מחול החרבות, וירג'יניה וולף, ניו יורק, סוהו, לידה, פריז, פרידה קאלו, גן ריואן־ג'י, דוייד ברובק, קובה פוגשת ג'אז"…

 

היוצר הישראלי המוערך (בכל תחום)

"הפסל יצחק דנציגר, בשל מקוריות ורעננות מחשבתו. עבודות הפיסול שלו מקרינות עוצמה הנובעת מהמפגש המיוחד בין היצירתיות שלו כאדם לבין אופן קריאתו את המרחב הפיזי והתרבותי".

 

לאיזו מוסיקה את מאזינה כרגע 

"לשקט"

 

 

 

 

 

 

עיצוב פנים: בילגוראי – פוזנר

 

 

 

 

שמוליק בילגוראי וקרן פוזנר– בעלי משרד אדריכלות ועיצוב פנים המתמחה במתן מענה עיצובי כולל לרשתות מסחריות, תכנון חללים מסחריים ועיצוב משרדי.

 

ביוגרפיה

"הקמנו את המשרד לפני שבע שנים בתל אביב וכיום הוא מונה 8 מעצבי פנים, עיצוב מוצר ועיצוב גראפי. אנחנו מתמחים בעיצוב ומיתוג רשתות קמעונאיות ועד כה תכננו ועיצבנו שורת פרויקטים ארוכה כמו בתים, משרדים, מסעדות, בתי קפה ולמעלה מ- 250 חנויות ברחבי הארץ:  חנות האנגר בראשל"צ, שעל עיצובה זכינו באות העיצוב 2007, וזאת הודות להתאמת העיצוב לשפה הארכיטקטונית של המבנה ותרומה לתדמית הכוללת של החנות. חנות קונספט לבית"ר ירושלים, מסעדת סליס ז"ל בהרצליה ובית הקפה קפנטו בקניון ארנה בהרצליה פיתוח".

 

תארו את סגנונכם כמו שחבר טוב היה מתאר אותו

 "סגנון עיצוב מקורי, נועז ומציאותי".

 

אני מאמין מקצועי

שמוליק: "הצלחה של פרויקט תלויה בשיתוף פעולה עם הלקוח".

קרן: "אם יש כימיה טובה – הפרויקט יהיה מדהים. אם אין כימיה – הפרויקט יהיה טוב מאוד".

 

אמירה על האדריכלות והעיצוב בארץ

"אנחנו בבואה של " 'חוץ לארץ' ".

 

איך יראו העיצוב והאדריכלות בארץ בעוד עשור שנים

 "אין נביא בעירו, אבל בכל הקשור לעיצוב ואדריכלות, יש לנו מה ללמוד מהיפנים ".

 

אדריכל / מעצב נערץ

"פיליפ סטארק, פביו נובמרה, רם קולהאס, הרצוג ודה מרון".

 

מבנה אדריכלי מושלם בעיניכם

"הכותל המערבי"

 

למי הייתם רוצים לעצב

"לאילן פיבקו"

 

תחנות תרבות

"טוקיו, ניו-יורק,מילאנו, לונדון וברצלונה".

 

היוצר הישראלי (בכל תחום) המוערך

"אלכס פדואה. אנחנו מעריכים יוצרים שיוצרים עם טרוף בעיניים".

 

לאיזו מוסיקה אתם מאזינים כרגע

שמוליק: "סנופ דוגי דוג".

קרן: "דפש מוד וקרן פלס".

 

 

 

 

 

 

עיצוב מוצר: נועה טריפ

   

 

 

בוגרת האקדמיה בצלאל במחלקה לצורפות ואביזרי אופנה.

 

ביוגרפיה

"בת 25.5, מיד אחרי הצבא עשיתי קורס צורפות בן שנה של משרד העבודה והשנה סיימתי בהצטיינות את המחלקה לצורפות ואביזרי אופנה בבצלאל. היום אני מלמדת צורפות בבית הלוחם בתל אביב ועוסקת בעיצוב יודאיקה ותכשיטים, בסטודיו שלי בהר – אדר, הנמכרים בחנויות עיצוב כמו מרכז הבאוהאוס, אוסף, רותם ועוד. תוכניות לעתיד – מחכה לתשובה מהרויאל קולג' אוף ארט בלונדון ללימודי תואר שני בעיצוב בצורפות".

 

פרויקטים מעניינים

"'לימוניישן' – פרויקט הגמר שלי בבצלאל,  שזיכה אותי ב"אות העיצוב". סדרה של שש מסחטות לימון העשויות סיליקון, פנינים, אבני זירקון וכסף. ההשראה למסחטות הגיעה מעולם אביזרי המין, בעצם עשיתי הקבלה בין שלבי המשחק המקדים לבין הכנת אוכל.

בחרתי בלימון כי הוא בעיניי משלב בצורתו ובתכולתו את הזכרי והנקבי. מבחינה עיצובית וחומרית אני מאמינה שהצלחתי לחדש בתפיסה של מסחטה 'סיפורי סבתא' – סדרת  שרפרפים מקרטון כוורת ואלומיניום, שיצרתי במסגרת לימודי בבצלאל. לימודי בבצלאל. המשימה הייתה ליצור מחווה לדמות ישראלית ובחרתי בסבתי, שבעיניי מייצגת את כל המהות הישראלית. ההשראה הייתה אלתור, חד פעמיות וזמינות, והרעיון היה לתת מקום לכל אורח שבא – כמו שסבתי אומרת – 'מי שבא ברוך הבא'… פרויקט זה זיכה אותי במלגת הצטיינות של קרן התרבות אמריקה ישראל ואני מייצרת כיום את השרפרפים בהזמנה מיוחדת ללקוחות ומייצרת אותם בעבודת יד אחד אחד".  

 

תארי את סגנונך כמו שחבר טוב היה מתאר אותו

"מודרני, נקי, מושפע מעיצוב בין לאומי עכשווי המשלב בין טכניקה צורפותית קלאסית לבין ההתפתחות התעשייתית בת ימנו. כל עבודה תעשיית זוכה לגימור ידני ולמגע אישי, ובכל העבודות רמת קראפט מאוד גבוהה".

  

אני מאמין מקצועי 

"אין להתפשר על איכות מקוריות ועיצוב, גם אם המוצר שלך יהיה יקר יותר מהאחרים… וכמובן – לייצר בארץ".

 

אמירה על העיצוב בארץ

"בישראל פועלים כיום הרבה מעצבים, צעירים וותיקים, החושפים מגוון רחב של הצעות חדשות, או ורסיות שונות של מוצרים מוכרים. המגוון וההמצאות המרתקות מצביעים על כשרון ומוטיבציה גדולים. יש לתעל מדינית ותעשייתית את התחום, לפתח אותו ולהפוך את ישראל למעצמת עיצוב".

  

איך לדעתך יראה העיצוב בארץ בעוד עשור שנים

"תחום העיצוב בארץ ובעולם מתפתח ומשתכלל בעיקר בזכות הטכנולוגיה שמתקדמת ועוזרת להגשים רעיון למוצר בקלות רבה יותר. אני חושבת שבנוסף להתפתחות הטכנולוגית, עולה גם המודעות לבידול על ידי עיצוב ושעוד כמה שנים מגוון רחב יותר של תעשיות ועסקים יבינו שבכדי לייצר דבר חדש, יש צורך בעיצוב. אני גם מאמינה שעבודת היד בארץ תמשיך להתקיים, והשיח המוזיאלי יתרחב וימשוך קהלים רחבים יותר"

 

אדריכל / מעצב נערץ

"אנטוניו גאודי, זאהה חדיד, רון ארד, לה קורבוזייה, כארים ראשיד, קבוצת אוממי".

 

מבנה מושלם

"מבנים עתיקים בכלל מושלמים ומרתקים בעיניי (דוגמת הטאג' מאהל, הפרמידות במצרים, כנסיות עתיקות וכו') וגם מבנים עם חדשנות כמו למשל הכיפה הגאודזית".

 

למי היית רוצה לעצב

"האמת, שאני רוצה להמשיך להיות עצמאית ולא להגביל את עצמי לדרישות של חברה, אבל אם אלסי ירצה לתת לי לעצב מסחטות לימון, אני לא אתנגד"…

 

תחנות תרבות

"תחנת התרבות המרכזית שלי היא ירושלים. המגוון הדמוגרפי, התרבותי והחזותי כל כך גדול בעיר הזאת, שאין דרך אחרת אלא להיחשף ולחוות את השפע שהעיר מציעה".

 

היוצר הישראלי המוערך על ידך (בכל תחום)

"הצורפת ורד קמינסקי, שמעצבת תכשיטים ואובייקטים מחומרים מפתיעים, בצורפות קלאסית ומקפידה על איכויות החומר וגימור המוצר. קמינסקי אינה מתפשרת על תוכן האובייקט ומכניסה משמעות מופלאה לכל עבודה. עבודותיה בעיניי משקפות ארץ ישראליות מובהקת וחיבור יוצא דופן לארץ ולהלכי הרוח שבה, כמו כן, ואולי לכן, קמינסקי מוערכת בארץ ובעולם ונחשבת לאחת הצורפות המרכזיות בארצנו".

 

לאיזו מוסיקה את מאזינה כרגע

"בעיקר מוסיקה ישראלית, מכל הסגנונות".