תלוי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מודעות פרסומת

מסעדות סמויות מהעין

 

 

///  אצל השף בבית

 

 

 

    בפאריז של ראשית המאה ה-18, הפריבילגיה לצאת ולסעוד מחוץ לבית הייתה דווקא אצל דלת העם. האצולה סעדה בחדרי האוכל המפוארים שבארמונותיה, מטעמים שהאביסו טבחיה הפרטיים. פשוטי העם נאלצו להתגודד בפתחם של בתי אוכל שנקראו "ביויון" (מרק), שהיו למעשה דור המסעדות הראשונות בפאריס. אלה האכילו את ההמון בנזיד שהתבשל בסיר ענק ומי שהגיע ראשון, זכה במיטב המרכיבים שצפו במרק. המהפכה הצרפתית הפכה את היוצרות והיא שבעצם הביאה למיסוד תופעת המסעדות והכשרתן למקומות מכובדים לכל דכפין, שנוהלו בידי אותם טבחים מומחים שנפלטו מאחוזותיהם של האצילים, שראשם הותז בגיליוטינה. הראשונות שבהן, אגב, כונו "ביסטרו", מעין מסעדות הפועלים של היום, קטנות ופשוטות, ששכנו בחללים קטנים ואפלוליים והגישו בשעות קבועות בצהריים ובערב בלבד, תפריט מצומצם של אוכל מסורתי, שהתבסס על מטבח של אזור מסוים בצרפת, ישיר ונטול תחכום ויומרות. מה לעשות והשם בעל הניחוח הצרפתי, קסם למסעדני תל אביב ואלה התהדרו בו כדי להעניק יומרת מטבח צרפתי למאכליהם.

     כשנמלטנו מהכרך ההומה, מצאנו מפלט אצל שף שאירח אותנו בביתו והעניק לנו בכך את הפריבילגיה שהייתה שמורה לאצולה הפריזאית לפני מאתיים שנה.

 

 

 

 

הבית של הראל

 

 

 

     המעצב התעשייתי הוותיק חגי שבדרון, הספיק בחייו לעצב אוטובוסים, מכוניות, מוצרי היי-טק נחשקים ולהיאבק בנחישות באתגרים עיצובים מורכבים. אך הוא נכנע מיד כשזימנתיו להצטרף אלי לסעודה מעבר להרי החושך, כדי להירגע מעט ממרוץ העכברים של העיר ומעודף העיצוב הסובב אותנו. כך מצאנו עצמנו במקום של השף הראל מלמד וזוגתו לבנת, המארחים סועדים מאושרים אצלם בביתם הפרטי. ביתם הכפרי מתרווח על פני שלושה דונם במושב נטעים, בינות לערוגות פרחים, משורג בשבילים צרים משובצי אבן וצמחי תבלין. שם בחצר הירוקה מוזמנים האורחים להסב בארבעה שולחנות פשוטים, לבושים מפת בד לבנה ובמרכזה אקווריום כדורי שדג זהב פצפון משתכשך בו, לצד מיני קישוטים שהכינה לבנת במו ידיה. אין שם תפריט וגם לא מלצרית שתשאל למבוקשכם (ו"האם הכל בסדר"? בדיוק כשהפה שלכם מלא), אלא שף המאכיל אתכם במאכלים שהוא עצמו הכי אוהב ובדיוק עתה נח עליו מצב הרוח להכינם בהשראה יצירתית של הרגע. האווירה הביתית מפשירה, משוחררים מגינונים שחים האורחים זה עם זה, בתחושת שותפים לחוויה מיוחדת. מדי פעם מחליט זוג סועדים באמצע הארוחה לעשות אתנחתא, עושה סיבוב קצר בין ערוגות הפרחים אגב לגימת יין וחוזר להמשיך בסעודה. "לפני שבועיים נכנסו אורחים אלינו לסלון, כדי לצפות בכדורגל בטלביזיה", מספרים בני הזוג.  

 

 

     הראל מלמד רכש את ניסיונו הגסטרונומי כטבח במילאנו שבאיטליה ובמסעדות צמרת כ"מול-ים" ו"רושפלד" ועבד כתף אל כתף עם עידן עין גיל מ"ג'וייה" ועם אייל שני. "בשלב מסוים שבעתי מהסצנה התל אביבית, עם מיליון המסעדות. אני מאד אוהב אנשים וקשה היה לי להסתפק בלראות רק את היד של המלצרית שנכנסת דרך חלון קטן לקבל ממני את המנה להגשה", מסביר הראל "כך החלנו להפעיל את המקום הזה לפני כחודשיים. אייל שני לימד אותי לחשוב מעבר לאוכל, גם על האנרגיות ועל הפסיכולוגיה של הסועדים. אני עצמי יוצא, נוגע ובוחר את הירקות מהשוק ביפו, בשר מרמת הגולן וכאן בישוב האורגני שלנו, שומרים לי בצד ירקות אורגניים מובחרים במיוחד עבורי". לבנת מוסיפה "הוא מסוגל להעיר אותי באמצע הלילה ולבשר לי שיש לו רעיון למנה חדשה".  

 

     למנות ראשונות האכילו אותנו גרבלקס עם סלט מלפפונים וקציפת קרם עירית, חביב אך סתמי משהו ואילו הרביולי מולים בחמאת שרימפס ורביולי שרימפס בחמאת עגבניות מיובשות – היו טעימים לעילא, בבצק מקורי ומיוחד. בעיקריות נהנינו מאד משרימפס הבהאמס ברוטב קוקוס ובננות, פיצטה פסטו ובייקון עם פסטו בזיליקום ופקנים.

 

גולת הכותרת – פריים ריב שבושל במשך כשש שעות בבור עישון מיוחד באדמה. זהו מנהג של השומרונים, הנוהגים לזבוח בכבשים, להטמינם בבור אש ענק ואז לכסותו. האש שבבור נחנקת והבשר מתבשל ומתעשן מהחום של עצמו. הראל חפר בחצרו בור כזה ובו חבית ואבנים שפורקו מהמאפיה הראשונה בנס ציונה, שהייתה שייך לסבו. בלבנים אלה הוא מרפד 3 ק"ג אנטרקוט בכל שבוע, מבשל אותם בבור והם מוגשים לשולחנכם. מזמן לא באו לפינו נתחים עסיסיים ומובחרים שכאלה. לצידם הוגשו ארבעה סוגי אורז ועשבי תיבול וסלט ירוק פשוט.

 

 

     המנות האחרונות כללו קומבינת שוקולד וכן שוקולד מריר, ויסקי ולבן גלידת וניל עם שערות חלבה וסילאן. לארוחות הללו מחיר קבוע של 250 ₪ לאדם (כולל כל הארוחה, בקבוק יין בוטיק צפתי ובני הזוג מתעקשים לא לקבל טיפ).

     בדרך חזרה לעיר הגדולה, הסכמנו חגי ואני כי ה"בית של הראל" יודע להעניק חוויה ייחודית ומרגיעה, אפשר להתענג בו על גורמה בלא צורך להלך על קצות האצבעות כמו במסעדת שף מכופתרת, האוכל יצירתי, עתיר טעמים וטעים להפליא, עם גולת הכותרת של הבשר המעושן.

הבית של הראל. שף הראל מלמד, מושב נטעים, טל: 052-5633888. www.har-el.co.il

 

 

 

 

///  על הדרך בטיולים

 

 

מושב ארבל על הר ארבל למול הכנרת

 

     אני נוהג לבחור מסלול לטיול, לפי המסעדות שאפשר למצוא בו. כשנמלטים למרחביה הכפריים, הירוקים והלא נגועים של הארץ, מסעדה טובה עם בשלנים מקומיים בדרך, תעשיר את החוויה.

 

 

 

המטבח של ישראל

 

 

 

     לדורון וליאת נקר בלוג באתר האוכל "על השולחן" והם תאבי אוכל – וטיולים. לפיכך לא הופתעתי כשהם ניאותו בנקל להצטרף ולהרחיק איתי לסעודה על פסגתו של הר ארבל, המשקיף אל הכנרת. יצאנו מהעיר ושמנו פעמינו צפונה, כשאני מכין עצמי לשעת נסיעה זריזה בכביש 6. כי הרי מה פשוט מאשר להגיע מהשרון לטבריה? אלא שהזוג נקר, כאנשים מודרניים (מהנדס אלקטרוניקה ומרצה למחשבים באוניברסיטה), הצטיידו ב-GPS, הלא הוא החידוש הטכנולוגי העכשווי והמדובר, המסוגל להנחותך בקול רם וסמכותי ולהוליכך בדרך הקצרה ביותר, בתוך מבוכי דרכי הארץ הפתלתלות ולהביאך בבטחה במהירות הרבה ביותר למחוז חפצך. כאנשים מודרניים ממושמעים, שאינו להנחיותיו של המכשיר המופלא ועד מהרה מצאנו עצמנו בלב ליבה של נצרת, כשהמכשיר מתעקש להעלותנו דרך שביל לגמלים וכבשים בלבד, עד לקצה תהום בראש הר ולפסוק שם בקול מתכתי: "כעת סע ישר". שיעור זה בן שלוש השעות בנפלאות המכשיר הספיקו לנו, סתמנו לו את הפה, פרשנו מפת דרכים מנייר ומקץ 20 דקות מצאנו עצמנו ישובים אצל ישראל ושרה שביט במושב ארבל, נרגעים מהמסע המתיש עם ניחוחות הגליל של ארץ ישראל הישנה, חמש דקות מטבריה ומהכנרת.

 

     לפני שלושים שנה עזבו ישראל ושרה את קיבוץ רמת השופט ובנו מעונם בפסגת מרחבי ההר, נוכח הנוף המופלא של הכנרת. שם בנו צימרים להשכרה ומסעדה כפרית עטופה בגפן. ישראל גדל במשפחה שגדלה צאן ולפיכך המתמחה בהכנת בשר. "אני מכור לשקשוק הסירים במטבח ושרה מכורה לצלילי הקופה הרושמת", מסביר ישראל את חלוקת התפקידים. הוא נטע גינה מרשימה העוטפת את המתחם שלו, עם ערוגות צמחי תבלין, שבילים לטיולי גן נינוחים וספסלי עץ מפוסלים, לשבת ולהביט בלילה על הירח.

 

 

  

     שרה הביאה לנו ערימת אנטיפסטי נהדר, עם הפתעות כמו פטריות ממולאות בבשר כבש. ישראל התעקש שנטעם ממרק הגולש שלו, שספג את טעם העצם שבמרכזו והעניקה למרק סמיכות טובה ועשירה בטעמים ללא תחליף ובניחוח בהרט. אבל גולת הכותרת היו קדרות הבשר. שלא כמו במאכלי עוף, הקדרות הללו תלויות באיכות הבשר, שאי אפשר לטשטשו ולהסתירו ברטבים. שוק הטלה הייתה מנה שהפכה לציון דרך גסטרונומי. בשר הטלה בקדרה האחרת היה צמיגי ואילו האוסו בוקו של העגל בקדרה השלישית הייתה סחוסית, אך טעימה. הבשרים לוו ברוטב מתקתק מעט, עם אגס ותפוחי אדמה, שהשתלב היטב, בלא שישתלט ונראה ששוכלל לאורך השנים. "אני משרה את הבשר תחילה ל-24 שעות במרינדה של יין, שמן זית, סוכר וחומץ, ה'מבשלים' אותו", חושף ישראל את הסוד "ואז מכין ציר בשר מעצמות עם ירקות שורש ומבשל בתנור שעה וחצי בחום לא גבוה". מלבד קדרות בשר, מציע התפריט גם סטייקים עסיסיים. בין הארוחות מגישה שרה מנקי חייך שונים כסורבה תאנים ולסיום ליקר ליקרץ. ליווינו את הארוחה ביין גמלא קברנט סוביניון. מחירים: 220-300 ₪ לזוג ויש גם ארוחות בוקר כפריות ב-55 ₪.

 

     אחר כך יצאנו לגינה, האזנו לשירי הגבעתרון ולצרצרי הלילה, דחסנו עוד מעט פלחי אבטיח, שואפים להווייתנו עוד מעט ממרחבי הנוף הקסומים שהקדמה טרם השחיתה ותוהים עד הנה עוד תוליך אותנו הקדמה, התיעוש ושלא להזכיר שוב את מכשיר הניווט הארור הזה.

המטבח של ישראל, משק שביט, מושב ארבל. 04-6794919. www.4shavit.com

 

 

 

 

כרמים

 

     הוא לא יושב רגע בשקט, דיויד סילברמן, צלם העיתונות של הסוכנות הזרה "גטי". כל רגע מכשיר אחר מצלצל ומסמס אצלו ומקפיץ אותו מאירוע לאירוע, מכיכר המדינה לכיכרות עזה ולמוקעטה ברמאללה ומאוניברסיטת בר אילן ועד בר רפאלי בהוד השרון. נכמרו רחמי על האיש וצירפתי אותו אלי לארוחה במסעדה החבויה במשתלה במושב סגולה המנומנם ונטול החדשות, שליד קריית מלאכי. סילברמן, איש עב בשר ומלא אנרגיה, הוביל אותנו בשעטה בג'יפ הענקי שלו דרומה, עד שמצאנו עצמנו בלב משתלה מלבלבת, מול פריחת הטבע ומרחבי כפר אינסופיים, שם ממוקמת מסעדת "כרמים". דני פרץ ויפרח ארצי מגדלים בה את התבלינים והירקות המרכיבים את הסלט שבמסעדה, לצד בריכות דגים וגינות נוי המשתקפים מהחלונות. חלל המסעדה רחב ידיים, בתקרתו קורות עץ, רצפתו מבטון אפור וריהוט העץ פשוט. המסעדה מסבירה פנים לילדים, עם חוויות כבריכת דגים ומדשאה רחבה. המקום משמש כציון דרך ידוע למטיילים המשלבים אותו בטיוליהם באתרים הרבים באזור.

 

     המטבח של השף סהר רפאל, משלב מבחר סגנונות מתרבויות בישול שונות במטרה להשביע את הרצון והבטן של כולם. המומלצים שלנו: המנות הראשונות והאחרונות. הראשונות יצירתיות וטעימות להפליא, עם בקלאווה טלה, שהיא עלי פילו במילוי בשר טלה קצוץ ברוטב גרנדין וכן מיקס פטריות יער, פורטבלו ושמפיניון על הגריל ברוטב טימין, יין לבן ושמנת. הקינוחים (29 ₪) של הקונדיטורית אפרת ריכטר (זכרו את השם) הם אטרקציה בקנה מידה ארצי. גבעת נוגט קומות של מקרון שקדים קריספי, נוגט וקרם אגוזים, בציפוי שוקולד קראנצ'י וקדאיף במילוי קרם שוקולד לבן ברוטב פירות יער. יש גם בשרים ודגים (שפחות התלהבנו מהם, הבשר היה סר טעם והשף התעקש שאי אפשר בלי הדגים שהם מומחיותו, אך גילינו מנה לא טעימה בצורה מביכה), קישים (37 ₪) פסטות (38 ₪), ארוחות בוקר (39 ₪) ותפריט ילדים (28 ₪). הכל במחירים לא גבוהים.

 

     מומלץ רק אם אתם באזור, כשהילדים צריכים לשחרר מרץ ואתם לחלץ אברים ואת מערכת העיכול.

כרמים, מושב סגולה (8 ק"מ דרומית לצומת קסטינה, על כביש ת"א-ב"ש – ציר 4). פתוח: 24:00-09:00 (כל ימות השבוע) טל': 08-8505859

 

 

 

 

///  בפרברים

 

 

     כדי לברוח ממרוץ העכברים של העיר, לא חייבים להרחיק עד קצה הארץ. אפשר פשוט למצוא מקומות חבויים בשולי העיר.

 

 

"אוהבת"

 

     מטבח גרוזיני ופרסי, המתרחק מכל פרסום מלאכותי ויחצ"ני כמו מאש, פועל לו בשקט בנוה צדק. למרות הסודיות, שמעו החל נישא מפה לאוזן ומגיעים אליו תושבי השכונה וגם אנשי עסקים וידוענים, החפצים בתבשילים שנעשו ביד אוהבת ואימהית וביחס אותנטי נטול יומרנות, מאנשים פשוטים ואמיתיים. למשאב הזה מסתבר יש דרישה רבה. שתי נשים עומדות מאחוריו: עופר מור (35) וחמותה רבקה מור. כל זה מתרחש בדירה שבקומת קרקע בפינת רחוב קטן, שמבחוץ קשה לגלות את טבעה. בכניסה פסלים ועבודות יד מחלוקי נחל וענפי עצים, מעשי ידיה של עופר. בהמשך נחשף בית אוכל קטן, מעוצב בפשטות ביתית כובשת וכולו מיוצר במו ידיה של עופר: שולחנות קטנים וכסאות עץ חומים ופשוטים, עם פלטות זכוכית, להסבה אינטימית בארבע עד שמונה עיניים. הקירות והחלונות צבועים בצבעים רגועים במברשת עבה. וילונות תלויים על מוטות מענפי עץ. בתוך ארונות עשויים ענפי עצים, מוחזקים כלי ההגשה שרבקה הביאה מהבית, מפורצלן צבעוני עתיר קישוטים ופיתוחים מזהב. לפולנים ולגרוזינים מסתבר יש קטע משותף. עופר בחורה חמה, לבבית ונאיבית, שופעת פתיחות ונדיבות. כדי להתיידד איתה היינו צריכים להסתיר שאנחנו עיתונאים. "נתוודעתי לאוכל הגרוזיני דרך חמותי, לפני כן לא הכרתי בכלל גרוזינים. אצלם יש בכל אירוע אוכל, בין אם מדובר באירוסין, חתונה או אזכרה", היא שחה לנו "כל יום שישי אמרתי לעצמי שאנשים נוספים חייבים להכיר את המאכלים המופלאים האלה של חמותי". הרעיון הוליד את המקום הזה עם השם המוזר, שמרגיש כמו בית ושהמשפחה מגיעה לסייע מעת לעת: בן הזוג שלום מור, הכותב מוסיקה, מנגן ומופיע עם הראל מוייאל ובנם, שיר בן הארבע שנראה כמו מלאך וכבר מככב בפרסומות. הטבחית רבקה מור הרגילה להאכיל את בני ביתה, נבוכה מאד כשסועדים זרים משבחים את מאכליה. המקום מדביק את הסועדים בתחושה ביתית, המחיצות נשברות והם נפרדים מהמארחים בחיבוקים ונשיקות, כאילו הסתיים ביקור של קרובי משפחה.

 

     התפריט משתנה פה בכל יום. פותחים עם סלטים קטנים: סלק עם אגוזים, גזר חריף עם שום ולימון והירק טרגון ורשאד, שהפרסים נוהגים להגיש לניכוי החיך. כמנה ראשונה מוגש חינקלי, אלה כיסוני בשר וכן פרוסות חצילים עבות, ממולאות אגוזים ושקדים טחונים. המנות העיקריות מכילות ממולאים: חזה עוף ממולא בתמרים, קציצת בשר בקר ממולא שזיפים ואגוזים, פרגיות ממולאות בירקות. התוספות תמיד יכילו מצע אורז, עם שעועית ירוקה או חורו-סאבזי, זהו תבשיל ירק, עם שעועית אדומה, לימון פרסי וקציצות בשר קטנות. לא נבדל שם גם מקומו של הגונדי, אלה קציצות עוף עם חומוס טחון על מצע אורז. את הארוחה מלווה יין גרוזיני נעים ולא משכר. לקינוח תקבלו קנקן פורצלן מעוטר ברוזנים ורוזנות ובו תה, עם עוגיות גרוזיניות ממולאות.

אוהבת, אחווה 9 פינת דגניה 2, נווה צדק. טל. 052-3539582, 050-6298059. מ-9 בבוקר עד 17 אחרי הצהרים, או עד שנגמר האוכל.

 

 

 

 

Porterhouse

 

 

 

   כאיש אקדמיה, פרופסור רון נבארו, מרצה בכיר בטכניון בחיפה, עוסק הרבה בעניינים שברוח. החלטתי שהגיעה העת לקחת אותו מעט למחוזות הגשמיים והארציים רוויי תאוות בשרים. כך מצאנו עצמנו ישובים בצעצוע החדש של הפרופסור, מכונית היברידית עם המון צגים דיגיטליים מהבהבים ונסענו מצומת בני דרור בואכה לאזור תעשייה קטנטן וקשה יום בתל מונד. מפתיע למצוא דווקא שם את "פורטרהאוס", השוכנת במבנה תעשייה שקיבל גוון כפרי באמצעות תוספות בנייה בעץ, כמו קורות עץ בתקרה, ענפי עץ עבותים המסודרים לאורך הקיר ושולחנות עץ. בחרנו לשבת באזור של "בוטים" פרטיים, המזכירים קצת דיינר אמריקאי.

 

     פורטרהאוס הוא האזור האחורי של מותן הפרה, עצם בצורת T המאחדת בצידה האחד נתח משובח של פילה ובצידה השני נתח משובח של סינטה. סקס קבוצתי של בשר. השף יוסי אסרף החליט להתרכז באמנות הבשר ובהמשך ברכנו אותו על החלטתו זו. בראשונות (28-38) הציעה לנו המלצרית את ה"מיוחדים" שלהם, אך אלה התגלו דווקא כאמנם טעימים אך לא מסעירים: שקדי עגל צרובים על הפלנצ'ה, ברוטב בלסמי ויין אדום מתקתק וכן רצועות סינטה צרובות, עם פירורי רוקפור ושקדים ברוטב וניגרט תפוז וטעם לימון שהוסיף ניואנס. הבה לא נבזבז מקום וזמן וניגש לעצם העניין: לבשרים. הפרופסור קיבל ניו יורקר – "ניו יורק סטייק"- short loin החלק הקדמי של הסינטה שהוא מחובר לצלע. הנתח המשוייש (בעל מראה של שיש) והרך ביותר של הסינטה שצלוי עם העצם שמשחררת ארומה חזקה לבשר, 400 גרם (95 ₪) אותו העדיף לטרוף ללא רוטב ופסק: "עשוי בדיוק, מיושן במידה, עסיסי מאד ולא שמן, מעולה". אני קיבלתי פלאט איירון (נתח מאזור השחמות השני ברכותו בבקר), שהיה מצוין. הבשרים היו מאיכות מעולה, מיושנים כראוי וטעימים עד מאד. כולם היו שמנים וכך זה אצל פרות שעברו המלטה ולכן החלו להשמין. בתפריט מצאנו "טי בון", "סינטה", פילה בקר", וכן נקניקיות הבית, המבורגר, צלעות טלה ומיקס גריל.

 

     למסעדה יש גם "מיוחדים": "נתח קצבים" מאד מאוזן בטעמיו, לא שמן או קשה מדי. זהו נתח נדיר יחסית כי יש חלק קטן מאד ממנו בפרה והוא קרוי כך על שום שהקצב לוקח אותו תמיד לעצמו. ויש כמובן נתח פורטרהאוס 1 ק"ג לזוג, עם עצם, מיושן 3 שבועות (225 ₪). היין שליווה את ארוחתנו היה תערובת מיוחדת של המסעדה, קברנט סוביניון מעולה של יקבי רמת הגולן. קינחנו (32 ₪) בטירמיסו מעולה וסורבה עם קמומיל.

 

     בהיברידית שלקחה אותנו חזרה בלי לזהם את כדור הארץ, סיכמנו כי באנציקלופדיה של האוכל בישראל, בערך "בשר" יש לציין שווה ערך "פורטרהאוס" בתל מונד.

פורטרהאוס, דרך בני דרור 8, אזור תעשייה תל מונד. 09-7969666.

 

 

 

 

 

NOOCH

 

  

     במרכזון קטן ונינוח, בשכונת נווה רסקו השקטה שברמת השרון, מעוזה של "רביבה וסיליה", ממוקמת מסעדה רחבת ידיים לכל המשפחה. למיקום, לצד הקלות המאוד נסבלת של אפשרויות חנייה אינסופיות, יש השפעה מאד מרגיעה על באי המקום. למסעדה חלל המעוצב כבית קפה, עם אימג'ים גראפיים המקנים תחושת רחוב בעיר אסייתית על קירותיו ומוסיקת רקע מרנינה וכן חלל פנימי אינטימי יותר (שהמוסיקה לא מגיעה אליו), עם וילונות רומאיים מבד לבן, להסבה מכונסת יותר. העיצוב הכללי מכובד אך קליל, הגוונים חמים (חום שחור), רצפת פרקט ועץ והתחושה הכללית נעימה ומכובדת אך לא פורמאלית.

 

     ב"נוצ'" לא מתיימרים להיות אותנטיים והתפריט הוא פיוז'ן באווירה אסייתית: יפן, תאילנד, נפאל ואפילו סטייק אנטרקוט ישנו בתפריט. מיד בהזמנת המנות מוגשים חמוצים (על בסיס כרוב לבן חמוץ. מנה נוספת מחויבת בתשלום של 8 ₪. קטנוני לטעמנו). בראשונות (19-33 ₪) מצאנו גיוזה מצוינת מתוצרת בית. מולים צמיגיים וסרי טעם ששחו ברוטב נהדר על בסיס חלב קוקוס, שהפך את המולים למיותרים. אגרול שהתבלבלו בהגשתו וכמעט גרמו לצמחונית שבקרבנו להיחנק, כשגילתה שהוא ממולא בעוף ואילו חובב הבשרים קיבל אותו ממולא בירקות. מרק מיסו ומרק וון טון (19-24). בעיקריות (56-78 ₪) ניסינו מיני ריבס שבשרן היה יבש, ברוטב צ'ילי קמפאי נהדר ובתוספת פירה וכן פרוסות טונה אדומה, במצב נא וכמעט חי לגמרי. בתפריט גם מנות אורז ונודלס מגוונות ומנות מיוחדות לילדים. בקינוח התמוגגנו מלונה קרם ריבת חלב עם גנאש אספרסו ופקאנים על מצע בראוניס ופאי תפוחים חם עם אגוזים קינמון וכדור גלידה.

 

     המומלצת: קומבינציות הסושי מצוינות למשפחות החפצות בחוויה קבוצתית. גם פה קיפחו את הצמחונית ולא כללו בקומבינציה יחידות צמחוניות כמובטח. השרות הורכב מ"שוטר טוב" ו"שוטרת רעה". "הרעה" טענה שאי אפשר לשנות את גזירת הגורל המונחת בקומבינציית הסושי וכדי לאפיין בפנינו את יחידות הסושי שבצלחת – נגעה באצבע חשופה וחדת ציפורן בכל אחת מהן בזמן ההתפקדות (אני לא רוצה לחשוב איפה הייתה האצבע שלה קודם לכן). "הטוב" התנצל על הבלבול ופיצה את הצמחונית בקינוח על חשבון הבית והחזיר את אמוננו באנושות ובאנושיות. אז לא נהיה קטנוניים ונאמר שזהו מקום חביב למדי, עם תפריט עתיר מנות וטעמים (חלקם אגב חריפים מאד ומסומנים בתפריט בציור של פלפל אדום), המתאים לכל המשפחה. השרות ניתן כנראה מידי מלצרים סטודנטים, לא כולם מהפקולטה למדעי ההתנהגות.

NOOCH, הסייפן 31, רמת השרון. 03-5403333 (אתר)

 

 

 

 

Seatara

 

 

 

     מסעדת "סיטרה" משקיפה על חוף ימה של תל אביב, ממרפסת הבניין היוקרתי "סי אנד סאן". אפשר לשבת בחללים הפנימיים של המסעדה, שעוצבו בידי אורי בן דרור בסגנון אירופאי קלאסי, המשדר הידור נינוח של גיל העמידה ואפשר גם לשבת במרפסת לצלילי אוושת הגלים ומשב רוח הים. אנשי עיצוב קטנוניים יקטרו על מבנה הכיסאות השומר על הסועד רחוק מדי מהשולחן וגרוע יותר מהסועדת איתה הוא רוצה ליצור קירבה אינטימית. הם גם ירימו גבה על מפיות הנייר המונחות עם הכלים, על מפת הבד הלבנה של השולחן. אפשר היה לפחות להדפיס את הלוגו של המסעדה על המפיות.

 

     כדאי להתחיל בקוקטיילים כמו מימוזה, קיר רויאל, אוזו נענע וגרפסטרדה, להמשיך במנות ראשונות המשתנות מעת לעת, של פוקצ'ות הנאפות בתנור הלבנים שבמקום, בושה פירות ים, טרין כבד אווז בצ'טני עגבניות שרי, קרפצ'יו פילה בקר, מלאנג' פטריות וירקות סתיו מתובלים בשמן זית ובלסמי, עם אגוזי קשיו קלוי וגבינת פטה עזים (הכל בסיבת ה-50 ש"ח), ברבוניות מטוגנות (75₪), להמשיך בעיקריות כמו פסטה (49-82 ₪), בשרים (58-130 ₪), קדרות פירות ים (125 ₪) ודגים (86 ₪) וכלה במנות אחרונות (34 ₪) הנעשות במקום, קרם ברולה, טירמיסו ומוס קפוצ'ינו, קדאיף עם מסקרפונה וממתק סיטרה – קומבינציית הפתעה משלושה ממתקים שונים. המטבח ערוך להשביע את רצון המכנה המשותף.

 

     מקום שאני בוחר לבוא אליו בעיקר בגלל המיקום, יותר מאשר האוכל, שהוא בסדר ולא מעל זה. המקום פחות זרוק מ"שלוותא" שבנמל תל אביב, יותר מוקפד בשרות ובאוכל מ"רוקה" בהרצליה פיתוח והים אותו הים.

סיטרה SEATARA, רח' רוזנבלום הרצל 8, "סי אנד סאן", תל אביב. טל. 03-6996633

 

 

"העיר- צומת השרון"

 

מה ומי בעיצוב העולמי – פרק ה': לא לפולניות קשישות בלבד

 

 

 

פרק א':   סמל לחופש שלי – מוצר אישי בעידן הגלובליזציה

פרק ב':   שוברים את הכלים – גרוטאות גרוטסקיות והיברידיות

פרק ג':   שלדים וארון – מינימליזם ותמצות

פרק ד':   הפתעה! – הומור

פרק ה':  לא לפולניות בלבד – הקרמיקה סקסית

פרק ו':    לראותם בלבד – בגבול האמנות והעיצוב

 

 

 

 

פרק ה':

לא לפולניות ישישות בלבד

הקרמיקה סקסית

 

 

בארנבי בארנפורד

 
 

     מבין תחומי הקראפט בהם בחרו המעצבים, בולט במיוחד העיצוב הקראמי, הפופולארי מתמיד. כלי הקרמיקה שלהם מורדים במה שאפיין אותם בעידן בו היו בעיקר נחלת הסבתות הפולניות. המרד מתבטא בהדפסים אקראיים עם טעויות מכוונות על ספלים וצלחות פורצלן אציליות, פגמים מכוונים במיופייפות של הכלים, כלי אוכל או פסלים מפורצלן גרוטסקי וכן שילוב של שפה חזותית עכשווית, על כלים בסגנון העבר.

 

 

 

 

     "מוסלי מיטס וילקוקס" השיקו בחנות היקרתית של פאול סמית בלונדון, סט צלחות עם הדפסים של איקוני רוק פנקיסטים וביזאריים כמו דיויד בואי ואיגי פופ (צילומים של מיק רוק), במקום האצולה המפורכסת שניבטה מהם לאורך הדורות בבריטניה השמרנית. כשכל צלחות הסט מונחות ביחד זו לצד זו, מתקבלת תמונת ענק של כוכב הרוק.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

One Minute Blue Delft by Marcel Wanders

 

 

teapots by lola goldstein

 

 

frida melerborn

 

 

 

 

מעצבים בחרו בכלי הקרמיקה המיוצרים סדרתית והעניקו להם מגע אישי (ראו פרק ראשון כאן), ייחודי ואינטימי, למשל על ידי רקמה מחוררת בקרמיקה עצמה. בלטה בכך במיוחד הלה יונגוריוס.

 

 

צלחת עם הדפס פרחוני מסדרה מתועשת בחנות של פול סמית בלונדון וצלחת קרמיקה עם רקמה של הלה יונגריוס. למטה, עבודות קרמיקה של הלה יונגריוס

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Emma Passy

 

 

 

 

 

 

frida melerborn

 

 

 

 

 

 

brendan young

 

וייקי סומרס

 

 

 

 

יובל טל, ישראל

 

 

 

 

 

 

 

 

yael kristal

 

 

 

 

 

 

 

דרור בן שיטרית

 

Tjep בתערוכה "שביר" במיאמי 2007

 

 

Jaime Hayon

 

 
 
 
 
 
 

 

 

 

 

 

     אבל המהפכה האמיתית היא בפיסול הקראמי, המסתלבט על גנדרנות העבר שאפיינה אותו:

 

 

    

   פורצלן מעידן הרוקוקו, פאריס, 1790

 

 

     קשה לדעת מתי נגמרה תקופת הבארוק הדרמטי והחל עידן הרוקוקו הפומפדורי, שעיטר את חדריו של המלך לואי ה-15 וגם של פילגשו מאדם דה פומפדור. הרוקוקו היה הלך רוח לא פחות מאשר סגנון אמנותי ואין כמו סגנון הרוקוקו (1695-1760) כסמל לגנדרנות. התשוקה לדקורציה חצתה יבשות והרוקוקו הצרפתי, שינק מאיטליה והושפע מסין, שילב דרקונים, מפלים, זוחלים, צמחים וסלסילות פרחים ברהיטים ובאגרטלים ובכל מה שלא זז. הפורצלן השברירי, קסם לפסלים אף יותר מאצילותו של השיש והם יצרו אינספור פסלונים ועיטורים מפורצלן לשלל אובייקטים – מלאכים שהחזיקו באהילי מנורות, נימפות ורוזנות עטויות פרחים, כשציפורים ופרפרים ריחפו מעל ראשיהן, עיטרו מסגרות למראות, שולחנות פורצלן וסלסילות אוכל. אין תמה בכך שאמנים ומעצבים רבים בחרו בסמל זה של הבורגנות הגנדרנית, כדי לבטא מחאה, סלידה, או סתם להסתלבט על מאדם פומפדור בהומור.

 

 

 

Reconnoitering by Megan Bogonovich

 

הלה יונגריוס

 

     בארנבי בארנפורד מלונדון, משלב בפסלי הפורצלן שלו בין הרוזנים והנסיכות האציליים – לבין דונאלד דאק ושאר יצורי דיסנילנד. במקום הכפרים הפסטורליים של בריטניה הגשומה עם הפרות הרועות באחו, הוא פיסל משפחה שוויצרית מחויכת בחברת פרה, על רקע מקדונלדס. הפסל נקרא: "הו מאמי, האם אנחנו יכולים לשמור את הפרה?". בפסל אחר שלו נראה הרקולס היווני המרים את כדור הארץ ועליו כדורגלן עם כדורגל שאומר: "עוף מפה! זה הכדור שלי!". או פסל רכב כרכרה שדרס רוזן המוטל בשלולית דם ורוזן אחר המגיח מהכרכרה, כששם הפסל: "שיט! עכשיו אני באמת עומד להגיע מאוחר". מול ההומור של בארנפורד, מציעה Shary Boyle (35) הקנדית קיטש מסויט. יוצרת רב תחומית זו, מתמקדת בפיסול בפורצלן צבוע ובחימר צבוע בגועש או בפולימרים. היא מפסלת דמויות נשים מוטרדות ומיוסרות. הפוביות שבעבודתה מכה בצופה ומהממת בעוצמתה. הצגת דמויות מורבידיות שכאלה דווקא בפסלוני פורצלן מיופייפים וגנדרנים, מעצים את האימה (לנשים שהיא מפסלת היא נותנת שמות רומנטיים כמו שלגייה).

 

 

שלגיה של שריל בוייל

 

 

 

     גילי בן עמי מישראל, מבטל את אופיים הקיטשי של פסלוני ויטרינות פולניות שהוא מוצא בשוק הפשפשים, על ידי תלישת אברים שלהם וצביעתם בצבעים זרחניים. קבוצת Committee של הצמד קלייר והארי ריצ'רדסון, האוהבים לערבב סגנונות ותחומי עיצוב וליצור מהם בלגן מעוצב, צבעוני, חינני וחביב (יש להם למשל טפט צבעוני עם אימג'ים מעופפים של פרחים, תינוקות, מכשירים סלולריים ורהיטים, שכאילו מתעופפים בחלל החדר), יצרו סדרת גופי תאורה יוצאת דופן בשם "מנורות קאבב", שהן שיפודי צעצועים ואובייקטים קראמיים קטנים, כמו פירות, נעלי עקב, טרנזיסטור, כובע ואטב כביסה.

 

 

 

 

 

maxim valkovsky, פמוטים

 

 

 

 

 

וייקי סומרס

 

 

 

 
 

4 העבודות האחרונות הן של קבוצת COMMETEE

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

 

 

 

 

 

מה ומי בעיצוב העולמי – פרק ב': שוברים את הכלים

 

 

 

פרק א':   סמל לחופש שלי – מוצר אישי בעידן הגלובליזציה

פרק ב':   שוברים את הכלים – גרוטאות גרוטסקיות והיברידיות

פרק ג':   שלדים וארון – מינימליזם ותמצות

פרק ד':   הפתעה! – הומור

פרק ה':  לא לפולניות בלבד – הקרמיקה סקסית

פרק ו':    לראותם בלבד – בגבול האמנות והעיצוב

 

 

 

 

פרק ב':

שוברים את הכלים

גרוטאות גרוטסקיות והיברידיות

 
 
 
do hit' by marijn van der poll
 

     מושגי היסוד של העיצוב נבחנו בשנים האחרונות מחדש. מעצבים טרפו את הקלפים, מרדו בהנחות הבסיס, במטרות ובשימושים ובסטיגמות החברתיות שנילוו למוצרי הצריכה המעוצבים, פירקו והרכיבו אותם כראות עיניהם. היה כאן יותר עניין בתהליך מאשר במוצר הסופי. הדה קונסטרוקטיביזם הזה העלה גרסאות רבות של גיבוב רהיטים וזיווג מטרוסקסואלי של רהיטי עץ חומים מסורתיים, עם פלסטיים צבעוניים, ערבוב ישן עם חדש והרכבת רהיטים גרוטסקיים מגרוטאות – למשל אצל קבוצת 5.5 הפריזאית או Martino Gamper האיטלקי רב ההמצאה החי בלונדון. הקבוצה הפריזאית מסתפקת ביצירת אימפקט חזותי, אך גאמפר לעומתם, יוצר באמצעות ערבוב והעמדת מושבים בצורות שונות, סיטואציות חברתיות ומתערב באמצעותן בדינמיקה שבין היושבים עליהם.

 

 

 
ספסל רחוב של מרטינו גאמפר, מורכב מערב רב של כסאות
 

 
כסאות של קבוצת 5.5

 

 

     כיסאות, שולחנות, ארגזים וקופסאות, נאספו מהזבל והוצמדו זה לזה – למשל אצל הארן ריין והלה יונגוריוס. כך נוצר מוצר אישי עשוי לפי מידה, תיגר כנגד התעשייה והמכתיבים החברתיים וסמלי המעמד שלהם. השולחן העשוי מכיסאות של Wu Yiming, שיצא במהדורה מוגבלת, עם כסאות הפוכים שעליהם מונח משטח השולחן, שואל מהו בעצם כסא או שולחן ומי בכלל יגיד לנו איך צריך לעצב אותם?

 

 

ספריה של חנן דה לנגה, ישראל

 

 

ארון מגירות של טג'או ראמי (מדרוג דיזיין)

 

 

 

רהיטים של הלה יונגריוס

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
Hey Chair / Baas
 
 
 

 

 

 

Karen Ryan

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הואן וואי

 

 

farm design

 

     מרטין באאס Maarten Baas לקח את המרד במוסכמות הכי רחוק שאפשר. כשהיה סטודנט לעיצוב, הבעיר באש את איקוני העיצוב, כמו הכסא האדום וכחול של ריטוולד מ-1918 וכסא הזיג זג שלו מ-1934, הספרייה הצבעונית של אטורה סוטסס (בקבוצת ממפיס) או כסא פבלה של האחים קמפנה. את האודים המוצלים, השחורים ועשנים שנותרו, הציג כפרשנות שלו לאובייקטים מעוצבים וקרא לקולקציה "עשן". מרסל וונדרס, שבאאס שרף גם את הכסא המגונדר שייצרה חברת העיצוב שלו Moooi, לא כעס עליו, אלא מיהר ורכש את הזכויות על רהיטי הגחלים האלה והציגם בגלריית "Moss" הניו יורקית הנחשבת, שזיכתה אותם בתהילת עולם.

 

 

 
הכסא של מקינטוש על המוקד של באאס
למטה, כסא פבלה של האחים קמפנה וכסא כחול אדום של ריטוולד המקוריים
וכפי שהם נראים לאחר השריפה
 

 

 

     ממקום דומה נוצר הכסא הגאוני של רוברט סטדלר "נוח בשלום" Rest in Peace. לשם הכסא כפל משמעות: לשבת עליו במנוחה וגם לנוח בשלום על משכבו. זהו כסא הפלסטיק הלבן הפשוט, הנודע והכי שכיח בעולם, שכאילו נאכל בחומצה ונותר רק שלד של תמצית צורתו.

 

 

 

 

 

     המעצבת דומניק וילקוקס מלונדון, התיכה אוסף חיילי צעצוע מפלסטיק ויצרה "קערת המלחמה", המשחזרת בצורה דרמטית והרסנית את הקרב בווטרלו בין החיילים הבריטיים והצרפתיים.

 

 

 

 

 

מי אמר שהאיור צריך להיות מחוץ לספל? טפט הולנדי של הלה יונגריוס

 

                                                                       ערימת כלים, מוזהבת. טד נוטן

 

 

 

 

 

 

     אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים, סייעו לעתים למעצבים כדי ליצור טוויסט עיצובי ולערבל צורות. צמד המעצבים התאומים מרוטרדם Demakersvan, ייצר יחד עם בוני ספינות עץ, סדרת רהיטים המבוססים על תרשימי רהיטים מהמאה ה-17, המורכבים מעשרות שכבות עץ ועיוות אותם לצורות אורגניות מפותלות, באמצעות חיתוך מתעוות בלייזר (רובוט c.n.c). שולחן "סינדרלה" שלהם שיוצר בשיטה זו, אף נרכש לאוסף הקבוע של המומה.

 

 

 

 

 

chaise longue n°4' by sixixis studio, made from locally sourced british oak

 

    חלק ממוצרי העיצוב שביקשו ליצור רה-פורמה, שאבו השראתם מויז'אליים שבטכנולוגיה החדשנית ואף ממשחקי הוידאו, למשל מוצרים שקווי המתאר שלהם טושטשו על ידי הגדלת הפיקסלים הצבעוניים שהרכיבו אותם, כאילו הביטו בהם בזכוכית מגדלת ענקית.

 

 
רהיט של קבוצת "פרונט" משבדיה. פיקסלים מתחלפים הגורמים לאימג' להשתנות
 
 

 

 

 

ורייציה ישראלית מעניינת, לשטיח מזרחי מרכיבי פלסטיק מפוקסלים

 

clara francis – תכשיטים

 

 

 

 

 

 

…………………………………………………………………………………………….

והנה לינק לסרטון עם דיון מעניין בין קבוצת מעצבים הלוקח את כל זה לכיוון של מיחזור

http://www.youtube.com/watch?v=J-2WYLhJWgc&eurl=http%3A%2F%2Fmocoloco%2Ecom%2Findex%2Ephp%3Fpage%3D2