ARCHITECTOUR – ביגואר

צילומים   טלי ולול

הפרלמנט של D&A יצא לירושלים, לבקר את הבניין החדש של מכון ון ליר. את הנסיעה אירגן מועדון הלקוחות של יגואר, שהושיב את האדריכלים והמעצבים במיטב דגמי יגואר הנחשקים, כשמדריכי הנהיגה של יגואר, מנחים אותם בנפתולי הרי ירושלים. שם נמצא קשר בין העיצוב של ה-F-TYPE לארכיטקטורה של ברכה חיוטין: שניהם מרחפים באוויר ומעוררים התרגשות – ומהווים מופת למצוינות.

_MG_1754

במעלה הדרך לנס הרים

מעת לעת מארגנת חברת D&A, המו"לית של כתב העת DOMUS, מפגשים חברתיים של קהילת האדריכלות והעיצוב. המפגשים, שזכו לשם "הפרלמנט" על שם הדיונים המקצועיים הערים שמתפתחים בין אנשי הקבוצה, כוללים סיור באתר אדריכלי ואחר כך הסבה באתר קולינרי. היינו, שילוב של העשרה והנאה. הפעם שילב הפרלמנט גם הנעה: מנהלי יבואנית מכוניות היוקרה יגואר, העמידו לרשות הקבוצה קומץ מהמכוניות הנחשקות שלה, לקראת הביקור של הקבוצה בירושלים, כמחווה של רצון טוב.

IMG_1802

מימין לשמאל: יואב מסר, סיגל ברנוביץ', ארז אלה, דור כרמון, דב רטן, גיורא אוריין, אורי הלוי, גלי אמית, אדם איגרא, אורי גור, גד הלפרין

שרון גלזר, מנכ"ל חטיבת המכוניות הפרטיות בחברת "מאיר" נתן אור ירוק, אדם איגרא, מנהל המכירות הארצי של יגואר אותגר, ואורי גור, מנהל ההדרכה ואימון הנהגים הוביל את הקבוצה הנפעמת, בנפתולים ההרריים של אשתאול ונס הרים, בואכה ירושלים. כשנוסעים ביגואר, רוצים שהדרך תהיה ארוכה, מפותלת ושלא תסתיים לעולם. מעצבות הפנים גלית אמית וסיגל ברנוביץ' תפסו מקום ב-F-TYPE, פתחו את הגג המתקפל ונהנו ממבטי הנהגים שחלפו על פניהן. האדריכלים יואב מסר, אורי הלוי וארז אלה, מעצבי הפנים גד הלפרין והלית הלפרין, המעצבים התעשייתיים דב רטן ודור כרמון שטו ב-XJ ושיחררו את החיה שבהם ב-XF.

IMG_1661

IMG_1792

IMG_1734

ארוחת בוקר בבר-בהר, בנס הרים

IMG_1731

IMG_1736

IMG_1738

IMG_1742

IMG_1741

IMG_1718

 

בנין מרחף

אדריכל הבית של מכון ון ליר, אדריכל עבי ניגרי ערך לחברי הפרלמנט המלומדים סיור אישי מודרך, בבניין החדש. שופע רצון טוב וידע, הוא חשף בפניהם את הבניין המרחף במתחם הירושלמי. 

IMG_1815

אדריכל ניגרי משמש כאדריכל הבית של המכון כשמונה שנים. "נתבקשו לכתוב את הפרוגראמה למבנה, שנועד לשכן 30 חוקרים ולהבנות לצד המבנה שתכננו לפני 50 שנה האדריכלים דוד רזניק ושמעון פובזנר", מספר ניגרי "התייעצנו עם רזניק. הוא קיבל בזמנו מגב' פולי ון ליר, מנהלת הקרן, פרוגרמה בת משפט אחד – 'כי מציון תצא תורה', ולא בהכרח תיאולוגית. היינו, שמכאן תצא בשורה לעולם, במסגרת הפעילות של ון ליר. ברוח זאת הוא ופובזנר תכננו את הבניין. לקחנו את אותו הרעיון ומשכנו אותו הלאה.הצבנו כמה תנאי סף לתחרות, שקיבלו ביטוי בחוברת תחרות מאד מפורטת, עם הרבה טבלאות וסקיצות, שנתנה לאדריכלים חופש ביטוי מוחלט". השפעה גדולה על הצלחת הפרויקט הייתה לתורם, ליאוניד פולונסקי, יהודי עשיר בן 88, הן בגלל גודל התרומה – כ-106 מיליון שקל (28 מיליון דולר) וגם, מעיד ניגרי, בגלל שיתוף הפעולה והאמון המוחלט לו זכו מצד הנדבן. גודל התרומה והיחס הזה, השפיע לעיהם לחרוג מעבר ליעד המקורי של שיכון החוקרים, לשדרג את המתחם כולו ולהפוך אותו לקמפוס, הכולל למשל אולם רב תכליתי, לכנסים ופעילויות תרבות וחברה. חשיבות רבה ניתנה לכך שהבניין יהיה ירוק וכך הוא אף חנך תקן ירוק חדש למבני חינוך, שאישר השר לאיכות הסביבה והוא יהיה עתה הבניין הראשון שזכה בתקן הזה. בקרבי הבניין מערכת גיאותרמית, האבה במקום צ'ילרים על הגג. משרד חיוטין אדריכלים זכה בתחרות, והאדריכלית ברכה חיוטין, בדרכה המיוחדת, השתמשה באותם אלמנטים, רכיבים ושפה של הבניין הישן והביאה אותם למאה ה-21. המבנה החדש השתלב יפה לצד הישן ולצד המבנים שלידם – בית הנשיא ותיאטרון ירושלים. הנהלת המכון התחייבה לתורם לסיים את כל התהליך, הכולל התחרות, ולחנוך את הבניין בתוך 5 שנים ועמדה בהתחייבותה. הבנייה עצמה, כולל היתרים, ארכה 3 שנים.

IMG_1811

IMG_1838

IMG_1885

IMG_1821

הבניין החדש של מכון ון ליר עובד ומתפקד ובו 30 חדרי חוקרים, המחולקים ל-6 אשכולות, מתוך כוונה שכל קבוצת חוקרים תקיים קבוצת דיון בינה לבין עצמה ותעצים דיון. בהמשך לרשותם חללים ברזולוציה יותר גבוהה, חדרי סמינרים, אולם רב תכליתי ואודיטוריום. בדיוק אותה מתכונת כמו בבניין הישן של רזניק ופובזנר, אך משודרגת ברמה טכנולוגית גבוהה יותר. היחס ברוטו נטו של הבניין נדיב ביותר, מתוך ראיית הגנים של הבניין מסביב והבניין עצמו כמקשה אחת. האתר אכן משמש כדוגמת מופת לקשר פנים וחוץ, בין תמונת הנוף של ירושלים והנוף הפנימי של המתחם.

IMG_1841

המתחם מביט כל העת פנימה, החזיתות החיצוניות יותר אטומות, החזיתות הפתוחות הן לחצר הפנימית, לרחבה המרכזית ולכל המתרחש בפנים. המתחם כולו כולל לצד הבניינים של מכון ון ליר, את בניין האקדמיה הלאומית למדעים, ובניין המועצה למדעים גבוהים והמועצה לתקצוב של משרד החינוך.
"רזניק נהג לומר שעל הבניין להצטיין בהידור מאופק", נזכר ניגרי "הבניין שלהם מעורר כבוד אבל מאופק, עם כל הצניעות שאפיינו את שני האדריכלים. הם השתמשו בשלושה חומרים עיקריים, אבן ירושלמית, בטון חשוף ברוטליסטי של שנות ה-60 והרבה זכוכית. בבניין החדש השתמשה חיוטין באותם חומרים והוסיפה חומר חדש, לוחות דמוי עץ, חומר המורכב מעיסה של במבוק". בבניין ארבע מפלסים. מפלס הכניסה של המבנה הישן מיושר עם מפלס הכניסה של המפלס השלישי בבניין החדש. ההיגיון בחלוקת התיפקודים הוא כמו בבית פרטי, יש אזור ציבורי ואזור פרטי. שני המפלסים העליונים בעלי זיקה ישירה למכון מכון ון ליר, בהם כל חדרי החוקרים, משרדי ההנהלה, ולובי ההתכנסות, שהוא במישור אחד עם הרחבה שבין הבניין החדש והישן, והמפלסים של שני הבניינים זהים, ומהווים המשך ישיר. הבטון החשוף של רזניק ופובזנר עומד יפה וניראה טוב עד היום, מול הבטון העשוי בטכנולוגיה חדישה ומודרנית של חיוטין. קצב הבניין, ההדגש האופקי, אותם אלמנטים לקחה חיוטין לבניין החדש, הבניינים מדברים אחד עם השני ויוצרים את הרחבה המרכזית, כשכל הבניינים מביטים פנימה. כמו בבניין הישן, בין כל האשכולות יש חצר פנימית, עם קיר משרביות שמסתיר לא מסתיר את הנוף  (למשל הגג הלא אסתטי של תיאטרון ירושלים). המשרביות בנויות מבפנים מפריקסטים של בטון ובחזית מלוחות של אבן. כל חלון וחצר בבניין, הוא בגדר תמונה שונה, המתגאה בנוף הירושלמי.

_MG_1940

_MG_1939

IMG_1989

IMG_1930

IMG_1982

IMG_1977

IMG_1919

IMG_1909

IMG_1897

IMG_1890

במפלס הלובי (המרכזי), נמתחים הפנים והחוץ ברצף אחד, הכל מואר באור טבעי, מלבד שני חללים, האודיטוריום הסגור ונטול החלונות, וקומת המרתף למטה. אף נורה לא דולקת שם במשך היום, הבניין דואג שהאור הטבעי יאיר אותו ואף קרן שמש אינה חודרת לבניין ומכה בו. האדריכלות מייתרת לא רק את התאורה, אלא גם את מיזוג האוויר. היה יום חם מאד כשעמדנו במשרדו של ראש המכון, תחלופת האוויר הטבעי חסכה את הצורך להדליק מזגן. ניגרי הצביע על אוסף המקטרות של ראש המכון ואמר: "גם כשהוא מעשן את אחת המקטרות שלו, לא מריחים מסביב את העשן".

IMG_1853

קומת הלובי ריקה מעמודים וקירות. הסכימה הסטטית של הבניין היא כזו שלמעשה כל הקומה הזו תלויה מהגג, היא לא נשענת על היסודות. "בתהליך הבנייה יצקנו את ארבעת קומות הבניין, לא הורדנו את הפיגומים הגענו עד הקומה העליונה, יצקנו את הגג עם הקורות מאד משמעותיות, כשהציר האחורי, ציר בי של הבניין, ציר שהולך לכל האורך הוא הגריד של הבניין, וכל החלק הנגדי זיזי ויוצא מהבניין (בן 1,400 מטר)", מסביר ניגרי "ככה ברכה חיברה את הבניין והטופוגרפיה. כשהיא הציגה את זה בתחרות, צוות השופטים בן 12 איש מכל העולם, כולם היו סקפטיים איך הבניין הזה יעמוד בכלל".

מפלסי הבניין מרחפים, אין מסביב שום אלמנט קונסטרוקטיבי שקוטע את השקיפות, הרצפה והתקרה הכל זיזי, רק בכדי לתמוך במסכי הזכוכית והאלומיניום. חזית אחת של המבנה פונה לרחוב מרכוס והגבילו את המתכננים בתב"א, לבל יפערו בה חלונות הפונים לדיירי הרחוב. לכן החזית לא פתוחה לרחוב ובמקום חלונות מיקמו בקיר פסיפס בעבודת יד מכפר מכר שבגליל. "בין דיירי הרחוב ארבעה שופטי בית המשפט העליון ועוד אנשי ממון והשפעה, לא רצו להתעסק איתם ועם סוללות עורכי הדין שלהם", אומר ניגרי.

קצת מידות: רוחב הזיז 14 מטר ואורכו 60 מטר. אורך כל הבניין 82 מטר. שטח קומה 2,200 מ"ר. עובי התקרות 60 ס"מ, בתוך זה נכנסת הקונסטרוקציה וכל המערכות שלה. ניגרי יוצא למרפסת ומצביע על קיר המבנה "קורה דרוכה חוצה את כל הבניין וזיזי הבטון הדרוכים מובילים לאורך כל 82 המטר של הבניין. שישה וירנדלים לאורך הבניין וחלק אחד שתופס את כל החבילה הזו כמקשה אחת. הכל מבטון בדריכה במקום. גם הוירנדלים דרוכים לאורך וגם לגובה, עם מוטות פלדה". עוד קצת מספרים: עלות הבנייה 4000 דולר למטר, לשטח של 7,400 מטר.

IMG_1881

תודה: לשמעון אלון, מנכ"ל מכון ון ליר לעבי ניגרי, אדריכל הבית של מכון ון ליר לשרון גלזר, מנהל חטיבת המכוניות הפרטיות בחברת מאיר לאדם איגרא, מנהל המכירות הארצי של יגואר לאורי אור, מנהל ההדרכה ביגואר

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s