מה ומי בעיצוב העולמי – המבוא השלם לכל מה שזז בעיצוב העכשווי

 

 

 

 

פרק א':   סמל לחופש שלי – מוצר אישי בעידן הגלובליזציה

פרק ב':   שוברים את הכלים – גרוטאות גרוטסקיות והיברידיות

פרק ג':   שלדים וארון – מינימליזם ותמצות

פרק ד':   הפתעה! – הומור

פרק ה':  לא לפולניות בלבד – הקרמיקה סקסית

פרק ו':    לראותם בלבד – בגבול האמנות והעיצוב

 

 

 

 

פרק א':

סמל לחופש שלך

מוצר אישי בעידן הגלובליזציה

 

 

 

     בסרט "לב פראי" מסביר סיילור (ניקולאס קייג'), שמעיל עור הנחש שלו הוא עבורו "Symbol of my individuality and my belief in personal freedom". נעמי קליין, הכוהנת הגדולה של המלחמה בגלובליזציה, גילתה את עיננו, שאנחנו לא באמת חופשיים בבחירת מוצרים, מאחר ואנו בוחרים מתוך אלטרנטיבות שמספקים עבורנו אותם תאגידים, שיוצרים את הצורך לצרוך. כך בספרה "ללא לוגו", שדן בהשתלטותם של תאגידי ענק בינלאומיים, על הכלכלה העולמית בעידן הגלובליזציה. קראנו בו גם על תנועות המתנגדות ומשבשות את פעולתן של התעשיות (דוגמת "נייקי" המנצלת את פועליה).

 

     הלך הרוח הבולט כיום בסגנון החיים המערבי, המשרה מעצבים רבים באינספור ביטויים, הוא המחאה נגד העיצוב המתועש והמנוכר והמאתגר אותם להציע כנגדו מוצר אישי וייחודי, המותאם רק לנו ואין לכל אוכלוסיית הגלובוס. יצרני נעליים מאפשרים לנו לעצב בעצמנו את הנעליים שנקנה מהן ומעצבים סורגים ומציירים פרחים על רהיטי עץ, כדי להעניק להם גוון אישי, ביתי חמים, נוסטלגי ורומנטי. מעצבים מוותרים על הטכנולוגיה המתוחכמת וחוזרים לעבודת היד (קראפט) ואנו עדים גם למרד בוטה וחבלני שבא לשבש תעשייה, כמו אצל "קבוצת 5.5" הפריסאית, שעיצבה ליצרנית פורצלן יוקרתית סדרת כלים, בהם שיבשה את דפוסי היצירה שלה בני מסורת של מאות שנים, כשהדפיסה את העיטורים הסימטריים המוקפדים, במקומות שגויים על כלי הפורצלן המעודנים. מרטין באאס Maarten Baas, בסוג של מרד כמו שריפת החזיות בשעתו, אף שרף איקוני עיצוב ואובייקטים יוקרתיים והפך אותם לאודים עשנים.

 

 

 

     המגמה להאניש את המוצר הממוחשב והמתועש, באה לביטוי ביתר שאת, אצל מעצבים שבחרו לתת מגע אישי דווקא למוצרים הכי תעשייתיים והמוניים שניתן לעלות על הדעת.

 

 

     צמד המעצבים התאומים מרוטרדם שבהולנד  Demakersvan, התלבשו על גדר חוטי המתכת הבנאלית, השכיחה מסביב למפעלים, מוסכים ומבנים ציבוריים דלים בשכונות עוני וסרגו בעבודת יד "גדר תחרה" (Lace Fence) מחוטי מתכת, של רקמה פרחונית, מושקעת ויצירתית, כמו זו הנראית על המפיות בבית סבתא. 

 

 

 

     המעצב הלונדוני מתיאס ארון מגיירי Matthias Aron Megyeri בחר מצידו להאניש את הגדר הויקטוריאנית ממוטות הברזל הכבדות והשחורות, השכיחות באזורי התעשייה הלונדוניים האפרוריים. את חודי הגדר (השפיצים הדוקרנים), עיצב בצורת חיות קומיקס, כמו פינגווין עם מקור נישא או ארנב שמוט אוזניים. עבודה זו הנקראת "מיסטר סמיש ומאדם באטלי", הייתה אחת סדרת גדרות ואביזרי בטחון בשם "חלומות מתוקים", בתערוכה: "Safe" (בטחון), שהציגה אוצרת מוזיאון המומה, פאולה אנטונלי ואחת מהן אף נבחרה לשער קטלוג התערוכה.

 

 
 

 

 

 

 

      יוריס לאארמן מרוטרדם, הצליח להפוך רדיאטור ליצירה גלריינית: הוא עיצב לדרוג דיזיין, רדיאטור "גל חום" מבטון, פתלתל כעיטורי ופיתוחי הרוקוקו דמויי צמחיה. הרדיאטור מוצמד לקיר בבית ומהווה אובייקט אמנותי מעורר השתאות ולא חפץ ביתי זניח.

 

     לאחרונה פיסל מרטין באאס סדרת כסאות צבעוניים, עשויים בעבודת יד בחימר תעשייתי (מחוזק במתכת), כך שכל אחד מהכיסאות שונה מהשני והצרכן יכול להתגאות שיש לו כסא שאין לאף אחד אחר.

     פיטר טראג מאנטוורפן, עשה דבר דומה לכיסאות הבנאליים, פשוטים ומסורתיים שכולנו מכירים ועטף אותם בתחבושת בד צבעוני (60 מטר כל כסא), עד שהם נראים כמו מומיות (יצרנית: אדרה. יבוא: טולמנ'ס).

 

 

     הביקוש למוצר ידידותי עם מגע היד החמים והייחודי של המעצב בעידן המחשב, התבטא בחזרה לעבודת היד והקראפט ושימוש בחומרים כמו רטאן וקרמיקה. הרטאן מאפשר ליצור רהיט אישי, שהוא מאד מעוצב ובשלל צורות מרתקות – תוך ניגוד מעניין ומושך אפילו, של עבודת יד. אפילו איקאה, שמציעה עיצוב בסיסי המתועש לכמה שיותר צרכנים, הוסיפה לקטלוג שלה מוצרים מעבודת יד, ככורסה מענפי עץ בננה או כסא נוח ארוג במלאכת יד מרטאן (645 ₪ באיקאה בארץ).

מעצב העל ו"האוצר הראשי" של רשת הביטאט האנגלית, טום דיקסון גילה אתKenneth Cobonpue , הפיליפיני שלמד עיצוב בפראט בניו יורק, אך סורג רהיטי רטאן מפעימים בקאבו סיטי שבפיליפינים (בתמונה למעלה).

 

 

 טל גור הישראלי הציג בתערוכה באירופה ריהוט מרטאן שסורגים עיוורים. אולי הוא עוד ישיב אלינו את הרהיטים שהיו כה פופולאריים אחרי מלחמת ששת הימים, כשששנו לחבר אלינו את עזה ואת בעלי המלאכה הזולים שבה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

     אבל ההמחשה המצוינת ביותר לרוח הדברים המתוארים כאן, היא המיצב הלונדוני המוצג בימים אלה באלביון גאלרי, "טראנספלסטיק" של האחים קמפנה מברזיל  (מהחודש הבא במוזיאון "ויקטוריה ואלברט"): מושבים אמורפיים מפוסלים בעבודת יד מרטאן, הטומנים בחובם את מושבי הפלסטיק של הכיסאות המתועשים. משחק בין ניגודים – מתועש מול קראפט, סינתטי מול אורגני טבעי, חומר קר מול חומר חם, טקסטורה גסה לעומת חלקה. 

 

 

 

 

    יצרנים עונים לצורך העכשווי באינדיבידואליזם ורבים מהם למשל מאפשרים לצרכן חופש בחירה והתערבות בתהליך העיצוב והשפעה על המוצר המוגמר, כדי שיראה בדיוק לפי טעמו וצרכיו. קבוצת Atelier Oi משוויץ, ייצרה ספר שדפי הנייר שלו גזורים בצורות שונות ואפשר לתלוש ולהרכיב מדפיו מנורות ופריטי ריהוט, כיד הדמיון הטובה עלינו. סטפאן דיאז מגרמניה וכריסטוף דה לה פונטיין, עיצבו שרפרפים ומושבי מתכת צבעונית, מחוררת בחיבוריה, כך שאנו יכולים לכופפם, לשנות צורתם ולעצבם בעצמנו, בכל צורה שנחפוץ (יצרן: מורוסו. יבוא: אקסלוסיב).

 

 

 

 

שטיח המגיע בגליל ואפשר לגזור ממנו את פיסת השטיח האישית לכל אחד

 

     כעיצוב אישי, המותאם לצרכן הפרטי, אפשר לציין גם את המוצרים היחידניים (OneOff) או המיוצרים במהדורות מוגבלות, כשבמקרה זה, צומחים שורשיהם מהצורך ליצור סמל מעמד למעטי מעט בעלי ממון המסוגלים לרכוש אותם. בשנה החולפת השתנתה המציאות בשוק האמנות ומספר פריטי עיצוב נמכרו במחירים מסמרי שיער, בדומה ליצירות אמנות. מעצבי על נחשבים מציעים עתה פריטים יחידניים ומהדורות מוגבלות, בגדר עבודות אמנות.

 

 

רון ארד מציע קולקציה מפוסלת של כיסאות, שכל אחד יחיד ובלבדי, מהחומר שהוא סמל התעשייה הזולה, אלומיניום שצדדיו צבועים באנודייז (צביעה תעשייתית).

 

 

והאדריכלית זהא חאדיד עיצבה מהדורה מוגבלת של שולחן "אקווה" מיימי ובוהק וסט כלים לקפה ותה מכסף סטרלינג.

 

והאחים קמפנה עיצבו במהדורה מוגבלת, סדרת כורסאות שהריפוד שלהן מגובב מבובות בד של ילדים (יצרן: אדרה. יבוא: טולמנ'ס).

 

מודעות פרסומת

7 המסעדות החדשות הכי שוות בשרון

 

הכי רומנטית

ויולט

בית קטן לאהבה

 

 

 

 

העיצוב, האווירה והחוויה

בפינה מרוחקת, איטימית ורומנטית, בבית כפרי שבו שאנה פעם נגריה ואחריה חנות עיצוב, שוכנת כעת מסעדה באווירה כפרית המדמה את טוסקנה. השף והבעלים יוסי שטרית (לשעבר סו שף רפאל, לחם ארז, ג'ולסון, לורנס, ארטישוק, אלומה) ואשתו נעמה, בחרו בשם פקעות הסיגליות, מהן הוקסמו במהלך טיול ירח הדבש שלהם והם מבקשים לשחזר כאן את ריגושי ירח הדבש הקסומים והרומנטיים. מקום שליו, רגוע ופסטורלי, עם תחושת חו"ל במרכז הארץ, הרחק מהמולת הכרך. המבנה מכוסה כולו בשרך קיסוס ירוק עתיר עלים ובחצר עצי פקאן. פנים המסעדה עוצבו בידי הבעלים בגוונים בהירים וחומים, אנמיים, נקיים וחפים מגינונים, אך מנסים לשוות למקום הדרת כבוד אלגנטית ומכובדת, המשדרת "כאן האמנות היא אוכל ולא פוזות עיצוביות". שולחנות קטנים עם מפות ומפיות בד לבנות. מנות קטנות וממוקדות, מעוצבות ביד אומן.

 

האוכל 

המטבח מוגדר כ"גלובלי מוקפד ויצירתי, המתבסס על טכניקות ומטבח צרפתי, עם שימוש בטעמים מהמזרח הרחוק ומהמזרח התיכון. שימוש בחומרי גלם מאזור הגליל – טלאים, גבינות מחלבה, עשבי תיבול מיוחדים, דבש, שלל דגה יומית טרייה ועוד". אפשר לכנותו מטבח צרפתי – גלילי: מבוסס על יסודות המטבח הצרפתי, אך משלב חומרי גלם ים תיכוניים ועשבי תיבול, שהזוג מלקט בכפרים ערביים ודרוזיים בגליל.

הראשונות מציעות (32-45 ש"ח) טורטליני לחי עגל עם שמן כמהין לבנות ודלורית צלויה, קוקי סאן ז'אן מאודים בסויה וחומץ אורז עם נוגטין בוטנים וצ'ילי ופרוסות סלק עם בשר סרטנים כחולים ואיולי טרגון. העיקריות כוללות מנות כמו (78-119 ש"ח) שרימפס, קלמארי וקלאמפס עם פוקצ'וי ורוטב חמאה לבנה, מנה מסעירת חושים בטעמיה. סינטה עגל עם רוטב ציר עגל, תפוחים ותימין ואנטרקוט עם בצל ממולא בחיטה ירוקה, ציר עגל וגרגירי חרדל, שמצאתי אותו חסר טעם. בפעמים בהם ביקרתי, נהניתי מאד מפירות הים, לעומת זאת לבשר שאכלתי לא היה טעם של בשר. 

 

מיוחדים

גולת הכותרת היא הקינוחים (29-35 ₪), אומנותו ואהבתו של שיטרית, עתירי טעמים המעורבים בעשבי בר, אלה מיצבים יצירתיים ועיצוביים, המוגשים בכלים ובעיצוב שהם חלק מחוויית הטעם. לא ניסיתי את התפריט הרומנטי שלהם לארוחות בוקר עשירות טעמים ונופי כפר בימי שישי, אך הן נראות מפתות ובמחיר סביר מאד (כ-50 ש"ח).

 

השרות

חביב אך מאופק. כמו ליהנות ממלצרים ישראליים בארמון האליזה.

 

המחיר

יקר (מעל 200 ₪ לארוחה ממוצעת).

 

לסיכום

למרות שקשה להתאפק, בכל זאת לא אשתמש במילה שאני הכי שונא "קסום". מקום מרגיע, אנין וטעים. להצעות נישואין, פתיחת חגיגות ירח הדבש, למנכ"לים, נשותיהם ומאהבותיהם.

 

ויולט  מושב אודים

 

 

  

 

  

 

הכי יצירתית אך נגישה

ברקרולה

הבר שר ברקרולה

 

 

 

 

 

העיצוב, האווירה והחוויה

מסעדת מה שמכונה אצלנו ביסטרו בר, ששאלה את שמה משירתם של משיטי הגונדולות משורגי השרירים בונציה והתפרסמה כאחת המסעדות הטובות בארץ. מיקומה המפתיע באזור התעשייה החדש בכפר סבא, ההיי טקי אך אפרפר, תורם אף הוא לאווירה הנעימה והבלתי פורמאלית שבמקום, אך המגיש מנות איכותיות ויצירתיות. מגמת האיכות יחד עם נינוחות לא מכופתרת, ניכרת גם במטבח וגם בעיצוב המקום. במוצאי שבת אפשר להתענג של סשנים של ג'אז המנוגנים במקום.

 

האוכל 

המטבח של נעם דקרס (לשעבר סו שף ברפאל, קלואליס, מול ים) כאמור איכותי, מודרני אך נגיש, מוכן בשיטות עשייה קלאסיות ואהבה מיוחדת הניכרת לפירות ים ודגים. בראשונות (36-55 ₪) יצוינו הג'מבו שרימפס עם סלט חם של קלאמרי וחמאת טוביקו. סקאלופ אטלנטי לרטטוי, עם ציר סרטנים ויין אדום. סביצ'ה סקאלפו, במרק צונן של זרעי עגבניה ונבטי כוסברה. בעיקריות (78-105 ₪) יוזכרו השרימפס, פטריות יער ובטטה מתוקה. דג ים טרי על פונדו כרישה, זעפרן ורוטב יין לבן. מול מרנייר עם מולים ביין לבן, חמאה ובצלצלי שאלוט. צלע לבנה עם צ'טני אגסים, דלעת צלוייה ודבש תמרים. הקינוחים יכללו ברולה, סאנדיי וסורבה (30-42 ₪).

 

מיוחדים

בר ברקרולה הוא בר עשיר בבירות ומשקאות אלכוהוליים והוא ללא ספק מהברים הכי מוקפדים וטובים המוכרים בארץ, עם נציגות של סינגל מאלטים, מלאי עשיר של סוגי וויסקי שונים ומשובחים והמון בירות בברזים ובבקבוקים מזנים הנדירים בארצנו. ברוח הטרנד הנכחי של ה"טעימות", הלא הן מנות קטנות המהוות חתך נאמן של ההיי לייטס של המטבח, גם ברקרולה הצטרפה עתה לטרנד. מנה אחרת מיוחדת, היא קוד אטלנטי צלוי עם פטריות מורל, אספרגוס, תבשיל כרוב אדום וחמאת סרטנים.

 

השרות

מאורגן, מוקפד, חביב ולא פורמלי

 

המחיר

יקר (מעל 200 ש"ח לסועד)

 

לסיכום

בישול יצירתי אך נגיש, איכותי ויצירתי, באווירה נעימה ולא פורמאלית ועם בר ייחודי עתיר בירות ומשקאות אלכוהוליים.

 

ברקרולה  כפר סבא

 

 

 

 

 

 

הכי אורבנית

אדיסון

ניו יורק ברעננה

 

 

 

 

העיצוב, האווירה והחוויה

מסעדה ביום ובר בלילה, נחבאת מעט מן העין ומסתירה מקום מגניב ביציאה אסתטית חושנית, בסיסי אך מפתיע בג'סטות קולינריות ושפוי במחיריו. האדריכלית טלי כהן אנדרסון שיוותה למקום אווירה ניו יורקית, בגווני אדום, אפור ושחור, עם ריהוט עור שעוצב במיוחד עבור המקום. המקום מצטט דיינר אמריקאי פתוח, עם בר במרכזו. כיאה לאדיסון ממציאה של נורת החשמל, העיצוב עושה שימוש יצירתי בתאורה, כשהאורגזמה בבר העשיר והמרהיב, בעל תאורת הלדים המתחלפת, מסכי פלזמה מפוזרים, תאורת רצפה משתנה וגופי תאורה ייחודים. מקום המעניק תחושה ידידותית, נעימה ומפנקת בכל זמן ומצב ולכל אחד ואחת, לזוגות אוהבים, משפחות עם ילדים, ארוחת עסקים או מפגש חברים אחרי משחק טניס, בבוקר או בלילה, לארוחת בוקר עשירה, סעודת ערב דשנה, או סתם בירה (למה אין בוטנים?).   

 

האוכל 

האוכל בסיסי ופשוט למרות השדרוגים והניואנסים. המקום מקרין מסעדת המבורגר ובירה (יש גינס!), אך התפריט הולך רחוק יותר, אך לא רחוק מדי. בראשונות, פיתה דרוזית במילוי בשר טלה, צנוברים וחציל קלוי עם יוגורט מעל (42 ₪), סביצ'ה מוסר עם שמן זית, חציל קלוי, אבוקדו מוקצף ויוגורט על מצע קרפצ'יו סלק (39 ₪). בעיקריות, קציצות עגל חלב ברוטב יין, מרווה ופרמזן (69 ₪), לחי עגל בציר בקר, ירקות, שורש ופירה (79 ₪). בקינוחים, באונטי 3 שכבות בצק שקדים, גוש חלב וקוקוס ברוטב תות. מבחר בירות כולל בירה גינס. ארוחות בוקר עשירות במחירים מפתים. למרות כל היציאות הקולנריות, בשבילי ההמבורגר והבירה הם סמל המקום.

 

מיוחדים

אמנם יש מדליוני פילה בקר בציר בקר ויין אדום (108 ₪) – אבל מה רע בהמבורגר עשוי טוב מבשר איכותי, עם בירה צוננת מזוגה היטב?

 

השרות

משתדל וקשוב בלי להתעלק.

 

המחיר

סביר (130 ₪ לארוחה ממוצעת).

 

לסיכום

מרגיש בסנטר הניו יורקי עם מחירים כמו בפריפריה השרונית, נעים וטעים, נדיב ומאיר פנים (תרתי משמע). מקום לכל סוג בילוי ולכל אחד: לבירה עם חברים, לפגישה עסקית או אינטימית וגם לסעודה משפחתית.

 

אדיסון   רעננה

 

 

 

 

 

 

הכי משתלמת

קזנקי

דגה ללא דאגה

 

 

 

 

עיצוב, אווירה והחוויה

מסעדת פירות ים הבאה לשבור את הכלל שמאכלי ים יקרים. המעצב דניאל חסון יצר חלל מתחם מסעדה מרווח (בניגוד לכוך הצר של אחותה ברחוב הארבעה בתל אביב) הכולל חלל הסעדה, בר וחנות יין צמודה. במקום מסך פלזמה עם קליפים של mtv, מוקם במסעדה אקווריום גדול ממדים, בו שטים דגים אקזוטיים בינות לצדפים ואצות ירקרקות ומביטים בשלווה באחיהם המשתכשכים מולם ברוטב הקוקוס שבצלחות. הבר בנוי עץ אלון גושני והקיר מלבנים, שעליהם תלויים שני עיגולי ענק, שמאכלסים בקבוקי אלכוהול.

 

האוכל 

על התפריט העשיר ומנות השף של הרשת אחראים צמד השפים ובני הזוג יולי (בהרצליה) וחן (בתל אביב) מזרחי, שתכננו, ערבבו, בחשו ויצרו מנות יצירתיות: שרימפס, קלמרי ומולים, פילה לוקוס ומוסר בכל מני צורות ורטבים כמו חלב קוקוס במחירים סבירים עד מאד 35-55 ₪. קינוחים (28 ₪). הדגש הוא על רטבים ותוספות ויצירתיים, המכסים לעתים על טעמם של פירות הים, שטובעים ונעלמים בקרבם. זה לא מטבח וירטואוזי מעודן ודק ניואנסים, אלא ישיר, לא מתחכם ובסופו של דבר טעים.     

 

מיוחדים

ריזוטו פירות ים וזעפרן (55 ₪). למסעדה תפריט היינות שהוא ללא ספק הגדול בארץ: יש לה פשוט חנות יינות צמודה, עם מעל 300 סוגי יינות מכל העולם. אפשר לצרף לארוחה כל בקבוק שרוצים בתוספת דמי חליצה 25 ₪.

 

השרות

משתדל וידידותי, אישי ומתמצא

 

המחיר

זול (באזור המאה ₪ לארוחה ממוצעת).

 

לסיכום

מקום מעוצב, נינוח וקליל עם מנות טעימות, נדיבות בכמותן, מומלץ למי שמתחשק לאכול ארוחת פירות ים מבלי לקחת משכנתא. יחס עלות מול תמורה מנצח.

 

קזנקי  הרצליה פיתוח

 

 

 

 

 

 

 

הכי ידידותית

אנג'לינה

מושב פריזאי

 

 

 

העיצוב, האווירה והחוויה

בארץ למונח "ברסרי" פירושים רבים וזו התשובה ההוד שרונית לברסרי התל אביבי, אבל ללא תחושת חיקוי יומרני אלא בהחלט עם אישיות ונוכחות משלו. עיצוב מוצלח ומושקע מאד ובצורה מפתיעה בהתחשב לסביבתו המושבניקית. על האווירה הפריזאית אחראי "סטודיו מו" (שעיצב את סבסטיאן וטורקיז), עם בלטות בשחור-לבן, כניסות ממוסגרות בעץ שחור וממורק, מנורות נחושת בסגנון רוקוקו פריזאי מיופייף. הלכו שם עד הסוף, התפריט, הכלים ואפילו בגדי המלצרים, זכו לתשומת לב וכולם מעוצבים. פנינה עיצובית בלכסיקון מקומות הבילוי הארצי, אם כי מקרין קצת יותר בית קפה ממסעדה.

 

האוכל 

השף משה כהן (מנטה ריי ולילית), יצר ברסרי המותאם לישראלים, כמו צרפתי החי באמריקה. מנות קלאסיות, פשוטות, נקיות, עם טעמים מוכרים ובלי ניסיונות ופעלולים. בראשונות, סביצ'ה נתחי דג כבושים (38 ₪), קרפצ'יו סינטה (42 ₪), יש כמובן סלטים (38 ₪) וכריכים (36 ₪). בעיקריות, קציצות מרגז עם 2 ביצי עין (46 ₪) וכמובן המבורגר (52 ₪), סינטה (92 ₪) ואנטרקוט (96 ₪). בקינוחים, קרפ סוזט (32 ₪) וניחשתם, מוס שוקולד (28 ₪), קרם ברולה (28 ₪), פאי תפוחים או עוגת גבינה (28 ₪). יש גם תפריט ילדים (35 ₪).

 

מיוחדים

טבעות פילה לבן בגריל במרינדת צ'ילי, שום ואורגנו (72 ₪). והאווירה הפריזאית, בלי לנסוע אפילו לתל אביב ועם המון חנייה.

 

השרות

מוקפד, מנוהל אישית

 

המחיר

סביר (באזור ה-150 ₪ לארוחה ממוצעת).

 

לסיכום

אירופה עם תחושה ביתית, ידידותי וכאילו קיים שם משכבר כבר עשרות בשנים, כשאיב מונטן וז'ולייט גרקו אחזו יד ביד, מול גרישא החורש את השדות בימיה הראשונים של המושבה. כייפי לקפה, בירה או ארוחה נעימה, אחרי משחק טניס או לחגיגת יום הולדת. זוהי הפנינה של הוד השרון וגם של סביבתה.

 

אנג'לינה   הוד השרון

 

 

 

 

 

הכי קולית בשרון

Rocca      

עם הפנים לים

 

 

  

העיצוב, האווירה והחוויה

פעם אחת, בווילה שעל שפת ימה של הרצלייה פיתוח, גרה לה באושר וגם בעושר, משפחת עופר עתירת ההון, שבמקומה יושבת כיום מסעדת רוקה. יוחסין זה, לצד מיקומה, מייצרים צפייה למגדל שן גסטרונומי, אלא שהמעצבים הצליחו בצורה יוצאת דופן ליצור מקום לא מתנשא, המקרין פשטות נינוחה, מרגשת אך מרגיעה. עיצוב הפנים של גד הלפרין ועיצוב הלאונג' בחוץ של שלום "שלי" יונה מושקעים מאד, אך מאופקים וחסרי שריטות של עיצוב מתחכם. הגוון הכללי שקט, נקי מינימליסטי. המבנה מרובע ושקוף, נותן תחושת מרחב וחופש עד לאופק נוף הים ומאפשר בחורף התכנסות אינטימית. חרף גודלה, רוקה משתרעת בנימוס על פני שישה דונמים של רצועת החוף ומתמזגת בסביבה, שלא נאנסה על ידי האגו של המתכננים. רוקה צוינה לשבח בירחון העיצוב האנגלי wallpaper כאחת המסעדות היפות בעולם. ההסבה במסעדה היא בכורסאות מפנקות מעור שחור, רצפת עץ מהגוני, הקיר מרוצף אבן, עם אח מלבנית שבוערת בנורות קטנים, המבקשים להביא מעט ניחוח אירופי אך מזכירים דווקא את קבר הבאבא סאלי. הלאונג' שבחוץ לעומת המסעדה מרוצף דק עם שפע פינות laid back רכות, שחורות או לבנות, המעניקות חופש בחירה לכל סיטואציה או מצב רוח, חלקן מוארות למפגשי רעים קולניים ואחרות מוארות באור נוגה לקרבה אינטימית, כששביל מוביל אל ספסל זוגי רומנטי בקצה מזח קטן בקצה הצוק ומאפשר לצפות באופטימיות באופק שמעל הים כאילו אין מחר. רוקה מספקת את הסטלבט שבמסעדות חוף כמו שלוותה בתל אביב, עם הפינוק והאיכות שאנו מקבלים בסיטרה או בטורקיז, בתוספת מרחב ייחודי מלא בריגושי סביבה ונוף.

 

האוכל 

השף רונן דברת בלוך ("לורנס") הוזמן כדי לתגבר את אחת מנקודות התורפה של המקום (הירידה ברמת האוכל אחרי פרישתו של השף הראשון אנטוניו מנסה). הוא אחראי לבניית תפריט חדש, עם ראשונות כמו כמו סביצ'ה לוקוס ורצועות ארטישוק ירושלמי (54 ₪), סלט קינואה קר עם נתחי טונה אדומה באיולי (44 ₪) עיקריות כמו שרימפס בלאק טייגר בברוט סרטנים כחולים (79 ₪) וקינוחים כמו קציפת פקאן סיני עם ג'לי מוסקט ומקפא בננות (42 ₪), טריקולור קוקוס  בסירופ אספרסו עם שוט לבנדר (42 ₪).

 

מיוחדים

פילה עגל עם תבשיל חיטה ושורשים מקורמלים ( 115 ₪). וכמובן הנוף עוצר הנשימה.

 

השרות

אל תתנו לשרות המחפף ואף מזלזל לקלקל לכם את הארוחה – ואת הנוף, המעפיל על הכל.

 

המחיר

יקר (מעל 200 ₪ לארוחה ממוצעת), הנוף כלול במחיר.

 

לסיכום

ללא ספק אחד המקומות היפים, המאווררים והנעימים בארץ, שהאוכל והשרות אצלו ידעו עליות ומורדות תלולים וכעת מתניעים אותו מחדש עם שף מהמוכשרים בארץ. מי שבא בעיקר בשביל הנוף ואני ביניהם, לא לוקח סיכונים ולא סובל מנפילות.

 

Rocca   הרצליה פיתוח

 

 

 

 

 

 

הכשרה הכי טרנדית

The Meat & Wine

שעת הכושר

 

 

 

 
 

העיצוב, האווירה והחוויה

הסניף הכשר היחיד בעולם של רשת מסעדות בשרים עולמית. מסעדה דו קומתית גדולה, עתירת אזורי הסבה המותאמים לכל אירוע, גם למפגש פורמלי מכובד וגם למפגש חברתי עולץ, לזוג שוחר אינטימיות או לקבוצה החוגגת הישג משותף. אדריכל גד הלפרין העניק עיצוב עשיר ויוקרתי, אך נעים, מפנק ואינטימי. הסגנון אירופאי מיושב, בגוון כללי של עץ וריפוד עור חומים כהים. אטרקציות: קיר יינות משובחים מכיל מעל 1,000 בקבוקי יין ממיטב יינות העולם וכן תצוגת 100 הסכינים השייכים לאחמ"ים הסועדים במסעדה באופן קבוע: סכין פלטיניום יקרה שעליה חרוט שם בעליה, המשרתת אך ורק אותו ובסיום הארוחה חוזרת לאולם התצוגה. בין 100 לקוחות הרשת הקבועים והנבחרים, בעלי סכין פרטית נמנים נלסון מנדלה, ראסל קרואו, שרליז ת'רון, השייח אלמקתום מלך דובאיי, השחיין האולימפי איאן ת'ורפ, ראש הממשלה האוסטרלי ג'ון הווארד.

 

האוכל 

צלייה ייחודית של בשרים משובחים, לצד תפריט עשיר ומגוון הכולל סלטים, דגים ומנות עוף: פילה בקר, סירלוין, אנריקוט, אנטריקוט עגל (109 ₪ – 155 ₪, מ-300 ועד 500 גרם), נקניקיות בורוורס, שהיא מנה דרום אפריקאית אופיינית של נקניקיות בקר בגריל, על פולנטה, ברוטב צ'אקלקה מסורתי. קינוחים כשרים מפתיעים לטובה. ניסיתי שם הבלחות מטבח משונות, ששילבו למשל קוויאר והתאכזבתי. הבשר נשאר העניין העיקרי.

 

מיוחדים

ספייריבס עגל חלב (או בקר), מנה ענקית של נתחי בשר מובחרים, מבושלים במרינדה סודית וניצלים על הגריל ברוטב הבית המתקתק (130₪).

 

השרות

משתדל וקשוב. לא תמיד מתמצא

 

המחיר

יקר (מעל 200 ₪ לארוחה ממוצעת), אך עם תמורה לאגרה. תפריט ילדים ב-32 ₪.

 

לסיכום

מקום נעים, מושקע ומפנק. מתפקד כמו מכונה משומנת היטב – כמו שרגילים בחו"ל, עם שרות חברותי, לעתים אפילו מגושם – כמו שרגילים בארץ. חגיגה לאוהבי בשרים, עם מבחר גדול ואיכותי. מקום כשר שיתמודד בגבורה עם כל חובב בשר חילוני. המסעדה הכשרה המומלצת לכל מי שחייב או נאלץ לאכול כשר.

 

The Meat & Wine, הרצליה פיתוח

 

 

 פורסם ב"העיר-צומת השרון" 

 

דיור מהוגן בתקציב מוגן – עיצוב לתפרנים

 
 
 

כשאין לך כלום, אין לך גם מה להפסיד. עיצוב פנים מינימליסטי ברוח הזן, מומלץ לחסרי אמצעים. במזרח הרחוק המחסור והדלות הם חלק מאידיאולוגיה ודרך חיים.

 

 

הסגנון התפרני הפוסט פוסט מודרניסטי

 

כמה שפחות, זה יותר

מאחורי סגנון האוונגרד הסתתרו הרבה אמנים כושלים והוא נתן כיסוי להרבה הרבה מאד תקרובות תמוהות שכונו אוונגרדיות, במיוחד בגלל שאי אפשר היה להבין או להסביר אותן. מי שלא ידע לצייר או לפסל, יצר חיזר אוונגרדי. בקיצור: היצמדו לקונצפט עיצובי המייצר אמירה עיצובית הצורכת תקציב נמוך. למשל, עיצוב פנים מינימליסטי עם מעט מאד מרכיבים, נטול תמונות וריהוט ואימרו: "העיצוב שלנו מושפע מתרבות הזן הסינית העתיקה". או סגנון שאנטי – הניחו בסלון או בחדר השינה מזרון על הרצפה ופזרו סביבו כריות. אל תקדישו יותר מדי זמן לשולחן קפה מדליק כשהרקע מסביב על הפנים, דאגו לתפאורה כללית. וילונות למשל אפשר לייצר בזול, קונים חתיכת בד גדולה ומחברים לה צדפים או כפתורים או מציירים עליה בטושים. לא חייבים לתפור אותה, אפשר להשאיר את הגזירה גלויה, כיום גם מעצבי אופנה מרשים זאת לעצמם בביגוד. זורקים את הבד על מקל של מטאטא בצבע של הקיר. לאורך כל הקיר קיבעו מדף אחד ארוך לספרים וחפצים משובבים. את לוח העץ קונים בחנות עשה זאת בעצמך וכל נגריה תחלק לכם אותו לכל מידה רצויה.  

 

  

 

עיצוב מחדש במקום בית חדש

 

מטבח חדש בגדול ממוצע של 8 מ"ר ובאיכות בינונית פלוס, יעלה כ-25,000-40,000 ₪, אבל אפשר לשפר

מראה מטבח ישן ועייף על-ידי החלפת דלתות ארונותיו וניקוי משטח השיש שבו, בעלות של כ- 3000 ₪. אם

ממש אין תקציב, יש בשוק מגוון עצום של צבעים שניתן לצבוע בהם את המטבח באופן עצמאי. למשל צבעים

לצביעה עצמית המיוחדים לצביעה על גבי פורמייקה. סט כזה שיחזיר לכל ארונות הפורמייקה שלכם את

נעוריהם, יעלה 160 ₪. למה להחליף את דלתות החדרים לחדשות, כשכל דלת חדשה תעלה עד 1,800 ₪?

אפשר פשוט לצבוע את הדלת ב-200 ₪, להחליף חלון זכוכית הקבועה בה ב-20 ₪ ואת הידיות ב-30 ₪

נוספים.

חשוב לשמור שהפרטים הקטנים, כמו ידיות לדלתות, ברזים ומתלים, יתפקדו כראוי למרות שהם זולים.

השוק מוצף כעת בייצור המיובא מסין, שהפכה למעצמת ההעתקים של מוצרים ידועים. היבואנים בכל מקרה

דואגים לאחריות ולשירות, כך שאפשר וכדאי לקנות העתק של ברז מדהים למטבח ב-150 ₪ במקום המקורי

שיעלה 1700 ₪ ולקבל חמש שנים אחריות.

האריחים בחדר הרחצה נראים כמו הפנים של בעל הבית? עלות החלפת האריחים בחדשים היא 8000 ₪,

אבל אפשר לחדש את כל האינסטלציה הסניטרית והאריחים על ידי שימוש בחומרי חומצה תואמים, המסוגלים

להשיב את מראה האריחים לקדמותם לאלתר. עלות גלון חומצה כזה: 30 ₪.

כדי ליצור הפרדה בין המטבח לשאר חלקי הבית, מומלץ קיר מזכוכית. בנייתו נקייה ומהירה והוא נותן עומק

מבט למרחב הדירה, חסכון בשטח ומראה מודרני. תתפלאו לגלות שהוא הכי זול: עלות קיר זכוכית מחוסמת

בעובי 8 מ"מ, בגודל 80\250 היא 1500 ₪. קיר לבנים יעלה 3000 ש"ח וקיר גבס 2000 ₪.

לסיכום: אפשר לשפר משמעותית את הדירה לטווח של כחמש שנים, בעלויות שבין 15,000-19,000 ₪,

במקום החלפת אותם חלקים בחדשים בהשקעה של 50,000-90,000.

 

 

 

צביעת קירות ורהיטים יכולה להעשות באינספור טקסטורות, בעזרת כלי עבודה שונים כגון שפכטל, צמר פלדה, ידיים ורגליים

 

צביעה "מיושנת" לרהיט, באמצעות שיוף הצבע

 

דוגמאות לכיסוי יצירתי של קירות הבית, באמצעות צבע וציור:

 

 

 

 

מה שצבע יכול לעשות, גם אתם יכולים

 

צביעה וגיוון חללי הבית, יעניקו פתרונות מעשיים ללא הריסת קירות, לבעיות כמו שטח צפוף ומחניק וחלקי

בית חשוכים. יועצי חברות הצבע יוכלו לצייד אתכם בהדרכה וטיפים לצביעה עצמית וזולה של דירתכם

ואפילו ליהנות מכך. צביעת בית ממוצע בן כ-70 מ"ר בגוונים תעלה כ-6000 ₪, לעומת כ-5,000 ₪

בגוון אחיד. בדקו, האם החדר שאתם רוצים לצבוע הוא דרומי ושטוף שמש, או חדר צפוני הזקוק לחימום

אווירה בצבעים חמים? האם הגוון שבחרתם מתאים הן באור יום טבעי והן בתאורה בלילה? צבעים בהירים

יעניקו תחושה מרווחת יותר ויאירו חללי בית וצבעים כהים בדיוק להפך.

מומלץ לא להתעמק בשיטות צביעה מורכבות, אלא לבחור גוונים מושכים וליצור בהם איזשהו ניואנס אמנותי

מעניין, אפילו פסים, במקום תליית ציורים יקרים של קדישמן על הקיר. יש הגורסים כי פסים זה פאסה ויש

חופן רעיונות זולים וחלופיים כמו למשל משבצות צבע: נסרו ריבועי דיקט צבועים בגודל 30X30 ס"מ והדביקו

אותם בדבק פלסטי לקיר בסידור אקראי. רעיון אחר הוא  "הקיר של החבר'ה" – קיר שהוא לוח מודעות אחד

גדול: כל התמונות, המכתבים והפתקים שלכם במקום אחד. צובעים את הקיר שאתם רוצים להפוך ללוח

מודעות בעזרת צבע מגנטי אפור כהה, אותו מגוונים בכל גוון וצורה ואחרי הייבוש פשוט מצמידים לקיר בעזרת

מגנטים כל מה שאתם רוצים (צבע מגנטי קיים בחנויות). ישנם עזרים שונים כמו שבלונות, שיאפשרו לכם

לעטר את הקירות בכוכבים או פרחים. ניתן להוריד את השבלונות מאתר האינטרנט של חברת טמבור.

טכניקות המריחה שונות ומאפשרות לקבל אפקטים ומרקמים שונים. למשל צבע עם מראה של טפט עתיק

בסגנון רטרו (דזירה של ניר לט ). לקירות בתים הנראים כמו בשטח צבאי סגור, מומלץ טיח צבעוני מינרלי

(למשל וגה של ניר לט) המתאים כטיח חוץ ופנים ואינו זקוק לחומר הגנה, מצוין לשחזור מבנים, בעל יכולת

כיסוי על משטחים גסים כגון שפריץ ישן הדורש חידוש .  

 

 

 

מנורות לתקרה מגלגלי עגלה ורהיט מחוט ברזל. הרהיט אגב הוא אייקון מוזיאלי בעיצוב האחים קמפנה. איך

אומר הבן הקטן שלי: גם אני יכול

 

 

תאורת מטבח ובר מהממת – כולה נישה עם שני פלורסנטים ובקבוקי יין ריקים. קולב מאצבע של בובה צבועה בזהב

 

קולב מיד של בובה ומראה שנאספה מגרוטאה של מכונית 

 

 

פלייסמייט משאריות פורניר מנגריה בפלורנטין. קולב מענף עץ מולבן

 

 

 

רהיטים יצירתיים

 

 

פתגם אנגלי אומר: "הצורך הוא אם ההמצאה". למרות שבניגוד גמור לכך, את רוב זמנם מקדישים מעצבים כיום להמצאת מוצרים לעשירים שיש להם כבר הכל בחיים וכן לסייע ליצרנים ולסוחרים לשכנע אותנו שאנחנו צריכים, מה זה צריכים – חייבים ומיד – את אותם מוצרים שיהפכו אותנו לצעירים ונחשקים יותר ואת ביתנו לדבר המעודכן ביותר עלי אדמות. מגזיני העיצוב העדכניים ביותר מציגים כיום יצירות עיצוב בשיטת ה-Ready Made, המשיבה גרוטאה לחיים פוריים ומועילים וגוויות מוצרים חוזרים ומקבלים שימושים שונים ומפתיעים (קרוב לודאי שבמיוחד את ממציאם המקורי, שלא תיאר שהמאוורר שלו יתפקד כמנורה). מעצב העל רון ארד קנה את פרסומו דווקא מעיצוב כסא עשוי מושב אופניים. מעצבי העל האחים קמפנה הפכו את העיצוב הברזילאי למשגשג, באמצעות פריטי עיצוב עשויים חומרים זמינים המתגלגלים ברחובותיה העניים של ריו דה ז'נרו – ומכירתם במחירים מרובי ספרות לעשירי העולם: כורסא מקרשים מממוסמרים זה לזה, מנורה מאגד ענפי במבוק. למעצב התאורה הידוע בעולם אינגו מאורר נברשת משברי צלחות ומנורה מפתקאות נייר. גם אנו שכבר יודעים לבנות ספריות מעמודי בלוקים עם מדפי עץ, יכולים בנקל להפוך צמיגי רכב לכורסאות רכות, לאחר שממלאים אותם במילוי רך, להפוך לעציצים עשירי צמחיה עריסות ועגלות תינוק ישנות או אסלות שרותים לרבות משתנות ולהפוך מכונות תפירה ישנות לשולחנות. גופי תאורה מאירי פנים אפשר לייצר כמעט מכל דבר: מקופסאות שימורים מנוקבות, מבקבוקי קוקה קולה, מענפי עצים ומשקיות נייר. אחרי הכל, אנו צאצאיהם של אלה שכיתתו חרבותיהם לאתים ורוביהם למזמרות והצלחנו גם לגרום לתהליך הזה לעבוד הפוך כאן בארצנו.

 

 

 

משומשים יד שניה ובזול – שוקי פישפשים

 

 

בניגוד לדימויו הרווח, שוק פשפשים הוא לרוב יקר ומאויש בסוחרים ממולחים ומיועד לכן לאנשים עשירים או מנוסים. מאחר ובתפרנים עסקינן, הדרך הטובה ביותר זה לחפש בעיתון מודעות של מכירת תכולת דירות, לפני שהיורשים פונים לסוחרי השוק ומציעים להם את הכל בזול. אם בכל זאת אתם שמים פעמיכם לשוק הפשפשים, מומלץ להגיע לשם בימי שישי שבהם יש היצע מאד גדול, לא רק מסוחרים, אלא דוכנים של מיני עמך האוגרים סחורה כל השבוע ומגיעים ביום שישי להשלמת הכנסה. המחירים אצל אלה אכן אטרקטיביים. הבעיה אצל שאר הסוחרים שאף פעם אינך יודע מה מחירו האמיתי של הפריט ואם המחיר המוצע לך גבוה או נמוך. חשוב לכן לבדוק ולערוך השוואת מחירים, אל תקנו מיד גם אם הסוחר נעתר ומעניק לכם הנחה, עשו עוד סיבוב, אתם תמצאו גם פריטים מתאימים יותר וגם זולים יותר.

 

 

 

 

          שידרוג לכסא של כתר פלסטיק קטום משענת. מושב יצירתי לשילדת כסא, מעשרות בלונים (עיצוב: פיני לייבוביץ').

 

 

שיפוץ רהיטים מהרחוב

 

ותרו על שיפוץ רהיטים וכסאות פגומים אצל בעלי המקצוע השונים, עלויות השיפוץ מאד גבוהות. רצוי ועדיף למצוא פריט במצב שמיש מאשר לבנות על שיפוץ מוצר שאינכם יודעים איך יראה בסופו של דבר.

החזרת רהיט למוטב בצורה הפשוטה ביותר היא בצביעתו. באמצעות צבעים מיוחדים לרהיטים וחומרים טבעיים, ניתן ליצור אפקטים שונים ומיושנים בצבע ובסגנון הרהיטים: חומרים מנוגדים זה לזה, הנמרחים בשכבות זו על גבי זו בזמנים שונים, יצרו פיצוצים בצבע ויתקבל מראה של רהיט יישן בצבע סדוק. צביעת רהיט בשכבות ושיוף וגלוי השכבות התחתונות, יעניקו לו מראה ישן. אפשר ליצור לרהיט מראה קלאסי ועתיק, כשצובעים אותו בגוון שמנת, משייפים את פינות הרהיט ומורחים צבע פטינה בחלקים המשויפים. אפשר לשפשף רהיט בנר לבן, לצבוע בגוון שמנת, להוסיף משחה ולשייף בנייר זכוכית. סדקים יופיעו במקומות שם מרחנו משחה ויעניקו לרהיט מראה סדוק ומיושן. במרכז משטח השולחן  יוצרים תמונה סדוקה בעזרת שבלונה וקרקליר (נירלט) חומר המדמה לכה סדוקה; שולחן מעץ אורן מסיבי, סתמי ומגושם אפשר לשרוף חיצונית בעזרת ברנר ולחרוץ אותו במברשת ברזל ולמלא את החריצים בצבעי עץ טבעי.

 

 

עם רגליים על קרקע המציאות

 

מומלץ לא להשקיע ברצפות זמן ומאמץ ופשוט לפרוס עליהן שטיחים. יש כיום מגוון גדול של שטיחי כותנה שעולים כ- 180 ₪, או מחצלות קש. שטיחים אפשר תמיד לקחת איתכם מדירה לדירה, הם קלים לתחזוקה ולגלגול כשרוצים לנקות את הבית. מתחתם כדאי לשים רשת גומי למניעת החלקה.

לרצפת הלינולאום  PVC דימוי פושטי, עוד מהתקופה בה כיסו חללי תעשייה ומעבדות או מטבחים ואמבטיות. טכנולוגיית ייצור מתקדמת הפכה אותו לחומר חזק וקל לריצוף, אך לא פחות חשוב מכך, מעוצב בשלל דוגמאות וצבעים מושכים ביותר. הלינולאום מככב ברצפות מיטב חללי המסחר והמגורים המעוצבים ביותר באירופה. ניתן למצוא אצלנו גלילים עם דוגמאות שיש, עץ, ריבועי שחור לבן ופסים ברוח הרטרו. אפשר להניח את החיפוי גם ללא הדבקה לרצפה. חשוב לבדוק שהחומר תיקני ואינו מתלקח בחורף בחומו של התנור.

בעלי חוש טכני ופנאי להשקיע (תפרנים לרוב עובדים קשה וכל הזמן כדי לשרוד), מרצפים את דירתם בפרקטים דמויי עץ (למינציה). מנסרים את לוחות הפרקט המאורכים ומחברים אותם בקלות זה לזה כמו לגו, באמצעות חריצה מיוחדת הקיימת בדפנותיהם. אם אינכם ברוכי ידיים, רחקו מפתרון זה, אינכם יודעים באילו זוועות אתם עשויים להיתקל, כמו צורך לקצר דלתות (יש לכם אומץ לבקש רשות מבעל הבית?) וגם המחיר אינו זול במיוחד: 29$ ועוד מע"מ ללא עבודה.

 

 

 

מנורת תקרה מפוארת משברי צלחות, מפתקי נייר ומקופסת שימורים

 

 

 

              תאורת חדר שינה מנורות מוצמדות לקיר. אהילי מנורה מחולצות ישנות או פשוט מיריעת בד

 

 

 

אורו התפרנים

 

אין דבר שמסמל יותר דירה שכורה, מאשר נורה חשופה המשתרבבת בקצה חוט חשמל בתקרה. לא חשוב כמה יהיה הריהוט בחדר מושקע, היא תהיה שם למעלה חשופה במלוא עליבותה, מסגירה את זמניותם של הדיירים בדירה. הלהיט הראשון של מעצבי פלסטיק פלוס המיתולוגית ברחוב שנקין המתהווה בשנות השבעים, היה אהיל פלסטי בסגנון פופ צבעוני, שעלה שקלים בודדים והולבש בקלות על ראשי נורות.

בגופי תאורה חשוב לבדוק את האפקטיביות שלהם כשהם מאירים ואת יופיים גם כשהם מכובים. יש גופי תאורה היפים כפסלים ויש כאלה המגלים את תכונותיהם מעוררות ההתפעלות רק משהם נדלקים.

הנה טיפ מפתיע אם יש בדירתכם עמוד תמיכה מיותר או אזור מטריד ולא מחמיא לדירה, שאינכם יכולים

להעלימו: הוסיפו מולו ספוט בודד והוא יהפוך חיש מהר לאזור מושך מבט והתבוננות מהורהרת ( 30 ₪

לספוט ונקודת חשמל כ-300 ₪).

 

 

 

 

הכתבה פורסמה ב-TimeOut ובוואלה! מזמן. מודה שמיחזרתי חומר

 

 

 

השפעת "אפקט החממה" על הספה בסלון

 

 

המפעל הביתי של ירמי זטלנד במושב בצרה

 

     חייו של ירמי זטלנד (37), רסטורטור של רהיטים עתיקים, שפעו אירועים מכוננים. למשל כשצפה ב"אמת מטרידה", סרטו האפוקליפטי של מי שהיה הנשיא הבא של ארה"ב אל גור, על עתידו של כדור הארץ בהשפעת "אפקט החממה". עיניו נפקחו לראות את הסכנות הטמונות בכל החומרים הללו שהנגרים, הרפדים ושאר בעלי המקצוע סביבו השתמשו בעבודה על הרהיטים ששיפץ: תרסיסים כימיים, דבקים רעילים ומסרטנים, רהיטים שנבנו מלבידים פולטי רעלים. אז גמלה בלבו ההחלטה לנהל "חיים ירוקים" וטבעיים ולצרוך חומרים ממוחזרים, למען עתיד כדור הארץ.

 

     רסטורטורים של דברי אמנות עתיקים, משתמשים בחומרים טבעיים ובמסורות עבודה של העבר, אבל זטלנד הלך עם זה רחוק מאד. בתור התחלה הוא החל לייצר "ביו דיזל", זהו סולר עליו נוסעת מכונית הפג'ו פרטנר המסחרית שלו, אותו הוא מפיק משמן בישול משומש של מסעדות. "כבר שנה המכונית שלי לא ראתה תחנת דלק. אני מתדלק אותה רק בביו-דיזל שאני מייצר בעצמי וכך אני גם מסייע לעולם המטורף הזה שמאגרי הנפט שלו מתדלדלים", מעיד זטלנד. כך גילינו שלמסעדות אסור לשפוך את שמן הבישול המשומש שלהן לכיור או לאסלה, כדי שלא יסתום את הביוב כשהוא מתקשה. לכן הן אוגרות את שמן הבישול המשומש במיכלים וחברה בשם "פנדנגו" אוספת אותו מהן ומוכרת אותו לתעשיית התמרוקים, המפיקה משהשמן גליצרין, ממנו מכינים סבונים. (חלקו עובר גם לתעשיית אוכל לחיות בית, למרות האיסור החל על כך, שכן התוצרת הוכחה כמסרטנת). זטלנד קבע חביות עם ברזים לאגירת שמן משלו במסעדות רבות, בין היתר כאלה הסמוכות למקום מגוריו, באזור מלון שרתון בתל אביב ליד הים: "בית תאילנדי", "ברבונייה", "מינה תומאיי", "פורטרהאוס" באזור השרון ועוד. המסעדות הצטרפו למאבק למען איכות הסביבה והן תורמות לחביות של השכן הירוק שלהן חלק משמן הבישול המשומש שלהן וזטלנד עובר ביניהן כל שבועיים, ממלא ואוסף ג'ריקנים של שמן מהחביות.

 

 

אל גור בסרטו "אמת מטרידה" על עתיד כדור הארץ בהשפעת "אפקט החממה"

 

     עכשיו מתחיל תהליך תעשייתי רב המצאה ועתיר תפוקה ומוצרים, במפעל ביתי קטן, אותו הקים זטלנד בצמוד לבית המלאכה שלו במושב בצרה בשרון: "כל חודש אני אוסף כמאה ליטר שמן מכל מסעדה, שוטף במים ומבשל אותו ומפיק ממנו את הסולר שעליו נוסעת המכונית שלי", מסביר התעשיין הביתי "שמן הבישול המשומש מכיל גם גליצרין, ממנו אני מפיק סבון נוזלי ומספק אותו למסעדות בתמורה, כדי שיתקיימו יחסי 'קח ותן' הוגנים בינינו. ולא די בכך, חלק מהגליצרין אני מערבב עם נסורת דחוסה שמצטברת בייצור ושיפוץ הרהיטים בבית המלאכה שלי, אני דוחס את זה לקרטונים של חלב ויוצר מזה 'לוגים', המחליפים את בולי העץ בקמינים ומשמשים כחומר בעירה מצוין. כך בסופו של דבר, האוטו שלי לא פולט גזים רעילים כפחמן חד חנקני או גופרית, הגורמים לעיבוי גזי חממה ולסרטן, אלא פולט רק פחמן דו חמצני בדומה לפוטוסינתזה של צמחים, הצורכים ופולטים חמצן נקי. סבון הניקוי שאני מייצר למסעדות, מתפרק בשימוש ולא מזהם את מי התהום", זטלנד מסכם בסיפוק, אך לאחר מחשבה קלה הוא מתוודה "הבעיה היחידה, שמצד אחד אני חוסך הרבה כסף כי אני לא משלם לסולר בתחנות דלק, אבל מצד שני תמיד יש לי ריח של פלאפל או מסעדת דגים במכונית וזה גורם לי לחשוב כל הזמן על ג'אנק פוד".

 

     מי שחשב שזטלנד מבזבז מים יקרים בתהליך התעשייתי שלו, יגלה אידיאולוגיה חסרת בקיעים: "אני משתמש רק במים שאני אוגר מהמזגן של המשרדים השכנים לבית המלאכה שלי", מסביר זטלנד, שאוסף את המים שפולטים המזגנים באמצעות צינורות שקופים, היישר למיכלי פלסטיק קטנים, באמצעותם הוא משקה את הגינה האורגנית שלו.

 

     מגינתו זו הוא קוטף את הצמחייה ממנה הוא מכין לאורחיו תה, כשהם מתרווחים בחצר בית המלאכה שלו, על כיסאות שכל אחד ואחד מהם מתקופת חיים אחרת, צורה שונה וסגנון אחר. בית המלאכה ממוקם במבנה מתועש אותו חופן פרדס ענק, במתחם נחבא ורגוע בפאתי מושב בצרה, צפונית לרעננה. בסדנה שלו מפוזרים שולחנות נגרים, מלוכלכים בצבעים ובדבק נגרים קרוש. על הקיר תלויים כלי עבודה ובצד אוסף רהיטים עתיקים שהוא משפץ: כסאות בני מאה מדמשק, מרופדים בבדי משי עם אורנמנטים מזרחיים, שידה צרפתית ישישה, משובצת בשריון צב, צדפים, פנינים, עלי זהב ומה לא, ספת עץ מגולף שרופדה מחדש בבדי צבעוני בנוסח הרטרו. ואילו בחצר בית המלאכה, ניצבות שלוש חביות עץ גדולות מלאות בשמן בישול, ברזים קבועים בהן ולצידן חומה של ג'ריקנים צהובים.

 

 

 

     זטלנד למד עבודה סוציאלית באוניברסיטה בתל אביב ולדבריו הותש נפשית מעבודה עם נרקומנים ונדכאים למיניהם. אז החליט להסב מקצוע ולעבור משיפוץ נפשות דוויות, לשיפוץ רהיטים ויצא לפני כעשר שנים ללמוד רסטורציה בעץ בבית הספר הנודע "פלאצו ספינלי" באיטליה, במרכז פירנצה ועל גדות נהר הארנו. כששב ארצה הבין שאין מקום שיקלוט מומחה כמוהו (אחרי שמוזיאון ישראל הציע לו לייצר עבורו מסגרות עץ לציורים) והקים בית מלאכה משלו, היכן שבעבר פעל לול תרנגולות. את העסק הצעיר הוא מימן בהתחלה בעבודה כמלצר במסעדות תל אביביות. "'אורנה ואלה' הייתה מחלקת השיווק הראשונה שלי", הוא מתבדח "בא לשם קהל מצוין, הסתחבקנו ויחד עם החשבון חילקתי להם כרטיסי ביקור שלי כרסטורטור. משם באו הלקוחות הראשונים שלי. למשל, מעצב הפנים אלכס מייטליס, שאמו בישלה עבור המסעדה". את הרהיטים הוא משחזר מחומרים טבעיים, לפי מסורות בנות מאות שנים. למשל, דבק עשוי מעצמות ארנבות או שור, דבקים על בסיס מים, ג'יסו (גבס), אדמה. העבודה מתבצעת על משטחים עשויים עור מקיבה של חזיר ועם חיבורים מכנים ללא מסמרים. את הרהיט המוגמר מצפים בשעוות דבורים. "כך עשו רהיטים פעם, כדי שיחזיקו מעמד לכל החיים", הוא מסביר בגאווה מקצועית, "פעם תכננו הכל לטווח ארוך וחשבו על העתיד".

 

 

 

 

www.jzrestoration.com