6 סיבות מדעיות למה אתם לא יכולים להפסיק להסתכל בפורנו של חורבות

זוכרים את המראה המפעים של נפילת מגדלי התאומים? האם אנחנו שואבים הנאה מוסתרת ומורבידית מהפצצת ערים ומבתים הרוסים בעזה או בשדרות? הפסיכולוגיה מציעה תובנה למה חורבן של מבנה וצריף מט לנפול, כל כך מושכים

the_colosseum_rome_278_11s_by_mym8rick-d4a0cj0israel-air-strike

שופט בבית המשפט העליון האמריקאי בשם פוטר סטיוארט, קבע אבחנה מפורסמת המגדירה מהי פורנוגרפיה: "אני יודע את זה כאשר אני רואה את זה", אבל "פורנו של חורבות" – שם שהוענק לאותו ריגוש שאנו חווים מתמונות של בניינים נטושים ונופים מושחתים, קשה יותר להבחנה. האם תמונה של הדולפינריום הנטוש בחוף תל אביב, או של התחנה המרכזית הענקית והעזובה בדטרויט שבמישיגן, היא בעלת קסם נוקב ואייקוני כמו הקולוסאום ברומא? או שמדובר בסתם סקרנות חולנית שלנו?

פורנו של חורבות הרוסות הוא מהדימויים האהובים על האינטרנט. מדי פעם נכתבו תיאוריות די הגיוניות שהסבירו למה אנחנו לא יכולים להפסיק להסתכל על פורנו של חורבות, אך רק מעטות מהן התבססו על מדעי ההתנהגות. הראיות הן אמנם דקות, והמניעים האישיים מגוונים ומורכבים מדי מכדי לבססם בהסבר קל, אך אפשר למצוא שישה מושגים פסיכולוגיים, שעשויים לתת לפחות מעט תובנה, מדוע החורבה הנטושה מושכת כל כך. ראו בזה תוצרת של המוח שלכם.

1. היפוך נהנתני

איך זה עובד. אנשים נהנים לעשות דברים שההיגיון מצביע שהם לא צריכים או אמורים לעשות: לאכול פלפל חריף עד דמעות, לצפות בסרטים עצובים, לעשות פעילות גופנית או עבודה במשרד המביאה אותם לתשישות וכן הלאה. מעשים אלה מכונים אצל הפסיכולוגים "היפוך נהנתני" (סוג של מזוכיזם), הוא תהליך הממיר חוויות שליליות לכאורה בחיוביות. חלק מההנאה כאן היא שהגוף מאתגר את הציפייה של המוח ומנצח אותו.

איך זה חל על פורנו חורבות. אין שום סיבה הגיונית למה נסתכל על תמונה מלאה שברי זכוכיות וקירות שקרסו, כמו שתמונת ערימת פסולת לא אמורה להיות מהנה. אבל פורנו חורבות הופך להיות מרתק, כשהצופים בו מפיקים איזו הנאה נוספת מהיכולת להוכיח כי ההנחה האינטואיטיבית הזו שגויה. מחקר מהשנה האחרונה של היפוך נהנתני, שערך פסיכולוג בשם פול רוזין, מצא כי יצירות אמנות עצובות גורמות הנאה מרובה לצופים בהן, ויותר מכל סימפטום אחר של היפוך נהנתני בחיינו, ההנאה מעצבות קשורה בעיקר ליצירות אמנות ויש לה איכות אסתטית.

2. פרדוקס הטרגדיה

איך זה עובד. "פרדוקס הטרגדיה", בן דוד קרוב ל"היפוך נהנתני", מגלה כי כמה שחוויה אסתטית תהיה יותר עצובה (סרטים עצובים, שירים עצובים וכדומה), כך תגבר ההנאה של הצופה והמאזין בהם. ההסבר הפשוט ביותר של הפרדוקס הזה, המוצע במחקר שנערך לאחרונה על סרטים עצובים – הוא כי "אנחנו פשוט רוצים להתרגש". עוד מחקר שנערך לאחרונה של הנאה מטרגדיות, מצא כי מצבים כאלה גורמים לנו להרהר על החיים, ובמיוחד על מערכות היחסים שלנו, בדרכים שבסופו של דבר עושים אותנו מאושרים.

איך זה חל על פורנו חורבות. כשהעיר דטרויט נכנסה לפשיטת רגל, טענו מומחים כי היא דווקא עשויה לצאת חזקה יותר מהמצוקה הזו שלה. עלייתה ונפילתה של עיר אמריקנית גדולה, קרבים בהחלט לממדים טרגיים עזים. ככל שהתמונות של העיר דטרויט השבורה והמוכה מהוות חוויה אסתטית, יש להן אולי דווקא את היכולת לגרום לנו לחשוב על מצבינו שלנו באור חיובי. אריק ג' וילסון, מחבר הספר "כולם אוהבים תאונת רכבת טובה", מציע פרשנות משלו בניתוח של הסקרנות החולנית שלנו: "סבל יכול לחשוף מה הכי מקודש בחיינו וחיוני לאושרנו".

3. רע חזק יותר מטוב

איך זה עובד. באחד מהמחקרים הקלאסיים של הפסיכולוגיה, שפורסמו ב-2001, קבוצת מחקר בראשותו של רוי אומייסטר תיעדה הוכחות חותכות לכך שאנשים מגיבים יותר לאירועים רעים מאשר טובים. עליונותה של השליליות בחיינו נכון גם לגבי מערכות יחסים, חברויות, מצבי רוח, סגנון הורות, סטריאוטיפים ומוניטין, משוב וביקורת, בריאות ואושר. לו רק בכדי לעזור לנו הימנע מכך, המוח מעניק הרבה יותר תשומת לב לרע מאשר לטוב.

איך זה חל על פורנו חורבות. פורנו חורבן – ופורנו אסונות באופן רחב יותר, כולל האובססיה שלנו להנאה חזותית מנזקי הוריקן, פיגועי טרור, ערימת גרוטאות של מכוניות, וכן הלאה – באופן ברור נופל מתחת למטרייה של אירועים רעים. אנו עשויים להיגרר לפורנו חורבות, מאותה הסיבה שסיפורים שליליים הובילו במהדורות החדשות מדי ערב במשך שנים: זה מה שהמוח שלנו מעדיף. (נסו להיזכר באירוע מכונן בזמר העברי בשנים האחרונות, השווה בעוצמתו למותו של אריק אינשטיין). שוב, אם כי, כפי אומייסטר וחוקרים חברים שיערו, הקיבעון השלילי עשוי לשמש פונקציה אבולוציונית חיובית: "באופן כללי, אנשים שקשובים למניעה ותיקון דברים רעים צריכים לפרוח ולשגשג יותר מאשר אנשים שהתרכזו בעיקר רק בדברים טובים", הם כותבים.

4. תיאורית האלימות הבלתי מזיקה

איך זה עובד. מארק טוויין פישט פעם את ההגדרה של הומור למשוואה "טרגדיה פלוס זמן". זה פשטני מדי, כמובן, אבל זה מתייחס להנאה המוזרה שאנשים שואבים לעתים קרובות מאירועים נוראים. פיטר מקגרו מאוניברסיטת קולורדו, פיתח לאחרונה את הרעיון הזה לתיאוריה "אלימות בלתי מזיקה" של הומור. במחקרים אחרונים, מקגרו הראה שהרגשת ביטחון, שלעתים קרובות נבעה מריחוק פסיכולוגי – יכלה להמיר איומים קיומיים בבדיחות.

איך זה חל על פורנו חורבות. התיאוריה של אלימות בלתי מזיקה, מסבירה מדוע תושבי דטרויט מתעבים פורנו של חורבות, שרק מדכא אותם, ואילו אנשים עם ריחוק פסיכולוגי גדול יותר, יכלו לראות בתמונות של העיר החריבה משהו משעשע (אם לא ממש מצחיק). מקגרו מציין ארבעה סוגים של מרחק: מרחבי, חברתי, נפשי ובזמן. אז אם מישהו גר רחוק משדרות, עזה או דטרויט, או משתמש באינטרנט בכדי ליצור חיץ נפשי, הוא עשוי למצוא פורנו של החורבן שם מושך יותר מאשר מישהו שחי שם באותו הרגע.

5. שמח לאייד

איך זה עובד. למרות מה שניתן היה לשער, לא אנחנו היהודים המצאנו את המושג הזה. השפה האנגלית ניכסה את המילה הגרמנית Schadenfreude עבור השמחה לאייד, בכדי לתאר את העונג שמגיע לעתים קרובות מחוסר מזל של הזולת. מחקר על אוהדי ספורט, בפרט, מצא ראיות חותכות להנאה זו; במחקר אמריקאי עם הדמיה מוחית, בקרב אוהדי היאנקיז שצפו בכישלון הקבוצה היריבה על ידי קבוצתם, הופעלו במוחם מיד כל אותם אזורים עצביים הקשורים להנאה. קנאה וטינה הם שני המקורות של התחושה, למרות שזה לא נפרד לחלוטין מתחושת אהדה.

איך זה חל על פורנו חורבות. צופים שנהנו מפורנו חורבות של עיר הרוסה, לא בהכרח הרגישו ככה על חשבונה של אותה העיר. אבל אחרים עלולים להרגיש תחושת עליונות צוהלת, במיוחד אם הם רואים את החורבן אצל האויב או אפילו כהשתקפות של בחירות פוליטיות של המתנגדים. מחקר מ-2009 מצא אצל משתתפים במבדק, שהיו בעלי נטיות פוליטיות קיצוניות, כי אלה חוו שמחה לאייד מחדשות על האטה כלכלית או פשיטות רגל בארצם, כאשר המפלגה היריבה (לכאורה) גרמה לבעיה. איזה כייף להאשים למשל את נתניהו.

6. פחד משעמום

איך זה עובד. שעמום הוא דרך מצוינת לעזור לנו לקבל קצת זמן לחשיבה יוצרת, אבל עם ההיצע האינסופי של הסחות דעת דיגיטליות, השעמום הפך במידה רבה לפריבילגיה נכחדת. המחקר האחרון מאוד, שפורסם בכתב העת Science, מראה כמה מאמצים יעשו אנשים רק כדי להימנע מלשבת ולהתמודד לבד עם עצמם רק יחד עם המחשבות שלהם. במקום לא לעשות דבר ורק סתם לשבת ולחשוב במשך 6-15 דקות, משתתפי מבחן רבים העדיפו לתת לעצמם הלם חשמלי – רק כדי לעשות משהו.

איך זה חל על פורנו חורבות. במובן זה שגם פורנו חורבות הוא אחת מהצורות הרבות של הסחות דעת דיגיטליות שקיימות היום, זה סביר שגולשים לוחצים על התמונות הללו מתוך שעמום, במהלך יום העבודה המייגע. בהתחשב בעובדה שרבים מהתצלומים יכולים להיות מתוארים כמדהימים ומרגשים, זה גם הגיוני לתהות אם החברה רואה בפורנו חורבות סוג של טלטלה למערכת, או שלמצער אינה מקדישה לתמונות מחשבה רבה. "המוח הפרימיטיבי לא אוהב להיות לבד עם עצמו", סיכמו המחברים של המאמר המדעי.
אז, יאללה, בלאגן.

untitled

3033210-slide-new-name

7evenThirty_theproblem_cover

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s