האנרכיסט שהקים מימסד לחינוך – פרופסור רן שחורי

 

    בראשית דרכו חלם שחורי להיות שחקן, חרף היותו כבד גוף ואוטיסט ובאחריתו הפך למחנך, חרף היותו חסר כל אמונה ואנרכיסט. הוא אף קם ויסד מוסד חינוכי להקניית מקצוע העיצוב, תחום שהוא מודה שאינו מבין בו ואינו מדבר אליו רגשית. למרות היותו חסר מרפקים ולדבריו גם חסר כושר מנהיגות, הגיע לנהל את "המדרשה לאמנות" והפך אותה ליוקרתית ולנחשקת בתחומה, ניהל את האקדמיה הנחשבת "בצלאל" בירושלים והקים חוג אקדמי ללימודי עיצוב פנים במכללה למנהל. אם תשאלו אותו איך כל זה קרה, ישיב שהכל מקרי והוא עשה את הכל רק בגלל שהוא אוהב אנשים ונהנה לשחק בפני קהל.

 

 

פרופסור רן שחורי מקבל את "אות העיצוב 2007" על מפעל חיים, מראש העיר ראשון לציון מאיר ניצן

 

     "מה סוד כוחי בהוראה? יכולת המשחק והתיאטרליות שלי. חלקם באו לי משורשי בתיאטרון ומקור ההשראה השני שלי הוא טוני הלה, מנהלת תיכון עירוני חדש בו למדתי", מגלה פרופסור רן שחורי "לה יש את כל הזכויות על מה שאני. בשיעור ראשון היא נעמדה לפני הכיתה, הרימה עד גובה התחתונים את החצאית האחת שרק אותה לבשה כל השנים ואמרה: 'היום נורא בכיתי כי נשפכה חומצה גפריתנית על החצאית שלי'. היא אנרכיסטית, פציפיסטית, מדהימה, מטורפת, שלומפרית שצבעה את השערות והתעקשה להישאר רווקה. ממנה למדתי שניהול אמיתי הוא אנרכיסטי, אתה שובר הכל, אין חוקים, אין דבר בלתי אפשרי. אני ההפך ממחנך היכול להגיד לאנשים איך להתנהג, אני לא מסוגל להנהיג או לנהל ואני לא יודע לדרוש. מטוני למדתי שאין חוק, אין דבר נכון או לא נכון. אני אתאיסט בכל מובן המילה, לא מאמין בשום דבר. כל המורים והאנשים הקטנים רוצים מישהו שיהיה עם שוט מעליהם שיגיד להם מה לעשות ומה לא – ואני לא אומר".

 

 

 

בית הספר כתיאטרון

 

     שחורי נולד ב-1936 בתל אביב, בה גדל ובגר כשהוא מסתופף בתיאטרון "האוהל" שאביו היה בין מייסדיו. התיאטרון היה בדמו והיה ברור לו שזה מקומו, אך הוא היה כבד תנועה ודיסלקטי, אטום למוסיקה ולשירה ("בשבילי מוזיקה זה רעש") וללא מרפקים. מאחר ומאז ומתמיד הוא צייר, החליט לשלב בין התיאטרון לציור ולעצב תפאורה. כך השתלב בסדנא של אנסקי (אביו של אלכס אנסקי) שייצר תפאורות לתיאטרון "האוהל". ב-1958 יצא ללמוד אמנות מוזאיקה ברבנה באיטליה. "איטליה פתחה מסך אדיר לפני. לא היו שם מכוניות, כולם רכבו על אופניים, אחר כך הופיעו הפיאט והווספות. נשים שמנות, אספרסו, מקומות קטנים וחשוכים אפופי עשן סיגריות, זה היה שוק תרבותי", הוא מספר בציוריות תיאטרלית ובערגה "הרגשתי כמה אנחנו כאן פרובינציה מחורבנת. הכל נראה לי כאן עלוב, מסכן וקטן. באיטליה אפילו אנשים פשוטים חיו אמנות ובדרך לבית הספר עברו ליד מיכלאנג'לו". כששב לתל אביב, הטילה עליו טוני הלה ללמד אצלה בתיכון חדש וכך גילה שיותר מכל הוא מוכשר להיות מורה. אחר כך הוא ניהל את המדרשה לאמנות במשך תריסר שנים ובהצלחה רבה. "ואז דן הופנר, ראש האקדמיה בצלאל דאז, הציע לי לנהל את בצלאל במקומו", מספר שחורי "כמעט נפלתי מהכסא, הרעיון הזה לא עלה אף פעם על דעתי. הייתה לי חרדת קודש לבצלאל והאמת שמאד נהניתי מהמדרשה, היא הייתה ארוטית נורא, שכבתי שם עם תלמידות והייתי מלך. אבל לא אומרים לא להצעה כזו, הופנר פרש משם ואני החלפתי אותו". 

 

 

 

הקמת הפקולטה לאדריכלות בבצלאל

 

     עיצוב פנים אפשר היה ללמוד באקדמיה בצלאל בירושלים, עוד בשנות החמישים. באקדמיה חששו שהטכניון בחיפה ילחם על המונופול שלו בלימודי ארכיטקטורה וימנע קיומם במוסד אחר ו"הסתפקו" בלימודי עיצוב פנים, במקום "הדבר האמיתי" – ארכיטקטורה. כשהתמנה הפרופסור דן הופנר למנהל האקדמיה, הוא נתן לפרופסור ארטור גולדרייך להקים את המחלקה המשולבת לעיצוב סביבתי ותעשייתי. השנים היו רצופות בניסיונות של בצלאל לבקש מהמועצה להשכלה גבוהה אישור להקים מחלקה ללימודי ארכיטקטורה בבצלאל, כשהטכניון בחיפה מטרפד את הניסיונות ושומר על המונופול שלו בלימוד המקצוע. כפשרה הוסכם כי המועצה תכיר במחלקה המתוכננת בבצלאל ובלבד שזו תשא שם שונה מהתואר "אדריכלות". אז נשלף המושג המעורפל "לימודי עיצוב הסביבה", שכיסה בעצם על לימודי אדריכלות. תהליך ההכרה האקדמית במחלקה זו לרבות העיצוב התעשייתי, הסתיים רק בשנת 1979. "במחלקה לעיצוב סביבתי ותעשייתי השנה הראשונה הייתה משותפת לשני התחומים ואחריה הופרדו שתי המחלקות", מספר שחורי "ואז היה ציד תלמידים, כשהמורים 'החזקים' משכו את התלמידים הטובים אליהם למחלקה לעיצוב סביבתי ואת ה'בררה' השאירו בעיצוב המוצר. כשהתמניתי למנהל האקדמיה, הפרדתי במחלקה בין מקצועות העיצוב התעשייתי לסביבתי וחידשתי את הבקשה להחיל עליו את השם 'ארכיטקטורה'. בשנת 1981", ממשיך ומתאר שחורי "הוצע לנו כדי למנוע עימות עם הטכניון, שהמחלקה בבצלאל תלמד עיצוב פנים ולא אדריכלות. בבצלאל נעמדו על הרגלים האחוריות. שמעון שפירא שלימד במחלקה אמר: 'אני לא רוצה פה חתיכות. עיצוב פנים זה עסק לנשים ומחלקה כזו תביא לכאן כל מיני בחורות, מחשופים וציצים'. שוב הוגשה בקשה למועצה להשכלה גבוהה, שמקץ 12 שנה נענתה בחיוב ובצלאל הורשתה לקרוא למחלקה שלה 'לימודי ארכיטקטורה'".

 

 

 

הקמת החוג לעיצוב פנים במכללה למנהל

 

בתחילת שנות התשעים אפשר היה ללמוד עיצוב פנים במכללה למנהל, ללא תואר אקדמי, במסלול שיסדו המעצבת כרמלה יעקבי שאליה הצטרפה האדריכלית היידי ארד. כשפרופסור שחורי פרש מתפקידו בבצלאל (1991), הוא הוזמן על ידי הגב' דינה בן ארי מהמכללה למינהל, לבנות לה תכנית למחלקה לעיצוב פנים וזו הוגשה למועצה להשכלה גבוהה ואושרה על ידי שר החינוך אמנון רובינשטיין. החוג לעיצוב פנים החל לפרסם פנייה להרשמה ללימודים ב-6 בנובמבר 1996 (יומיים אחרי רצח רבין). "הסיבה שכולנו בחרנו להתמקד בעיצוב פנים היא למעשה פרוזאית", מודה שחורי "ד"ר אליעזר פוקס, מנכ"ל המכללה למנהל, איש מאד ריכוזי עם תפיסה אימפריאליסטית קולוניאליסטית אמר לי 'אני רוצה בצלאל בתל אביב'. הוא חשב על מוסד גדול ויוקרתי. הסברתי לו שהמוסד שלו לא יצליח להתמודד עם העלויות של התלמידים בבצלאל והצעתי לו להתחיל מלימודי ארכיטקטורה, שמניסיוני עלויותיהם זולות והוא הסכים. זה היה שיקול פרקטי, אבל בינתיים כבר נכנסתי למקצוע ואפילו כתבתי גם ספר על מעצבת הפנים דורה גד, עבור ציונה שימשי שאצרה לכבודה תערוכה גדולה במוזיאון תל אביב".

 

 

 

 

 

פיתוח התפיסה החינוכית

 

     "לארכיטקטורה שלושה כיווני התפתחות לימודיים היסטוריים", פורש שחורי את הרקע לתפיסתו החינוכית "הכיוון הישן ההיסטורי גורס שארכיטקטורה היא חלק מאקדמיה לאמנות. כך מיכאלאנג'לו היה צייר, פסל וגם ארכיטקט ולא הייתה הפרדה תחומית. עם המהפכה התעשייתית במאה ה-19 הופיעו המהנדסים, ובארכיטקטורה הדגש העיקרי היה על לימודי מתמטיקה, פיזיקה והנדסה. הכיוון השלישי התפתח בעיקר באמריקה, גרס שארכיטקטורה היא חלק מהאוניברסיטה ואז הדגש היה על סוציולוגיה, פסיכולוגיה ומדעי החברה. למה אם כך שייך הענף של עיצוב הפנים? חשבתי שהוא בדיוק החוליה המקשרת בין ארכיטקטורה פר סה, לבין אמנות, ולבין העשייה היחידנית בעיצוב המוצר. עיצוב הפנים הוא הפן האינטימי של הארכיטקטורה, עם נגיעה בקנה המידה האנושי, בחלל שבו בן אדם חי". על מצע זה ביסס פרופסור שחורי את התפיסה החינוכית של בית הספר "רציתי בית ספר שיהיו בו מרכיבים חזקים של האמנות, לעומת זה אין את המרכיבים מההיבט המתמטי ההנדסי ויש קצת מרכיב חברתי ומרכיב מאד חזק של אמנות וההיסטוריה של האמנות. היבטים הומניסטים ואנושים יותר של הארכיטקטורה".

 

     שחורי רואה עצמו קודם כל כאיש חינוך ולא כמי ששיך לענף העיצוב. "לא האמנות או הארכיטקטורה חשובים לי, אלא בית הספר כמקום מפגש של אנשים מההיבט האישי היצירתי", מפרט שחורי "במאה ה-16 בבולוניה, נערים למדו מקצוע כשוליות ואחר כך עבדו תחת השגחת איזה מסטר. לעומת זאת אקדמיה לאמנות היא מקום לאינטראקציה בין מורים שונים לתלמידים שונים וניגודים בין מורים לתלמידים. מה שעושה בית ספר טוב זה יותר התלמידים מאשר המורים. אני הכי מתעב פרובינציה, מקום קטן. בבית ספר חשוב המגוון, הפלורליזם, אין מורה אחד שנותן כיוון. איני מעוניין בבית ספר דוקטרינרי שמביא בשורה".

 

     "הגישה האמריקנית היא פרקטית, עם ניתוח עלויות ותהליכי ייצור, מעצבים בצורה קונוונציונלית ומלמדים איפה לשים את הספה ואיפה וילון. אני חושב שזה רע מאד. העולם משתנה במהירות אדירה מבחינת הטכנולוגיה וההדגשים", מבהיר שחורי את ההדגשים בלימודים שהנחיל "אצלנו במכללה למינהל הכי חשוב להכניס לסטודנט כמה שיותר פלפל לתחת, למצוא לו אתגרים משמעותיים ולהעיף אותו, כי הוא יוצא לחיים והם לא יפנקו אותו, הוא צריך הרבה אנרגיה ופוטנציאל חלומי כדי להמשיך הלאה. אנשי השוק תמיד טענו כלפינו, שכך הם לא יכולים להיעזר בנו, כי אנו לא מכינים להם חיילים ופועלים למערכת המסחרית שלהם, אך זה לא התפקיד שלנו. אני מלמד לחתור ולערער את הסדר, להמציא את הדברים כל פעם מחדש, נותן להם כלים בסיסיים, שפה, הבנה של תהליכים ועם הכלים האלה אפשר להתפתח לכל כיוון. העולם משתנה ומי שצריך לתת ביטוי להשתנות הזו מכל הבחינות, הכלכלית, החברתית, הנפשית, העיצובית זה מעצב הפנים. הוא יכול לעשות את השינויים בצורה הרבה יותר מיידית. לכן המקצוע תופס והגידול בביקוש למקצוע ניכר אצלנו".

 

 

 

מתוך "ספר השיאים של העיצוב הישראלי" העומד לצאת לאור החודש בהוצאת אוריין

 

 

 

מודעות פרסומת

3 תגובות בנושא “האנרכיסט שהקים מימסד לחינוך – פרופסור רן שחורי”

  1. רן שחורי, איש חינוך אולטימטיבי איש אשכולות אוהב אדם וצנוע הליכות תודה לך על כי ״ הצמחת״ אותי ועוד אלפי תלמידים שהפכו למורים אוהבים ומקבלי אדם באשר הוא. תודה תודה ושוב

  2. את פרופסור רן שחורי פגשתי לראשונה לפני כעשור נכנסתי למשרדו עפוף העשן שעמוק בתוכו ישב איש קטן עם משקפים גדולים וחיוך ענק. הוא האמין בי מהרגע הראשון ופתח בפני את כל הדלתות. ואני המתנתי כל השבוע לשעות בהן לימדתי במכללה למנהל בבנין שהיצירתיות של התלמידים בערה בכל פינה. אני מודה לאיש היקר והמהמם הזה על מה שהוא ועל מה שהוא נתן לי ולמרות שלא התראינו כבר ככמה שנים אני אוהב אותו ומעריך אותו בכל ליבי. פרופ רן שחורי המדהים. שלך, אריאל פוקס.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s