Black Hand – באנקסי האיראני?

על קירות וחללים ציבוריים בטהרן, נחשפים בשבועות האחרונים ציורי גראפיטי, נושאים ביקורת חברתית ופוליטית והזוכים לתהודה רבה בקרב התושבים. אלה ציוריו של אמן גראפיטי, גיבור
מקומי בנוסח באנקסי, המתכנה Black Hand.

.untitled
הציור של היד השחורה משמאל, ומימין הציור אחרי שצונזר על ידי הממשלה

אחד הציורים של הצייר האיראני Black Hand ("יד שחורה"), מציג תמונה של אישה איראנית צעירה, לובשת חולצה של הנבחרת הלאומית בכדורגל של איראן ונושאת אל על בגאווה בקבוק של סבון לשטיפת כלים (שנקרא Jaam, שפירושו גביע אליפות בפרסית). הגרפיטי מתייחס לאיסור על נשים איראניות מללכת לאצטדיונים, בכדי לתמוך בקבוצות הספורט שלהן ומשרת את התרבות הפוליטית שמעודדת את הנשים להישאר בבית.
זה לא לקח לממשלה זמן רב מדי, בכדי לכסות את הגרפיטי של היד השחורה בצבע אדום, ובהמשך גם את הקיר כולו. אבל האמירה הזו שלו המשיכה להדהד במדיה החברתית, כאשר תושבי טהראן מאמצים את האמן המסתורי כבאנקסי שלהם. יצירת האמנות החדשה שלו, הראתה גבר מזוקן, בעל לבוש וחזות שמרניים כמו אותם האנשים שמוחקים את ציורי הגראפיטי שלו, והכותרת שהוא נתן לכך היא: "הסוף".
באפריל 2014, הציג Black Hand תערוכה שלימה של עבודותיו, בבניין היסטורי במרכז טהרן, מקדיש כל חדר בבניין לנושא חברתי אחר. מסתבר שהוא אינו יחיד ביצירה זו. אמנים איראניים מסכנים את חייהם ומשתמשים בכתובות גרפיטי ואמנות רחוב, בין אמצעי תקשורת אחרים, לבטא עצמם ולנהל דיון במרחב בציבורי בסוגיות חברתיות.

untitled1
הצנזור של הרפובליקה האסלאמית

 

"יד שחורה", באנקסי המחתרתי של איראן

גרפיטי הוא לא רק דרך עתיקה ושנויה במחלוקת של העברת מסר לציבור, אלא גם סוג של תחרות מתמדת בין מעביר המסר ובין מי שלא רוצים שהמסר ישמע. המסרים מסוג זה המבוטאים על הקירות של הרפובליקה האסלאמית, לא יוצאים מן הכלל הזה. גרפיטי בחסות המדינה מכסה מבנים רבים וקירות בטהרן ובערים אחרות באיראן, אך הממשלה אינה מוכנה לוותר על המרחב העירוני לשום דבר שהיא לא יצרה בעצמה, ולאפשר להן לקרוא תיגר על סמכותה. צבעי ספריי וטושים הפכו את הקרב הזה לפחות לא שוויוני.
בחודש אפריל השנה, אמן הרחוב בעל שם העט "היד השחורה", ערך תערוכה של עבודותיו בחללי בית ישן במרכז טהרן. הנכס היה תחת חסותה של החברה להגנה על הארכיטקטורה ההיסטורית הייחודית של העיר, אך הרשויות הגיעו למסקנה כי המבנה קטן מדי והחליטו להרוס אותו, ככל הנראה כדי לפנות מקום להתחדשות עירונית שונה.
תג חתימת היד השחורה הפך למוכר מאד בטהראן, ועבודותיו לעתים קרובות צצות בפינות שונות של העיר. את אותן פינות הוא יודע לבחור בחוכמה, כך שהן מאפשרות לגרפיטי שלו להתגלות באופן מידי וגם מאפרות לאנשים לצלם אותו על המוביילים שלהם, לפני שעובדי העיר מגיעים לאתר הפשע עם פחיות הצבע שלהם.

20140802_190231_resized

העבודות של היד השחורה, נושאות מסרים חברתיים מטרידים ועושות שימוש במגוון סממנים (כתב, עגה, דימויים) מקומיים לחלוטין, המזוהים ישירות עם טהרן. אחד החדרים בתערוכה שלו נקרא "ירין" (מתוק), חפצי הנוי שאמורים לקשט ולעצב את פנים החלל, מיוצגים בשמם הכתוב על הקיר: ספה, ציור ממוסגר, שולחן, קופסת סיגריות, אגרטל על שידה. אמירה על כך שאנו חיים בחברה שבה כל אובייקט מציג עצמו על ידי תוויות, ללא כל התייחסות לתוכן ומשמעות. כמו בציור המפורסם של הצייר הבלגי רנה מגריט, The Treachery of Images, שבו מוצג ציור של מקטרת עם הכתובת "זה לא מקטרת". ההקשר המקומי של העבודה: באיראן העכשווית התווית עשויה להשתנות במהירות וצורה יכולה להישאר ללא תוכן.

“This white wall is not white.”

"הקיר הלבן הזה אינו לבן". ורייצייה על נושא של מגריט

חדר אחר בתערוכה נשא מסר לשמירה על איכות הסביבה באיראן, המזהיר על הכחדתו הקרובה של הנמר הפרסי, מין הנמצא בסכנת הכחדה שפעילים ירוקים מבקשים למנוע בשנים האחרונות. היצירה כוללת שלושה פסלי נמר זהים צבועים בצבעים הירוקים, לבנים ואדומים של הדגל האיראני. הנמר האמצעי לובש סרט דומה לסהר שמופיע על הדגל האיראני. ריח רע של בושם זול ממלא את האוויר, לצד תמונות של ההרג והביתור של נמרים ושל נשים לבושות בבגדים העשויים מעורם.

20140802_190226_resized

על קירות מסדרונות המבנה הישן, אפשר היה לראות מסגרות ציור ריקות עם כתובת שרוססה "ציור", ביקורת על עקרותה של האמנות האיראנית הממלכתית.

20140802_190306_resized

20140802_190340_resized

השוואה של אמנות איראנית לחורבות

20140802_190330_resized

הכניסה לשירותים המצחינים במקום, עוטרה בשלט ניאון אדום "מועדון סקס", רמז לבתי שימוש ציבוריים בטהרן, שבהם גברים הומוסקסואלים מתרועעים, לאחר שהמיניות שלהם נדחקה לשוליים על ידי החברה והמדינה.

20140802_190406_resized
בחברות פתוחות יותר, קיומם של אמנים חסרי שם שכאלה מוכר. הם אולי לא זוכים לקדמת הבמה בהערכה אליהם, אך הם אינם מדוכאים באופן שיטתי. אולי מידת החופש ממנה נהנים אמני מחתרת, היא מד שימושי של חופש ממנו נהנה החברה כולה. לא מפתיע אם כן כי הרפובליקה האסלאמית מתייחסת אל אמנות המחתרת בחומרה כפי שהוא מתייחס לחברה כולה.

asdf

באחד החדרים משחזר עצמו Black Hand, כאמן שעובד עם תרסיס צבע ורוצה לתרום לשינוי חברתי, בחדר בו הרצפה קרסה לתוך בור דמוי קבר, אזהרה לאמן שאמנותו יכולה לגרור אחריה גזר דין מוות עבורו.
אמני המחתרת האיראניים המייצרים עבודות בנושאים חברתיים או פוליטיים, חייבים להיות אמיצים מאד, מאחר והם מעמידים עצמם בסכנת חיים. כל יצירת אמנות שלא אושרה על ידי הרשויות, כל עבודה שאין לה "היתר", יכולה לגזור עליהם מוות.
עם זאת, אמני מחתרת ואמני גרפיטי במיוחד, אוהבים לחצות בכוונה קווים אדומים וגבולות ללא הפסקה. התעללות בילדים הוא אחד מאותם גבולות שאף אחד לא אוהב לדבר עליו, לא האוכלוסייה, לא המשטרה ולא מערכת המשפט. Black Hand כיסה את הקירות של חדר אחד, עם חיקוי של ציורי ילדים, מעורבבת בהתנשפות של אדם בעיצומו של מאמץ מיני.

sdffgf

"די להתגוששות, הגיע הזמן לדיפלומטיה"

לגרפיטי לא הייתה נוכחות בולטת באיראן לפני הבחירות לנשיאות של 2009 , אבל הדיכוי של המשטר החדש, נתן לה חיים חדשים. בכל לילה אפשר לחזות בעובדי בעיר תוקפים את הקירות עם מכחולים ודליים של צבע. הדור האיראני החדש כך נראה, הוא דור שנולד לאחר המהפכה והמלחמה עם עיראק, הוא מביט לעתיד עם תחושת ייאוש. העבודות של Black Hand מבטאות את התחושה הזו בצורה מאד חדה ומעוררת הזדהות בקרבם.

20140802_182826

דוגמניות אירניות בצבעי הדגל

touka_stoning_01_jpg_1140x800_q85_1_jpg_815x460_q85

אחוות הניסקלים. קריקטורה ברשת החברתית על המשטר האיראני

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s


%d בלוגרים אהבו את זה: