עיצוב הוא נאורוזה תרבותית

עיצוב הוא פעולה תרבותית והוא חלק מההשפעה הרעה והמזיקה שיש לתרבות.

מהי "תרבות" וכיצד היא פועלת? האנתרופולוג קליפורד גירץ מגדיר תרבות כ"מנגנון לקביעת התקנות הנורמטיביות של ההתנהגות".
אלפרד קרובר, אנתרופולוג מהחשובים בעולם, הגדיר אותה: "כל הפעילויות והתוצרים הלא פיזיולוגים של האדם, שאינם רפלקסיביים או אינסטינקטיביים". היינו, רוחניות ושאר רוח של הטבע האנושי, לעומת הטבע הבסיסי והפיזיולוגי של האדם, משולח הרסן.


על התרבות להשתלט על היצרי ואימפולסיבי, לתעל אותו לפעילות נורמטיבית ולייצר את "מותר האדם" – להעניק לו ערך מוסף הנישא מעל הגשמי.
תפקידה של התרבות ודרך פעולתה, בין היתר, הינם לרסן, לסדר, לגדר.
מה היא מרסנת, התרבות? יצרים, מאוויים, תשוקות, דחפים, פרצי שמחה, רגשות גואים, משיכה מינית החורגת מנורמה לוקאלית, חריגה משגרה או מהסדר הציבורי של פרט או קבוצת פרטים ועוד. בחברה המערבית,"אדם תרבותי" נתפס בין היתר כמרוסן ומאופק. לדוגמא, בזמן לוויה או אבל על מת, עמים אירופאים רבים יגדירו עמים כ"לא תרבותיים" את אלה הנוהגים לזעוק ולקונן, לעומתם "עמים תרבותיים", כמו הבריטים למשל, מזילים דמעה בשקט ומקנחים אותה בממחטה לבנה.
מלאכת העיצוב, בין היתר, מהנדסת, מבייתת ומעבדת את הטבעי או מייצרת בתוכו אובייקטים שונים, בכוונה להתאימם לנורמות התרבותיות שלנו, לצורת חיינו, התנהלותנו, לטעמנו. היא מתערבת בטבע על מנת להעניק לו את הערך המוסף התרבותי. התרומה התרבותית שלה היא במתן ותחימת צורה, חלק משליטת האדם בכאוס. העיצוב הופך את הטבע הפשוט ונטול מגע יד אדם (ואיתו את צרכינו הבסיסיים), ליפה יותר, הולם, יוקרתי, עכשווי, אופנתי, מבוית לצרכינו.
כשמחניקים או מדכאים רגשות, יצרים וצרכים רגשיים בסיסיים, כשמתרחקים מהטבע הבסיסי שלנו ומתנהלים בתוך מציאות כפויה, כשמאמצים ערכים כפוים ומדומים הנוגדים את צרכינו האמיתיים, אז כך נוצרות נאורוזות.
ביקרתי לאחרונה במפעל אוסטרי לייצור רהיטים "ירוקים" מעץ טבעי, למען אלה המבקשים לרהט את סביבת המגורים שלהם בריהוט לא תעשייתי, אלא מחומרים טבעיים וידידותיים לסביבה. העצים הירוקים והרעננים נכרתו והובלו מהיערות האוסטרים, אל מפעל הייצור ושם בקפדנות ויסודיות אוסטרית, הם יובשו, הוקצעו, שויפו, לוטשו, נחתכו בקווים ישרים וגיאומטריים, מורקו ונמשכו בלכה, טבעית כמובן, והכל בכדי לייצר בסופו של דבר רהיטים מעץ טבעי, הכי קרוב לטבע ורחוק מהתיעוש המודרני. זו חלק מהתרבות האוסטרית, המנומסת, מרוסנת, קפדנית, השולטת ביצריה, חלק מהסדר הציבורי. חלק מהמוסר הנוצרי דתי בעל ערכי האמינות, דייקנות, חסכנות, צניעות, כבוד וחריצות. מהעבר האוסטרו-פרוסי ומזג האוויר הסקנדינבי. אין ברהיטים הללו מאום מההתלהבות הצבעונית שבעיצוב האיטלקי, מקריאת התגר על הנורמטיבי שבעיצוב ההולנדי, מהפרימיטיביות והאותנטיות שבקראפט האפריקאי.
תפיסת המונח "בית", הינה בעיקר רגשית. איך נתאר "בית"? – ריח הקציצות שאמא מבשלת, ריח עץ ההדר שליד חלון חדר השינה, קולו של השקט המרגיע של הבית המגונן, גרגור החתול ונביחות הכלב, הנעליים מלאות בוץ שהונחו במפתן דלת הכניסה, האופניים שנזרקו בסלון, משחקי הצבעים בשמיים המשתקפים בחלון מדי ערב. אלה המרכיבים שמהם מעוצב בית המשפחה שלנו, של ילדינו. אלה החומרים מהם מורכבים זיכרונותינו מהבית שלנו, לאלה אנחנו מתגעגעים כשאנחנו רחוק מהבית.
הבית של היום, עם זאת, מעוצב תוך בחירת צורות אינסטנט מעוצבות מתוך מגזיני כרומו ודימויים אסתטיים נטולי רגשות, שנועדו לסמל טעם טוב, מעמד, מעודכנות ועוד כהנה וכהנה. היעד אינו ליצור מרחב רגשי, אלא לעצב פוזה מרשימה – לא פעם על חשבונו של המרחב הרגשי. חדר מגורים כה מעוצב שכזה נוח למגורים או אינטימי ואישי, כמו שחליפה מחויטת ונעלי עקב דק נוחות ללבוש ביתי וללבוש בכלל. הפשוט פשוט מדי, והעיצוב הוא ערך בפני עצמו, עצם הימצאותו של "עיצוב" בבית, כבר מעלה את ערכו של הבית ואת מעמדו של בעליו.
מה יהיו אם כך זיכרונות הילדות של ילדינו – החלונות הענקיים שעיצב אילן פיבקו או הסלון העשיר שעיצבה אורלי שרם?
ישראלים רבים שעוברים דירה, ממהרים להיפטר מחפציהם הישנים עמוסי הזיכרונות, לטובת רהיטים וחפצים חדשים וכמובן מעוצבים, התואמים את המעמד המשודרג שאליו הגיעו.
גם אנחנו עצמנו, גם היופי הנשי והגברי מקבל טיפול עיצובי: ליופי הטבעי מזריקים בוטוקס, ממלאים אותו בסיליקון, מטפלים בו בלייזר, ובסכין מנתחים מהקצעים את הבשר החי.
אנחנו וסביבת חיינו מצווים כיום להיות מסוגננים, מעוצבים, מהונדסים, צריכים להיראות טוב, נכון, אופנתיים, תואמי סביבה ומקום, ניחנים בתדמית נכונה למעמד ומקרינים אותו, מצוידים באביזרים ומקושטים בסמלים הנכונים, מסורקים, ללא קרחות אך נטולי שיער במקומות הנכונים, מטופחים, מריחים טוב וללא ריח הגוף שלנו, גבוהים, רזים, הילדים שלנו צריכים להיות יפים והמכוניות חדשות ומבריקות, לסטייק שאנחנו אוכלים (במסעדה הנכונה שעיצב אותה מעצב ידוע) צריך להיות טעם צרפתי או עשיר בטעמים שהטביע בהם השף, והעגבנייה שבסלט של רשת "ארומה", צריכה להדיף ניחוח רומנטי של שדה כפרי. אנחנו מעצבים אפילו את כלי המשחית שלנו, את מטוסי הקרב, הטנקים, הצוללות, הרובים והפצצות.
כולנו והכל מסביבנו צריך להיות מעוצב ומסוגנן והצורך לעצב, מסתבר, גם הוא אובססיבי, כפייתי ונאורוטי, אבל תרבותי.

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “עיצוב הוא נאורוזה תרבותית”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s