למה אין מעצבי-על מקומיים לרהיטים בישראל?

עברנו עידן של עיצוב סקנדינבי, איטלקי, אתני ושבדי – רק עיצוב ישראלי עוד לא כאן. מדוע כולם רוכשים כאן רהיטים של מעצבי-על מהעולם, ואין שוק של אייקוני ריהוט של מעצבים מקומיים נחשבים ובעלי אמירה?

רון ארד החל דרכו בבצלאל וכיום הוא על גג עולם העיצוב. משמאל: תערוכה שלו במרכז פומפידו. האם היו מזמינים אותו לעצב את מוזיאון חולון, לולא המוניטין הבינלאומיים שלו?

אריק לוי עם נשיא VITRA היוקרתית. העיצוב שלו נמכר אצל מיטב היצרניות בכל העולם

אילה צרפתי מציגה בתערוכה הבינלאומית במילאנו. כורסא של המעצב דרור בן שטרית

בעוד הדורות הקודמים של הסטודנטים בלימודי העיצוב התעשייתי בארץ, אותגרו בעיצוב מיטות משוכללות לחולים בבתי חולים ומכשירי עזר לנכים ומוגבלים, מרבית הסטודנטים של היום בתחום מקצועי זה, מעדיפים לעצב כסאות יחידניים וגופי תאורה מרגשים, כאלה המצטלמים היטב במגזיני כרומו לעיצוב. האידיאולוגיה שעל ברכיה חונכו המעצבים התעשייתיים בעבר, להיטיב ולשפר את חיי ההמון, התחלפה כך נראה בשאפתנות אגואיסטית להצלחה שפירושה פרסום וכסף.
אלא שדווקא למעצבים אמביציוזיים אלה, המחפשים את הדרך הקלה להצלחה על ידי עיצוב מוצרים מבוקשים ונחשקים, מחכה מציאות מתסכלת. באופן מפתיע, דווקא בישראל הנהנתנית וחומרנית של היום, לא מצויים תעשייה או שוק רחב אשר יעניקו למעצביה התעשייתיים הזדמנות לייצר כסא אייקוני או גוף תאורה סקסי. התעשיות המפרנסות את המעצבים התעשייתיים בארץ כיום, הן דווקא התעשיות "הרציניות" כמו התעשייה הביטחונית (עיצוב כלי משחית ואביזריהם) וההיי-טק (מכשור רפואי, אבטחה, תקשורת וכיוצ"ב). תעשיות אלה מייצרות מוצרים שכל מגזין עיצוב חפץ חיים ורייטינג, לא יעלה על דעתו לפרסם, בגלל חוסר עניין לציבור. מעצב תעשייתי ישראלי צעיר, החולם להיות פיליפ סטארק או לפחות רון ארד ולעצב רהיט להיט, יאלץ לעצב אותו עבור תערוכה באחת מהגלריות הבודדות הקיימות לעיצוב או שרהיטים כאלה יאוחסנו אצלו בסטודיו והחשיפה היחידה שתהא להם, היא רק במגזינים לעיצוב.
בפרויקטים רבים של אדריכלות ועיצוב פנים בעולם, קל וחומר בגלריות ובמוזיאונים לעיצוב, אנחנו נוכחים לראות שמשולבים גופי התאורה של אינגו מאורר, הרהיטים של רון ארד ושל אריק לוי וגם את גופי התאורה של אילה צרפתי. אלה מעצבי רהיטים נחשבים, שעולם העיצוב עוקב בדריכות אחר כל פריט חדש שהם מייצרים, אשר זוכה למעמד של יצירת אמנות בעלת כח שיווקי רב. שוק עיצוב הפנים הישראלי לעומת זאת, לא מסביר פנים למעצבי הרהיטים המקומיים. כמעט אף אחד מהם ובטח שלא אף אחד מהמעצבים התעשייתיים, אינו מתפרנס או עוסק באופן שוטף בייצור רהיטים וכמעט אף אחד מהם אינו גיבור תרבות (אילה צרפתי אולי הצליחה להגיע למעמד כזה, אבל עיקר השוק שלה הוא בחו"ל). חלק מהמעצבים הישראלים הללו משולב בתעשיית הרהיטים הישראלית, כמו הולנדיה או עמינח, אך זאת כנראה מתוך מודעות ברוכה שרהיטים מעוצבים ימכרו טוב יותר, בעוד שלזהותו של המעצב המקומי עצמו אין ערך שיווקי. כך בעוד הולנדיה למשל מבליטה בפרסומיה את שמו של קארים ראשיד הבינלאומי שעיצב מיטות עבורה (שאף זוכה לקטגוריה שלמה בדף הבית שלה באינטרנט), שמו של המעצב הראשי שלה, המעצב התעשייתי עמית ישראלי, דומה שנותר בצל.
יש בצחיחות זו של מעצבי רהיטים מקומיים משהו מתמיה, כשהביקוש וההתמקצעות בתחום העיצוב ל-lifestyle בישראל נוסקים חדות מעלה בהתמדה כבר שנים רבות: עיצוב הפנים, הן למגורים והן למגזר המסחרי, פופולארי כיום מתמיד וכל חלל מגורים, מסעדה ואפילו קופת חולים ומשרד ממשלתי – מעוצבים על ידי מעצב מקצועי. דווקא תחום עיצוב הפנים, עשה בארץ כברת דרך מרשימה לעבר הקידמה, הופקע מידיהן של "בעלות הטעם הטוב" שעיצבו את דירותיהן בשנותיה הצעירות של המדינה ועבר לידיהם של מעצבי ומעצבות פנים מיומנים ומעודכנים, שמבינים את הכוח המניע של העיצוב במגזר הנדל"ני, המסחרי והקמעונאי. חלק ממעצבי פנים אלה הפכו לחלק בלתי נפרד מכל מאמץ שיווקי של רשת חנויות או מסעדה מצליחה, או שהפכו לגיבורי תרבות בעידודם של מגזיני הלייפ-סטייל הישראלים ותוכניות הטלוויזיה המתרבות על עיצוב הבית.
עדנה זו בתחום עיצוב הפנים, אכן מפרנסת מעצבי רהיטים מסוגננים של לייפסטייל, חלקם רפדים לשעבר ששדרגו עשייתם ברוח הזמן והתאימו עצמם לביקושי השוק, השואבים השראתם (אם נתנסח בעדינות) ממגזינים לעיצוב מחו"ל, וממלאים גלריות לריהוט ברחוב הרצל, פלורנטין ויפו בתל אביב. עדנה זו בעיצוב הפנים בישראל, פסחה באופן תמוה על המעצבים התעשייתיים ומעצבי הרהיטים הישראליים בעלי האמירה המתוחכמת והאמנותית יותר. מעצב הפנים הישראלי השואף לשלב רהיטים מעוצבים איקונים בפרויקטים שלו, ירכוש בטולמנ'ס כורסא שעיצב רון ארד לקפליני, ספה שעיצבה פטרישיה אורקיולה ל-B&B בחנות בנמל תל-אביב, או אפילו שז-לונג של לה-קורבוסייה. הוא יכול לרכוש פה רהיטים של אינספור מעצבים מהעולם (מארק ניוסון, מרסל וונדרס, ג'ספר מוריסון, תום דיקסון ועוד ועוד).
נסו עכשיו לתת לנו שלושה שמות של מעצבי רהיטים ישראליים, או של שלושה רהיטים ישראליים שהפכו לאיקוני עיצוב, ניתן לרכוש אותם בשוק הישראלי ולעשות איתם ניימדרופינג.

מימין לשמאל: רהיטים של אהוד אורן, נגריא ו-other:wise מישראל

מודעות פרסומת

4 תגובות בנושא “למה אין מעצבי-על מקומיים לרהיטים בישראל?”

  1. לדעתי אנחנו בעידן של עיצוב סקנדינבי, איטלקי, אתני ,שבדי וגם של עיצוב ישראלי. אני רוכש גם עיצוב ישראליואני מאוד מרוצה, אהבתי את התמונות שהעלת פה.

  2. יותר טוב מזה- זה בכלל לא אתגר…
    🙂

    אבל תצטרך לרכוש דומיין שלך ונפח אכסון…
    זה ממש לא ייקר… ופשוט מאוד…

  3. שאלות מסובכות, אבל התשובות פשוטות לאללה…
    אתן לך דוגמה מתחום דומה:
    למה אין בארץ מעצבי אתרים טובים?
    כי אנשים מעדיפים לחסוך, בונים אתר בחינם בוורדפרס, ומשתמשים בתבנית עיצוב עתיקה, שאפשר להגיד עליה מעט מאוד, ובטח לא שהיא מעוצבת, אסתטית או מודרנית, עתידנית, מגניבה, מיוחדת, רבת רושם, בעלת קווים, בעלת מרחבים, פרופורציות אלוהיות, דקויות נסתרות וכו' וכו' וכו'…

    אם תחפש מעצב לאתר, אתה מוזמן לצור איתי קשר…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s