והרי החדשות

 

 

 

אנחנו החלודים. עשר שנים אחרי שהאמנית אילנה גור ציפתה את רהיטי המתכת שלה בצבע ירוק המחקה פטינה, כדי שיראו עתיקים ויצרה עידן של רהיטי מודרניים מימי הרומאים – פורח עתה בעולם גל של רהיטים חלודים. קראתם נכון, בדיוק כאלה שאתם הייתם זורקים או באים בטענות ליצרן. באנגליה אתם יכולים לרכוש למשל הכסא החלוד למהדרין הזה של טום דיקסון, במהדורה מוגבלת בחנות הביטאט ובארץ כבר יש קולקציה חדישה אך חלודה של רהיטים כמו שולחן הקפה שבתמונה, משרשרת זחל של טרקטור, בבית קסטיאל.

 

 

 

 

טרנטה טרנד. בעוד אספני דגמי המכוניות המיניאטורות משחרים לדגמים אקזוטיים ונדירים, של מכוניות פרארי מבהיקות ודקות גזרה או הונדה בורקת וצחת מראה, מציעים מעצבי "צ'יניצ'ינצ'ין" לאספנים האורבנים קולקציית דגמים של גרוטאות מכוניות, חלודות וחבוטות. קבוצת עיצוב רדיקלית זו, הנפיקה השנה לשוק סט סטיקרים "למטרות לא ראויות", למשל: "אגודת לבנים בריאים ועשירים", "אנשים נגד קשתות בענן", "שחררו את הנזל וגרטל", "מועדון הצנחנים העיוורים".

 

 

 

 

מראות נרקיסיסטיות. אמנים ומעצבים מובילים, כמו מטלי קראסט וקבוצת 5.5, עיצבו קולקציית מראות שבאה לשחרר אותן מעיצובן המרובע או מעוגל המסורתי בו היו שבויות. למשל, מראה המעוצבת בהשראת הספר "עליסה בארץ הפלאות" ומשחזרת את צורת ראשה של אליס.

ואזה מפוסלת. הפופולאריות של הקרמיקה ושל כלי הפורצלן בעיצוב העכשווי, מביאה לאינספור פירושים עיצובים לאגרטלים, שפעם קישטו ויטרינות של דודות גרוזיניות או פולניות. חלק מהאגרטלים הופכים לפסל מורכב: האגרטלים של המעצבת ההולנדית Weiki Somers, מורכבים מיחידות מקושטות בטאפט הולנדי. האגרטלים של סטודיו ג'וב האנגליים הם חלק מפסל של ממש, כמו ליצן מזהב שהאגרטל ניצב על ראשו.

 

 

 

 

 

 

יצא עשן לבן. בעידן שלנו העייף מהעיצוב התעשייתי להמונים, יוצר המעצב  Geoffery Mann אובייקטים מפוסלים מפורצלן בעבודת יד, כמו מנורה יפיפייה וענוגת מראה זו. הפורצלן השברירי ממנו היא עשויה, מעניק לה בזמן שהיא דולקת, מראה של עשן רך ולבנבן המסתלסל מטה.

 

 

 

רגליים למעלה! נכון שמלמדים אותנו להיות עם הרגליים על הקרקע, אבל הספה הזו של אביעד גיל בוגר בצלאל (29), מרשה לעצמה לברוח מהמציאות המסורתית והמקובעת ולהרים שתי רגליים מרחפות באוויר. צילום: עודד אנטמן

 

 

פולושן-שיק. שידה מפוסלת זו של סטודיו ג'וב האנגליים, מורדת בקו העכשווי של העיצוב עם המסר האקולוגי, המטיף להגנה על כדור הארץ – ומביאה רהיט נהנתני מצופה זהב בארוקי, המנציח את הזיהום הסביבתי שיוצרים מפעלי התעשייה. משטח השידה עשוי מעשן זהוב המונח על הארובות השחורות של בתי החרושת.

 

 

 

 

סבתא רקמה לי כורסה. שובם של מלאכות היד המסורתיות כמו הסריגה והרקמה לעיצוב העכשווי, לצד הכמיהה למוצר אישי וייחודי, מביא לעיצוב מוצרים המעוטרים ברקמה אמיתית. זאת בניגוד להדפסת העתקי רקמה כפי שנהוג היה עד כה בעיצוב המתועש ששאף לייצר הרבה ולהוזיל עלויות. כסא נדנדה זה שעיצבה Moa Jantze, מעוטר ברקמה בעבודת-יד וכל כורסה נבדלת לכן מרעותה. בתמונה התחתונה, שרפרף רקום מושב משל האחים קמפנה.

 

 

 

 

 

אימג' בנק / פורע שטרות

 

 

 

למי שזקוק לרעיונות מה לעשות עם הכסף, המעצב  Justine Smith, למשל, החליט לעשות הרבה כסף מעיצוב ולכן יצר עיצוב מכסף. שטרות כסף של מדינות שונות, הופכות בידיו למשחק אורגמי, שבאמצעותו הוא משתמש באישים הנכבדים הניבטים מהם ליצירת דמויות חדשות המגחיכות את דמותן: המלכה אליזבט משטרות הכסף הבריטיים מקבלת אצלו כובעון סקוטי קטנטן, אייב לינקולן שנלחם בגזענות חובש תרבוש הודי וחומייני מופיע על שטר פרסי אצלו בדמות ליצן. בעבר נהג ג'סטין לפסל משטרות אובייקטים שונים כמו כלבים וכלי נשק.

 

 

האדריכלים תשובה, זיסר ולבייב

 

ביום האדריכל מחר יתאספו אל וואהל סנטר האנשים שישפיעו בעתיד על הנוף הבנוי של הארץ. עבור הקהל הרחב, זאת הזדמנות לבחון מחדש את מקומו המרכזי של האדריכל בתרבות הישראלית 

 

 

 

     בקשו מישראלי משכיל מן הישוב שיציין בפניכם תחומי תרבות שונים, והוא ודאי ימנה את התיאטרון, המחול, המוזיקה והספרות, אולי אפילו את הקולנוע. ברוב המקרים, האדריכלות והעיצוב ייעדרו מהרשימה. כי במקום שבו דורשים מאדריכלים להיות טכנאים וביצועיסטים, הופכים תחומים אלא למשלח יד ולא לאמנות.

 

     על ישראל הבנויה והנבנית מנצחים היום יזמים ובעלי הון. המשימה שהם מפקידים בידיו האמונות של האדריכל היא למקסם עבורם שטח של בניין ולהעלות את מחירו של כל מטר רבוע. אין לאדריכל ערך מוסף יותר ממהנדסי הקונסטרוקציה, יועצי החשמל וקבלני האלומיניום, ששמם מוצג בשלט החיצוני של הבניין שבבנייה. שלא כמו אמן החתום על עיצוב מונומנט סביבתי (כמו פסל חוצות), זהות ושמות האדריכל והמעצב חשובים בשוק הנדל"ן הישראלי רק אם יש להם ערך שיווקי וכוח השפעה על מחיר המ"ר. ריצ'רד מאייר, דניאל ליבסקינד ופיליפ סטארק הם שמות כאלה. אדריכלים ישראלים, לעומת זאת, מבוקשים מאוד במדינות קומוניסטיות לשעבר במזרח אירופה, מאחר שהם מיומנים במילוי יעיל וחסכני של יעדי היזם הפרטי.

 

     בעולם שמו של האדריכל נרדף לשמם של בניינים נודעים: את כנסיית סגרדה פמיליה מציינים בנשימה אחת עם שמו של גאודי, ואת כנסיית נוטרדאם עם לה-קורבוזייה. איש אינו יודע מי היה אדגר קאופמן, בעל הבית של "בית המפל" בפנסילבניה, אבל כולם יודעים שפרנק לוייד רייט תכנן את המקום. ואצלנו כל ילד מכיר את שם היזם שמאחורי הבניין – מגדל שלום מאיר (משה), מגדל אביב (משה), מרכז עזריאלי (דוד), דיזנגוף סנטר (אריה פילץ), גן העיר (שלמה אליהו) – אבל כמה יכולים לנקוב בשמו של האדריכל שתכנן אותם? (י. פרלשטיין וגדעון זיו, אמנון ניב ואמנון שוורץ, יסקי-סיון, עטיה ועזריאלי, ישר וטולדו, אלחנני, בהתאמה). כי היזמים הם גיבורי התרבות האמיתיים שלנו. אנחנו סקרנים יותר לדעת מה בונה יצחק תשובה או מוטי זיסר ופחות מה מתכנן רם כרמי או יעקב יער. בניית הארץ היא רק עסק של נדל"ן, שם המשחק הוא כלכלה והכסף הוא המסובב את הגלגל. ארוסטרטוס היווני ביקש להתפרסם ולכן שרף את בית המקדש באפסוס, אחד משבעת פלאי עולם. הוא לא טעה במשימתו: את שם האדריכל שהגה אותו פלא אדריכלי איש כבר לא זוכר, אך הפירומן זוכה בתהילת עולם.

 

 

היכל התרבות.האדריכלים דב כרמי, זאב רכטר ויעקב רכטר

      מספרים על האורח מגרמניה שחשב שהיכל התרבות התל אביבי קרוי על שמו של הסופר תומס מאן וגילה שהבניין קרוי על שמו של פרידריך מאן. "פרידריך? מה הוא כתב?" התעניין האורח "את הצ'ק", הסבירו לו המארחים. בכל העולם נוהגים בעלי הון להנציח את שמם ולהטביע אותו במבנה שהקימו ביוזמתם ובכספם, כמו גוגנהיים שבנה את המוזיאון הידוע בעולם ורוקפלר את המרכז שהקים בניו-יורק. העיר תל אביב בחרה כמחוות תודה לקרוא לשדרה היפה בעיר (ואולי בארץ כולה) על שמו של פרנסה, הברון דה-רוטשילד. היו שביקשו להנציח את רעייתם האהובה, כמו הקיסר שאח ג'אן שטרח ובנה במשך 23 שנים טאג' מאהל שלם לאשתו. אבל רק בישראל יכול בעל הון לבקש לקנות תהילת אינסטנט ולהטביע את שמו על מבנה שלא עשה בו דבר, כמו המיליונר עופר על מוזיאון תל אביב.

 

     בחמישי הקרוב (20.12) יצוין יום האדריכל הישראלי בכנס רב משתתפים ופתוח לציבור שיתקיים בוואהל סנטר, מרכז קונגרסים שהוא לכשעצמו פנינה אדריכלית אותו תכנן, אלא מי, דניאל ליבסקינד. מ-9:00 בבוקר ירצו ויפרשו את משנתם מיטב האדריכלים והמעצבים הישראלים. המושבים יעסקו בנושאים מעוררי עניין. על הבנייה לגובה ידבר, בין היתר, מהנדס העיר תל אביב לשעבר, ישראל גודוביץ', שהוציא לפני כמה חודשים ספר על מגדלי העיר ("40 על 40", בהוצאת עם עובד). על הפן העסקי של מקצוע העיצוב ידברו מעצבי הפנים גד הלפרין, בילגוראי-פוזנר (רשת רנואר) וצילה זק (קפה הלל, לחם ארז). מושבים נוספים יעסקו במקומו של הפרט במרחב הבנוי ובאדריכלות אלטרנטיבית (אקולוגית וירוקה). במקביל, תוצג במקום תערוכה גדולה של פתרונות חדשניים ומגמות עכשוויות בעיצוב ובאדריכלות. בסופו של היום תיערך במקום מסיבה עם מופע מוזיקלי וכיבוד, שתשמש זירה נוחה להתחככות מקצועית בין אדריכלים ללקוחות פוטנציאליים, שהם – כפי שניחשתם – יזמים ובעלי הון.

 

     האנשים שיתקבצו בוואהל סנטר ביום האדריכל הם אלה שיקבעו איך ייראה הנוף העירוני והבנוי של ישראל בעתיד ומשנתם תשפיע על חיינו וחיי ילדינו ועתידם. עם זאת, קרוב לוודאי שהכנס לא יעורר עניין ציבורי גדול כפי שמעוררים שווקי אופנה וירידי אוכל. עבור רוב האנשים, אדריכלות נתפסת כנושא לא מוכר ולא מעניין. יתכן והיא נתפסת כשייכת לכלל והוא פחות מעניין. עיצוב הפנים קרוב יותר לפרט ולמוצרי צריכה (רהיטים ואגרטלים) ולכן הוא פופולארי יותר בציבור. אדריכל נתפש כברנש אפרורי וכבד ראש במקטורן קורדרוי ואילו מעצב הפנים נתפש כדמות ססגונית (שיער מחומצן) עם עגיל באוזן (ולרוב הומו). אילן פיבקו הוא האדריכל הסלבריטאי היחיד בארץ, כי הוא מרשה לעצמו להיות אקסטרווגנטי וזה עולה לו במחיר של התנכרות וזלזול מצד עמיתיו למקצוע (חלק מזה זו קנאה מול הישגיו הבלתי ניתנים לערעור כאדריכל). מגזין פופולארי לעיצוב לא יפרסם כתבה על אדריכל גם אם הוא זכה בפרס ישראל, אבל יפרסם בשקיקה מעצב פנים שעיצב מקום בילוי מדובר. בביקורת בתקשורת על מסעדות חדשות כבר מתייחסים כיום גם לעיצוב שלהן, אבל לרוב עדיין לא נוקבים בשם המעצב. העיצוב הוא לא ערך תרבותי בפני עצמו, אלא הוא חלק מלייפסטייל.

 

     בהיררכיה המעמדית המקצועית של האדריכלות הישראלית, עומד בראש הפירמידה "תכנון ערים", אחריו "אדריכלות" ולבסוף "עיצוב הפנים". אם בעבר נמנעו אדריכלים מטעמי יוקרה לחשוף שהם עיצבו פנים של בניינים (לרוב עסקה בזה אשתו או בתו בוגרת בית הספר לעיצוב של האדריכל), כיום בגלל הפרסום הרב לו זוכים מעצבי הפנים בתקשורת, הם דואגים להבליט עובדה זו. תורמת לכך גם העובדה שמעצבים גם מרוויחים יותר מאדריכלים, פועל יוצא מכך שההכרה בחשיבותו של העיצוב כמרכיב בהצלחה של מוצר, חנות או ספר – השתרשה והיא כיום כמעט מוחלטת. בעבר זו הייתה השקעה מיותרת או זניחה והיזם הטיל את המשימה על אשתו "כי יש לה טעם טוב". בעיצוב פנים של חללים מסחריים, מועסקים כיום טובי המעצבים ומומחי מיתוג עתירי מוניטין. לעומתם מתוכננים מבני ציבור באיפוק וללא שאר רוח, מאחר ובמקרה הטוב עליהם להיות מכובדים ולא לבזבז כסף ציבורי על אמנות, קרי אדריכלות. הציפייה הכמעט יחידה שלנו מתכנון בניינים שנבנים אצלנו היא שהם יהיו לא מזיקים.

 

     כעת, בסופה של השנה, יסכמו העיתונים וימנו את הישגי השחקנים, בדרנים, רקדנים וזמרים. זה הזמן לטפוח על שכמם של ולא על פניהם של האדריכלים ולעלות על נס חלק מהבתים והבניינים שלהם – שלא מכערים לנו את הנוף, לא מסתירים לנו את הים, לא מתנשאים תרתי משמע ומסתכלים מגבוה על ביתנו הקט בשכונתנו הותיקה וזוכרים שהם בתל אביב ולא במנהטן ואפילו נותנים לנו לשמוח ולהתגאות בכך. 

 

 

 

פורסם בטיימאאוט תל-אביב 20/12/07