וכל השאר היסטוריה

שכונת ילדותי אפרידר באשקלון, הייתה קטנה, שלווה ופסטורלית, רובה בתים דו-משפחתיים מוקפים במדשאות ופניה נשואות אל הים. "קולנוע רחל" היה היכל התרבות שלנו ובו צפינו בסרטים ובהצגות שהגיעו אלינו מהעיר הגדולה, מתל-אביב. מאחר והן לא היו רבות ממילא וגם היוו ג'סטה מחמיאה ממרכז חיי התרבות לעיירתנו המנומנמת, היו כל משפחות השכונה, עולות להיכל לצפות בהן. כך כל השכונה הייתה נפגשת בתור שהשתרך ליד דלת הכניסה לקולנוע, עליה היה מודבק דף: "אסור להכניס כלבים".

dsaaaa

כשהייתי בן 11 צפינו שם, אני וחברי, בהצגות שעלו על הבמה בארץ באותה שנה. יוסי בנאי שיחק עם מישהי לא מוכרת בהצגה "ילדות קשה". שמה רבקה מיכאלי והיא הייתה כל-כך לא יפה, שהתפלאנו שהיא מופיעה על במה. שירים מההצגה הפכו ללהיטים והושמעו ללא הרף ב"גל-הקל" ברדיו, לצד שירים מההצגה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר", שעלתה אף היא באותה שנה.

hqdefaultD652-016_wa

באחד הערבים הלכתי עם חברי לראות את "שלישיית גשר הירקון", שהוקמה אף היא באותה שנה. את מירב תשומת הלב מיקד יהורם גאון, שידענו לספר שהוא שר נהדר וניבאנו שיש לו סיכוי להפוך לכוכב (הוא אכן הוציא את אלבומו הראשון שנה אחר-כך). את בני אמדורסקי הכרנו מצמד "הדודאים". איתם הופיע בחור צעיר, הרבה פחות מוכר אבל נאה, ושיערנו שאולי בזכות זה הוא זוכה להופיע לצידם. חברי השלישייה הטרייה עלו לבמה, הסתדרו בשורה ישרה והציגו עצמם. אמדורסקי עשה צעד אחד קדימה ואמר: "אני בני" ונסוג חזרה לשורה. ואז יורם הכוכב שלהם צעד קדימה ואמר בנונשלנטיות: "אני גאון" וחזר לשורה. הבחור הצעיר צעד אז קדימה ואמר: "אם אתה גאון, אז אני אינשטיין". כך התחילה ההופעה שלהם, שכללה להיטים כמו "לילה בחוף אכזיב" ו"אהבת פועלי הבניין". אני זוכר שלמחרת כשהלכתי עם חבר בשביל הצר בדרך לבית-הספר, הפגנתי מעודכנות והזכרתי כמה יפה יהורם גאון שר אתמול. ואז החבר אמר לי:"אני דווקא התרשמתי יותר מאריק אינשטיין. לדעתי יש לו סיכוי לא פחות טוב מזה של יהורם גאון להפוך לכוכב". אני זוכר את זה כרגע של הארה, בערך כמו האמירה של השחקן במחזמר "שיער" שלוש שנים אחר כך, שהוא אוהב את ג'ורג' האריסון מהביטלס, בזמן שאנחנו ידענו שלנון ומקרטני הם הכוכבים שלהם.

imagesCAY508GT

כמו שהביטלס הובילו להקמת להקות נוספות במתכונת דומה לשלהם, התבשרנו כעבור כמה שבועות שעוד שלישיה הוקמה ובאה להופיע אצלנו. התייחסנו לזה בביטול מאחר וזה ניראה לנו כמו חיקוי ל"שלישית גשר הירקון" וגם לא אהבנו את השם שבו כינו את עצמם, "הגשש החיוור", שאף הוא ניראה לנו כמו גימיק. למרות ששייקה אופיר, שהיה אז מלך, כתב להם את המערכונים (המופע "שמחת זקנתי"), לא התחברנו אליהם בעיקר מאחר ולא זיהינו בהם שום דבר מהוויית חיינו וצפינו שהם יסיימו כאפיזודה חולפת מיד אחרי המופע הזה. "שלישית גשר הירקון" לעומת זאת, נבחרה להופיע כבר באותה שנה בסרט ישראלי בשם "דליה והמלחים" והפליגה הלאה.

imagesCARS5JCRmaxresdefault

 

מודעות פרסומת

2 תגובות בנושא “וכל השאר היסטוריה”

  1. לגמרי מזדהה. זוכרת את הזכרונות ההם. עם מותו של אריק איינשטיין אני מרגישה שהסתיימה תקופה. התקופה של ארץ-ישראל היפה…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s