DOMUS בירושלים – מאת Andrea Branzi

 

DOMUS  הישראלי יכול לשרת לא רק אתכם בישראל, אלא את העולם כולו, במאמץ להעביר מן העולם את המודלים הישנים של מודרניות ולהפיץ גם בין היהודים החיים מחוץ לישראל, את הפילוסופיה החדשה של ארכיטקטורה שהיא פחות אקסהיביציוניסטית ומתייחסת לעצמה בלבד ופחות פיגורטיבית.

 

מודל של אורבניזציה רכה: יער עצי אורן בארכיטקטורה, ברנזי, 2007

 

אני שולח ברכה לידידי בישראל. אני מאחל לכם שהמהדורה החדשה של הירחון DOMUS לא תהווה אך ורק הזדמנות לפרסם ולהציג את הפרויקטים מעשה ידיכם, אלא הזדמנות להתמודד עם הסוגיות והבעיות הנמצאות "מאחורי ולפני" הפרויקטים*. אני מאמין שרק כך מתבטא התפקיד של הארכיטקט ושל הארכיטקטורה, שהיא פעילות אשר מטרתה אינה רק להקים בניינים ולממש מוצרים.

 מטרת הארכיטקטורה והעיצוב היא לבטא את העולם, את ההיסטוריה, את החברה האנושית. מי שלא מבין זאת, בונה ומייצר דברים מיותרים ואכן עולמנו מלא בדברים מיותרים.

 

גן פנימי. מתוך הביאנלה התשיעית לארכיטקטורה בונציה. ברנזי, 2004

 

אכן כך, מאז ומתמיד התפקיד שלקח על עצמו DOMUS באיטליה, היה לפתח מחשבה ביקורתית בנושאי הפרויקט הארכיטקטוני, העיצובי והאומנותי, לא רק פרסומם. הארכיטקטורה, העיצוב והאמנות באיטליה, הם תוצאה לא רק של היצירתיות או של הפעילות הכלכלית, אלא מעל הכל הם ביטוי לאנרגיה של מדינה ושל היכולת שלה לדמיין עולם שנעים יותר לחיות בו. באיטליה קיימים ירחוני ארכיטקטורה ועיצוב חשובים ביותר אף ברמה בין-לאומית, אך כולנו, במובן מסוים הננו "בנים של DOMUS" וזאת בגלל שכאשר הירחון נוסד, על ידי ג'ו פונטי בשנת 1928 הרחוקה, איטליה הייתה עדיין רחוקה מהמודרניות והירחון הצליח להחדיר לחברה האיטלקית של אז את הרעיון שהזמנים משתנים, שקיימות שפות חדשות, הנוצרות על ידי הקידמה הטכנולוגית אך גם על ידי תרבות שונה ואתיקה שונה.

התפקיד של DOMUS לא היה תרבותי בלבד אלא מעל הכל אזרחי. הירחון צלח תקופות רבות ושונות, עונות קשות, והתפתחויות חברתיות שונות אך תמיד ידע ללמד על הצורך לדון, לחשוב ולשפוט עוד לפני התחלת עבודת התכנון והעיצוב.

גם מדינתכם עוברת עתה (אולי מאז ומתמיד) תקופה קשה, כשהיא עסוקה בקונפליקט הנראה ככזה שלא יגמר לעולם  ותהיה זו טעות להאמין שמה שמתרחש אינו קשור לתחום ולפרויקט ושעיצוב וארכיטקטורה אינם מעורבים בעימות זה. להערכתי ההיפך הוא הנכון,

עיצוב וארכיטקטורה מהווים את המרכז האמיתי של העימות, היות ומעבר לבעיה הטריטוריאלית, קיימת גם בעיה הקשורה לתרבות הפרויקט, בעיה היוצרת עימות בין חברה הדוחה אותו (היות וכנראה הייתה רוצה לחזור אחורה, לימי הביניים שלה ואולי זה לגיטימי), לבין חברה כמו זו שלכם, שלעומת זאת, באופן לגיטימי בהחלט, מיישמת תפיסה דינאמית של העתיד.

       בין שתי עמדות אלו, עמדות לגיטימיות אך מנוגדות ובלתי מתפשרות, חייבת להימצא דרך שלישית היות ופתרונות מוחלטים (כמו גם פרויקטים חד משמעיים, "סגורים") אינם מתקיימים יותר בעולמנו. אכן, יש להכיר בכך שרעיון המודרניות, שלנו ושלכם, נכשל לגמרי, היות וניסה לממש פתרונות נצח, מנגנונים ייעודיים אך קשיחים, שהתגלו כלא מתאימים אל מול השינויים התמידיים הנוצרים על ידי המודרניות עצמה. הכלכלה הגלובאלית, הטכנולוגיה האלקטרונית, היזמות המכוונת אל המסות, צורת פעילות העבודה הגמישה ומעל הכל, האסטרטגיה הרפורמיסטית של החברה העכשווית (אשר בכדי לשרוד את חוסר המושלמות וחוסר ההתאמה שלה, חייבת להחליף תדירות את המנגנונים המפעילים אותה), כל אלה הביאו הגיונות חדשים ומודלים של פרויקט, השונים מאלו שהתקיימו במאה העשרים.

הגיונות אלו הולידו רעיון של מודרניות יותר גמישה, פחות קשיחה, הפועלת דרך מנגנונים הפיכים, מודרניות המפתחת מודלים שאינם שלמים ואינם מושלמים, שהם המודלים היחידים האפשריים בכדי להתמודד עם "החדש והבלתי צפוי".

מודרניות המצריכה הגיונות פרויקט הנוטים לטשטש את גבולות התחומים וההתמחויות והיוצרת אורגניזמים שאינם מפסיקים להתפתח וטריטוריות הנמצאות במצב קבוע של תסיסה אנזימטית. אורגניזמים וטריטוריות העוברים טרנספורמציות בחופשיות רבה.

 

עיר ללא הפסקה, ברנזי יחד עם ארכיזום, 1969

 

למודרניות חדשה זו, חזקה פחות ואלסטית יותר, קיים מקור חשוב במחשבה היהודית, צורת מחשבה המתאפיינת בתפיסה גמישה המקבלת שינוי כשהוא תוצר של מחקר מתמשך וחופשי, מחשבה המעודדת אינטרפרטציה חופשית של התכנים הנובעים מן המסורת. מסורת, אשר כפי שלמדנו מתוך פרשנויות התלמוד של עמנואל לוינס, אינה מהווה מערכת של מנהגים ורעיונות מקובעים ומקודדים אלא מהווה מאגר של ידע שאותו ניתן להמשיך לחקור, לגלות ולפרש בכדי להתמודד עם המצב העכשווי הקשה.
המהדורה החדשה של
DOMUS יכולה לשרת לא רק אתכם בישראל, אלא את העולם כולו, במאמץ להעביר מן העולם את המודלים הישנים של מודרניות שהיא יותר מדי אירופאית, מודרניות המתבססת יתר על המידה על המסורת הקלוויניסטית ולהפיץ גם בינינו, בין יהודים החיים מחוץ לישראל, את הפילוסופיה החדשה של ארכיטקטורה שהיא פחות אקסהיביציוניסטית, פחות כזאת המתייחסת לעצמה בלבד ופחות פיגורטיבית, יותר קרובה למסורת ה"אנאיקונית" הוותיקה של תרבותכם שלכם (מדובר בגישה תרבותית ופילוסופית חשובה התומכת ברמה הקונספטואלית של התיאולוגיה ונוגדת את זו הפורמאלית ומבוטאת ברמה פרקטית מסוימת בדיבר השני).

 

אגרוניקה, חקלאות וטכנולוגיה

 

במהלך המאה העשרים, הפך המערב את העולם למודרני, דרך יצירת שפה צורנית של המודרניות שלו, כאשר הוא מחזיק ממנה כאמת האבסולוטית היחידה הקיימת.

עתה זקוק המערב לעדכן את המודרניות של עצמו דרך צורות חשיבה של ארצות אחרות. אני מאמין שזוהי המשימה של המהדורה החדשה של DOMUS, משימה שאינה מיועדת אך ורק לטריטוריה הזעירה שלכם אלא לעולם כולו, משימה המוכיחה פעם נוספת שהיהודים אכן יכולים להיות "מלח הארץ" ולא רק עם חמוש בנשק. אך אחרי הכל, האדם העוסק בתרבות הפרויקט, חייב לחשוב על עולם עתידי שונה ולא להפציץ את העולם הקיים…

המשבר הכלכלי, הפוליטי והסביבתי העובר על העולם, יוצר דחיפות יתר ליצירת מודל התפתחותי שונה, אשר ידע, בד בבד עם הצלת הסביבה, להציל גם את האסתטיקה של העולם הבנוי בידי אדם ויחד עם זאת ידע גם להפיץ מחדש את האיכות של הסביבה מתוך גישה סוציאלית. הטרנספורמציה הזו חייבת להיות מושגת כיום, לא דרך "מגה-פרויקטים" המתאפיינים באחידותם (ולכן גם, בהיותם בלתי אפשריים), אלא דרך האנרגיה החלשה והמפוזרת, אשר את אופייה החלש מבטא העיצוב העכשווי (העיצוב כתופעה כללית). טרנספורמציה זו היא תוצאה של מיקרו-פרויקטים רבים, ביטוי לפעילות של אנשי עשייה רבים, המייצרים סוג של "באז דזיין", עיצוב אשר כמו פלנקטון מולקולארי הנמצא בתהליך אבולוציוני תמידי, עובר בתוך הערים שלנו, אינו מקים מונומנטים, אך מחדש למעשה את הערים תוך פעולה פנימית מתוך תוכן.     

בדומה ל"מיקרו-קרדיטים" של מוחמד יונוס (פרופסור כלכלן מבנגלדש, זוכה פרס נובל, יוזם שיטת ה"מיקרוקרדיט" – שיטה שבה מוענקות הלוואות זעומות, של בין 50 דולר ל-100 דולר, לסוחרים ועסקנים השרויים בעוני ואינם מסוגלים לעמוד בתנאי הלוואות בנקאיות רגילות, שיטה שאומצה בידי בנקים בעולם כולו), ששינו את המצב הכלכלי של 170 מיליוני בני אדם כשהם חודרים לתוך הכלכלה המשפחתית הביתית שלהם, כך גם העיצוב יכול לחדש את היקום הבנוי בידי האדם כשהוא חודר אל חללי הביניים, אל הבתים הפרטיים, אל מקומות העבודה, להיכן שהארכיטקטורה (קשיחה ו"סגורה") אינה מצליחה לחדור.

כמו ש- DOMUSלימד תמיד כשהוא עוסק בארכיטקטורה, ביקורת, עיצוב ואמנות, האיכות של העיר אינה נוצרת אך ורק על ידי המבנים שבה, אלא על ידי איכות בני האדם המתגוררים בה, על ידי הסביבות הפנימיות שבה, מערכות השירותים, דרכי האינפורמציה והמסחר. איכות סביבתית זו אינה תוצר העבודה של "מאסטרואים" הפועלים לבד או של "ארכיסטארים" אלא של דור שלם של מתכננים המתבוננים במציאות, רואים את חוסר השלמות או את הכיעור ומחליטים לשנותה. שינוי כזה מתחיל באובייקטים היומיומיים, באמצעי העבודה ובאביזרים חסרי התועלת (למראית עין לפחות). אלו הם מתכננים (ארכיטקטים, אדריכלי נוף, מעצבים וכדומה) שמונעים על ידי תחושה של דחיפות "רפורמיסטית" המביאה להחלטה לשנות את העולם. לשנות את העולם, אך לשנותו החל מלמטה, מהיומיומי ואף החל מהדברים המיותרים דווקא. אכן צריך להיזהר מלשפוט מה הוא הדבר המועיל ומה שאינו מועיל כי כל הציביליזציות התפתחו דווקא על ידי השקעה של מיטב האנרגיות במטרה לממש את מה שנחשב "חסר תועלת", כמו האמנות, המוסיקה, ספרות, הדקורציה והיופי, הוויות  משניות אולי, אך הוויות שבלעדיהן לא יכול להתקיים שום קונסורציום אנושי.

במובן זה, הירחון חייב למצוא מקום לפרסום פרויקטים מבוצעים, אך גם (ומעל הכול) "פרויקטים לא מבוצעים", כלומר רעיונות, מחקרים,עבודות ניסיוניות ופרויקטים תיאורטיים, אשר לעיתים הם בעלי חשיבות יותר מאלו האמיתיים… בזמני חרום או מלחמה חשוב לעמוד על כוח הרצון החיובי הזה, על הדחיפות הזו לשינוי שחייבת להיות חלק מאותה רוח בוגרת הפועמת בקרבו של אותו אדם המעורב במלחמה. כי מי שמנצח חייב לסלוח ולהסתכל קדימה אחרת כל מלחמותיו תהינה לשווא.

  

*הביטוי "פרויקט" מתייחס באיטליה למכלול העשייה האנושית הכרוכה בתכנון ועוסקת בהתערבות המלאכותית של האדם בסביבתו ובאמצעי מחייתו וקיומו.

 

 

Andrea Branzi

 

 

ארכיטקט ומעצב, חוקר ותיאורטיקן, פרופסור לעיצוב תעשייתי ב-Politecnico di Milano. נולד ב-1938 והתחנך בפירנצה, חי ועובד במילאנו. ממייסדי תנועת הארכיטקטורה הרדיקלית האיטלקית Archizoom Associati, אשר הובילה לתפיסת האנטי-עיצוב. מעצב למיטב חברות העיצוב הבולטות בעולם: alessi, artemide, cassina poltronova, vitra, zanotta. עבודותיו מוצגות במוזיאונים החשובים בעולם. פרסם ספרים שתורגמו לשפות שונות ומאמרים שפורסמו במגזינים לאדריכלות ולעיצוב החשובים בעולם. ערך את המגזין MODO (1983-1987). ממייסדי DOMUS ACADEMY, בשנת 1983, האקדמיה הבינלאומית הראשונה לעיצוב עבור בוגרי בתי-ספר לעיצוב. ב-1987 זכה בפרס מיוחד מטעם compasso d’oro על תרומתו לעיצוב והתיאוריה של התחום.

 

 

 

 

 

 

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “DOMUS בירושלים – מאת Andrea Branzi”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s