לאן נעלם העיצוב הישראלי?

חנויות עיצוב ישראלי שנפתחו ונסגרו, הן אנלוגיה לענף עיצוב מוצרי הצריכה הישראלי, שכולם מדברים עליו וגאים בו, למרות שלמעשה הוא כמעט ולא קיים.

בתי הספר לעיצוב מתמלאים בקצב מתגבר בכל שנה, בצעירים חולמים המפנטזים על מכירת המצאותיהם המעוצבות. כל אלה ממלאים לאחר לימודיהם את שולי שוק העיצוב בארץ, בבזארים ובירידי פופ-אפ. שוק העיצוב הישראלי אמנם זכה לעדנה והתעוררות בעשור האחרון. אבל בעיקר מדברים עליו יותר. עד היום ניראה שעדיין לא קמה בארץ חנות המצליחה להתבסס ולהפוך את העיצוב הישראלי למותג מבוקש.

חנות פלסטיק פלוס, שנקין, שנות ה-70

החנות הראשונה שמכרה עיצוב ישראלי, הייתה "פלסטיק פלוס", שקמה בשנות ה-80 ברחוב שנקין בתל-אביב.
באותן שנים, החלו קבוצות מעצבים צעירים לעסוק בהוויה הישראלית כמקור השראה, שאפשר לנהל איתו דיאלוג ביקורתי. הם הושפעו מקבוצות עיצוב רדיקליות בעולם ובמיוחד מקבוצת "ממפיס", שחבריה יצאו כנגד השעמום החזותי והרעיוני שראו במשנה המודרניסטית וקראו לצבעוניות תוססת, לטעם רע, לדימויים עליזים ופרועים, לחומרים וקישוטים זולים ופנו לגיוון ולקונטקסט הלוקלי, העממי ולקיטש. קבוצות הגל החדש התל אביביות היו "קקטוס" ו"פלסטיק פלוס", שהעיצוב שלהן הסתלבט על המנטאליות הישראלית ועל תופעות חברתיות, אקטואליה ופוליטיקה. הם לא ייצרו מוצרים שהתהדרו בשמות לועזיים ונראו כמיובאים מחו"ל, כפי שהיה נהוג עד אז, אלא התמקדו בריהוט ואביזרי בית שנועדו לשוק המקומי. הם התארגנו בקבוצות קטנות או בזוגות, פתחו חנויות וסדנאות צמודות, העדיפו חומרים ורכיבים זולים ששיוו למוצרים תכונות של ארעיות: קפיץ ההופך לשרפרף, מצבטים כתפסני תמונות, לוחות פלסטיק גליים כאהילים, כולם מוצרים זולים נטולי מעמד ויוקרה. מעצבים אלה שאפו לשקף סוג של סביבה תל-אביבית הקשורה לרחוב שנקין ולאזור המשתקם של לב תל-אביב.
בכדי שתוכל להמשיך לשרוד, נאלצה "פלסטיק פלוס" לעקור לחלל הצמוד לביתם של מקימיה, בכרכור. שם פעלה מספר שנים באומץ, עד שדעכה ונותרה רק כערך בספר ההיסטוריה של חלוצי העיצוב הישראלי, השרוי עדיין גם כיום בתקופת החלוציות הבלתי נגמרת.

images

רביב ליפשיץ מציג בגלריה פריסקופ. הגלריה אומצה על ידי המעצבים התעשייתיים, שנטשו אותה עם השנים ומבית מוביל לעיצוב ישראלי היא הפכה לחלל תצוגה להשכרה לעוסקים ועוסקות במלאכת יד

בתחילת המילניום התחדש העניין בעיצוב ישראלי, תקשורתי בעיקר ומעט גם ציבורי. האמנציפציה הייתה בעיקר שיח פנימי של בתי ספר לעיצוב, גלריות ועיתונאים. ברשימה הזו חסרה אותה חוליה חיונית כל כך של יצרנים. היצירה בתחום הזה התרחשה בעיקר בגלריות, כדוגמת פריסקופ, שאף היא כבר חסרת שיניים, בבית האבות של התחום. מאז ועד היום הוקמו לא מעט חנויות לעיצוב ישראלי, שאף אחת מהן כך ניראה, לא הצליחה לבסס עצמה על מכירת התוצרת המקומית בלבד.

soho

גלריה אוריין לספרים ועיצוב, החנות הראשונה לעיצוב ישראלי
(2 התמונות העליונות)
ומרכז העיצוב "סוהו" בדיזנגוף סנטר, 2003 (למטה)

כותב שורות אלה הקים את החנות הראשונה על טהרת העיצוב הישראלי ברמת השרון (2001), אחריה את מרכז העיצוב "סוהו" בדיזנגוף סנטר (2003). במקביל, אגב, נפתחה וגם נסגרה אחרי כשנה, חנות לעיצוב ישראלי נוספת ברחוב דיזנגוף בתל-אביב.
"סוהו" פועלת כיום (בבעלות יבואן) כרשת למוצרי צריכה מעוצבים מיובאים מהעולם, והעיצוב הישראלי משמש אותה בעיקר כסיסמה שיווקית, שריד לאידיאולוגיה שלשמה נוצרה לפני יותר מעשור.
החנות היחידה שמוכרת עיצוב ישראלי מאז ועד היום, היא "מרכז הבאהאוס" התל-אביבי, המקפיד להחזיק רפרטואר עשיר ומגוון של מוצרי יוצרים מקומיים, אבל מתקיים כשהוא מתבסס על מוצרי (וגם סיורים, הרצאות וספרים) באהאוס תל-אביבי לתיירים.

419902_363313850369365_650485078_n

מרכז הבאוהאוס: מזכרות באוהאוס, סיורי באוהאוס ומוצרי עיצוב ישראלי

חנויות כתר

חוסר קיומן של חנויות רבות לעיצוב ישראלי, המשגשגות או אף שורדות, ובכלל – הנוכחות הדלה של מוצרי המעצבים המקומיים ברשתות ובחנויות העיצוב, המתקיים כבר עשרות שנים, הם עובדה ומציאות שאינה משתנה. מציאות זו נובעת ממספר סיבות, שבראשן חוסר בתעשייה שתאפשר ייצור המוני או אף סידרתי של מוצרים בעלות הגיונית כלכלית, יחד עם חוסר בביקוש ועניין מצד הצרכן הישראלי.
מעצבים מבטיחים שדרך כוכבם לפני כעשור, נעלמו בתהום הנשייה. היכן שי ברקן, מהמעצבים התעשייתיים הראשונים שנבחרו להציג תערוכת יחיד במוזיאון תל אביב? רביב ליפשיץ? אפי בן בסה? קבוצת אוממי? הצמד גרובי (שפתח את הסטודיו שלו לקהל וסגר אותו מקץ כמה חודשים)? השוק נישאר למעצבי פיצ'פקעס, שרובם מנסה לשווק את המצאותיו עוד מתקופת הלימודים. מעטים מהעוסקים בתחום ניחנים בכישרון שיווקי, והם מתאדים במהרה ונעלמים מהשוק. המוכשרים יותר בשיווק, כמו חברת "מונקי ביזנס" או המעצב שחר פלג, אינם מבזבזים זמנם על ירידי עיצוב בקניונים התל-אביבים, אלא מציגים מוצריהם בירידים בינלאומיים בפרנקפורט, פאריז ומילאנו ומוכרים את רוב מרכולתם לחנויות מוכרות בשווקי העולם.

948

גופי תאורה של גרובי משלהי התעוררות העניין בעיצוב הישראלי בעשור הקודם

 


imagesCA91WPE6

המוצר הראשון שפירסם מעצב צעיר, שחר פלג

"העיצוב הישראלי" הפך בעיקר לסיסמה ולמרכיב מיתוגי, של ערים כמו חולון (שהקימה מוזיאון לעיצוב בכדי לשפר את תדמיתה) ושל חברות יח"צ בקניונים ומרכזי קניות. הוא הפסיק אפילו לעניין את העיתונות, מאחר ואינו יכול למשוך מפרסמים.


cvfd_2_~1

פתיחת מוזיאון העיצוב בחולון, במעמד סמל העיצוב הישראלי, רון ארד המעצב הבינלאומי החי בלונדון. פרנסי העיר ונבחרי הציבור חוגגים ומהגגים על העיצוב הישראלי – שנימצא בינתיים ביריד של נתנאלה והבזאר הנודד שלה (בתמונה ליד)

מודעות פרסומת

תגובה אחת בנושא “לאן נעלם העיצוב הישראלי?”

  1. קראתי את הרשומה הזאת מספר פעמים ואני לא לגמרי מסכימה עם המסקנות הפסימיות שלך. אני חושבת שהמעצבים הישראלים בתחומי הקרמיקה, הטקסטיל ואביזרי האופנה חווים בעשור האחרון סוג של רנסנס, שאם כי לא מצליח להביא קבלות על מכירות מרשימות, הוא בכל זאת מעורר תקווה בשל המקוריות, הרעננות והתעוזה שמאפיינים אותו. אם היתה לנו תעשייה שהיתה מאמצת מקצת ממעצבים אלה, או ממשלה שתומכת בצעדיהם הראשונים- היו המעצבים מגיעים להישגים נאים מאוד בישראל ולא רק מחוצה לה.
    אולי רשומה זו תעורר שיח מחודש על עיצוב ישראלי, כווניו ומטרותיו.
    תודה רבה לך, גיורא, על שהעלית את הנושא.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s