המיסתורין של מקדש איסה ביפן

זהו אחד הסמלים של התרבות היפנית ואחת התעלומות הגדולות שבה, בשל ריבוי המשמעויות שלו: המקדש הוקם בשנת 690 – ומאז כל 20 שנה הוא נהרס ומיד נבנה מחדש.

ההריסה והבנייה מחדש, מהווה אירוע רחב היקף ומוקד לתשומת לב לאומית ביפן, מקור עשיר להתבוננות וחקירה סקרנית של תרבות יפן: מקדש איסה ידוע בזכות מסורת בניה ופירוק מחזורית עיקשת. המקדש Ise Grand Shrine נבנה ומפורק בצורה טקסית כל 20 שנים, בתהליך שנשנה כבר 62 פעמים, עוד מאז שנת 690, מאז ימי שלטונה של קיסרית יפן הארבעים ואחת ג‘יטו [Jitō].

שני מתחמים סגורים וסימטריים, עומדים זה לצד זה על ציר מדומה, בכדי לאפשר תהליך חזרתי. בצד אחד, ריק, נבנית בהדרגה קבוצת מבנים בדמותם של קבוצת מבנים קיימת במתחם הסמוך, המלא. כשתסתיים מלאכת הבנייה במתחם אחד והריק בו יתמלא תתחיל מלאכת הפירוק במתחם הסמוך, חומריו יילקחו לשימוש ראוי במקום אחר והמלא בו יתרוקן ויישאר כזה עד המחזור הבא. התהליך אורך שמונה שנים, מכריתת העץ הראשון המשמש לבנייה, עד להשגת איזון בין מלא וריק במקדשים.

מקדש איסה הוא אם כך, הוא ישן ועתיק מאד וגם חדש לגמרי בעת ובעונה אחת. הוא ישן, כי בנייניו בנויים באופן כמעט זהה כבר יותר מאלף ושלוש מאות שנים וחדש, כי הבניינים תמיד וללא יוצא מהכלל, בני פחות מעשרים שנים. הוא ישן, בגלל נטייתו להתקיים לנצח כגשר בין עבר ועתיד וחדש, בגלל קצרות מועדו. הוא ישן גם, משום יש לו, לכל שישים ושנים גלגוליו, משמעות מצטברת וחדש כי לכל חזרה נוצרה גם משמעות שונה ונפרדת מקודמותיה.
שמונה מחזורי בנייה ופירוק—חזרות, הושלמו בתקופה המודרנית, החל בחזרה ה-55 של 1869 ועד החזרה ה-62, שהושלמה בשנים האחרונות.
הארכיטקטורה של איסה מובאת לדיון ציבורי כמסד של תרבות לאומית, של יפניות. היא נידונה כמקום שבו שוכנת לא רק אלוהות, אלא גם רוח יפנית אמיתית, שהשתמרה ללא פגע מזמן עתיק, ואופיו הנצחי של האדם היפני. מודגשים באיסה יחוד, אותנטיות וטוהר יפניים. הוא מובא כהוכחה שמרכיבים של התרבות היפנית עומדים בפני עצמם כאשר הם מושווים עם אשיות התרבות המערבית, ואחר-כך כאמצעי הגנה בפני פלישת תכנים מערביים ליפן.
איסה מאומץ כפרוטוטיפ, אב-טיפוס, על-פיו מוגדרות מסורת ארכיטקטורה יפנית עתיקה ומודרנית, מצביעים על איסה בהערצה, כמקום בו ארכיטקטורה קיימת בצורתה השלמה ביותר, ושבו מערכת יחסים בין הצורה הטבעית והבנויה מאוזנת ובהירה יותר מבכל מקום אחר, עוד מימיי קדם.
לא קשה להגיע אל איסה. הוא נמצא בסמוך לצירי התנועה הראשיים בין טוקיו לקיוטו, ועל מסלול רוב צירי התיירות הפרטית והמאורגנת במדינה, אך למרות שאין קושי להגיע אל המקדשים פיזית, אי אפשר לראות אותם במלואם. הכניסה אל מתחמי המקדש הפנימיים מתאפשרת רק לבודדים, ואת מראת הברונזה, סמל האלוהות שמאוחסן בגושודן, לא ראה איש מאז הוטמנה שם בתוך מערכת תיבות, בזמן יסוד המקדש. ב-1953 הצלם וואטאנבה זכה למבט פנימי ובלעדי על איסה, שאף צלם לא זכה לו לפניו או אחריו.
לצורך בניית איסה בחזרה הנוכחית, נכרתו 13,600 עצי ברוש יפני, בני מאתיים עד ארבע מאות שנים, הושקעו 190,000 ימי עבודת נגרות, עובדו שלושה וחצי קילוגרם זהב, בעלות כללית מוערכת בת 55 מיליארד יין [560 מיליון דולר], כתחליף למה שנבנה רק לפני שני עשורים וכדי להיות מוחלף עוד שני עשורים.
איסה פופולרי מאד כיום ואף יצר מינוח ‘איסה בום‘. שבעה מליון איש בקירוב ביקרו בו בשנה שעברה, יותר מבכל אתר שינטו אחר. הוא ‘הוט ספוט‘, מקום תפילה פופולרי (הדומה לקברי הצדיקים אצלנו), שיסייע בהתעברות של נשים חשוכות ילדים ויתרום לשגשוג ולפרנסה טובה, אתר תיירות דת מרופד ושבע.

 

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s