הסצנה נבובה

 

מפורסמים בגלל שהם מפורסמים

 

 

נעשה ניסיון, רשמו נא על דף נייר שלושה מעצבים ישראלים שאתם מכירים, שלדעתכם ולידיעתכם הם המעצבים הכי טובים בארץ. במי בחרתם? באילן פיבקו? אריק בן-שמחון? יעקב קאופמן?

לפני כחודש פנו אלי ממגזין עיצוב כלשהו וביקשו שאשתתף ב"פאנל מומחים לעיצוב", ואשלח להם רשימה שכזו, עם עשרת המעצבים שאני ממליץ עליהם. סיפרו שהבחירה שלנו "המומחים", תתפרסם בגיליון מיוחד וחגיגי של עשרת מעצבי הפנים המשפיעים ביותר בארץ. מסיבות שונות סירבתי לבקשה, בעיקר בגלל קוצר זמן וגם בגלל שאיני מוצא עשרה מעצבים ברשימה כזו, אולי שלושה. בכלל, בחירת האדריכלים "המשפיעים" הפכה להיות לאחרונה אצל מגזינים לעיצוב המבקשים לקדם עסקיהם, מילה נרדפת ל"נבחרים" ול"מומלצים", בתעשייה המפוקפקת שרווחה לאורך שנים, של הנפקת תעודות "בית העסק הנבחר/המומלץ" לעסקים שהיו מוכנים לקנות אותן בהרבה כסף. לאחר כמה ימים, טלפנו אלי כמה אנשים שאני מכבד, שסיפרו שהם משתתפים באותו פאנל מומחים נכבד של המגזין, וביקשו להתייעץ איתי לגבי שמות המעצבים שהם כללו ברשימה שהכינו למגזין. שמתי אז לב, שהכבוד הנרחש למעצבים הללו, מבוסס בעיקר על מידת הפרסום והמוניטין שלהם. אם נבצע סקר של "דעת הקהל" – קהל מקצועי של מעצבים מחד, וחובבי עיצוב מן השורה מצד שני, נגלה שכולם יודעים מיהם המעצבים הכי טובים בישראל. מן הסתם הרוב ימנו את אריק בן-שמחון, את אלכס מייטליס, אילן פיבקו וכדומה. אין לי ספק שאחוז קטן מאד בהם, אם בכלל, מכיר את העבודות של המעצבים הללו. רבים מאלה שידעו לומר שאריק בן-שמחון מעצב מוביל, ככל הנראה לא יוכלו לתת לנו אפילו דוגמא אחת של עבודה שלו, שלא לדבר על תיאור סגנון העיצוב שלו כדי לנמק את דעתם. כמה מאלה המשננים את המנטרה ש"יעקב קאופמן מעצב מוערך", מכירים משהו ממה שהוא עיצב? כל אחד בסצנת העיצוב מכיר את אילן פיבקו, ורובם יתארו אותו כמעצב מוביל, משפיע, נחשב, מצליח, מבוקש, סלבריטאי של ממש ומצד שני אפילו שנוי במחלוקת. רובם הגדול לא מכיר אף עבודה שלו מעבר למגדל שתכנן על נתיבי האיילון. אם נראה להם למשל, את מרכז הקליטה שפיבקו תכנן לקהילה האתיופית ביבנה, שזו אולי העבודה הכי טובה ומובהקת של סגנונו, הרי שאף אחד לא יזהה את טביעת היד שלו בה. ולא רק אזובי הקיר, גם אם ירכיבו פאנל מומחים, שיכלול פרופסור המלמד על עיצוב באקדמיה, מעצב פנים או אדריכל, עיתונאי לעיצוב וכדומה, יסתבר שרובם לא מכיר מספיק את עבודות העיצוב של המעצבים שהוא יבחר כ"משפיעים ביותר / הכי טובים", ולא יוכל לנתח ולנמק את בחירתו. מה שלא ימנע אותם מלפרגן למעצבים הנודעים הללו שכולם ימנו, בגלל שהם מפורסמים וידועים כידועים: "אוייש, כמה שהוא מוכשר. מעצב מבריק". 

 

 

המדיום הוא המסר

 

 

יוצא בארץ כתב עת נכבד ומרשים העוסק בתיאוריה בתחומי האדריכלות. כדי למנוע דין ומדון אכנה אותו לצורך הדיון בשם הבדוי: "בלטה". ובכן, בכל פעם שאני מקבל בדואר את המגזין "בלטה", אני מתמלא כלפיו ברגשי כבוד. מגזין אינטיליגנטי. אני מתפעל מהגראפיקה המרשימה שלו, יותר נכון מהפעלולים של הגראפיקה. העיצוב של המגזין נראה מאד מעניין ומעיד על תוכן איטיליגנטי. כמו שמשקפיים וצדודית כסופה מקנות לפרצוף מראה אינטיליגנטי. יש בו הרבה טקסט, וזה כבר נראה אינטיליגנטי. עם זאת אני מודה שאני אף פעם לא קראתי אותו. לא את המאמרים על "רטוריקת האינדקס של הזמן", לא את ה"חקירה טופו-ריתמו אנליטית של חדר הטיפול" ואף לא את "סדקים באוטופיה". אבל כל זה אינו רלוונטי לדיון ועובדה זו אינו מעידה על מאום, מלבד היותה תעודת עניות שלי. בודאי ובודאי שאיני בא ללעוג למי שעשה עבודה טובה וראוייה, כך אני מאמין. כדי לא לסטות מהנושא, אספק הסבר אישי להתנזרות שלי מהמגזין, בסוף הפוסט (*).

לפני שבוע נכחתי בדיון בו השתתפו קומץ אדריכלים נכבדים ונושא המגזין "בלטה" עלה לדיון, מסיבה כזו או אחרת. והנה כולם שיבחו את המגזין במילים חמות ואמרו כי הוא מגזין ברמה גבוהה, מעורר, מזיז, משנה ועוד כהנה וכהנה. "אודה על האמת", הפרעתי מעט למסיבה, "אני לא קורא ולא קראתי את המגזין. אך שמתי לב, שכל מי שמכיר את המגזין ואני שואל את דעתו לגביו, מודה שגם הוא אינו קורא אותו. יש פער גדול בין מספר האנשים שמכירים ואף מעריכים את המגזין, לבין מספרם של אלה שקראו אותו". ומאחר ואני ידוע לשמצה כמפרגן חסר תקנה, ביקשתי בקשת תם, שרק יסבירו לי במה מצטיין המגזין ומה גודל התרומה שלו לתחום (שזה בעצם היה נושא הדיון). הסתבר לי אז, שכרגיל, גם במקרה זה אף אחד לא קרא את המגזין והממליצים הסתפקו רק באוסף סיסמאות על תרומתו של המגזין לאנושות, מבלי שיכלו לבסס את דבריהם על ולו חצי מאמר אחד שהם קראו והם מכירים מתוכו. 

(*) יבורך כל מי שטורח ויוצר משהו במדינה הזו והעניין שלי כאן אינו עם המגזין. "בלטה" פשוט לא מעורר בי את הרצון ולא מושך אותי לקרוא אותו, הטיפוגרפיה שלו עסוקה מדי עם עצמה ופחות מיטיבה עם הקריאה השוטפת של טקסט רציף וקולח. נושאי המאמרים לא נגעו לי, שלא לומר שיעממו אותי. הדגש בו הוא על הטון, שרק מזוהה עם מוסיקה טובה, אבל שאתה לא יכול להאזין לה וודאי לא להנות ממנה. היינו, המגזין אכן מצליח להראות ולעשות את הפוזה של פורץ דרך, באמצעים גראפיים. אם כבר אני מקבל גרפיקה של ספר רם קולהסי, המעורר השראה בלוק שלו, אז אני מעדיף תמונות דשנות ופחות טקסטים. כשמדובר בתחומי העיצוב והאמנות, אני בכלל מעדיף תמונות ופחות טקסט, סוג של אינפנטיליות. לעניין הטקסט: כל איש של מילים הלמוד ניסיון טוב וגם מר, מודע לכוחן הרב של מילים (רב מדי לטעמי). ולכן כשהוא כותב במטרה להשפיע, הוא בוחר מילים שנוגעות בקורא ושהוא מקווה שיפעילו אותו. נראה לי שבמקרה זה, ביקשו המו"לים לא לומר משהו מעבר לעשיית רושם ולפאר עצמם ומקוריותם.

 

 

 

מודעות פרסומת

יום בחייו של האיש שיש לו כבר הכל

 

אפשר היה לצאת מהנחה שמי שיש לו כבר הכל, לא צריך שום דבר נוסף. אבל כבר שנו חכמינו: משביעו רעב. פשיטא, תמיד מי שהכי רעב הוא זה שהכי שבע. לפיכך, מי שיש לו כבר הכל, מסתבר שרוצה תמיד עוד יותר והוא גם מוכן לשלם על כך, והרבה. בואו נראה איך מעוצבים חייו של האיש שדואג שיש לו כבר הכל.

 

 

ויהי בוקר

 

במטבח מתוצרת פוגנפול, מותקנת תאורת לדים צבעונית, המתחלפת ומתאימה עצמה לכל מצב רוח. מחיר: 40 אלף יורו

האיש שיש לו כבר הכל נכנס בבוקר למטבח, ומשליט בו באמצעות תאורת הלדים, צבעוניות תכלכלה, רכה ומרגיעה, המתאימה למצב רוחו המנומנם עדיין

 

מכונת הקפה "ונוס" מיוצרת בעבודת-יד באופן אישי לרוכש, עם מספר סדורי כמו עבודת אמנות והיא אכן מוצגת במוזיאונים. מועדון הקפה מייבא אותה בהזמנה אישית תמורת 70 אלף יורו

הוא חייב קפה. הוא לוחץ על כפתור הפליז המגולף בעבודת-יד, שבמכונת הקפה "ונוס" שמייצרת ויקטוריה ארדואינו ומכין לעצמו ספל קפה ריחני ומעורר

ברשת קוק סטור נמכרת מנבטה חשמלית, המייצרת נבטים מזרעים, ללא צורך באדמה ובדישון. 665 שקל

הוא מתיישב לאכול ארוחת בוקר דיאטטית ואורגנית, עם נבטים שהנביט במנבטה חשמלית

 

ספות מעוצבות לחיות מחמד, באיקאה -375 שקל, ובפלורליס (בתמונה) ב-900 שקל

נביחה מפונקת שמשמיע הצ'יוואווה שלו המנמנם מפוהק על הספה הרכה והמעוצבת שלו, מזכירה לו כי זו העת להאכיל גם אותו

כלי אוכל לחיות מחמד, בעיצוב משל אלסי איטליה, בטולמנ'ס

את ארוחת הבוקר שלו אוכל הכלב בסט כלים צבעוניים ונעימים לעין, בגווני הזהב והצהוב ובעיצוב של אלסי

 

 

הטורביליון, שעון-יד מזהב הנמכר במהדורה מוגבלת בחברת מחוג וייס בפתח-תקווה, תמורת 180,000 שקל

הצצה מהירה בטורביליון שלו מראה כי הגיע השעה להתחיל את היום

 

מבריש הנעליים החשמלי המקשקש בזנבו, עיצוב ג'יאובנוני, הביטאט. 2,450 שקל

ולפני היציאה מהבית, הברשה זריזה לנעליים ב-Benny Brush, הלא הוא פסלון כלבלב מפלסטיק, הלובש מעיל המשמש כמברשת נעליים חשמלית ואף מקשקש בזנבו בעת מעשה, שעיצב Giovannoni השובב ורב ההומור

 

מחזיק מפתחות מזהב ומשובץ ביהלומים. עיצוב בועז קאשי, ככר המדינה. 12,000 שקל

כעת נוטל האיש שלנו את מפתחות הבית, אליו מחובר מחזיק מפתחות מזהב לבן המשובץ אבן רובי ויהלומים

 

אופני פרארי המיוצרים במפעל מכוניות המירוץ פורמולה 1, עם מערכת הילוכים הרווחת בטור דה-פראנס ומיוצרים בהתאמה אישית בגודל לפי בקשת הלקוח. משמשים גם כפריט לאספנים. להשיג ברוזן-מינץ תל-אביב, 49,999 שקל.

ויוצא לרכב על אופניי הפרארי הספורטיביים שלו, בנתיבים העקלקלים שבמרחבים הירוקים שמחוץ לאחוזתו

 

 

ויהי ערב

 

אסלה אוטומטית עם זכרונות, שגם מנגבת. חזי בנק, 30,000 שקל

בערב לובש האיש שלנו חלוק רך מגע ופוסע קלות לחדר האמבטיה. הוא מתיישב על האסלה הממוחשבת שלו לעשות צרכיו, וכשהוא מסיים, הוא פשוט רק לוחץ על הכפתור המפעיל את המנגנון המתוכנת, אשר מנגב ושוטף את אחוריו אוטומטית, ללא צורך בנייר טואלט. האסלה מתוכנתת עם זיכרון המכיל את כל הפעולות ואופני הביצוע שהאיש שלנו אוהב, יחד עם מד טמפרטורה השומר על האסלה בחום הרצוי לו (או בעצם לישבנו חלק העור)

 

מקלחון עם זרמי מים בצורת מפלים, ברזי עיסוי מרגיעים, תאורה מתכווננת בצבעים ומערכת מוסיקה. ברשת נגב, 85 אלף שקל.  

 

ברזים המצויידים בתאורת לדים הצובעים את זרמי המים בטוש שבמקלחת בכל צבעי הקשת. חזי בנק, 50 אלף שקל

כעת הוא נכנס למקלחון, מפעיל את תאורת הלדים הצבעוניים ואת ברזי העיסוי, המזרימים זרמי מים מרגיעים בכל חלקי גופו, בזמן שמערכת השמע שבמקלחון משמיעה מוסיקה נעימה

 

אמבטיה בצורת מקווה, עם מוסיקה ותאורת לדים רכה. רשת נגב

אמבטיה מפרוות פרה שוויצרית. רשת מודי

 

אנבטיה מצופה עור טבעי. רשת מודי. בספדה בנמל תל-אביב, נמכרת אמבטיית נטורופיל המצויידת במפזר ריח ארומתרפי, לתרפיה צבעונית, מוסיקה נעימה וג'קוזי עם מסז' עדין במיוחד. מחירה: 115 אף שקל

לקינוח הוא שוקע במים המקציפים ומבעבעים באמבטיה המצופה בעור שלו, לאחר שהפעיל את זרמי העיסוי שבה, את מפזרי הריח הארומתרפיים, את תאורת הלדים הצבעונית – והוא לא שכח אף להפעיל את מערכת המוסיקה, המלווה אותו בעת שהוא נוגס ממבחר פירות טרופיים טריים 

 

שמפניירת קורינתוס בהשראת בית-המקדש ההלניסטי, מכסף טהור, 8,500 שקל ברשת הצורפים

את הערב מסיים האיש שלנו מול הפלזמה הגדולה שבסלון שלו, כשהוא לוגם שמפניה מבקבוק שהוא דולה משמפניירת קורינתוס מכסף טהור. ואז בדיוק מצלצל הטלפון המוכסף שלצד כורסת הטלוויזיה שלו וחברתו הטובה מודיעה לו שהיא בדרך אליו – ובידה מתנה מיוחדת שקנתה לו, משהו מיוחד שעדיין אין לו – "הפתעה, הפתעה!".