ורד מתל אביב מציגה ביריד העיצוב הגדול בעולם

 

 

 

    היום נפתח במילאנו שבאיטליה האירוע החשוב ביותר בעיצוב העולמי: תערוכת העיצוב הבינלאומית היוקרתית, החשובה והמובילה בתחומה "Salone Internazionale Del Mobile". כמדי שנה (מאז 1968), מאות אלפי מבקרים מכל העולם (מעל רבע מיליון בשנה החולפת), יצרנים, קניינים, עיתונאים, מעצבים וחובבי עיצוב, יגדשו את היריד המתפרש על פני שטח של עיר ישראלית ממוצעת (200 אלף מ"ר), שיאוכלס במאות ביתני מציגים מכל רחבי תבל. ביניהם אלפי חברות מסחריות, הכוללות את צמרת חברות העיצוב, מעצבים נבחרים ומעצבי העל פיליפ סטארק, טום דיקסון ומרסל וונדרס, אשר יחשפו בו את המגמות והבשורות שיובילו את סגנון החיים בעולם מכאן ועד לשנה הבאה.

 

 

 

 

 

     בין המציגים ביריד נמנית המעצבת ורד זייקובסקי (39), ישראלית החיה ועובדת במילאנו, אשר הצליחה להתבלט בסצנת העיצוב המקומית, עם הקונצפטים שהיא מלבישה לאובייקטים שימושיים שהיא מעצבת. רעיונותיה זכו עד כה להד בעיר העיצוב, לסקרנות ולציפייה. ביריד הבינלאומי היא תציג בין היתר את הכורסאות החדשות פרי פיתוחה. כורסא אחת שהמציאה יחד עם המעצב האיטלקי  Gigi Rigamonti, נקראת "פוף", שם החיבה הישראלי למושב הסתלבט של שנות השישים. יש משהו מהנה ומהתל בעובדה שישראלית מביאה "פוף" לאיטלקים, שהם אלה אשר שהמציאו את ה"פוף" המיתולוגי, או בשמו האיטלקי האמיתי "סאקו" (שהמעצבים גאטי, פאוליני ותיאודורו המציאו ב-1969 כקריאת תגר על העיצובים המשונים של התקופה). עם ה"פוף" מציגה זייקובסקי כורסא בשם OBO: חצי כדור הדומה אף הוא לאייקון מיתולוגי – כורסת ה"כדור" המפורסמת משנות השישים של המעצב אירו ארניו הפינלנדי, שזכתה לעדנה ושבה אלינו בגדול יחד עם טרנד הרטרו. חצי הכדור שלה מונח על פנימית של צמיג משאית ופועל כמיסב, המאפשר ליושב עליו לנוע ולתזז בכייף ובקלות רבה לכל עבר.

 

 

שולחן קפה עם בסיס ממגזינים מקופלים

 

 

 

     זייקובסקי שכללה בעבר כורסא רכה עשויה דשא ירוק בתערוכה שלה, אוהבת להפתיע. לפני חודשיים בנתה שולחן קפה משישה מגזינים לעיצוב ("דומוס"), שהחזיקו משטח זכוכית. המגזינים קופלו ללא כל חיתוך או הדבקה, כך שיצרו בסיס איתן למשטח הזכוכית וניתן היה לפרק את כל השולחן בשנייה אחת ולקבל את המגזינים כמו חדשים. "כשחיפשתי חומרים טבעיים שאפשר למצוא בערים הגדולות, גיליתי שמילאנו בניגוד לתל אביב, מלאה רק במוצרים מוגמרים", היא נזכרת "מגזינים, שהם מוצר לוואי של התעשייה שלנו, מסיימים כאחד מחומרי הגלם הדיפיוזים ביותר בעיר המערבית". היא כינתה את השולחן שלה "אי(ל)תור", משחק מילים בין אילתור לעיטור והוא הוצג בביאנלה בסיינט-אטיין (the Saint-Étienne Biennial), במסגרת התערוכה הקבוצתית "עיצוב ישראלי מכוון מחדש" (Re-Oriented Design Israel), שאצר המעצב והאוצר הישראלי החי במילאנו אלי רוזנברג, שביקש להציג חלק משיטות העבודה המשונות של מעצבים ישראליים צעירים. השולחן של זייקובסקי זכה לככב במגזין העיצוב המאד יוקרתי "דומוס", שבאותה הזדמנות סקר את התערוכה הקבוצתית וכתב על העיצוב הישראלי כך: "עיצוב בעל היסטוריה קצרה, אבל מקבל בהדרגה הכרה בזירה הבינלאומית. אין לו מחויבות למסורת ארוכת יומין והוא יונק מתרבויות האומנויות של מדינות המזרח התיכון ומצליח לבטא עצמו בעזרת פרוטוטיפים (דגמים) ורדי מייד. חלקם עובר לייצור תעשייתי ורובם נשארים כעבודות יחידניות (one off) במהדורות מוגבלות. מאפיין נוסף של העיצוב הישראלי, הוא השימוש במוצרים ישנים בשילוב עם אלמנטים חדישים. כולם מצוידים במטען טוב של אירוניה. כך אפשר למצוא בו ספה מודרנית לצד פינג'אן בדואי, כשנחים עליו עם כריות אירופאיות, לאור מנורת ניאון ששורשיה סומריים מבבל".

 

 

       זייקובסקי נולדה בתל אביב והיא חיה ופועלת במילאנו כבר עשר שנים. עבודותיה מתאפיינות באלתור, מחזור חומרים ומפגש בין תרבויות מזרח ומערב. רוב עבודותיה שימושיות עם דגש על ערכיהן הקונצפטואליים. כבר עם סיום לימודיה בעיצוב תעשייתי באקדמיה בצלאל, לפני ארבע עשרה שנה, זכתה במלגה הנכספת של קרן שרת ובמקביל גם בפרס ע"ש תהילה ויעקב ברנדנבורג. לאחר שלוש שנים בהם עבדה כשכירה בסטודיו של המעצב התעשייתי הוותיק מיקי גנור, יצאה לעצמאות כמאיירת (בעיקר למגזין "ארץ אחרת"), מעצבת ואמנית ובמקביל לימדה בבצלאל בירושלים. אחרי שעקרה למילאנו, מצאה עד מהרה חממה במסגרת חברת העיצוב "סטורם אונד פלסטיק", שם היא משמשת כארט דיירקטור ובמקביל יוצרת עבודות עיצוב משלה.

    

 

 

 

 

     זירת העיצוב במילאנו גילתה את זייקובסקי כשהשתתפה בתערוכה קבוצתית של האוצרת מנואלה גנדיני, אשר קיבצה קבוצת אמנים שהגיבו על שרשרת האסונות הפוקדת את העולם באמצעות דימויים של "אושר". "מה זה אושר? מה אתה מרגיש כשאתה מאושר? ממה זה עשוי? למילה הזו יש צליל של קיטש עטוי אבק", שאלה זייקובסקי שהחליטה לחקור את המונח החמקמק וערכה משאל "קיבלתי רושם שקל לנו יותר לדבר על בעיות מאשר על אושר. אנשים מרגישים נינוחות רבה יותר כשהם צריכים להביע כעס, לחלוק כאב, לשתף את הסביבה בחרדות או אף לדון בבעיות האישיות, מאשר כשהם מתבקשים לספר מה עושה אותם מאושרים. מסתבר שהאושר הוא פן אינטימי, עמוק וחסוי. הוא נתפש כשברירי, חמקמק ופגיע עד כדי כך שיש צורך להסוותו מן העין". במסגרת המשאל שלה היא אספה 130 פרשנויות של אנשים שונים "עבור כל אדם שהפקיד בידי את פשרנותו, ניפחתי בלון כסוף שמולא בגז הליום ואליו קשרתי חוט. אל החוט חיברתי את תמונת פניו של אותו אדם, בגובה העיניים ואת הטקסט המודפס חיברתי בגובה שלושה מטרים. כדי לקרוא את הטקסט היה על המבקר בתערוכה למשוך את החוט כלפי מטה. ברגע שהחוט נעזב, הבלון משך את הטקסט חזרה כלפי מעלה ותמונת הדיוקן חזרה לגובה העיניים. האמירה שהיא אולי המשוואה

המדויקת ביותר לתמצית המחקר שלי על האושר: האמת הסובייקטיבית הנה סך כל האמיתות הסובייקטיביות", מסכמת זייקובסקי.

 

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “ורד מתל אביב מציגה ביריד העיצוב הגדול בעולם”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s